כְּרַעַשׁ שַׁרְשְרוֹת-כְּבָלִים וּצְלִיל טַבְּעוֹת-זִקִּים
מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ
נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁטֶף אוֹר גָּדוֹל נִבְקַע לִי פִּתְאוֹם
וְשִׁפְעַת נֹגַהּ-קַרְנַיִם הִשְׁתַּפְּכָה כְּפֶרֶץ מַיִם פִּתְאוֹם מִסָּבִיב עַל-כֹּל
עֵרֶב אַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת – וַאֲנִי נוֹפֵל אַרְצָה וּמְשְׁתַּחֲוֶה וְכוֹרֵעַ.
הִנֵּה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת
בֵּין תַּרְשִׁישׁ וְחַשְׁמַל, בֵּין עָבִים אֲדֻמּוֹת, עָבִים עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת
וְעַל אֵשׁ מִתְלַקַּחַת כִּדְמוּת לִבְנַת סַפִּיר, הוּא הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִּשָּׂא
וְיָרֵח הֲדוֹם לְרַגְלָיו וְשֶׁמֶשׁ כַּר לְרֹאשׁוֹ – וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-שִׁבְעַת הַשָּׁמַיִם
כָּכָה שָׁם יוֹשֵׁב אֱלֹהִים אֵל-הַכָּבוֹד
וְאוּלָם אֶל יְדוֹת הַכִּסֵּא מִלְּמַעְלָה רֻתַּק בַּעֲבוֹתוֹת-זָהָב
בַעֲבוֹתוֹת אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵקוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ…
וַאֲנִי בְּאוֹתוֹתֶיךָ, הַמָּשִׁיחַ, הִכַּרְתִיךָ
בָּאֵש הַבּוֹעֶרֶת בְּעֵינֶיךָ, הִיא הָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה, הַיּוֹקֶדֶת בְּעֵין כֹּל-אִישׁ מְשׁוֹרֵר
וְכָל-חוֹזֶה וְכָל-גּוֹאֵל וְכָל-נְבִיא-אֱמֶת
וּבָרוּח הַשָּׁפוּךְ עַל גֹּבַהּ מִצְחֶךָ וּבְתָוֵי הָרַחֲמִים אֲשֶׁר בְּחַגְוֵי לְחָיֶיךָ
וּבְנִיצוֹצוֹת הַצָּרֶבֶת אֲשֶׁר בַּחֲרוּזֵי שְׂפָתֶיךָ
בְּכָל אֵלֶּה יְדַעְתִּיךָ וְהִכַּרְתִּיךָ, הַמָּשִׁיחַ:
הֲלֹא אַתָּה זֶה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
וּבְכַבְלֵי-זָהָב, בְּרַתּוּקוֹת כַּבְלֵי-זָהָב אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵקוּ,
רֻתַּקְתָּ זֶה אַלְפֵי שָׁנִים
אֶל כִּסֵּא כְּבוֹד אֱלֹהֵי-הַצְּבָאוֹת, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לָמוּשׁ מִמְּקוֹמֶך
וִּמָּמרוֹם תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ אֶת-כֹּל-בַּלְּהוּת בִּעוּתֵי הַחַיִּים
אֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ אֶת אַחֶיךָ –וְיָדְךָ תִּקְצַר מֵהוֹשִׁיעַ
וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּבְכָל-עֵת וּבְכָל-רֶגַע, אֲשֶׁר תֵּרֶא עֵינְךָ צָרָה חֲדָשָׁה
וְאָזְנְךָ תִּשְׁמַע קוֹל דָּמִים חֲדָשִׁים צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה
,אָז תִּקְצַר רוּחֲךָ בְּקִרְבְּךָ, וּבָעֲרָה כָּאֵשׁ עֶבְרָתֶךָ וְגִידֶיךָ יְשֹׂרָגוּ וְשָׁאַפְתָּ וְנָשַׁמְתָּ,
וּלְהֵחָלֵץ וְלַחֲרּג מִמִּסְגְּרוֹתֶיךָ, לְבַעֲבוּר תּוּכַל לְמַהֵר אַרְצָה
לִפְדוֹת וּלְהַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ
וְנִשְׁמַע הַקּוֹל בְּהִשְׁתַּקְשֵׁק טַבְּעוֹת כְּבָלֶיךָ, מִדֵּי נַסּוֹתְךָ לְנַתְּקָם
וּמִדֵּי קָרְאֲךָ: “עַתָּה נִלְאֵיתִי סְבֹל! עַתָּה אֵרֵד! עַתָּה אָבוֹא
עַתָּה אוֹשִׁיעַ! וְעוֹד מְעַט וְנִצַּלְתֶּם!” –וְאוּלָם רֻתַּקְתָּ וְלֹא תּוּכַל
וְאַתָּה תִּפֹּל לְאָחוֹר וְהַכֹּל יָשׁוּב לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיָה
וְזֶה אַלְפֵי שָׁנִים יִשָּׁמַע בַּלַּיְלָה הַקּוֹל בְּהִתְאַמֶּצְךָ לְהִנָּתֵק
וּמִן הַדְּמָמָה שְׁמַעְתִּיו בַּלַּיְלָה גַּם-אָנִי
וּמִן הַדְּמָמָה שָׁמַעְתִּי: “אֲהָהּ אֱלֹהִים, עַד מָתַי? רָזִי לִי! רָזִי לִי!
