כ”ב תמוז יום פטירתו של האי גברא רבה רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל. חתיכת סיפור.

ההתבוננות שלי – עלם בן 23
אחרי שנתיים בנקיקים בהרים
שנתיים שלאחר הפינוי
מ-חלקת האלוקים שלי בדהב
שם נבע מתוך ההתבוננות שלי
מעיין מתפרץ של אור
שכל מה שהונחו עיני עליו
הפך למשטח מוקרן קרני X
שמתאר לי בפרוט עדכני את כל
מרכיבי המציאות
המציירים את התהוות העצם בו אני אני מתבונן….
התבוננתי בו….

הרגשתי את אותה הרגשה
שהרגשתי על פסגת הפסטין בראש הרכס
המשקיף על דהב כשכבשתי אותו,
אבל לא את הרגשת – שכרון הפסגות
שאחז בי מיד כשעליתי עליו,
אלא דווקא הרגשת האפסות העצומה
שאפפה אותי
לאחר כמה דקות שבהן קפחה שמש המדבר על ראשי
והזכירה לי שאמנם כבשתי את הפסגה הגבוהה ברכס
אבל כשנשאתי עיני למעלה לראות מה מכה בראשי
הבנתי כמה למעלה יש עוד.

זו הייתה הנקודה בה קיבלתי
עול מלכות שמים
הנקודה בה הבנתי שאני מחליט
בהחלטה ברורה
להכניס את עצמי למסגרת של חוקים וכללים
שלעומת חיי עד נקודה זו
היו מהפך נוקשה ומחייב,
אבל תחושת השלמות שבביטול להחלטה
הייתה אדירה
גלים עצומים של שמחה הציפו אותי,
וריקוד הירידה מההר
היה רצוף נסים שאי אפשר להוציא אותם לאור.

התבוננתי בו במבט ארוך,
ואחרי זה סקרתי את בית הכנסת,
בחרתי לי מקום לשבת בו….

היה לי…בעצם עד היום….מעין תחושה כזו באשר למקום
לא רק בבית כנסת, בכל מקום חדש אליו אני מגיע
אני בוחר לי את המקום בו אשב או אעמוד.

לימים המקום הזה הפך למקום מאד מבוקש
בבית הכנסת חחח
הבנתי בדיעבד שבחרתי מקום ב’מזרח’
ממש מאחורי העמוד
שכני לספסל היה ר’ יהודה לייב פרנק זצ”ל,

בניו הצדיקים יבדלח”ט מילאו את הספסל
מולי ישב ר’ בניומין קנפלמכר הי”ו, לידו בניו
משמאלי ישב ר’ בנימין ריס, אחריו ר’ נתן שפירא
ובסוף בפינה השנייה ישב דדי בן עמי הי”ו.

מאותו יום
למשך חמש השנים הבאות לא משתי מפתח האוהל
במשך שנים אלו זכיתי להתקרב אליו בדרכי שלי,
עד שזכיתי להסיע אותו יום יום
אל הכותל לאחר תפילת וותיקין
אל הפינה המיוחדת שהייתה לו להתבודדות.

כשהיה נכנס לאוטו, היה שואל בקול מתנגן: “מי??”
כמעט כל יום, היה שואל, כשהייתי עונה לו “מרדכי”
היה מדגיש את מילותיו:
“ומרדכי ידע את כל אשר נעשה”…..
במבטא יידשאי עמוק.

ערב ראש חודש אלול הגיע יהודה איסטמן נ”י
עם סוברו ועם ר’ מויישה ביננשטוק נ”י ואמר לי
שצריך לקחת את רבי לוי יצחק למירון.

נסענו,
כל הדרך הוא אומר תהילים בע”פ
חוזר אחרי הקריאה של ר’ מויישה,
עניו כהו בסוף ימיו והראיה לא משהו ,
והיה מתקן את ר’ מויישה מידי פעם
בהגיית המילה שקרא….

