בעיצומו של היום השני ללחימה בלבנון 2

אגיד לך בגילוי לב.
אני בן לעם הזה שגדל פה
על ברכי הציונות
(בלי טיפונת ציניות)
לא הלכתי מכאן אף פעם
והיו לי הזדמנויות.
אני אוהב את העם שלי.
אני אוהב את הארץ שלי. 
נילחמתי עבור מה שאני אוהב
באחלה פייטריות,
באמת.
אני רואה את החיילים המרואיינים,
אני זוכר את ההרגשה,

אני רואה את הברק בעינים שלהם,
את המוטיביציה,
את הדם הצעיר השש אלי קרב צודק
מאין כמוהו (!!!).
 
הייתי רוצה מאד
לנצח את המלחמה הזו,
יחד עם העם שלי.
לא רואה את זה.
אתה לא מעלה על דעתך למה.
אני רחוק מלהיות תבוסתן.
היאוש אינו מוכר לי.
אם צריך
נלחם עד טיפת הדם האחרונה.
אבל אני לא רואה
את הניצחון.
כי אם הניצחון
הוא לחזור חזרה לשגרה המזורגגת הזו
שהייתה פה לפני שהמלחמה הזו
החלה
אז הניצחון הזה
הוא הפסד ותבוסה נוראה.
ומי שאני מאמין
שהוא מנהל את המלחמה הזו באמת
הוא בעצם מי שמנהל את כל המציאות
אינו סובל את השגרה המזורגגת הזו
שהייתה פה כשהכל התחיל,
ובשל השגרה המזורגגת הזו
הכל התחיל.
אתה יודע כמה רציחות היו בשנה האחרונה בישראל?
אתה יודע כמה אונס?
אתה יודע כמה שודים?
אתה יודע כמה עיוותי משפט מעוקל?
אתה יודע כמה שנאה?
אתה יודע כמה שקר?
אתה יודע כמה שחיתות?
אתה יודע כמה עושק?
אתה יודע כמה מסכנים, חולים, תשושים,
זקנים שאין מי שיזרוק עליהם מבט?
אתה יודע כמה רעבים?
אתה יודע כמה נרקומנים?
אתה יודע כמה ממזרים?
אתה יודע כמה בגידות?
אתה יודע כמה זנות?
אתה יודע כמה גירושין?
אתה יודע כמה הפלות?
אתה יודע כמה תועבה?
אתה יודע שבעוד כמה ימים
היו אמורים לצעוד
ברחובות ירושלים (ירושלים!!!)
ערומים וערומות סוטי מין
מכל העולם?
אתה יודע באיזה אינטנסיביות
דוחפים לקופסאות השוטים
נוסחאות הנדסת המונים
שפותחו ב”אקדמיה”
כדי לשלוט באופן חשיבת ההמון?
למה
המסכים מלאים ברצח, גזל, וניאוף?
כמה ערוצים?
כמה פורנוגרפיה?
אתה יודע שיש (עדיין!)
תוכנית לפרק את בתיהם של קרוב למאה אלף יהודים,
ולהופכם לעיי חורבות כמו
בגוש קטיף?
אתה יודע כמה משפחות עניות עם ילדים
נזרקו לרחובות הקרים או החמים
כי הבנק מימש את “זכותו”
להגיש צו כינוס נכסים בשמיעת צד אחד
ו”זכה” בבית?
אתה יודע ?
לשגרה המזורגגת הזו,
לא נראה לי שנחזור.
אם נשכיל,
נוכל לחזור למציאות אחרת.

אם לא..?
ניסינו שוב.
לא הצלחנו.
שוב חורבן!
תבוסתנים?
אלו שלא רואים את
האמת הזו.
כרגע האמת הזו מתגלה
בגליל ובצפון הארץ.
בתל אביב, וברחביה, ואפילו בגאולה ירושלים,
עדיין חיים את השגרה המזורגגת הזו.
אם לא נבין,
אם לא נפנים, האמת הזו תגיע גם לשם
ומהר יותר ממה שחושבים.
עד כאן נכתב אז, ביום השני או השלישי ללחימה,
חזרנו לשיגרה?
לא!
אנחנו בתהליך פירוק.

כתיבת תגובה