סוד גדול מהזוהר – משה רעיא מהימנא בעלה של השכינה הקדושה.

בס”ד

זוהר דף רלו.

שמעון לא זכה לברכאן (שמעון לא זכה לברכות ע”י יעקב)
אלא טפל ליה משה ביהודה (אלא משה טפל אותו ביהודה בברכתו,
דהיינו שברכו יחד עם יהודה וראיה לדבר)

כתיב הכא (דברים לג ז) שמע יהו”ה קול יהודה, וכתיב התם (בראשית כט לג) כי שמע יהו”ה כי שנואה אנכי.
(הרי שמע שמע גזרה שוה, מה שמע דשם הוא בשמעון אף שמע שכתוב ביהודה כולל את שמעון)

אמר רבי יהודה, שמעון ולוי אבוהון סליק לון למשה,
(שמעון ולוי אביהם העלה והעביר ברכתם למשה שהוא יברך אותם)
אמר ליה רבי יוסי, מאי טעמא אבוהון סליק לון למשה (למה העביר אביהם ברכתם למשה?)
אמר ליה אף אנן נסליק ליה לבוצינא קדישא עלאה (בא נעביר את השאלה לרבי שמעון)
אתו שאלו ליה לרבי שמעון, אמר כמה חביבין מלין
(אמר להם אלו ידעתם הסוד הייתם יודעים כמה חביבים ונחמדים אלו הדברים, וקודם שביאר להם הסוד למה תלה יעקב את ברכתם של שמעון ולוי במשה רבנו, נזכר משלמותו של משה אשר לא היה ראוי שאיש כזה יסתלק מן העולם ולכן)  אטפח בידוי ובכה (הכה ידיו זו בזו על העדרו של משה כדרך המצטער, ובכה עליו) 
אמר מאן יגלי לך מהימנא קדישא (ואמר מי יגלה מקומך וישתטח על קברך משה רעיא מהימנא הקדוש הנה)
אסתלקת בחייך על בני נשא (עלית בחייך על כל בני אדם להיות איש אלוקים, וגם)
אסתלקת במותך ואסתים דיוקנך (עלית במותך ונסתמה צורתך כי לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה)
מפתחן דמארך אתמסרו בידך תדיר (מפתחות הנבואה של קונך נמסרו לך להיות תמיד בידך, כבעל הבית שיש בידו מפתח ביתו, ונכנס בכל עת שירצה, כי משה היה מוכן תמיד לנבואה כמ”ש עמדו ואשמעה וגו`)
(אחרי שבכה רבי שנעון על העדרו של משה התחיל לבאר את הטעם למה העביר יעקב את הברכות של שמעון ולוי מעצמו ונתנם למשה ואמר)
תא חזי יעקב הוה ליה ארבע נשין, ואוליד בנין מכלהו (בא וראה כי יעקב היו לו ד` נשים, והוליד בנים מכולן)

דף רלו ע”ב

ואסתליק (נ”א ואשתלים) בנשוי (ונתעלה ונשלם ע”י נשיו, כי הולידו לו י”ב שבטים שהם סוד כל השלימות)
כד בעא יעקב לאסתלקא, שכינתא קיימי עלוי (כשרצה יעקב להסתלק מן העולם השכינה עמדה ושרתה עליו)
בעא לברוכי לאלין, ולא יכיל מקמי שכינתא, דדחיל (כשרצה לברך את שמעון ולוי לא היה יכול מאימת השכינה, כי)
אמר היך אעביד, דהא תרווייהו מסטרא דדינא קשיא קא אתיין (אמר איך אעשה לברך את אלו? הלא שניהם באים מצד דין הקשה, ועל ידי ברכתם יתרבה מדת הדין בשכינה)
אי  אתקיף בשכינתא לא יכילנא (אם אפציר בשכינה שתסכים לברכם איני יכול, ר”ל אם ארצה להיות כצדיק מושל יראת אלהי”ם שהוא גוזר אומר ויקם לו איני כדאי לפי) 
דהא ארבע נשין הוו לי ואשתלימנא בהון (כי ד`נשים היו לי כנגד חגת”מ [חסד גבורה תפארת מלכות] שבשכינה ונשלמתי על ידם,וכיון שקיבלתי שלמותי מן השכינה לכן אין ראוי לי לברך את אלו נגד רצונה)
אלא אסלק לון למארי דביתא (אלא אעביר את הברכות לבעל הבית שהוא משה, שעלה בחייו להיות איש האלהי”ם דהיינו שזכה להיות בעלה דמטרוניתא שהיא השכינה והיא נקראת בית)
דהא (ביה) ביתא ברעותיה קיימא, ומה דבעי יעביד (כי השכינה עומדת ברצונו ומה שירצה יעשה, ר”ל כי בידו לבטל דיניה  ולברך את שמעון ולוי בסוד הרחמים, ועוד)
כך יעקב אמר, חולקין דנשין ובנין הא נסבית בהאי עלמא ואשתלימנא
(הרי חלקי בנשים ובנים קבלתי בעולם הזה מהשכינה ונשלמתי על ידה)
היך אתקיף במטרוניתא יתיר (איך אטריח את השכינה יותר? ר”ל לברך את שמעון ולוי כנגד רצונה?)

ועל דא משה בריך מאן דבעא ולא דחיל כדאוקימנא
(ועל כן משה ברך את מי שרצה ולא היה מתירא כמו שפירשנו)
ובגין כך אמר יעקב, הא חמינן דבני אלין בסטרא דדינא קשיא
(לכן אמר יעקב הרי אני רואה שאלו הבנים שנעון ולוי הם מצד דין הקשה)
(ליתיה) ייתי מאריה דביתא ויברך לון (יבוא בעל הבית ויברך אותם)
משה ודאי איש האלהי”ם הוה (משה בוודאי היה איש האלהי”ם)
ורעותיה עביד בביתיה (ועשה בביתו כרצונו)
כמה דאת אמר אישה יקימנו (שבעלה יכול לקיים את נדרה, כלומר יכול לעשות כרצונו)
הדא הוא דכתיב (שם י לה) ויאמר משה קומה יהו”ה
(הרי כשרצה אמר לה שתקום ותסע לפני בני ישראל)
ואישה יפרנו, הדא הוא דכתיב (שם לו) ובנחה יאמר שובה יהו”ה
(הרי כשרצה אמר שתנוח בשובה ונחת ולא תסע הלאה)
ודאי רעותיה עביד מאריה דביתא, ולית דימחי בידיה
(ודאי כרצונו עשה בעל הבית ולא היה מי שימחה בידו)
כבר נש דגזר על אנתתיה ועבדא רעותיה (כאדם הגוזר על אשתו והיא עושה רצונו)
ועל דא יעקב אף על גב דהוה אחיד באילנא דחיי
(ועל כן יעקב אף על פי שהיה אחוז בעץ החיים שהוא הת”ת [התפארת])
לא הוה מארי דביתא, אלא לתתא (עכ”ז לא היה בעל הבית אלא היה למטה,
ר”ל לא היה יכול להמשיך שפע למלכות אלא  מדעת התחתון שעד שם השיג)
משה הוה לעילא (אבל משה היה למעלה בדעת עליון ומשם המשיך שפע למלכות)
בגין כך סליק לון למאריה דביתא:
(לכן יעקב העביר את הברכות של שמעון ולוי למשה שהוא יברכם כי היה בעל הבית)