הגענו לנהריים שם הייתה פינה
עדיין לפני השלום עם ירדן
שהיינו יורדים לטבול בירדן בדרך כלל בנסיעות הללו,

ר’ מויישה ניסה : “ר’ לוי יצחק”….
“נו”…הוא עונה לו….
“הנה הירדן כאן למטה”…..
“נו”….הוא אומר לו….
“כתוב בספר המידות שמי הירדן סגולה לביטחון”
ה”נו” הבא היה קצת חסר סבלנות…..
“אולי נרד לטבול בירדן” אומר לו ר’ מויישה ,,
“ומי אמר שמה שכתוב סגולה זה דווקא בטבילה”
שואל ר’ לוי יצחק…..”אולי מספיק לשטוף את הפנים?”
“נו טוב” אומר ר’ מויישה
“אז נרד לשטוף את הפנים”
לאא !
הלא הנחרץ שלו מוכר לכל מי שהכיר אותו.
לא זה לא.
אחרי שאמר אותו , אין דרך חזרה.
גם ה-כן. אותו דבר.
“אנחנו בדרך למירון”.
פשוט – שום דבר חוץ מהמטרה בעצמה.

מעט מזעיר על אפס קצהו של קצה המזלג….

ר’ משה ביננשטוק ואנכי 

פעם לקח אותו סיני [בעל תשובה עתיק מירושלים]
עם אימפלה ענקית [רכב אמריקאי עם כנפים משוכות לאחור]

ובירידות ליריחו הוא איבד שליטה והתהפך
הרכב גלש על הגג כברת דרך על הכביש
ועצר מטרים ספורים לפני התהום
המספר העיד ששמע את רבי לוי יצחק
שואג שמע ישראל
כשעצר הרכב, הזדחל רבי לוי יצחק מהחלון
ניער את בגדיו בדק שלא נפגע
ועמד לתפוס טרמפים למירון……

איש כזה מופלא,
מה שהיה היה העיקר להתחיל מהתחלה…
פעם ביקש ממני לבא לסדר לו את הארובה של האח
זה היה ממש לפני מנחה,
חשבתי לעצמי שאגש אליו מיד
בסיום תפילת ערבית,
ואכן מיד בסיום התפילה
יצאתי לכיוון פתח בית הכנסת ושם עצר אותי חבר
ועיכב אותי איזה רבע שעה….

הגעתי לדלת ביתו של רבי לוי יצחק
מתנשף 20 דקות אחרי ערבית,

הוא פתח לי את הדלת וסימן לי בידו שאקשיב למלמוליו
הוא היה כבר בקריאת שמע על המיטה אחרי שטעם משהו…
רק למחרת בבוקר סידרתי לו את הארובה.

שלושה חודשים לפני שנפטר
היה דיון כבד בברסלב
אם צריך להיות באומן או בירושלים.

הוא עצמו הכריז שהוא לא נוסע בגלל שהוא חשש
שיתפסו אותו שם הואיל והיה רשום ברשימות השחורות
של הסובייטים – סה”כ הוא נמלט מעונש מוות בברה”מ….

פגשתי אותו בחתונה שסידר בה קידושין
ניגשתי אליו אחרי החופה ושאלתי אותו:
“רבי לוי יצחק אומן או ירושלים???”
כרגיל הוא שאל : “מי???”
עניתי לו : “מרדכי ר’ לוי יצחק – מרדכי”
“אוהו, ר’ מרדכי”, הוא אחז בידי בשתי ידיו ואמר לי
משפט שעד היום מחזק אותי בכל פינה חשוכה….
“ר’ מרדכי” – הוא אמר לי –
“כל מה שתעשה יהיה טוב”.

כשנפטר – הייתי בתפילת ערבית בבית הכנסת
“משיבת נפש” בעמנואל.
פתק הועבר בין כל המתפללים ממש לפני קריאת שמע
בברכה השנייה…..קריאת שמע זו הייתה זעקה עצומה.

