טבריה

בין מנחה לערבית – השטיבלך של טבריה…
שרידיה של קהילת האשכנזים הטבריינית, כאלו שנותרו לדבוק
בערפילים שנותרו מענני הכבוד ששוכנים דרך קבע מעל חלקת
תלמידי הבעל שם טוב בבית החיים הישן עליו יש
מסורת מקובלים שממנו עתידה להחל תחיית המתים….

אולי 10 או 11 בתי אב אשכנזים, מרא ד’אתרא בנש”ק [בן של קדושים]
המולך ביד רמה, כשלידו גבאים ושמשים, היכולים לפאר קהילה של אלפי חסידים…
הרה”ג הר”ר אברהם דב אויירבך שליט”א בנו של הרה”ג הר”ר שלמה זלמן אויירבך זצ”ל
מי שהיה מגדולי פוסקי הדור הקודם בירושלים זיע”א.

כל מי שרואה בכל מוצאי שבת, אחרי תפילת מעריב בזמן רבנו תם
אותו ואת גיסו הקדוש הרה”צ הר”ר שמחה בונם שליט”א
ראש כוללות מוסדות “אור תורה” – רבי מאיר בעל הנס “האשכנזי”,
מתיישבים אחרי “עלינו לשבח”, עם שטריימליהם המפוארים
לשיחה שפותחת את השבוע הבא, ומגלגלת את השבוע שעבר,
על כל פרטיו הראויים לפשפוש,
אם יש בו השגה מסיפורי צדיקים בוודאי יכול לראות בעיני רוחו,
לא פחות מאת רבי אלימלך ורבי זושא האחים הקדושים
עוסקים בהמתקת הדינים מעל עם ישראל….

               משמאל לימין: הרה”צ הר”ר שמחה בונם ורנר נ”י, הרה”ג הר”ר אברהם דב אויירבך נ”י , ואנכי הקטן אחוז בידו..

10 או 11 בתי אב אשכנזים אמרנו?

והשטיבלך מלא מפה לפה בעשרות ולעיתים מאות מתפללים…
כולם בני טבריה המעתירה שדורות על דורות יושבים בה חכמים נבונים,
ענווים, צנועים, וטהורים, בני ישראל
המכונים ספרדים, שבהכנעה, ובאהבה מרובה מנשקים בכבוד את
ידי המרא ד’אתרא ומקבלים מרותו בשמחה, וסרים
למשמעתו, ונהנים ממנו עצה ותושייה…

אכן, גם רב עיר “ספרדי” למהדרין יש לעיה”ק טבריה, תלמיד חכם גדול תורה,
אלא שהוא יושב במועצה הדתית וחבר בה לצידו של עוד בנש”ק
שאינו נושא בתואר כלשהוא חוץ מכתר נשיא ההקדש ה”ספרדי”
הממונה בראש ובראשונה על רבי מאיר בעל הנס “הספרדי”
ועל כל ציוני התנאים אמוראים ושאר צדיקי עליון המחוננים עפרא הקדוש של עיה”ק טבריא…

וגם הם הרב הספרדי ונשיא כוללות רבי מאיר בעה”נ הספרדי,
מחותנים בניהם באהבה , ומגלגלים יחד את כל
מוסדותיהם המפוארים המשרתים את השמנא והסלטא
המרכיבים את קהילת ה”אברכים הליטאים הספרדים”
המחוברת בנימי נשימתה (לא נשמתה) למורשתו של
מוראן ראש הישיבע הרה”ג שך זצ”ל ומפלגתו המעתירה “דגל התורה”
אלו עם הפראק בעל שני הכפתורים באחוריים, ועניבה המהודקת
הדק היטב לגרונם היצוק יינה של תורה…

בבחירות האחרונות לעיריית טבריה,
חוץ מדגלי שני המחנות, ודפי התעמולה שהתגוללו ברחובות,
יכולת לצפות מידי כמה שעות גם בחילופי מהלומות בין “ספרדים”
ממחנה “הליטאים הספרדים” נאמני “דגל התורה“(1)
לבין “ספרדים” נאמני המרא ד’אתרא ממחנה “אגודת ישראל“(2)
לבין “ספרדים” ממחנה ש”ס(3) לבין “ספרדים” ממחנה הציונות הדתית(4)

10 או 11 בתי אב אשכנזים אמרנו?

