שלושה קטעים חריגים היו לי עם כבשים.
הראשון היה בהאחזות נח”ל כישור, שהייתי ממקימה בזמן שירותי הצבאי.
סבי ע”ה ביקש ממני כמה חודשים לפני פסח
לרכוש טלה מדיר אל אסד הסמוכה. כך עשיתי. זה היה טלה בן שבוע.
הנקתי אותו עם בקבוק מחלב העזים הלבנות
שהיו עיקר הכנסות ההאחזות באותה עת.
את חלבן הייתי מוביל יום יום אל מפעל שטראוס בנהריה של אותם ימים.
הכבש הזה דבק בי באהבת נפש כאילו הייתי אמו ממליטתו.
הרבה יותר מאהבת כלב לבעליו, רצה לישון אתי באותה מיטה,
היה הולך אחרי לכל מקום, והיה ממתין לי ברחבת החניה,
כל פעם שהייתי חוזר מנסיעה. מדהים לחלוטין.
היה מלקק את פני באהבת אין קץ.
כששחטו אותו לכבוד הרגל, בכיתי.
לא יכולתי לטעום מבשרו.
הקטע השני היה בהילולת הבבא סאלי לפני יותר מ 25 שנה.
החברים התכנסו כל אחד ממקומו בארץ למקום שסוכם.
שי דרומי הגיע עם טנדר ועליו הכבש שהבטיח להביא.
כשהחנה את האוטו, כולם התקבצו לראות אותו את הכבש.
חבל עבה קשר את קרניו אל גוף הרכב כי זה היה כבש מגודל וקצת פראי.
שי התיר את החבל מהרכב והחל למשוך את הכבש כדי להורידו מהרכב.
הכבש היה חזק ואימתני, לא זז מילימטר.
אל שי הצטרפו כמה מהחברה והחלו למשוך את החבל הקשור אל הקרניים,
אולם זו הייתה בהמה חזקה במיוחד שלא הסכימה להיכנע בשום פנים ואופן.
הכבש הותיר את החברים אובדי עצות.
כל הזמן הזה התבוננתי בו לתוך העיניים, לכבש.
ראיתי את הנחישות שלו, וידעתי ששום כוח לא יזיז אותו לרדת מהרכב.
ביקשתי את תשומת הלב של החברים, וכשקיבלתי אותה,
הוריתי להם לזוז מהרכב, את קצה החבל לקחתי בידי, ועליתי אל ארגז הטנדר,
הרמתי את אזנו של הכבש, ולחשתי לו כך:
דע לך שקידוש ה’ גדול נזקף לזכותך,
בעבור כבוד הצדיק ר’ ישראל אביחצירא זצוק”ל, לשם כך הביאוך לכאן,
הכל מוכן בהידור מצווה והברכות שיברכו יהיו לתיקון נשמתך,
הרגשתי את הריכוך במשיכת החבל הקשור לו בקרניו,
התרתי את הקשרים ושחררתי אותו מהחבל לגמרי, וכך שוב לחשתי באוזנו,
אתה בא אתי עכשיו לאן שאני מוליכך…
עשיתי צעד לכיוון הירידה מהטנדר והוא אחרי, קפצתי למטה, והוא אחרי,
וכך צעד צעד הובלתי אותו לעינייהם המשתוממות של חברי אל בית השחיטה,
שם הכבש כנוע לגמרי נתן לשוחט לעקוד אותו, והשחיטה עברה חלק,
כמו כשרות בשרו עליה העיד השוחט והבודק הצדיק.
הקטע השלישי היה לאחר שקמתי מפציעתי הקשה.
נסעתי למושב נחלים כדי לרכוש כבש
לסעודת ההודיה הראשונה שערכתי לרגל החלמתי והצלתי המופלאה.
דורון פורר הבעלים של הדיר הראה לי מכלאה ובה 10 טלאים בני שנה
ואמר לי – הנה הם תבחר.
ניגשתי אל גדר המכלאה ואמרתי לו “אתה חושב שאני יודע לבחור?”
השם יבחר, אני רק יכול להציע להם –
וכך פניתי אל הכבשים שעמדו במרחק של 7-8 מטר ממני:
“חברלך” – קראתי להם –
“מי מכם רוצה לעלות על שולחנם של תלמידי חכמים?”
מיד יצא אחד מהם, רץ אלי, ליקק לי את היד,
ועמד תוך שהוא תוקע את עיניו לתוך עיני.