זעקה שהצטרפה לאותם שזכו לעמוד ליד מיטתו באותו רגע.
מיד לאחר התפילה זינקתי לרכב, ושברתי שיא עולם
בהגעה מעמנואל לירושלים.
דילגתי את המדרגות של הבית העתיק שעדיין לא היו
מלאות באנשים, נכנסתי אל הבית,
הוא שכב שם על השולחן, עטוף בתכריכים,
בתו הספידה אותו ונפרדה ממנו.
אחרי כמה דקות החברה קדישא הודיעה שהכל מוכן
תפסתי מקום ליד ידית המיטה הראשונה מימין
כשיצאנו מפתח הבית המדרגות היו מפוצצות אנשים
פינו דרך בדוחק גדול וכשהגענו לרחוב
הרגשתי שמכבש נורא לוחץ את כל גופי מכל עבר
אלפי אנשים נדחקו אל המיטה מכל כיוון
הצלחתי להחזיק מעמד
עד אחרי הקדיש ליד השול של ברסלב
כשהגיעו ברחוב מאה שערים אל תולדות אהרן
ועצרו לומר קדיש נוסף, הרגשתי שעוד רגע
אם אשאר בתוך הלחץ הנורא הזה
אני פשוט מת.

אזרתי כוח ועם כל העוצמה שהייתה אצורה בגופי
פרצתי את גוש האנשים שנדחף אלי
אל מחוץ לתופת…
בקצה המדרכה ליד החנות של משך הנח”ל
התמוטטתי ואיבדתי את ההכרה
למזלי עמד שם חברי היקר יצחק ברגר הכהן נ”י
שאחז בי כך שלא נחבטתי כהוגן על המדרכה.

התאוששתי, שתיתי מים, מסע הלוויה התקדם
ר’ ברגר נשאר אתי, ישבנו על המדרכה.
פתאום קמתי, ואמרתי לו יצחק תפוס מונית,
מה עכשיו הוא שואל?
נוסעים להר הזיתים נגיע לפניהם נמתין שם על הקבר.
כך היה.

הגעתי לשם [הכהן נשאר בחוץ]
מצאתי את הקבר החפור
עמדו שם כבר החברה קדישא מוכנים
הם התפלאו איך חשבתי על דבר כזה
להגיע כך אל מקום הקבורה…

מסע הלוויה הגיע,
הורידו אותו אל הבור והתחילו לכסות
רגעים של פרידה אדם מופלא, ברסלבר נאמן,
עובד השם בעל כוח אדיר, ככה ספוג במחשבות
נזכרתי לפתע באבן המצויה בכיסי,
זו שהלכה אתי
כמה שנים קודם לכן בכיס לכל מקום….

שלפתי אותה , וזרקתי אותה לתוך העפר שהלך ונערם
על קברו של רבי לוי יצחק זצ”ל.

האבן הזו הייתה אבן מחתיכת האדמה שהגעתי אליה
בפעם הראשונה ואמרו לי שכאן למטה קבור
רבי נחמן מברסלב זצוק”ל.

נשכבתי על האדמה…כן כן, אדמה הייתה שם,
לא בלטות, ולא מצבות, חתיכת אדמה עם כמה פרחים
מתחת לחלון ביתה של אנטונינה.

וכך תוך שאני מרטיב את האדמה הזו עם דמעותי
חפרו ידי לתוך הרגבים, והאבן הזו נתפסה לי ככה טוב
בתוך האגרוף, לקחתי אותה אתי מהנסיעה הראשונה
עד שהגיעה אל יעדה.
מעגל נסגר.

החסיד המסור שהקים את כל חסידות ברסלב על רגליה
לפורמט אותו אנו מכירים היום
זכה ורבו הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק”ל
שלח לו חתיכת אבן מציונו הקדוש
אל תוך קברו התיחוח …

מודה לקב”ה כל פעם שזכיתי להיות השליח.

על המצבה שלו כתוב
כיאה לכל חסיד ברסלב הגון
פ.נ חסיד ברסלב.
זהו.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.
ת.נ.צ.ב.ה