היום ישבתי עם קובי בבית שלו.
הבית שלו זה שמורת טבע עתיקה בתוככי העיר טבריה.
בבית הזה ישבתי גם עם אבא של קובי. שנים עברו.
מימין הקניון, משמאל השופרסל, מצפון כביש עמוס המוביל למרכז העיר,
ובכניסה לשטח, המחסן המרכזי של תנובה לכל הצפון.
אבל קובי יושב על אחוזת אבותיו עוד מלפני קום המדינה
לכן מתוחם בגבולות שתיארתי לעיל על שטח של כמה דונמים
עם סוסים, כבשים, תרנגולות, כלבים, עזים, חמורים ברווזים,
בא’לות ענקיות של תלתן וקש, חומת אבן בזלת שחורה,
ובית עתיק גם הוא מהאבן השחורה
כשבפתחו שולחן עץ גדול,
ספסל נדנדה, כסאות כתר על רצפת בטון רטובה, וסככה מלאה צל.
אמצע היום השמש בחוץ קופחת ובפתח הבית בצל,
אבטיח קר, ואשכולות ענבים.
כשהגעתי אבו עלי כבר היה שם עם אחד מהנכדים שלו,
שאווארב [שפם ] מלבין, כאפיה גדולה ממסגרת את ראשו
‘מארחאבה’ אמר לי – אחרי שהתיישבתי,
אינתה מודאיין? [ אתה רב? ] הוא שאל
לא – אמרתי לו, אני יהודי פשוט יעזור ה’.
יעזור ה’ לכל עם ישראל הוא עונה לי….
תקעתי לו את הכחול פלדה – עמוק לתוך עיניו – השקועות עמוק בחוריהן
יעזור ה’ לכל העולם
אמרתי לו…
לא, הוא חוזר, יעזור אלוהים לעם ישראל.
הבנתי מה הוא אומר.
תראה אמרתי לו, אם אתה חושב שזה יעזור לך
אני מודיע לך שזה לא יעזור לך….
הוא נדרך
מה אתה מתכוון?
אמרתי לו אתה חושב שאם תגיד לי שאתה אוהב את עם ישראל,
ושאתה רוצה שיעזור ה’ לעם ישראל אז אני אשב לדבר אתך,
כמו אלו השיכנז שמדברים אתך על שלום – תשכח מזה.
שקט ארוך, הוא מודד אותי
וואלה – הוא היה הססן – נכון אתה צודק לא יהיה שלום, בגלל הפוליטיקאים.
לא – עניתי לו,
לא בגלל הפוליטיקאים.
בגלל הקיצונים? הוא המשיך לנסות,
לא, לא בגלל הקיצונים – עניתי לו,
שקט
אז בגלל מה, הוא שאל מהסס אם להיכנס למלכודת או לא…
שתקתי לשניה וחצי ואמרתי לו
בגלל שאתה והאחים שלך לא צריכים להיות פה.
כשאתם לא תהיו פה יהיה פה שלום.
קובי נמתח כמו קפיץ
אבו עלי התחיל לצחוק כאילו סיפרתי בדיחה
תראה – אני לא אהבתי את שרון, זה שנכנס להר הבית,
אבל כיבדתי אותו, בגלל שהיה אומר את האמת בפרצוף.
ואני להפך – עניתי לו,
אהבתי את שרון בתחילת הדרך,
אבל לא כיבדתי אותו בסוף בגלל שהוא יצא מניאק.
וואלה – מצא לו הזדמנות לדחוף את העוקץ שלו
יצא לכם מניאק – הסכים אבו עלי…..
וככה השיחה המשיכה להתפתח
כאשר על כל שני משפטים שאמר אבו עלי
מדוקלמים מהנרטיב הערבי ישראלי שלימדו אותו הערב רב השמאלני,
קיבל צונאמי של תשובות, שלאט לאט,
גמרו לו את האוויר מהחזה,
והוא החל לחפש את הענבים
ולמלא בהם את פיו
תוך כדי הקשבה דרוכה לעובדות שהוא לא ידע לפני כן
מי כתב את הקוראן,
מהיכן הוא בכלל יודע על כך שאברהם
הוא אבא של יצחק וישמעאל,
וכמה זמן התורה קיימת בעולם לפני הקוראן.
הוא הבין שמהקוראן וסיפוריו לא תבוא לו ישועה.
