חוזר משוט בארץ.

חוזר משוט בארץ.
מסע של 24 שעות אינטנסיביות
ביקור חולים , הכנסת כלה, קברי צדיקים
ועוד אי אלו דברים…
הדקות והשעות חלפו ביעף,
ממש כמו הדמויות,
אחת שונה מהשניה בתכלית,
סודניות עם סמרטוט ספונג’ה בבית חולים,
אחים אתיופים עם מכשירי קשר רעשנים,
מובילים בכסאות גלגלים חורקים,
חצי זומביים מחוברים לצינורות
לבדיקות במכונים.
כל אחד מהם סיפור חיים בפני עצמו
משפחה קרובים משכנתא שכנים…
רופאים רוסים מתמחים אצל רופאים ערבים
שמנוהלים על ידי פרופסורה ישראלית
שמנוהלת על ידי עסקנים רווי ממון.
חטפתי דו”ח של 250 ש”ח
על חניה בחניון של בית חולים [???]
במקום לא מוסדר, למרות ששילמתי
במכונת התשלומים על כרטיס החניה
שקיבלתי בכניסה, ולמרות שממש חניתי
על מקום חניה מוסדר לחניה….
בתוך הבלילה והמשמש האנושי
הבטתי בדמותי הניבטת אלי
מבעד למראות המעליות
ומחיצות הזכוכית המבריקות למשעי
וניראתי לעצמי כמו איזה דוס בעל כרס
השייך לחבורת הדוסים שבאה לבקר
את הדוס שישב על כסא גלגלים במסדרון
ממתין לדוקטור שיגיע מחדר הניתוח.
נזכרתי בסרט בדיוני שראיתי
עם ישות רוחנית מהחלל החיצון
שפלשה לארץ על ידי שאיבת חייהם של
בני אנוש והשתלטות על גופם
כפלטפורמה [מסדת] לישותם
היונקת חיים מבן אנוש אחר
כל אימת שגילו את הגוף
בו היא שוכנת, מותירה את הגוף הנטוש
עפר ואפר…..
דילגתי בין הדמויות בניסיון להבין
מה כל אחד מהם עובר ברגעים הללו
בהם אני מתבונן בו…
הייתי במרכז
אובך וחום נורא
קופסאות השוטים בכל פינה
פולטות אופיום להמונים
שכבר לא מגיבים
רק מזפזפים , מפטירים הברה, נוחרים,
לוסי האריש, והני זוביאדה המשכיל המטומטם התורן
הרבה יותר מטומטם מגזבוז, ומחצרוני גם יחד,
[מזכיר לי טווס שמרטו לו את כל נוצות הזנב
ולמרות זאת כביכול פורס הוא את זנבו שלא נמצא
עם מצעד טיפופי רגלי התרנגול שלו
המותירות עקבות שדים על החול]
רוקדים וואלס פלספני עם בן סימון מלחך הפנכות
ועוד שנים לא מוכרים המנסים בשארית
כוחותם להגן על מה שהייתה כאן פעם
מדינה יהודית….
טיסה נמוכה בין אלפי
מורי נהיגה וטסטרים אגואיסטים אכזריים
שלכל אחד יש קופסא ממתכת כזו על גלגלים
שלמרות שיש לה מסלולים קבועים
מסומנים ומסודרים
הם מעדיפים לטוס בסלאלום
כל אימת שריווח קטן נפער בין קופסא לקופסא
אורות צהובים אדומים לבנים מסנוורים
פסים מקווקווים, כפתורי הרעדה מרטיטים
אובך וחום נורא.
