עכשיו כשכולם שומעים אנשים זקנים מספרים לאנשים צעירים
סיפורי גבורה מלפני 40 שנה,
כשמעטים גיבורים ניצחו המוני ענקים נוראים בכל כך מעט ימים….
בעוד ארבעים שנה לצעירים
שיחיו לשמוע את סיפורה?
לדגים שלי יש אקווריום יפה וגדול.
יש להם אוכל, כל היום, כמה שהם רק רוצים, וחמצן ממכשיר מיוחד.
שעושים ממש חיים.
פעם הייתי בחוות סוסים.
לסוסים יש אורווה גדולה גדולה עם הרבה קש על הרצפה.
לשבלול יש בית קטן וצפוף. אין בו הרבה מקום,
בשביל להיכנס אליו הוא מתקפל. לאכול הוא יוצא החוצה.
לכולם יש בית, לכל אחד הבית המתאים לו.
רק לי אין בית.
פעם היה לי בית, בית גדול ויפה, עם 2 קומות,
עם אקווריום גדול בכניסה, עם מתקנים בחצר,
ועם שולחן להכנת שעורי בית.
היה לנו בבית גם מטבח, שאמא בישלה בו,
ומכונת כביסה, והרבה ארונות בגדים,
וספרים.
כל זה היה פעם…
היום אין לנו בית.
יש לנו רק חדר, ועוד חדר, ועוד חדר.
מטבח אין לנו, אז אנחנו אוכלים בחדר אוכל גדול,
יחד עם הרבה אנשים.
מכונת כביסה אין לנו,
אז אנחנו משתמשים בשרותי המכבסה.
בחדרים שלנו יש מקום רק למיטות,
אז כל מה שהיה בארונות אבא ארז בתוך מכולה גדולה מאוד.
לכן אין לי כעת את הדובי שלי, ולא את הסוודר שאני אוהבת.
קר לי במלון בירושלים, אז אמא קנתה לי סוודר חדש.
כשאני רואה ליד המלון שבלולים, אני חושבת שכיף להם.
אפילו שהבית שלהם כל כך קטן,
(אפילו כשהם בצלחת)
_________________