צפיות:
224
אז ככה.
עוד בימים שהתגוררתי במאה שערים [לפני כ 40 שנה]
נודע לחסידים זקנים שהייתי בקשר עמם,
שאני נכד למשפחת עבו.
עבורי זה היה קטע מרגש לגלות
איך הזקנים דיברו בכבוד על המשפחה.
מחלק מהם שמעתי שיש קברים של בני המשפחה במירון.
באחד מביקוריי בטבריה, החלטתי לבקר את דוד נחום.
עם דוד נחום היו לי שיחות מאז שאני נער
[סקרן גדול הייתי ועד היום]
אכן דוד נחום אישר בפני
שהסבא שלו מכלוף ואשתו אסתר ודוד ודודה שלו
נחום סיפר לי כמה וכמה פעמים את הסיפור [אהב לספר אותו]
איך הצליח גם לקיים את צוואת אביו אליהו ע”ה
לפני מותו קרא רבי אליהו עבו נ”ע
[הסבא רבה שלי]
כאן בסרטון נדיר שצולם בזמנים בהם
מסרטה 8 mm הייתה חידוש מהעתיד’
מצלם יוסי בן מכלוף נ”ע את הסבא אליהו
בביתו במגדל בהיותו כבן 80
אביהם של מכלוף, שמעון, אברהם, נחום ודוד,
והבנות אסתר, שמחה, שרה, מסעודה, ועליזה,
וביקש מנחום בנו שלכשיפטר מהעולם,
יטמון אותו בנחלת קבורת אבותיו באדמת מירון.
כשהסבא אליהו נפטר
[סיפור בתוך סיפור]
שמעתי מהסבתא שלי שרה מראד ע”ה,
שהסבא נפטר, ונעטף בתכריכים בגיל 104,
והודלק נר נשמה,
והמתינו בקריאת תהילים, לחברא קדישא שיגיעו לקוברו,
והנה לחרדת כולם הגופה החלה לנוע,
והנוכחים המרוגשים מיהרו להתיר את קשרי התכריכים,
ולהפתעת כולם, חזר סבא אליהו לחיים,
התיישב, ביקש מים, קם ממקומו,
חי עוד שבוע שלם כרגיל,
ונפטר לאחר השבוע הפעם עד תחיית המתים 
ובכן כשהסבא נפטר,
החליט נחום שיהיה קשה לכל המשפחה לנסוע
למירון באזכרות, וחשב שטוב יהיה אם הסבא
אבל מה עושים עם הצוואה?
הבזיק רעיון בלבו של נחום ועשה מעשה
[לימים מתברר שזה היה בהשגחה גדולה, בהמשך נגיע לזה…]
ברוך אומר ועושה,
לקח טנדר, ואת גיסו, עלה למירון,
הגיע לקברי האבות מכלוף סבו ובני ביתו הקבורים שם,
כרה משם ערמת עפר גדולה,
העמיס סלע קטן מסלעי המקום
בדיקה גאולוגית של הסלע והאדמה
יכולה להצביע בדיוק מהיכן נלקחו הסלע והאדמה]
חזר לטבריה, ובבית העלמין הישן
שם חפרו את הקבר לסבא אליהו נ”ע,
ריפד את התחתית והדפנות באדמת מירון,
ואף כיסה את הקבר מאדמה זו,
שהובאה במיוחד מנחלת קברות המשפחה במירון.
את הסלע הניח מצבה על קברו,
ושם הוא מצוי עד עצם היום הזה.
ובכן המספר וסיפורו,
אישרו בפני את ששמעתי מהזקנים במאה שערים.
חייב למצוא את הקברים הללו [מדובר לפני כ 30 שנה כן?]
כל הניסיונות להציל מפי נחום היכן מיקום הקברים עלו בתוהו.
“כשבנו את הישיבה” אמר לי, “שמעתי ששפכו על הקברים עפר”
ואני משתומם אומר לו: “דוד, איזה ישיבה?
איזה יהודי מחלל קברי יהודים אחרים…?
בדרך כלל היה מושך בכתפיו ולואט בלשונו : “אינני יודע”…
ידע לספר לי שהפעם האחרונה
שפקד את הקברים הייתה בשנת 1965
כשבא לכרות את העפר לקבורת אביו אליהו ע”ה.
אמרתי לכם שאני סקרן?
במשך שנים, כל עלייה שלי למירון
[כמעט כל ערב ראש חודש]
הסתובבתי בכל חור במירון, למעלה למטה,
בצדדים, חקרתי מי בנה את הישיבה הצמודה
לציון רבי שמעון,
לא הצלחתי לדלות אפילו רמז הכי קטן היכן הקברים,
ולאן נעלמו – והם נעלמו, ולא נודעו עקבותם.
