התקופה בה הייתי נער
הביאה לעולם אור שכשנגעתי בו
הוא חישמל אותי.
למדתי להשתמש בו בגיל צעיר מאד [13]
הייתי אדם עצמאי –
עדיין מנוער מכל סוג של כבלים
מה שהוביל אותי למקומות
שבני אדם רגילים
לא מגיעים אליהם בדרך כלל.
ההתנתקות מהבית והשפעות המסגרת המשפחתית
על דרך הלימוד שלי מגיל צעיר,
לקחה אותי למרחבי החופש מהמסגרות
בכל המובנים.
מרחבים בהם טסתי עם מכוניות בגיל 15 [מה לעשות?]
לכל החלומות הכי פרועים שאפשר לדמיין.
דהב היה יעד מועדף, שפני היו מועדות אליו,
בכל הזדמנות שהייתה לי, והיו לי.
אבל לא רק.
הייתי מחובר לאנשים
מבוגרים ממני בהרבה שנים
לאורך כל הדרך.
כבר בגיל 14 הייתי על מדים
ששיוו לי מראה של חייל.
הייתי רשום בפנימיה צבאית שמעטים בה
הכירו את קלסתר פני, כי לא הייתי שם.
השירים של אריק ועוד מ”מחנכי הדור”
היו פס הקול של הדרכים בהן טסתי.
הכל היה תמים לגמרי, בלי כל כוונות זדון,
אע”פ שמבט לאחור גורם לי להסמיק
אני יודע שזה “עדין” וקונילמלי – להסמיק וכזה
אבל זה בדיוק התיאור של מה היה ומה נהייה
זה היה תמים לגמרי, אולי קונדס, שובבות,
אבל לא כוונה רעה חלילה.
כשהתבגרתי והגעתי לגילאי ה – 20
וראיתי נערים שזיהיתי בהם
את מה שאני הייתי כנער,
אימצתי אותם בדרך כלל, כדי להציל אותם
מכל הרפש שממתין להם מבלי שידעו על כך,
עם כל המפותלים הערמומיים
הממתינים במרחב לינוק את תמימותם.
קיצרתי להם דרכים.
איך ניצלתי אני מכל זה?
הייתי אדם צעיר שמחפש טוב. פשוט טוב.
שלא תטעו – הייתי במקומות רעים מאד.
אבל היסוד שינקתי כמורשת מהורי שיחיו
היה טוב.
טוב פשוט בלי חכמות.
ואהה כן….מלא אהבה.
כזו של נעורים כזו…שנות ה 60-70…
איך בא לי באמצע היום
לכתוב על זה?
כי יש מוזות כאלה, אבל לא רק.
הקטע הזה עם חינוך
והורדת מידע למי שמתחבר אליך
הוא קריטי.
אנשי האופל הבינו את זה,
לכן הם שולטים בכל העולם
במה שנקרא “חינוך”,
והם מספקים לכם את זה – חינם”.
אחרי הניסיון הגרוע
שהיה לי עם שלושת ילדי הראשונים
הפסקתי לשלוח אותם למסגרות חינוך.
גידלתי אותם בבית.
לא רק שאני לא מצטער על זה
אני אומר לכם
תשמרו על הילדים שלכם קרוב אליכם
הורים יקרים
אני בטוח שאתם אוהבים את הילדים שלכם.
אל תסמכו על אף אחד שיחנך אותם!
אף אחד !!
אם אכפת לכם מהם, תלמדו אותם אתם
את מה שכבר למדתם.
תעבירו להם את מה שאתם מבינים שטוב.
ותזהירו אותם מהרע.
אתם כבר נפלתם לבורות שנפלתם בהם
ואתם מכירים את המקומות, את החולשות,
את הפיתויים…
את מה שלא הצלחתם לעשות בגלל התאוות שלכם
כשאתם יודעים היטב לאיזה נזק הם גרמו
תנסו ליישם על ידי העברת המידע החיוני הזה
לילדים שלכם.
מה שהם יעשו עם זה
זה כבר עניינם, יש להם בחירה.
אבל אתם?
אל תסמכו עליהם שהם ימצאו את הכל לבד
מחכים להם שם בחוץ טורפים מנוולים.
אלה שיש להם כישרון להינצל מהם מעטים מאד.
הרוב הענק זקוק לכם – הורים שאכפת להם,
לעצה שלכם, לתמיכה, לחום ואהבה.
בטח נכון להיום עם מרחבי האופל המצויים שם…
אל תזרקו אותם לכבשני השמד
של “משרד החינוך”.
תלמדו את הילדים שלכם בעצמכם
כך אולי תלמדו גם אתם
איך להתעלות למדרגות הגבוהות יותר
בהבנת מציאות
הטוב.
הקליפ המצולם המצורף הוא לא בדיוק אם המוסר…
אבל זהו בדיוק המקום ממנו צמחה המוסריות שלי נכון להיום,
וזה מוכיח שאפשר…אפשר בוודאי …
כל אחד יכול.