דהב 1981
יום אחד הגיע צ’רלי.
הוא רק נחת מהולנד, התיישב לי על החול
במרפסת על הדיונה, 5 מטר מהמים,
חצי מטר מהאש שדלקה בטבון
שתה את התה לאט לאט
האש הייתה ללא עשן
הוא הביא אתו פרמידה
60 על חתיכת קרטון.
הוא נסע למחרת, אמר שיחזור
נשארתי בפסגה בלי סולם לרדת.
כל הקהילה – צייר אחד קצת משוגע
בת זוגו המעריצה, ופאראג’ הבדואי
השתתפו בחגיגה , אע כן, גם יעקב.
עיגול בהקדמה, צחקנו קצת
אחרי זה התפזרנו, כל אחד למסע שלו
נשארתי עם יעקב, הלכנו – לדני – לבר,
כשעלינו על אספלט החניה
קיבלתי זרם עשרה אלפים וולט
זה הטעין לי את תאי האור
והרגלים הפכו כנפיים
זה ממש כך.
הצלחתי בחושך לספור
את התמרים על הדקלים
מצאתי מלא זרעים של אור
לא ידעתי מה לעשות אתם
אז זרעתי.
חלק זרעתי בין האצטרובל לפיתולי העין ה-3
חלק בלבי
ואת השאר – ממש מלא
פיזרתי בכל דרך בה הלכתי
מאז ועד היום
עברו מאז 40 שנה
וואי וואי זה הרבה…
אמרו לי פעם שזרע של חרוב
מגיע להיות עץ אחרי 70 שנה
כששמעתי את זה הייתי בן 8
בסקרנות של מסתתר,
הפכתי עולם ומצאתי חרוב,
לקחתי את הזרע וזרעתי אותו
בחורשה ליד בית הפקיד ברחוב השלום
חזרתי אחרי שנים
מצאתי שם מגדל משרדים.
אז חרוב לא מצאתי, יהי רצון שיבנה
אבל פתאום היום, מצאתי כמה זרעי אור
שזרעתי ממש מזמן.
והתפלאתי באמת…
כי במשך השנים לא מצאתי
אפילו פירור מהמקום אליו הגעתי..
עכשיו אני יודע
שגלגל ענק סובב לו בעולם
ולכל מושב בו יש ת’זמן
לא רק למעלה או למטה
אלא לכל היקף קוטר הסולם
דור הולך ודור בא
אז מה לי לדאוג?
הדור הזה גם הוא יגיע
זה ממש לא משנה היכן הוא עכשיו
הם בדרך, והם יגיעו.
נכון, זה נשמע כמו חידה
אבל איזה מציאות אינה דמיון?
זרעי האור אינם מצמיחים עצים
הם מחברים את מה שנראה עבר
עם מה שנראה עכשיו
ומסלקים את החושך ממרבצי הזמן
את זה אני רואה מכאן
והוא ששר
משקפיו הם רק עכשיו
אבל גם הוא יגיע אל הרגע
וימצא את מה שכבר זרע
וכך מעל הזמן ומעל המקום
שופע אור אין סוף
להיות הכסא שלם – לשבת עליו אדם
מאוגד עם כל פעולות המשתנים
באחדות הפשוט.
שמחתי.