עברו שנים, לא הפסקתי את החיפוש,
חקרתי ושאלתי זקנים ממירון,
ובאמת !
לא השארתי אבן על אבן,
למצוא את קבורת האבא של הסבא רבה שלי
מכלוף עבו, ואת אשתו, ואת בנו ובתו הקבורים עמו.
לפני כעשר שנים לערך,
קיבלתי טלפון מרבני העדה החרדית בירושלים,
באותו זמן כבר חזרתי לעיר הולדתי [לפני 20 שנה] טבריה.
מעברו השני של הקו דיבר אתי אחד מבכירי העדה החרדית:
“שלום שמענו שיש לך קשר למשפחת עבו בטבריה,
אנו מכשירים דרך עליה לכהנים [אסור לכהן לעבור על קברי מתים]
לציון רבי שמעון בר יוחאי, ויש בידינו מידע שבסביבות הציון
קבורים מבני משפחת עבו,
האם יש לך מושג באיזה מקום הם קבורים?”
כאילו שפכו עלי מים קרים…
אולי בעזרתם אוכל למצוא את שאיוותה נפשי…?
סיפרתי להם על חיפושי במשך השנים,
וציינתי שהדוד נחום עדיין חי,
אמנם היה כבר זקן מופלג,
אולם סברתי שאפשר אולי יהיה
לחלץ ממנו עוד פרט, אם נתאמץ.
זימנתי פגישה של הרבנים שהגיעו לביתו של דוד נחום ע”ה.
את הפגישה תיעדתי עם הנייד שלי [נוקיה N95 בזמנו
]
הסרטון שצילמתי מצורף להלן,
[כשבאתי לערוך אותו התברר לי שבחלקו
נמחק פס הקול, את החלקים הללו לא צירפתי לסרטון]
הפגישה הייתה מעניינת,
הרבנים התרשמו, מכתביו של נחום,
ומאווירת השורשיות המקורית אליה נתוודעו,
אולם למרבה הצער
לא הצלחנו לחלץ מנחום שום חידוש
לאחר שהבינו הרבנים שלא יצאו מפגישה זו
עם פרטים חדשים,
כיבדו את נחום בקריאת שיריו, ומאמריו מספריו,
וכך נשתהו עד שהגיעה אל הבית
מרת רחל עבו אשתו של נחום נשמתה עדן.
משהגיעה רחל מיד עלה בדעתי רעיון:
הרי את נסעת עם נחום כמה פעמים
לקברי האבות במירון,
אולי את יודעת להצביע על המיקום??
לוקח אתכם מהסיפור לפני כעשר שנים
בבית של נחום בפגישה עם הרבנים
במהירות הבזק אל ימינו לכמה שורות…
לפני כשנתיים התחברתי עם שניים מבני דודינו,
איציק [עבו] כוכבי > בן משה > בן אסתר ושלמה אלכייאל,
ועומר בן הראש [הוא מתעקש על “ארוש”
]> בן מיכל > בת שמואל>
בן אסתר ושלמה אלכייאל.
החיבור בינינו קיבל סוויטש חזק מאיציק
שהגיע עם החיבור לעיריית טבריה
וסיפורי מורשת המשפחות ליום שחרור טבריה האחרון.
האדרנלין זרם בשצף קצף, והגילויים נחשפו ונצטברו
בווטצאפ שפתחנו לשם כך….
סיפור תולדות המשפחה מתועד בקישור זה לחץ
כאןבתמימות הצעתי לחברי לראות את הסרטון
שתיעדתי מהפגישה בביתו של נחום,
ובעצמי התפנתי לצפות בסרטון שוב,
עברתי כל רגע מהסרטון בצפייה דרוכה
אולי אשמע, משהו
שלא שמתי לב אליו לפני כן….
לקראת סוף הסרטון, כשרחל נ”ע מגיעה , נדרכתי…
אני נראה שם בסרטון מראה לה תצ”א [תצלום אוויר]
של שטח הציון במירון, ושואל אותה האם מדובר בעלייה
אל הקבר….
אולם היא בוודאות מוחלטת מבטלת את זה
ואומרת: מה פתאום בעלייה?
זה בכלל יוצאים מאחרי הציון,
הולכים קצת ימינה,
ומצביעה במפה על המיקום היחידי
שלא חקרתי במירון….
אתם יודעים איך לא עלה על דעתי המיקום הזה?
כי לא עולה על הדעת,
ש”יהודים” יקימו על קברי יהודים – “ישיבה”….
