כך עניתי למאצ’ו אחד שסיפר לי כמה צהל חזק….

אני יכול להגיד לך,

שאת המוטיביציה שלי

כצעיר מחונן שגדל למדינת ישראל,

כלוחם עז וגיבור חיל עם ראש על הכתפיים,

איבדתי לאחר כמה חודשים טובים

בקורס טייס של חיל האוויר הישראלי.

[סיפרתי על זה בדף שלי בפוסט מפורט]

כשהבנתי שהחלום הערכי שלי
מתנפץ לרסיסים

על ניצני מה שאבחנתי כבר אז
בהתמודדות אל מול הדמגוגיה הארסית
שהפכה לפלפול מתוחכם

כל אימת שהקשתי איזה קושיית אמת בתמימות

כי לא הסתדר לי עם עמוד השדרה הערכי

שקיבלתי ממחנכי
ונאלצתי לבלוע את הצפרדע

שעטפו לי בחלקות לשון, בהתייפייפות הנפש

שהרגשתי ממנה גועל כי הבנתי עם הכלים שלי
שמדובר בשקר.

אבל עדיין לא ידעתי להגיד לעצמי שאני לא טועה

כי “הם” תמיד היו סמכותיים,
ויודע דבר, ו”מדברים בשם”,

והביאו אסמכתאות מבעלי הסמכות וכו’.

ואני?

מה אני ? ומי אני ?

אז שתקתי ולמדתי, ולמדתי, ורכשתי ניסיון,

עד שעמוד השדרה שלי התחזק באופן

שכבר עשיתי מהם צחוק,
ונפנפתי אותם לעזאזל…