הוא חזר כולו מבועת – “הוא כומר” – “הוא נכנס לכנסיה ליד מגרש הרוסים”…

מי לא שמע על הסיפורים של רבי נחמן מברסלב?
פעם קניתי זכות לשבת בשבוע הספר העברי בכיכר מלכי ישראל
שבוע שלם, ולמכור את ספריו של רבי נחמן מברסלב.
זו היתה חוויה שלא אשכח כל ימי.
לא היו שם דוסים בכלל.
מכרתי כמעט משאית שלמה של ספרים, בלי עין הרע…
החוויה לא הייתה מכמות המכירות.
החוויה האדירה הייתה לראות, לשמוע, לדבר, להתחכך,
באלו שבאו, עצרו, התענינו, שאלו, התווכחו, וקנו…
אחד עם קוקו לבן כבן 65 עם מקטרת.
ריח הטבק סיחרר אותי…
הוא ביקש ליקוטי הלכות, את הסט.
“תגיד” שאלתי,
“מה לך ולליקוטי הלכות”..
הוא הביט בי היישר לתוך העינים וסינן לאט:
“מה אתה רואה בעינים?”
OK עניתי לו, בסדר, אני לא רואה כלום, אבל מה לך ולזה?
רבי נחמן, הוא ענה לי, זורם לי בדם.
אני מרצה באוניברסיטה, אין תלמיד אחד שלי, שלא מכיר את
סיפורי המעשיות של רבי נחמן, זה ספר חובה אצלי בכיתה.
טוב בסדר, אמרתי לו, אבל מה לך ולליקוטי הלכות?
נו טוב, הוא אמר לי, אתה לוחץ, אז ככה, אני גמרתי את ליקוטי מוהר”ן
של רבי נחמן כבר כמה וכמה פעמים, ועכשיו אני מאמין שהגיע הזמן
שאבדוק אם מה שהבנתי, זה גם מה שרבי נתן תלמידו הבין…
רגע, רגע, אתה הקורא, אתה צריך להבין, אם השיחה הזו הייתה מתרחשת
ב”שול” בית הכנסת של חסידי ברסלב בירושלים, ניחא,
אבל זה קרה בכיכר מלכי ישראל, אבן גבירול, יהודי עם קסקט שחור
על קוקו לבן ארוך עד כתפיו, חולצת T מפוספסת תכלת, מכנסים קצרים
וקפקפים מעץ….
הוא היה אחד מיני רבים באותו שבוע.
חוויה אדירה שהזכירה לי בהבלח מהיר של זיכרון, שנים לפני כן
כשניהלתי את הגלגול הראשון של חנות משך הנח”ל
למכירת ספרי רבי נחמן מברסלב במאה שערים.
היה מגיע אדם ללא כיפה, גבוה, לבוש בקפידה, מדבר עם מבטא זר,
היה עושה סיבוב בחנות, לוקח משהו
כמו 15 ספרונים של “משיבת נפש”
משלם במזומן ויוצא.
כשנשנה הדבר יותר מפעמיים, (עם ספרים שונים)
שלחתי את אחד
הבחורים לעקוב אחריו.
הוא חזר כולו מבועת.
“האיש הזה” המילים יצאו לו בין הנשיפות והנשימות הבלתי סדורות
עקב הריצה המהירה שהחזירה אותו אלי,
“הוא כומר” – “הוא נכנס לכנסיה
ליד מגרש הרוסים”…
באותו ערב עליתי לרב יעקב מאיר שכטר הי”ו, סיפרתי לו,
“תמכור לו” הוא אמר,
“אף אחד לא יודע מה רבי נחמן עושה בעולם”….  
כשהוא חזר פעם נוספת, לא התאפקתי:
“תגיד – מה אתה עושה עם הספרים?”
הוא נעמד הלום.
“אתה לא חייב להגיד לי אם אינך רוצה”, אמרתי לו,
“אני מגיד לך” הוא ענה לי אחרי דקה ארוכה,
“אני מביא זה הספרים
אצל בית שלי,
יש לי חברים, הם באים אצל אני כל שבוע, ואנחנו
ללמוד זה ספרים של רבאי נחמן”…
“זה איש חכם גדול מאד” הוא הוסיף.
כן, חברים.
זה איש חכם גדול מאד.
אביא לכם כאן את הסיפור השישי מתוך 13 הסיפורים שלו
כדי להגיד לכם אחרי זה משהו…
תקראו:
מעשה ממלך ענו
מעשה במלך אחד והיה לו חכם. אמר המלך להחכם:
באשר שיש מלך שחותם עצמו 
שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו.
והנה גבור, אני יודע שהוא גבור,
מחמת שסביב מדינתו הולך הים, ועל הים עומדים חיל על ספינות
עם תותחים ואינם מניחים להתקרב.
ולפנים מן הים יש, מקום שטובעין בו שקורין
 ביצה טובענית גדול סביב המדינה
שאין שם כי אם שביל קטן שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד
וגם שם עומדים תותחים, וכשיבוא אחד להלחם,
מורים עם התותחים. ואי אפשר להתקרב לשם.
אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו, זה איני יודע,
ואני רוצה שתביא אלי דמות דיוקנו של אותו המלך,
כי יש לזה המלך כל הפאטרעטין של כל המלכים,
והפאטרעט שלו לא נמצא אצל שום מלך כי הוא נסתר מבני אדם,
כי הוא יושב תחת כילה ווילון, והוא רחוק מבני מדינתו.
הלך החכם אל המדינה. אמר החכם בדעתו שצריך לו לידע מהות המדינה.
ועל ידי מה ידע המהות של המדינה? על ידי הקאטאוויש של המדינה,
היינו עניני צחוק שקורין”קאטאוויש”.
כי כשצריכים לידע דבר, צריכים לידע עניני הצחוק של אותו
הדבר, כי יש כמה מיני קאטאוויש:
יש אחד שמכוון באמת להזיק לחברו בדבריו
וכשחברו מקפיד עליו, אומר לו: אני מצחק,
כמו שכתוב במשלי כו`: “כמתלהלה”וכו`.ואמר: הלא מצחק אני.
וכן יש אחד שמתכוון בדרך צחוק ואף על פי כן חברו
ניזוק על ידי דבריו. וכן יש כמה מיני קאטאוויש.