שומו שמיים !!
המיקום עליו מצביעה רחל הוא ישיבת “בני עקיבא”
הסמוכה ונראית לציון רבי שמעון בר יוחאי….
שטח הישיבה מסומן בקו אדום
לפי רישומי התאגיד הישיבה הזו נוסדה בתשי”א,
דהיינו לפני כ 70 שנה
אולם על פי הידוע לי תאריך זה
מדבר כנראה רק בהתארגנות המוסדית הקשורה
לשדידת קרקעות מאסיבית שנעשתה על ידי
מסלפי ומזייפי היסטוריה בכוונת מכוון.
וגם בשל העובדה שזכורה לי בניית מבני הישיבה
היה זה בערב ראש חודש אייר האחרון
[לפני כשלושה שבועות] [תציצו בתאריך הרשומה]
מיד קראתי לבני הצעיר [17] ושלחתי אותו למירון.
ביקשתי ממנו שיחדור [זה בנוי כמבצר מבוצר]
לתוך חצר הישיבה ויחפש קברים או מצבות.
הבן הצליח להיכנס לחצר המוקפת חומה,
והחל להסתובב בחיפוש אחר קברים,
הוא עצר מספר תלמידים ושאל אותם אם ידוע להם
על קברים המצויים במקום.
הללו אמרו לו
“בוודאי, הבית של מנהל הישיבה בנוי על קברים”….
הבן שלי יש בו עזות שיהיה בריא,
הלך לבית המנהל, דפק בדלת.
פתחה לו אשת המנהל.
“אולי את יודעת על קברים ישנים כאן במקום?”
הגברת עונה לו מבלי להתבלבל:
“אהה כן, הבית בנוי על קברים אמנם,
אבל אמרו לנו שמדובר במוסלמים”…
ביקשתי ממנו שימשיך להסתובב ולחפש מצבות….
הוא שאל עוד תלמידים אם ראו מצבות….
אחד מהם לקח אותו אל הר קטן שנערם כנראה על ידי טרקטור,
ואמר לו שכל ההר הזה מלא במצבות שבורות…
תןך כדי שהבן מחטט בערמות העפר להוציא שברי מצבות
הוא מתקשר אלי ושולח לי תמונות בווטצאפ…
ביקשתי ממנו שיסריט סרטון.
בזמן שהוא מסריט את הסרטון הגיעו אליו בריצה מאבטחים,
וסילקו אותו בצעקות מהמקום.
עתה הדהד בראשי המשפט שנחום אמר:
“כשבנו את הישיבה, שמעתי ששפכו על הקברים עפר”
אני כל הזמן סברתי שמדובר על הישיבה הצמודה לציון,
עתה הבנתי על איזה ישיבה נחום דיבר….
מה אגיד לכם אחי ואחיותי
ההתרגשות שאחזה בי, והזעם , גאו.
התקשרתי מיד לאתרא קדישא בירושלים.
לדאבוני הרב,
אמר לי המנהל, שהר מירון כולו
נשדד על ידי המדינה שחרשה מערות קבורה
מלפני 2000 שנה בהר מירון,
ופקידי המדינה העלימו כל פרט, או מסמך,
הנוגעים לאדמות מירון, כך שהסיפור המוצג נכון להיום
הוא שקרי לחלוטין, ומזוייף.
נחלת קבורת מכלוף עבו ואשתו בנו ובתו.
נעלמה. ולא נודעו עקבותיה.
גם “הישיבה” הזו נעלמה,
זה כיום משמש כמוסד חניכים
חצר ענקית שנכבשה על ידי מדינת ישראל.
הבטחתי לכם לספר מדוע ראיתי בסיפור של נחום
על קבורת אביו בטבריה “השגחה פרטית”?
ובכן, אילולי קבר נחום את אביו בטבריה,
גם קברו של סבא אליהו נ”ע היה “נעלם”…
עצם העובדה שנחום החליט לעשות את המעשה
השאיר את קברו של סבא אליהו
גלוי לנו ולכל בני המשפחה,
שוב אני מציין ומדגיש, סבא אליהו נפטר ב 1965.
באותו זמן שנפטר עלה נחום לנחלת הקבורה במירון,
והביא מסמוך לקבר מכלוף עבו אביו של סבא אליהו – אדמה.
את הסיפור הזה ספרתי בקצרה
בערב שחרור טבריה בכיכר המסגד.
כאן הארכתי לשם תיעוד.
בכוונתי לא לנוח ולא לשקוט
עד שנמצא את מיקום קברי אבותנו המחוללים.