לָמָּה נָפַחְתָּ בִּי הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת, לָמָּה נָטַעְתָּ בִּי הַלֵּב הַזֶּה
לָחוּשׁ כָּל-צָרָה וְכָל מַכְאוֹב וְכָל-אָוֶן, לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל עִם כָּל-נִדְכָּא
וְעִם-כָּל-אֻמְלָל וּקְשֵׁה יוֹם –וְאֶת יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ
לָמָּה נָתַתָּ לִי עַיִן לִרְאוֹת, לָמָּה – אֹזֶן לִשְׁמֹעַ
אֲשֶׁר תֵּרֶא עֵינִי דּוֹר דּוֹר וְדִמְעוֹתָיו וַאֲשֶׁר תִּשְׁמַע אָזְנִי דּוֹר דּוֹר וְאַנְחוֹתָיו
וַאֲשֶׁר תָּחוּשׁ נַפְשִׁי אִישׁ אִישׁ וּפְצָעָיו
וְאֶת יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ? לָמָּה בָּרָאתָ אֶת-יָם כָּל הָעֹנִי
וְאֶת כָּל-הָרָעָה וְאֶת כָּל-הַמְּצוּקָה, אֲשֶׁר רָאֲתָה עֵינִי זֶה מֵאָזוְ
אֲשֶׁר עוֹד תִּרְאֶינָה עֵינַי עַד עוֹלְמֵי-עַד, וְרוּחַ נָתַתָּ בְּפִי
אֲשֶׁר אֶגְעַר בּוֹ וַאֲיַבְּשֵׁהוּ –וְרַק אֶת פִּי חָסַמְתָּ לְבִלְתִּי אוּכַל גְּעֹר
לָמָּה רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי כָּל-הָאֻמְלָלִים, הָאֵלֶּה מִסָּבִיב יָצַרְתָּ
וְלָמָּה אִלַּצְתַּנִי לִרְאוֹת אֶת-רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי כָּל-הָאֻמְלָלִים
אֲשֶׁר עוֹד יִהְיוּ עַד סוֹף כָּל-הַדּוֹרוֹת, עִם רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי דִּמְעוֹתֵיהֶם
אֲשֶׁר עוֹד תִּשְׁטֹפְנָה עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן
וְלָמָּה עֲשִׂיתַנִי לִשְׁמֹעַ בְּכֹל יוֹם תָּמִיד אֶת קוֹל בִּכְיָם הַגָּדוֹל הַפּוֹלֵחַ אֲבָנִים,
וְרַק אֶת-יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ
לָמָּה נָתַתָּ לִי הַכֹּחַ לְהַצִּיל וְלִפְדוֹת, לַעֲזֹר וּלְהוֹשִׁיעַ, וְלָמָּה הַחֵפֶץ נָטַעְתָּ בִּי
לְהוֹבִישׁ כָּל-דִּמְעָה,לְרַפֵּא לִשְׁבוּרֵי לֵב לְחַבֵּשׁ לְעַצָּבוֹת
וְרַק אֶת יָדַי אָסַרְתָּ בִּכְבָלִים
לָמָּה, אֱלֹהִים, לָמָּה זֶה שַׂמְתָּ לְגוֹאֵל אוֹתִי – וּגְאֹל לֹא תִּתְּנֵנִי
וּבִדְמָמָה בַּלַּיְלָה יִשָּׁמַע קוֹל רַעַשׁ, הוּא רַעַשׁ כַּבְלֵי-הַזָּהָב
הַמַּשִּׁיקִים אִישׁ אֶל אָחִיו בַּמָּרוֹם, מִדֵּי הִתְאַמֵּץ הַמָּשִׁיחַ לְנַתֵּק אֶת-מוֹסְרוֹתָיו
וּלְהַסִּיעַ בִּזְרוֹעַ כֹּחַ אֶת-כִּסֵּא-הַכָּבוֹד עִם עַמּוּדָיו יַחְדָּו
וְעִם הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם –וּלְעֻמָּתוֹ יִשָּׁמַע בִּדְמָמָה בַּלַּיְלָה
קוֹל רַעַשׁ כַּבְלֵי-בַּרְזֶל עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת
מִקְּצֵה הָאֲדָמָה הָאֶחָד וְעַד קְצֵה הָאֲדָמָה
וְאוּלָם מִבֵּינוֹת לֶעָבִים הָאֲדֻמּוֹת,מִן הַתַּרְשִׁישׁ וְהַחַשְׁמַל
אֲשֶׁר שָׁם כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר, יִשָּׁמַע קוֹל הָעוֹנֶה:
“עַד יָקוּם דּוֹר חָדָשׁ, דּוֹר אֲשֶׁר יָבִין גְּאֻלָּה
דּוֹר אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לִהְיוֹת נִגְאָל
וַאֲשֶׁר יָכִין נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת נִגְאָל
אָז תָּקוּם גַּם-אַתָּה לְגוֹרָלְךָ וְנִגְאַלְתָּ
אָז תָּקוּם גַּם-אַתָּה לְגוֹרָלְךָ וְגָאָלְתָּ!”
[דוד פרישמן(1859–1922)]