הזמן מתעתע בבני האדם
וזה מגוחך הואיל
והזמן הוא נברא מהנבראים
ולא יתכן שימצא מהנבראים חוץ מהאדם
שיכול לתעתע
כמניפולציה הנובעת מבחירה
נמצא שהאדם מתעתע בעצמו
טריוויאלי עד כמה שזה נשמע
עדיין האדם ימשיך לתעתע בעצמו
כדי לחמוק מההתייצבות מול המראה
קחו לדוגמא
זוג נערים צעירים
בחור ובחורה חילונים לצורך העניין
מעבירים את ימי נעוריהם יחד
באינטנסיביות הממצה כל שניה מכמה שנות נעורים
מתבגרים נפרדים
מקימים עולם ומלואו
נפגשים אחרי שני עשורים
???
שונים לגמרי, מלאים רשימות מובנות מאליהן
של הרגלים, אג’נדות, אמונות, ערכים..
מבט אחד יכול להזכיר את הגלגול הקודם
זווית חיוך הרמת גבה
אבל התהום הפעורה מותירה הבעה קפואה ללא מבע
חשש מהמפגש
מהזעזוע שבנקודת הזמן הנוכחי
זמן…
זה מה שעבר בעצם בין שני הממדים
מה משתנה בעצם כשהוא עובר?
חוץ מהעור שמתבלה עם קמט אחד או שנים
תובנה ?
אז לכאורה למה צריך לשכוח?
למה לא להשתמש בכל מה שהזמן מאפשר?
באמת למה?
בגלל …..המון סיבות
שהזמן גרם להן
אנשים שנוספו למסע בחיים
הצרכים שלהם, הרגשות שלהם
לפעמים הם המשפיעים היחידים
על שאתה היית עושה אילולי הם
מבלי שתהיה לך את האפשרות בכלל
להתנגד או להיות בעד
למה?
ככה
כי כך סיפור הזמן בתסריט המסע קבוע
יש בני אדם שיעברו מסע אחד כל זמן ימי חייהם
ויש שיעברו בתוך הזמן מסעות רבים
כל אחד לפי בחירתו להבין את המושג הזה
זמן.
