תן לאהבת האמת שלך לצמוח – וחפש את האחד…

מהגג הצומח של שנות חיי,
אני מתבונן וזוכר את כל הקומות הראשונות.

זוכר את הלובי.
מתוך קבוצה של שכבה ביסודי
כמה מנהיגים יש?
כמה חלוצים ?

הרוב עם משקפי התלת מימד שחילקו להם
יושב בקהל ומוחא כפיים,
לאלו שמקבלים את התפקידים הראשיים,
בהצגת סיום המחזור,
צומח להיות מצבור האידיוטים השימושיים של המערכת.

מדהים לראות איך מתוך המצבור הזה
פתאום צצים כאלה – יותר גדולים
שמקבלים תפקידי אכיפה, מהאדון האכזר הממונה הממנה.

הם בדרך כלל בנויים רע.
וכל עצמתם נמדדת בכמות הארס,
בה הם משתמשים בנשיכתם.

המשקפת שלי יודעת לזהות אותם
עומדים לפני הממונים שלהם
כמו שפחת מין מסוג זכר לפני מלכת סאדו עם שוט,
שלאחר ש’היא’ מסמרטטת אותם הם חוזרים למרחב מלכותם,
ואת כל תסכוליהם החבויים,
הם מריירים על מי שנתון לחסותם המפוקפקת.

ככה או ככה
כל חלוץ – מוביל דרך, ומנהיג, צריך עזות,
גם אלו ממצבור האידיוטים השימושיים
שהתפתחו להיות בלוטות מוגלה נפוחות,
צריכים עזות, והרבה.

כי עזות ואומץ לעשות צעד קדימה, שלא כ ו ל ם עושים,
זה מהלך המצריך סוג של עצמאות ..

אז מה החילוק? מה מבדיל בין מנהיג אמיתי
לבין בלוטת מוגלה כזו שהתנפחה
בגלל שהעז להחניף במקום הנכון לממונה הנכון?

איך אפשר בכלל להבדיל? יש משהו שיכול לספק אינדיקציה?

אהה כן, על זה בעצם רציתי לדבר.
אהבה.
זה החילוק.
או שיש לך את זה או שאין לך את זה.
אהבה.
כי אהבה, היא לעולם מחלק הטוב.

ויש מי שכביכול לוקח ‘אותה’ אל חלק הרע,
למה כביכול ??
כי אהבה לא יכולה להיות מצד הרע.
יש כאלה רוצחים את ‘אהבתם’ כדי שלא יזכה בה אחר,
אז הם נקראים ‘אוהבים’ ?
לא ולא, אלו שקרנים, מתחזים, שמלבישים את מפלצתיותם
בתחפושת של ‘אהבה’…
את אלה ? אני רוצה להכרית, לשרש, ולסלק
מהבניין שמגגו אני מתבונן על כל זה.

אלה ? אין להם חלק באמת,
הם שקרנים, מתחזים, שמשתמשים באמת כדי לשקר.

כי אהבה זה כל החמלה והעדינות והיופי בעולם.

וגם אם אמר החכם באדם – ‘עזה כמוות אהבה’
אז כאילו מה זה סותר ?
זה בדיוק מה שאנו אומרים כאן במלל הזה,
צריך עזות
ולא סתם עזות, אלא כזו עזות מוחלטת
כמו שרק מוות יכול להיות מוחלט !

ואת זה באתי ללמד כאן:
יש עזות ד’קדושה
ויש עזות ד’סטרא אחרא.
כשאתה רואה את העריצים שהתפתחו להיות
בלוטות מוגלה ציבוריות, אוכפים את מררתם בעזות נוראה
על צי-בור מסכן שמוכן להיות אסקופה נדרסת
הואיל ואין לו את הכלים לקום ולפוצץ את החצ’קון
כי הוא מפחד מהשפריץ שיעוף ממסכת הנימוס המעונבת
ולפעמים גם עטויית זקן וכיפה שחורה גדולה ברגע הפיצוץ,
אתה יכול להכיר בהם מיד את רציעת אדונם האכזר.

כך תוכל להבדיל, ולזהות את מוכרי האשליות,
אבל לא תוכל לעשות זאת ללא עזות, שתוביל לרצון,
שיוביל אותך לחפש אמת ללא פשרות.

כך תוכל להסביר לעצמך
איך מ-אומה של גיבורים, חכמים, אצילים, יפי נפש באמת
נעשים חגבים רופסים שרועדים מכל עלה נידף,
כצאן המובל לבית המטבחיים.

יש לך בכלל עזות?
אתה מסוגל לתת לעצמך להיסחף באהבה
לחיוך של ילד, פרח מלבלב, געגוע,
שמחה מלאת תמימות,
התפעמות הנפש מהוד יופי,
הערכה, התבוננות ?
כל אלה ועוד מצריכים אהבה
כי אם לא תשתמש בהם עם
אהבה מחלק הטוב
אתה תוביל את עצמך אל הצד האחר
לשם אתה רוצה ללכת?

קום כל עוד אתה יכול
ותן לאהבה שבך לפרוח, לגדול , להתעצם,
חבר אותה במקום בו אתה מזהה אהבת אמת
חפש ריבוי חיבורים אל המקום בו הכל נעשה
אחד.

כתוב/כתבי תגובה