בחירות יש פעם בארבע שנים…
כך שביניהם הכל זורם על מי מנוחות,
כאשר לאליטה ה”ספרדית” יש את בתי הכנסת שלה,
ולמרא ד’אתרא האשכנזי יש את השטיבלך…

שטיבלך דרך אגב פירושו באידיש חדרים,
שטיבל=חדר, שטיבלך – חדרים.

בית כנסת אחד גדול שבו משתמש הרב לתפילות השבת והחג,
וחדרים נוספים לתפילה עבור המוני העם ההולכים בבוקר
לעבודתם וחוזרים בערב , משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ברוך ה’…
בבוקר הם באים ובערב הם שבים..

וככה כדי להספיק כולם בשלושה חדרים קטנים את התפילה הן בבוקר והן בערב,
צריכים קצת… איך אומרים…?
להזדרז…גם בגלל שממהרים בבוקר לעבודה/כולל, וגם כי בערב…
גם מנחה, וגם ערבית…
ועוד לא אכלנו כמעט כלום אחרי העבודה/כולל,
ועוד לא הספקנו להיות עם הילדים לפני שהם הולכים לישון…
אז מזדרזים…

הגבאים המסורים של המרא ד’אתרא, שומרים היטב בין מנחה לערבית,
שמא יתחילו ה”ספרדים” את תפילת הערבית 30 שניות לפני הזמן…
(כאלה שהתפללו תפילה אחת או שתים בביהכ”נ “מוסאיוף” בירושלים עיה”ק תבובב”א,
שם מתחילים את תפילת ערבית כאשר החמה עוד בראש האילנות)

וככה עולם כמנהגו נוהג…

יום אחד, הגיע בנו החשוב מאד של אחד מהחשובים ביותר
מה”קהילה” האשכנזית של טבריה שזה עתה הלך לעולמו,
כדי להתפלל “חיוב” לפני העמוד שעליו שפך אביו ע”ה את
צקון לחשו עשרות בשנים..
ומאחר וכבר שלושה ימים שלמים הוא מנעים בכל חדרי השטיבלך
את הברתו המודגשת בפרט בברכת “מלך אויייב אמו ישראל”
לקהל המתפללים ה”ספרדי” שמנשק את ידו בערגת געגועים לאב החשוב
שזכה והקים עולה של תורה ע”י ניהול הכספים הרבים אותם
ניתב לת”ת המפואר, ולעניי הקהילה שקצרה ידם להשיג כדי כל צרכי השבת.

ומשום כך הרשה לעצמו הבן המכובד להניח את משטחי בשרו העב
על ספסלי השטיבל בין מינחיי למייריב,
בהמתנה לזמן הקדוש, שנייה לא פחות !
שעליו יכריז הוא בעצמו מתוקף הכבוד אותו רוחשים לו הגבאים המקומיים.

מעברו השני של הכביש – המכולת השכונתית,
המכולניק באלבתיש ספרדי ירא שמים סוגר את חנותו כל יום דקה
לפני השקיעה ופותח אותה דקה אחרי ערבית.

הוא כבר מומחה בלהתחמק לגבאים הבולשים ולהערים עליהם ע”י
שליחת אחד מהנערים שזה עתה עברו גיל בר מצווה
לעמוד התפילה, שתים שלוש, ולפעמים גם חמש דקות לפני הזמן הקדוש….

והנה באותו יום בו הניח הבן החשוב “בעל החיוב”
לראשו העייף ליפול על שרירי אמתו הבשרניים, שנחה על הסטנדר
כדי לפוש קמעה ממאמץ התפילה המהיר שעבר עליו במינחיי,
דווקא באותו יום, שעט המכולניק מבלי משים לאותו שטיבל בדיוק….