כנראה שזה זרזיר מצוי
שהחזיר לי בשקיעה של אתמול
את החיבור אל הדבקות
מתוך הכאוס
הוא שרק מבעד לעופאי האלמוגן הגדול בחניה
והזכיר לי שהשמים פרוסים מעל כל זה
ויש קולות שאנשים לא מקשיבים להם
למרות שהם שומעים…
לקחתי את עצמי
לקיים עוד מצווה
וחזרתי להיות ילד להורי
מתוך פרספקטיבה של סבא
עם פיג’מה אחרי מקלחת
חשבתי שסוף סוף אוכל
לדלג על ההרים ולקפץ על הגבעות
בין תמונות טעונות מעבר רחוק
ולצמצם בפוטושופ,
בעריכה משודרגת של עכשיו
את ההפרש בין מדרגת ה’א’ב ל’ב’ן,
שזהו ל’ב ה’א’ב’ן
ולתקן…
והתבוננתי וראיתי איך הכל בר חלוף
ואיך הגוף כלה ונעלם עם הזמן
והישות עוברת ממדים..
ועפעפיים נעצמות בחולשת השריר הפעוט
שכבר עלה וירד מליוני פעמים, על עיניים,
שראו המון…
כי באו בנים עד משבר וכח אָין ללידה
ונשיאים ורוח, וגשם אָין…
ומאָין תמצא החכמה?
ומאָין יבוא עזרי !
וגם שם,
קופסת השוטים הזכירה לי
שגם בתוך השאול תחתיות
יכול היצר הרע לתת לך הרגשה
שאתה בגן עדן…
וכמעט שלא ישנתי בגלל יתוש אחד עקשן
שהחליט שדווקא מהדם שלי
הוא ישריץ את התולדות שלו
אז ניהלתי נגדו מרדף של 3 שעות תמימות
אל תוך הבוקר המוקדם
עד שהוא פשוט סיים את תפקידו בעולם,
ומשם לבית הכנסת
כך הם קוראים להיכל הממון הענק
בו קראו לבעל התרומה
שהביא ארוחת בוקר דשנה
לעלות ראשון לתורה
למרות שהיו חמישה כהנים באולם
גם לא שכחו בקול גדול
לבקש מחילה מהכהנים,
והבעל קורא סלסל בקולו
שגיאות שטרחו לתקנו
בקולי קולות עם רטינה וטרוניה
חבורת בורים ועמי ארצות
שאף אחד מהם
לא יודע בכלל לקרוא בלי ניקוד,
וכולם עם תפילין וטלית
וסידורים ופאר של ארמון מלכים
אבל בלי נשמה,
וגם כך אוהב אותם אבא….
אז בוודאי גם אני.
כי למרות שהדמות של הדוס
עם הכרס והמגבעת היא שלי לגמרי,
הרי ש – א נ י ……אוהו…..
מה אני בכלל ??
וחיפשתי מלפפון אחד ושני גזרים מיבול נוכרי
ברדיוס של 10 ק”מ על הבוקר, ולא מצאתי
והסתפקתי בקרקר של אוסם
עם כוס תה ויסוצקי פשוט
ושוב טסתי בדרכים במקום בו אפשר היה,
וזה היה מקום מצומצם מאד על הבוקר
בין אלפי קופסאות גדולות וקטנות
בצבעים שונים עם דמויות מגוונות
מאחרי חלוני אטומי שקופי..
הדרך מרחיבה דעתו של אדם אמר רבי נחמן
ואנכי הרגשתי כלווין בחלל
מתבונן על הכל מלמעלה
תוך כדי ניווט מלמטה,
ורק שריקתו של הזרזיר המצוי
ליוותה לי את הסרט
כאילו חזיתי במלחמות חניבעל ברומאים
עם פס קול של mad world gary jules
בביצוע הקאבר של sara hickman

והיה לי טעם מר בפה, לא רק בגלל ויסוצקי,
אז שלחתי אותו למקום אליו אני שולח
את כל מה שעובר דרכי מאז שאני זוכר את עצמי.
ריחות, טעמים, מראות, תענוגות,
תובנות, מראי מקומות, וכמובן יסורין וביזיונות..
זה מין חור שחור כזה
הוא בולע הכל ולא נודע כי בא אל קרבו.
