שני שיכורים מתווכחים מי ישלם את החשבון בבר על סיפון הטייטניק….

על איזה “פניות רבות” מדובר?

ובכן מזה כ 30 שנה,

מהיום שהבנתי איך העולם החרדי פועל יצאתי למסע

שנמשך עד עצם היום הזה.

מסע זה כלל – שידורים ברדיו הפירטי,

פרסום מאמרים מעל במות נחשבות, השתתפות בחוגי בית,

פרסום ראיונות בתקשורת המיינסטרים, שידור פינות בערוץ 7,

ועוד ועוד…

הואיל ואת חקירת האמת שלי התחלתי מנקודה מאד אובייקטיבית בשלב מוקדם של חיי [20]

כאשר האינטנסיביות של הגילויים שלי, הייתה מטאורית כולל יישום התובנות,

כך שכבר בגיל 23 מצאתי עצמי בישיבה לבעלי תשובה [לב יהודה במוסררה]

שהונהגה ע”י אחד המשפיעים החשובים בברסלב נכון להיום ר’ משה ביננשטוק תלמיד מובהק

של רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל זקן חסידי ברסלב בדור ההוא, שהקים את כל חסידות ברסלב בארץ ובעולם באותה תקופה,

שהיה המורה הגדול של כל תלמידי הישיבה ששמעו ממנו שיעור כל יום במשך כ 3 שנים.

מישיבה זו צמחו ועלו כמה אנשי אמת חשובים

שחיים אתנו בדור נכון להיום.

באותה תקופה היה הרב עובדיה אחד מראשי ישיבת פורת יוסף,

יחד עם הרב יהודה צדקה, והרב ציון אבא שאול,

ועוד מראשי הישיבה זצ”ל.

אתי בישיבה למד מי שנעשה השדכן שלי, וגיסי נכון להיום,

הרב אליהו שטרית מי שהיה החברותא של הרב עובדיה יוסף,

וכותב ספריו ב20 השנה האחרונות בחייו של הרב עובדיה.

רבו המובהק של גיסי הרב שטרית היה הרב יוסף עדס זצ”ל.

משנפטר הרב הנ”ל הלך גיסי שהיה מגודל בפאות כחסיד ברסלב באותה תקופה

לנחם את בני ביתו של רבו שנפטר.

כשנכנס למקום היושבים ראה את הרב עובדיה יושב עם המסובים,

לאחר מעשה סיפר לי גיסי שכשנכנס לחדר, הפסיק הרב עובדיה בדיבורו, הביט בו בגיסי ושאל אותו:

“מדוע הנך הולך עם זנבות סוסים בצידי ראשך”?

למחרת גזר גיסי את פאותיו, דבק ברב עובדיה והפך לבן ביתו, ישב עמו עד יום פטירתו, שומע את תורתו,

כותב את ספריו ומדפיסם, להוציאם לאור.

באותו יום ששמעתי את הסיפור הזה

הסתיימה הקריירה של הרב עובדיה אצלי במערכת עוד לפני שהתחילה,

והוא היה ל”מרן שר התורה פאר הדור והדרו”.

בנוסף לעניין הפאות שהרב בן איש חי זצוק”ל הקפיד בהם מאד

וייחד להם מאמר מיוחד בתוך תורתו הרחבה, אותה למדתי מהרגעים הראשונים בהם הגעתי אל היהדות,

שינה הרב עובדיה מספר רב של עניינים מתורת הבן איש חי זצוק”ל

שהיה ראש וראשון לפסיקת עדות המזרח עד שהגיע הרב עובדיה והפך קערה על פיה.

לכן עניין זה של גזירת הפאות היה עבורי מכה בפטיש, כדי להחליט עוד הרבה לפני שהרב עובדיה הפך להיות

פוסק הדור לעדר עצום של ספרדים, שעבורי – הוא אינו רב פוסק. נקודה.

ולא רק שהמשכתי לפסוק על פי תורת הבן איש חי,

אלא גם לא כלאתי את פי בלהסביר מדוע כשהבן איש חי אומר :

והמחמיר תבוא עליו ברכה,עדיף לקבל את ברכת הבן איש חי,

מלהקל כמו הרב עובדיה, וזאת בלשון המעטה כדי לא לפגוע בכבוד חכמים,

ועל מנת לשמור על הכללים הנהוגים בעניינים אלו בעולם החרדי.

מתוך גישה זו, כבר בשלבים מוקדמים ביותר,

הבנתי על קיומם של חסידים שוטים, עסקנים טיפשים וחסרי כל דעת,

המסוגלים להגיע עד כדי אלימות מילולית ופיזית

כאשר ניתנו בידם כלים כגון: “ככל אשר יורוך”

על מנת להטיל אימה וטרור על עדרי צאן תמימים שכבוד חכמים עבורם

זה יהרג ובל יעבור.

ככל שהעמקתי בחקירת התופעה

כך הגעתי למצב בו אני הולך ומתבדל מ”החברה” והקהילה החרדית,

וכל שכן משאר זרמים הנוהים אחר הבל פרשני טלוויזיה למיניהם,

או גורואים שונים של מגזרים וזרמים נוספים הן בתחומי היהדות החסידית

או הליטאית, והן במה שנקרא “חילונים”,

עד שהגעתי למקום בו אני נמצא נכון להיום.

לאורך הדרך, תיעדתי את התובנות שלי, כפי שהזכרתי לעיל,

במאמרים, הרצאות, שיעורים, בעצם בכל מקום שהתאפשר לי.

מי שקרא עד כאן, לבטח יבין את שאומר עכשיו:

הרב הזה כאן שזועק בסרטון להלן, לוקה בדי ליי של 30 שנה !!

קהל שומעיו מעבר להלם בו הם מקשיבים לו מזכירים לי משפט שקראתי איפשהו עם הכותרת:

מתוך שיח יהודים על דרגשים באושוויץ…

או
שיח בין שני שיכורים המתווכחים מי יישלם את החשבון על הבר בטיטניק…..
ממש אותו דבר…

מצטער על נימת הסרקזם הציני, אבל מאוחר מידי, מעט מידי, חלש מידי.

גם הרב הזה לוקה מאורות כשהוא מזכיר בסילודין

את אלו מ”גדולי ישראל” מהדור הקודם ששלחו את צאן מרעיתם

אל שדה הקטל בו הם נמצאים כיום, ותולה את הכל בעסקנים.

מצטער מאד.

כשזעקתי מעל כל במה שמדובר במפורסמים של שקר במלוא מובן המילה

שמטעים את בני ישראל לאבדון, סקלו אותי, ואילולי הייתי חזק ואיתן ובעל עוצמה,

היו מצליחים להשתיק גם אותי !

כמו שהשתיקו רבים וטובים.

אז הנה הסברתי על קצה המזלג למה הכותרת של הפוסט שלי מ 2005

הייתה – “בעקבות פניות רבות-“גדולי הדור”-התייחסות.”

ממליץ לכל מחפש אמת לקרוא את הפוסט הזה מאז,

הוא רלוונטי לחלוטין גם ממש ברגעים אלו !!

לחץ כאן לקריאת הפוסט