שיר המעלות הנה…
החל לזמזם את זמזומו המעיד על הכוונה היום לחטוף לפחות
ארבע וחצי דקות שלמות לפני הזמן הקדוש…

ראשו של הבן החשוב החל לזוע באיטיות כלפי מעלה,
כשעיניו המצמצות מכמות האור הגדולה שהגיעה ללא התראה,
העידו על תחילת האדמומיות בתוך גביני עיניו,
שאינה מיוחסת בדווקא לאור המעצים שפילח את עיניו….

המכולניק שהבין מייד עם הרמת הראש לאן הוא נקלע…
עלעל בלשונו את המשך המזמור כאילו ואומר הוא תהילים לתומו …

זה לא עזר לו….הבן החשוב הרעים בקולו מייד כשהתייצב הראש כולו
על הצאוור הקטן שחיבר אותו לכתפיים…

“זה עוד לא הזמן” !!!

אתה אינך יודע? !!!

אתה יודע את זה טוב מאד !!!

הס הושלך בכל השטיבלך, בכל החדרים…
התפתחות כזו היא לא דבר של מה בכך…

הגבאים המקומיים, מעולם לא הרעימו בקולם בכזו תקיפות….
סה”כ הם 10 או 11 בתי אב, וכל המתפללים בשטיבלך הם “ספרדים” (ודיי גדולים…)

צריך להלך בזהירות כדי לא לשבור את הסטטוס-קוו המקובל מזה שנים רבות.

אמנם העירו גם העירו רבות פעמים,
אולם בנימוס הסבירו שהזמן הקדוש חייב להשמר ממש כמו שה”קדמונים” שמרו עליו…

והספרדים העבדקנים הגדולים, הנהנו בראשם החזק
ימינה שמאלה הנהון של הבנה מלאה…

וזה ככה צועק?

השקט לא נשמר יותר משניות ספורות….שוב הרעים קולו של הבן החשוב:

זה בית כנסת של “אשכנזים” כאן !!! אתה שומע !!!?

“כאן יש מנהג המקום” !!!

אפשר היה לחתוך את הדממה עם סכין שלא הושחז כבר חודשים ארוכים….

………
מאז שהחלטתי שאני בריה ככל הבריות,
וראוי לי לנהוג ככולם, התפללתי בשטיבלך הזה…
זה כבר כמה שנים…

בשנייה אחת של חוסר שליטה, שברתי שתיקה של שנים…(וגם את השקט בשטיבלך)

“תקשיב חבר” אמרתי לו…כאן אין מחלוקות בין “אשכנזים” ל”ספרדים”
כמו בבני ברק המעתירה ממנה באת….
אל תביא לנו את זה לכאן…כאן כולם חיים בשלום…

ניסיתי לדבר לנקודה שתרמוז לו לרדת מהעץ
לפני שהדוד קיטור של אחד מה”ענובים”
יפרוץ את מחסום העניבה וכל השטיבלך יתמלא באדים חמים ומהבילים….

“ומי אתה”???
ענה לי זה הבן החשוב מאד שכעת חשיבותו
הרקיעה שחקים בהבינו שהזדמנות כזו לא תחזור פעם
שנייה בחייו המשעממים מאד בבני ברק,
שם אף אחד לא מסתכל לעברו,
“אתה יודע בכלל מי אני?” אני הבן של…”
וכאן זה בית כנסת של אשכנזים ויש כאן מנהג המקום !!!

נו טוב, כשכולם כבר שומעים ומסתכלים….
גם אני לא יכולתי לפספס את ההזדמנות הנדירה שנקרתה בדרכי…

במשפט אחד הבהרתי למכובדי את ההיסטוריה המשפחתית שלי,
ובמשפט השני לקחתי אותו לאותם חסידים אשכנזים
ראשונים שהגיעו לטבריה ולצפת… ואז שאלתי אותו….:

תגיד בבקשה כשהגיעו אותם חסידים קדושי עליון לטבריה ולצפת
מצאו בה קהילות יהודים שומרי תורה ומצוות?