אם לא אצליח בימי, ימשיכו בני אחרי את החיפוש.
אני תקווה שכך תעשו גם אתם.
לפחות תספרו את הסיפור כדי שהדורות הבאים ידעו.
עד כאן בעניין זה.
הנה הסרטון המדובר.
לסיום הפוסט הזה אני מביא לכם את
דברי אח סבתי נחום עבו ז״ל
המוקלטים בארכיון יבנאל,
״עד שהגיעו ״בני המות״ מאשכנז
כך כינו הערבים את האשכנזים
עם מנטליות צעדות המות באירופה,
ידעו הערבים בדיוק מי אדוני הארץ,
ומי שלא ידע, לא נשאר כדי לדעת.״
דודי הגדול נחום עב [עבו]
היה ממפקדי טבריה ומשחרריה
יחד עם אחיו גיבורי החיל אברהם ושמעון,
מכלוף ודוד בני הגיבור אליהו עבו ז״ל,
ועם בני דודם גיבור החיל
שלמה אל-כאייל עבו ז” ובניו שמואל ומשה ואליהו
מוכתרי הגליל שיצא שמעם
בכל רחבי המזרח
מהירדן עד הפרת ולמדבריות ערב שבסעודיה.
גדלו כילדים
בחצר ציון רבי שמעון בר יוחאי,
שם היה ביתם,
ושם קבורים אבות המשפחה,
שביזיון קבריהם
עלי ידי כנופיות השלטון לדורותם
שבנו על נחלת קדש קבורתם,
בית וועד לטומאת שלטונם,
עד עצם היום הזה לא שולם נקם בזיונם,
ועוד ישמע…
ועוד מגיבורי טבריה האגדיים
ששחררו את טבריה
עוד לפני מלחמת השחרור
וגרשו את כל תושביה הערבים.
זה מכבר נפטר לבית עולמו,
באריכות ימים גדולה
כמו כל אחיו ואחיותיו
שכולם נפטרו בשיבה טובה
לאורך השנים היו לי שיחות אתו – אידיאולוגיה – ציונות –
אהבת המולדת – אהבת ישראל – זהות יהודית –
אלו היו הנושאים בשיחות שלנו.
בהיותי עלם צעיר
הוא עדיין היה שבוי בקסמיו
של בן גוריון שר״י
הם היו חברים אישיים שלו,
נחום עבו מימין..
בן גוריון עבד בבחרותו
הייתה להם היכרות חברית,
יגאל אלון, וכל הגברדיה
מפיקוד ההגנה
היו ה”חברה” שלו.
הוא היה אסיר ציון שנידון לגרדום
אולם הומתק עונשו למאסר עולם
בשל גילו הצעיר [16] אולם השתחרר לאחר כמה שנים
מכלא עכו בו עלו לגרדום חבריו לנשק.
ככל שהתבגרתי ולמדתי
להקשות עליו
בעניין הזהות היהודית
ובעניין דרך החתחתים
שהולכים בה ה”מנהיגים”
הוא לאט לאט נסוג
מההגנה התקיפה שלו עליהם….
אע”פ שהיו לו הסתייגויות
וקשה היה עליו עד למאד להודות ..
אבל היה איש אמת עשוי ללא חת….
שלוש שנים לפני שקיבל את השבץ המוחי,
[לפני לערך 10 שנים –
התאריך בעת כתיבת הדברים
בשיחה נוקבת הוא הודה לי –
“לא לילד הזה התפללנו”.
שנה לפני מותו הוא אמר לי במפורש:
״הם רימו אותנו, זוהי הונאה איומה ונוראה.
כל שיש בכוחך לעשות – עשה – אתה צודק,
זו לא הייתה הכוונה בוודאי,
לא יודע אם תמצא אנשים,
כי אני יודע מה אני הייתי צריך לעבור
כדי להבין,
ואני לא סבור שיהיו הרבה שיבינו
מה הם עשו כאן,
אבל תמצא אנשים
קחו את המדינה הזו מהידיים שלהם
ותחזירו ליהודים את זהותם”……
זו צוואה.
מי שמכיר אותי יודע שאני מקיים.
בנתיים בד בבד אני עובד על חשיפת קברי אבותי במירון
שחוללו ובוזו ע”י חלאות אדם רודפי בצע שאין לנגד עינם
לא מוסר, ולא דרך ארץ, ולא תורה, ולא יראת שמים.
בני בליעל ארורים שכשיגיע היום יתנו את מלוא חומרת הדין.
הנה הסרטון ששלח לי בני באותו יום בו חקר
את חצר ה”ישיבה” במירון…
