ישבתי אתמול ליד חבר ילדות…
עבר הרבה….
גירושין, פשיטת רגל,
כרס ענקית, קרחת מתקדמת,
וחיוך מריר.
“תראה” – הוא אמר לי
“סוף סוף מצאתי את אהבת חיי”
הוא מצביע לי על פורמנט נשי בגיל העמידה
תקוע בתוך לבוש של מועדני נוער זולים..
“היא עושה לי את המטבוחה הכי טעימה שאכלתי בחיים”
קרץ לי…
“עשה טובה מרדכי”,
פתאום עבר לקול מלחש עם תחינה
רוויית צער עמוק,
“תמצא לי פתרון”
מה הבעיה? שאלתי
“תראה”…
הוא גירד את הקרחת…
“אתה יודע שאני כהן, אשכנזי אבל כהן”
הוא צחקק….
“והיא”
הוא שוב עבר אל קול הבוכים המסכן
“היא גרושה, אחלה מרוקאית, אבל גרושה”…
התבוננתי בו ארוכות לתוך העיניים,
ושתקתי משך דקות ארוכות
כשכל השולחן מסביב הפסיק ללעוס את מנת הגורמה……
תגיד- אמרתי לו – מה אכפת לך בכלל?
הרי אתה אוכל גם חזיר,
ומה הקטע ש’ך בכלל עם יהדות?…
“וואלה אתה צודק”…
הוא טפח לי על השכם,
“אתה בחור כלבבי”…..
כולם חזרו ללעוס….עברה דקה,
והוא שוב רכן לי אל האוזן….
“תראה מרדכי, אני רוצה להתחתן אתה, ברבנות לא נותנים לנו”…
כחכחתי בגרוני,
לגמתי לגימת מים מינראלים קרים,
דפקתי לו שוב את מבט הפלדה לתוך השחור של האישון…..
תגיד כהן – אמרתי לו –
אתה לא מבין שכהן לא יכול להתחתן עם גרושה?
“אתה כמוהם” – הוא התפרץ –
“אתה רוצה שאני אתנצר?”
צחקתי בקול גדול……
אתה מאיים עלי? שאלתי….
שאתה תתנצר? לא אני לא רוצה
אבל ברור לי
שעבורך זה תיאור של טראומה גדולה – להתנצר…
“עזוב”
הוא השתנק טיפה,
וגירגר את כוס היין הענקית לתוך גרונו הניחר,
תראה – אמרתי לו,
אם באמת לא היה אכפת לך,
לא היית שואל אותי נכון יא ג’אחש?
הוא הגיב רפות
שבאמת לא אכפת לו,
אם לא היה אכפת לך
לא היית מבקש ממני למצוא לך פתרון – חזרתי בתקיפות.
אני אומר לך,
הפתרון היחידי שאני יכול למצוא לבעיה שלך
הוא להגיד לך,
שזהו ניסיון שמנסים אותך דווקא
בגלל שאכפת לך…
הוא תקע בי זוג עיני עגל…
“אני לא מבין”
פלט בקושי מבין שפתיו….
אתה תבין – אמרתי לו –
כשתחשוב על זה שיש לך בחירה.
הוא מייד הזדעק – אתה יודע איזה אהבה יש לנו ???
שאני לא אבחר באהבה הזו????
כל הזמן הזה,
ישבה אלופת המטבוחה
ועסקה בגירוד וליקוט הצנוברים
מתוך מלית הבשר שישבה בעטיפת הפאי….
“נכון”
היא צייצה – הוא בוחר באהבה שלנו….
זה בכלל לא ניסיון,
זה מבחירה …
אהבתי את הקטע…..
שאלתי אותה משועשע, תגידי,
כשיש בחירה בין שנים או כמה דברים,
זה לא נסיון?
היא הסתכלה עלי ובלי הסוס ענתה –
מה פתאום ניסיון??
זה בחירה…
אני בוחרת מה אני רוצה……
חשבתי לעצמי שאתן לה עוד הזדמנות,
תגידי,
את מבינה שאם יש לך שתי ברירות,
ואת צריכה לבחור אז יש בזה
ניסיון?
לא !! היא הייתה נחרצת – שום ניסיון !!!
כאילו מה הניסיון ??
אם בחרתי מה שבחרתי אז מה הניסיון??
או, או, או, עניתי לה….יפה…את בכיוון….
אם בחרת מה שבחרת,
יכול להיות שבחרת את האפשרות הלא טובה
מבין האפשרויות האחרות שעמדו בפנייך???
היא הסתבכה קצת…
כל החיים זה ניסיון נשמה –
אמרתי לה, והיא – הנהנה,
וחזרה לגרד את פירורי הבשר…..
“תכלס” – הוא שאל – “אין מה לעשות?”
בטח שיש מה לעשות עניתי לו….
תבחר נכון !!
“אבל הוא בחר” –
היא הזדעקה וקפצה שוב
מודאגת מהאפשרות שיעלה על דעתו
להעלות ולהקריב את אהבתם על מזבח הבחירה…
“כן, כן, אני בחרתי” –
נחלץ הוא מיד להרגיע אותה
“אין לך מושג,
איך החולצות שלי מסודרות כמו חיילים בארון”
היא חייכה, ואני שתקתי…..
מהורהר, אחרי חמש דקות של שקט
בהם השולחן חזר לפעילות שגרתית
שאלתי אותו בשקט….
כהן, למה שאלת אותי את השאלה הזו,
הרי אתה יודע את התשובה…
תראה – הוא ענה לי –
יש לה שני בנים גדולים –
חוזרים בתשובה –
חרדים….
הם מאד אוהבים אותי,
והם יודעים שאני הדבר הכי טוב שקרה לאמא שלהם,
אבל הם אומרים לי כמוך וכמו כל הדוסים האלו…..
שכהן לא יכול להתחתן עם גרושה….
ואני יודע את זה, ואני יודע שאין לזה פתרון,
אבל אני לא יכול באמת לבחור במה שאתה ואני יודעים
שצריך לבחור…..
שאלתי אותו –
מה אתה יודע על מה שאני יודע?
מוטי –
[ככה הוא הכיר אותי]
אני יודע איפה היית….
ואני רואה אותך עכשיו ….
נו…..
המתנתי לשמוע את התובנה ….
ומה אתה אומר לי בזה….?
צריך כוחות בשביל זה אחי –
הוא אמר לי –
אני אין לי כח….
אני רוצה שקט…….
שתקתי.
לא המשכתי אתו עוד בשיחה,
נזכרתי בארמנדו היווני
מלטש היהלומים מעמנואל
גם הוא היה כהן
ברגע של כעס
הם החליטו להתגרש
ועשו את זה….
הם לא יכלו לחיות האחד בלי השניה,
אחרי כמה שבועות חזרו לחיות יחד
הם חיו ביחד עוד כמה שנים
בלי חתונה
הוא נפטר
כי הגוף שלו לא יכל להתמודד עוד
עם הקריזים והתחליפים שהוא דפק לתוכו
כדי לשכך אותם
היא נפטרה אחריו כמה חודשים….
לא יכלו לחיות האחד בלי השניה.
צעירים בני ארבעים.
כל הדרך חזרה מהנגב הרחוק אל טבריה,
שקעתי בהתבוננות במצבו השפל של עם ישראל.
חזרתי נפלתי למיטה,
ונתתי לשינה לחטוף אותי מהצער.