לענות לי – שלא, הוא לא יכול הואיל והסברתי לו במשפט הראשון
את שורשי משפחתי הענפה שרבים מבתי הכנסת
הטבריינים הוקמו ע”י צאצאיה לאורך הדורות….

נו…אז מה אתה רוצה להגיד?”…

אז תגיד לי אתה כבוד הגאון המופלג,
האם לא היו צריכים אותם אלו שבאו לכאן,
לקיים את פסקך הברור שאגב אף אחד לא חולק עליו,
ולקבל על עצמם מנהג המקום???….

אוי, אוי אוי, נשמעו גניחות חרדה מכיוונו של הבן המכובד והחשוב….

“אתה מדבר על הגדויילים – אתה חצוף!!!”

המכולניק שקלט את חיוכם המרצד של שאר הבאלבתישים הספרדים
שהתכווצו קודם במקומותיהם כך שאפילו אלו שבדרך
כלל מתפללים בחוץ ברחוב הצליחו להיכנס, החל לזמזם : “שיר המעלות הנה”…

הפעם היה קולו צלול ומלא שמחה….

עריכה – 8/12/2024

כמה שנים עברו מאז כתיבת הרשומה הזו?
כמעט 15 שנה פחות שבועיים….

מביא לכם כאן עלון שפורסם בערב שבת ויצא התשפ”ה 6/12/2024
לפני כן קצת רקע לדברים :

מאז כתיבת רשומה זו, בא לעולם בית הכנסת “אהבת חינם”
שהכותב הקים בעיה”ק טבריה תוב”ב.
אמנם בעת כתיבת הרשומה בית הכנסת כבר הוקם,
אולם לא שימש קהילה גדולה כמו נכון להיום.

הרב הגאון הר”ר אברהם דב אויירבך זצ”ל נפטר לחיי עולם הבא,
וכן גיסו הרה”ח הרב שמחה בונם ורנר זצ”ל נפטר לחיי העולם הבא.
[שני הרבנים אותם אני מזכיר בריישא של הרשומה, ודיוקן פניהם הקדושים
מתואר בתמונה הנמצאת שם לעיל]

על כסא רב בית הכנסת “השטיבלך”, התיישב בנו של הרב אויירבך זצ”ל,
יבדלח”ט הרה”ג הר”ר אהרון יוסף אויירבך שליט”א.

ועל כסא נשיא מוסדות “אור תורה” רבי מאיר בעל הנס האשכנזי,
התיישב בנו של הרב ורנר זצ”ל, יבדלח”ט הרב אהרון ורנר שליט”א.

אחד ממנהגי המקום [השטיבלך]
הוא מנהג קדום של אשכנזים בכל גלילה של ארץ ישראל,
שכהנים לא נושאים כפיהם בתפילת שחרית [אע”פ שזו מצווה דאורייתא].

בימי הרבנים הזקנים הרב אויירבך, והרב ורנר זצ”ל, נהגו באופן שונה
שני רבנים צדיקים אלו. הרב אויירבך זצ”ל נהג להעלות כהנים לדוכן
גם בתפילת מוסף של שבת ושאר מועדים בהם יש תפילת מוסף.

והרב ורנר זצ”ל שהיה לו מניין בפני עצמו בשטיבלך
נהג להעלות כהנים לדוכן, רק ביום טוב.

ימים שקטים היו – כל עוד כוחם של הרבנים הללו עדיין חגור במותניהם,
זה במנהגו וזה במנהגו, והקהל הספרדי שהוא בעצם קהל המתפללים
במקום הוכיח בעצם הגעתם לתפילות בשטיבלך שמקבלים הם את דין המקום
למרות שבכל קהילות הספרדים בארץ כהנים עולים לדוכן בכל תפילת שחרית
גם בימי החול, וכמובן במוספים השונים.

אולם דא עקא ככל שהזדקנו הרבנים,
ולבטח לאחר סילוקם לבית עולמם לחיי העולם הבא,
התרופפה המשמעת, עד כדי כך שכהנים במניינים,
שכל הרכבם כלל ספרדים בלבד העזו להעלות כהנים לדוכן,
ולהפר את הכלל שנשמר לאורך שנים.