הוא ניסה להשתמש בסבא של הסבא שלו והקושאן שלו על האדמה,
והתיישב שוב עם ענבים וחתיכות אבטיח בפה
כשהבין לאיזה משפחה אני שייך ושאין לנו שום קשר
לשיכנז הללו שמסתובבים כאן כאילו הם אדוני הארץ
ש’הקימו את המדינה’
שהערבי הישראלי למד להסתלבט עליו
אחרי שהבין שהאיבן באלד שהוא הכיר וכיבד
נתן להם לשלוט.
אלו עם הארכיונים המזוייפים שלהם
המשכתבים את ההיסטוריה
עם עובדות
שאני מכיר הרבה יותר טוב מכל “תיעוד ממשלתי”
של כל “מספר סיפורים” שהחליט לעשות קריירה
מההתלבשות שלו על איזה ארכיון כזה
והוא בוחר לו משם איזה סיפור יתלבש לו כך
שהוא גם ירוויח את שיכתוב ההיסטוריה וסילופה וגם יעשה מזה פרנסה
לא סובל את כל השקרנים הללו שאין להם נשמה…
מספר סיפורים עאלק.
והכי לא סובל?
את הטמבלים שמאמינים להם ומספקים להם את הפלטפורמה…
אבל נחזור לאבו עלי
הכל כמובן התנהל בערבית ששמע מהאמא שלו….
אחרי שמהנרטיב שלו נשאר
רק זמן האיסוף של אבטיח הגליל עם הגרעינים הגדולים
והוא הסכים שהוא חי בגן עדן
הודעתי לו שאני שם אותו על גמל, עם כל המשפחה,
ושולח אותו לסעודיה.
הוא קם בעצבים ואמר לי
וואלה אני לא אלך מכאן לשום מקום.
יש לי כאן קצבת ילדים, וקצבת זקנים, יש לי כאן חיים טובים
אני קינגג !!! כך אמר…
ואף אחד לא יזיז אותי מכאן.
צחקתי
אמרתי לו אני שם אותך על גמל ואתה הולך לסעודיה יא אבו עלי.
הוא נלחץ כי הוא הבין שלמרות שאני מחייך,
אני מתכוון ברצינות – האוויר יצא לו לגמרי…
וואלה אני אמות ולא אלך לשום מקום מכאן – הוא אומר לי..
אז תמות – אמרתי לו.
כאן זה לא המקום שלך.
הוא שתק. אני שתקתי.
קרצתי לקובי.
אני אעשה אתך עסקה יא אבו עלי אתה מוכן?
נו תגיד – הוא אומר לי
תשמע
אני משאיר אותך פה ואת המשפחה שלך
אבל את כל הכפר שלך אנחנו מעלים על גמלים בדרך לסעודיה
מה אמרת?
הוא לא חשב לשניה אחת,
קניתי יא עמי, הוא אומר לי, קניתי, יש עסקה.
פרצתי בצחוק ואמרתי לקובי – ראית?
הוא יזרוק מפה את אמא שלו ובלבד שהוא יהיה מסודר.
זה הנרטיב הערבי האמיתי.
וואלה, עונה לי אבו עלי
אתה יכול לצחוק עד מחר בבוקר
אבל אם אתה נותן לי עסקה כזו, אני עוזר לך להעמיס את כולם על הגמל
ואני רציני לאללה ….
אתה הקורא – אתה חושב שהמצאתי את הטקסט הזה ?
מילה במילה בהן צדק.
היו עוד כמה שיאים בשיחה הזו אבל זה כבר ארוך מידי.
ישבו בישיבה הזו עוד כמה אנשים
שלא הבינו מאיפה נחתתי
אבל כולם יישרו את הגב כשהלכתי.
מתחיל לראות ניצנים של התקוממות בין בני עמי
הם בכלל לא תארו לעצמם שיכולה להישמע שיחה כזו במציאות שלנו
אין כבר מי שמדבר ככה – אמר לי קובי – כשנפרד ממני
אני מתחיל לברר מאיפה מביאים גמלים חחחחח
מה אגיד לכם….?
מקווה שזה יהיה בזמן שלי, עדיין יש לי כוח במותני
הכל תלוי בכם.
אבל למי אני מדבר לעזאזל?
למי שחושב שבית מקדש זה סיפור מהתנ”ך?
יאללה דיברתי יותר מידי היום.
תעברו לקישור לראות את הסרטון שסיפק לי השראה לפוסט הזה