ויש בכל המדינות מדינה שכוללת כל המדינות,
ובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העיירות של כל המדינה
שכוללת כל המדינות. ובאותה העיר יש בית אחד,
שכולל את כל הבתים של כל העיר, שכוללת כל העיירות של המדינה,
שכוללת כל המדינות. ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו`.
ושם יש אחד שעושה כל הליצנות והקאטאוויש של המדינה.

 
ולקח החכם עמו ממון רב והלך לשם וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק,
והבין בהקאטאויש, שהמדינה כלה מלאה שקרים מתחלה ועד סוף,
כי ראה שעושין צחוק,איך מאנים ומטעים בני אדם במשא ומתן
ואיך הוא בא לדון בהמאניסטראט (ערכאה נמוכה)ושם כלו שקר ומקבלין שחד.
והולך להסאנד (ערכאה גבוהה יותר) הגבוה יותר, וגם שם כלו שקר,
והיו עושים בדרך צחוק כעין הצגה, מכל הדברים הללו.

והבין החכם באותו הצחוק שהמדינה כלה מלאה שקרים ורמאות
ואין בה שום אמת, והלך ונשא ונתן בהמדינה.
והניח עצמו להונות אותו בהמשא ומתן. והלך לדון לפני הערכאות,
והם כלם מלאים שקר ושחדים.
וביום זה נתן להם שחד,למחר לא הכירוהו. והלך לערכאות גבוה יותר,
וגם שם כלו שקר עד שבא לפני הסאנאט(ערכאה עליונה ביותר),
וגם הם מלאים שקר ושחדים,
עד שבא אל המלך בעצמו.
וכשבא אל המלך, ענה ואמר:
על מי אתה מלך?

שהמדינה מלאה שקרים כלה מתחלה ועד סוף ואין בה שום אמת.
והתחיל לספר כל השקרים של המדינה.
וכשהמלך שמע דבריו, הרכין אזניו אצל הוילון לשמע דבריו,
כי היה תמוה להמלך שימצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה.

והשרי מלוכה ששמעו דבריו היו כועסים עליו מאד,
והוא היה מספר והולך השקרים של המדינה.
ענה ואמר,החכם :
והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם, שהוא אוהב שקר כמו המדינה.
אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת, ובשביל זה אתה רחוק מהם
מחמת שאין אתה יכול לסבל השקר של המדינה.
והתחיל לשבח המלך מאד מאד, והמלך מחמת שהיה ענו
מאד,ובמקום גדולתו שם ענותנותו. כי כן דרך הענו,
שבכל מה שמשבחין ומגדלין אותו יותר נעשה קטן וענו יותר
ומחמת גדל השבח של החכם ששבח וגדל את המלך
בא המלך בעניוות וקטנות מאד עד שנעשה אין ממש.
ולא היה יכל להתאפק והשליך את הוילון לראות את אותו החכם,
מי הוא זה שהוא יודע ומבין כל זאת,
ונתגלו פניו.
וראה אותו החכם, והביא הפאטרעט שלו
אל המלך:

אז חברים יקרים שלי, אספתי לכם כמה קטעים, ותאמינו לי ניסיתי לברור
מתוך עשרות קטעים, דברים מייצגים, ולא קיצוניים, שישארו בקונצנזוס
ובכל זאת ייצגו את ה”קאטאיוויש” מהם צחקו פה הראשונים, וממה צוחקים היום…
כי למדנו מהסיפור: “שכשרוצים לידע מהות המדינה מתבוננים בענייני הצחוק”,

ממה צוחקים במדינה….אז הנה ממה צוחקים כאן פרוש על פני שנות קיום המדינה:


מספיק דוגמאות? הרעיון מובן ? ענייני הצחוק….כן?


פרצופה של המדינה
                     הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה – יום חדש לעסקן הקטן.

מחייג בנסיעה – ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.

מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח
ועשן הסיגר לחלון הפתוח
הוא אומר לחבר מפלגה “רגע גדליה
אולי תהיה השגריר באוסטרליה”.

הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה…

מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה.
תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה
הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים
וארבע מאות איש הפכו מובטלים.

מדרימים במכונית – וילונות כחלחלים
הוא קופץ לביקור, הורים שכולים
הוא שכח שהטיף בעד מלחמה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה.

הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.
זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.
זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך
הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך.

בלהט נואם לקהל מתרגש
אדמה גואלים במגל וחרמש
הצביעו נכון ואני מבקש..

תנו לי כח
תנו לצרוח
מה שבא לי
כי היתה לי
ארץ זבת חלב
נגנו עכשיו…

ואני לא מבין מה השתנה?
אם אני האידיוט היחיד במדינה,
שחרד למחר וחולם עלי זית
ורוצה להרגיש שכאן זה הבית?

מלטף את פנייך משקיף לחלון
ואת מחייכת מתוך החלום
אוהב שאת ככה ולא משתנה
החיוך שלך הוא
פרצופה של המדינה…

על מי אתה מלך??

כתיבת תגובה