כשעלה המרא דאתרא החדש הרב אויירבך הבן לכס הרבנות,
חיזק מחדש את התקנות, והורה לגבאים לשמור בקנאות על תקנה זו
שכהנים אינם עולים לדוכן. [תקנה שלפעמים נאכפה בקנאות אלימה]

בנתיים בטבריה דרך כוכבו של הרב דב קוק שהתפרסם לא רק בארץ ישראל
אלא אף יצא שמעו לכל הגולה.

עתה משזקני העיר עלו השמיימה, החליט הרב דב קוק שהוא מתערב
בנושא חיזוק התקנות בשטיבלך על ידי המרא דאתרא החדש,
הרב אויירבך הבן.

הרב קוק [כהן בעצמו] פרסם כתב בו הוא קורא לבטל את תקנת
“לא יעלו כהנים לדוכן”
וקרא לכהנים לעלות לדוכן בשטיבלך.

לרב דב קוק, קהילה(*) גדולה הסרה למשמעתו, וידוע הדבר והתפרסם
שחלילה אם מצערים בכלשהו את הרב, אזי יש קנאים מקהילה זו,
שיוצאים לתבוע את עלבונו.

והנה המרא דאתרא, לא רק שלא הסכים עם פסיקתו זו של הרב קוק,
אלא אף הדפיס ותלה בשטיבלך שלטים באותיות קידוש לבנה
שאסור לכהנים לעלות לדוכן אלא בזמנים שהתיר.

אבוי ואוי – בוקה ומבולקה בשטיבלך, הואיל ואותם הקנאים לכבוד הרב קוק
יצאו להגן על כבוד רבם ופסיקתו, והגיעו הדברים עד כדי קטטות אלימות,
ונזק שהוסב לנפשות הנוגעות בדבר מבין עסקני השטיבלך.

וכך בעיקשות שאיפיינה את אביו הגדול, החליט הרב אויירבך בעצה אחת
עם בני דודו ממשפחת ורנר, לסגור את השטיבלך לכמה ימים.
אולם הגזרה הקשה הותירה ציבור ענק מבלי מקום להתפלל בו.

קשובים לתלונות הציבור בנדון, החליטו בהנהלת השטיבלך לשוב ולפתוח
את השטיבלך, אולם עם סדר כללים חדשים, שביניהם גזרה –
התפילה האחרונה בשטיבלך כל ימי החול תחל בשעה 08:00 ובשעה 09:00
השטיבלך ייסגר !

נורא נוראות.
הרי רוב המתפללים בשטיבל [משהו כמו 10 מניינים]
מתפללים מהשעה 09:00 ואילך ולפעמים מצוי מניין שמתחיל גם ב 11:00….
מה יעשו אלו? לאן ילכו? היתפללו ברחוב?

עבדכם הנאמן כששמע זאת, החליט לפתוח את שערי בית הכנסת “אהבת חינם”
ולאפשר לקהל הגדול להתפלל בשעות בהן השטיבלך סגור, ולאפשר להם
לשמוע קריאת התורה, ולאפשר לכהנים לעלות לדוכן ולקיים מצווה דאורייתא
ולברך את קהל ישראל.
[שלא ככתוב בדף האחרון של העלון, בקטע המודגש עם רקע כחול, כביכול נתבקשתי לעשות זאת,
אבל זו אנקדוטא זעירה שאדלג עליה כדי לא להכנס לפוליטקה הזו שנשתרבבה לעולם התורה הטברייני]

עד כאן הבהרת הרקע כהכנה למובא להלן.
כאמור בערב שבת פרשת ויצא התשפ”ה 6/12/2024
פוזר עלון בשם הרב אויירבך, רב השטיבלך בו הוא מתאר
את מהלך העניינים ומנמק/מפרט/ומסביר את הדברים מעיני השקפתו.
הנה העלון לפניכם.
במקום בו מוזכרת בעלון (*)קהילה זו , הכוונה לקהילת הרב קוק.

עד כאן לעריכה זו, אמשיך לעדכן בהמשך אם יהיה מה לעדכן.