כלום – זה גם כן משהו,
בחור השחור הזה
אפילו כלום אָין..
וגם הוא – החור השחור – לא קיים באמת.
חסידים יגידו שזה ביטול
אבל אני לא מתיימר
כי אני באמת לא יודע
מה זה ביטול…
זה עוזר לי מאד
החור השחור הזה
להתמודד עם כל מה שעובר.
אני בטוח שכשאפטר מן העולם
אעבור דרכו
כדי לאסוף את כל מה שהוא בלע…
בנתיים
נוח לי שהוא בולע
ככה בכל רגע אפשר להתחיל ממש בלי כלום
מהתחלה….
היתרון הגדול מכולם, זה כשמתחילים
ויש לך איזה כיס נעלם שנשלפת ממנו איזה ידיעה
בדיוק כשהיא נצרכת ומתאימה כמו כפפה ליד…
זה מה שענה לי המדריך בקורס חובשים
כששאלתי אותו איך הוא רוצה שנזכור את כל
החבישות או דרכי הטיפול לאלפי סוגי הפציעות?
ברגע האמת – הוא ענה לי –
אתה תדע בדיוק מה לעשות !!!
נו, אז כל רגע זה רגע האמת הלא כן ?
כי האמת – אחד !
ממש כמו התורה, כמו ישראל,
כמו הבורא – אחד.
וכל רגע כזה נבלע לו לתוך
החור השחור כי האמת נעדרת לא?
והבורא – אחד – מסתתר,
ואיפה ישראל …. ??
והשקר הוא שנים, מאה, מליארדים של שקרים,
ואיך בכלל אחד יכול להתחלק לרגעים?
איי , הזמן….
הזמן – הוא חלק מהבריאה
משתנה מן המשתנים שנוצרו בבריאה,
הזמן – מספק לנו רגעים
כפי החסדים שנעשים בבריאה
כי עולם חסד יבנה,
מן הנעלם נשלפים רגעי אמת
בזמן אמת
מלאים בידיעות נפלאות השייכות
לאותו רגע חסד
שגם הוא גז חיש ועף
כי ההווה כהרף עין
ורגע זה המון
כי באמת?
יש כאן כאלו שגופם עדיין חי
אבל מתים ריקים הם
הזמן שלהם קפא עמד
וגם אם יעברו עליהם 70 – 80 שנה
עדיין גופם חווה את אותו רגע כל הזמן…
ויש כאלה שנעלמו בתוך עפר ,
אלא שחיי הנצח שלהם
ממשיכים לזרום בחסדים
שכבר בנו להם ברגעים שרכשו
בנעלם שנבנה בלב שוקק אל מעיין החסד…
חחחחח
אל תסתבך , אם לא החזקת ראש,
לך שתה משהו , וחזור לקטע אחר סמל ההבעה ‏‎smile‎‏
אובך וחום נורא.
כססתי לי עוד קרקר, ולגמתי מים
שלמרות המזגן שעבד חזק עדיין היו חמימים…
כי לך אתננה, וכך אני נוהג בכביש.
צריך להגיע לצפת ב – 3
ואני עדיין ב 1 בבית ליד
אבל משדך השידוכים המקפל ארץ הצבי,
בתוך הרגעים מקצר.
אפילו הספקתי לאכול
גזר עסיסי בביתי
ב 14:20
כך שבדיוק בזמן,
התייצבתי נאמן.
אצל שר צבא שלמה המלך
שהכה את הארי ביום השלג
התחננתי לנסים
חיליתי פני מלך עליון,
לעת לידה קלה,
בסיום ההריון,
כך שלמיוסרת יבוא פדיון,
ומתוקנת, מקושטת, ומאושרת
אל הבית נאספת
והילד על הגג
יפה עיניים , ואדון !
זמן גאולת ענווים
חגג.
תודה לך אלוהי.

https://www.facebook.com/mordechi/videos/vb.1579065272/1223837167598/?type=3&theater