דורון כמעט התעלף, הוא אמר לי זה הכבש הכי טוב שיש לי כאן.
בשמחה העמסנו אותו היישר לביתו של הרב מחפוד בבני ברק
ובחצרו נשחט, נותח, וחולק הכבש שעליו אמר הרב מחפוד הי”ו
כבש כזה חלק מעודי לא שחטתי.
אכלו מבשרו 400 איש מתושבי עמנואל בסעודה הראשונה,
[כמובן היו עוד תוספות של בשר וכהנא וכהנא, אבל כולם זכו לטעום ממנו.]
מה נזכרתי בכבשים הללו היום?
כשחלפה במוחי המחשבה על אברכי משי, לומדי תורה, שמתנפלים עליהם
שני רוצחים ערבים פראי אדם ומכים בהם בגרזנים, ורוצחים אותם נפש,
מבלי שהם יכולים כלל להשיב מלחמה שערה, ולהתגונן, מיד חלפה במוחי
הכנעת הכבשים המוכנים למות על קידוש ה’, ועושים זאת באהבה.
כך נזכרתי בכבשים ההם, ובתחושת הצער שחשתי בכל פעם שנשחטו.
אלא שכאן לא מדובר בכבשים, וגם לא מדובר בשחיטה כשרה,
כאן מדובר ברצח מטורף של בני אדם יקרים שלא עלה בדעתם להזיק אף אחד.
עם כל זאת נזכרתי בכך שאנו עמו וצאן מרעיתו של הבורא,
וזעקתי לפניו – עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר !? עד מתי ?
עד מתי רשעים יעלוזו? ועוד שאגתי:
על מי אתה מלך ?
והדי זעקותי מילאו את כל חלל היקום, וחזרו אלי ריקם, ותוארם היה
“אבל אשמים אנחנו”. כך זה אצל הצאן.
הכבש הוא כבש לעולם. ישחט, יטרף, עד שיגיע זמן,
וגר זאב עם כבש, ואני מוסיף שגם הזאב יהיה נוהג ככבש תמים ורך.
ומיד שמעתי קול מדבר אלי בתוך תוכי ואומר:
“גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו”
“בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל ”
אז נכון שבנתיים גיבורי ישראל שבויים בשקר נכלוליות הערב רב השולט
ולכן הכבשים נטרפות ללא רחם, אולם לא אלמן ישראל, ולא בנים יתומים אנו
נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, ואל נקמות יופיע לנקום דם עבדיו השפוך
אולם איפה אתה ואת ממקמים את עצמכם בעת הזו?
שהרי ברור לכל מי שדעת בקרבו:
ערב רב זה לא מי שהוא מוצאו בעמים אחרים. לא ולא.
במשפחה אחת ממוצא יהודי יכולים להיות יהודים שומרי תורה ומצוות,
ובני אנוש ממוצא יהודי באותה משפחה שבחרו להם את דרך הערב רב.
כפי שהסברתי בהרבה מהשיעורים שמצויים בערוץ היוטיוב שלי.
ערב רב זה כינוי לכל מי שבחר לעבוד אלוהים אחרים ולא את אלוהי ישראל.
רבי שמעון בר יוחאי מכנה תאוות נשים “אלוהים אחרים”, מבינים את הכיוון?
זה לאו דווקא אלילים עץ ואבן, או שאר יוגה ופולחני גויים.
מדובר בכל דרך המסיתה את היהודי מלעבוד את אלקי ישראל בדרך אבותינו.
אז הנה יש לכם מדד ברור להבין מי הוא ערב רב בעת הזו.
בוודאי כל מי שיוצא נגד התורה, נגד לומדיה, ושומרי מצוותיה
ובעזות נגד אלקי ישראל הוא “ערב רב” גמור.
יש בהם בבני ישראל כבשים דוגמת המסורתיים עם הארץ אשר אולי
לא שומרים קלה כבחמורה, אולם יתגברו כארי וכלביא נגד מקללי ה’ ר”ל,
ויצאו למלחמה נגד הכופר המקלל, אלו וודאי לא ערב רב,
למרות שהם נדמים כגויים ומהלכים בלי ומרגישים עם,
אולם בעת המבחן ימסרו את נפשם לגיא ההריגה על קידוש ה’.
אלו לא ערב רב.
למרות שהם נדמים כגויים ומהלכים בלי ומרגישים עם,
אולם בעת המבחן ימסרו את נפשם לגיא ההריגה על קידוש ה’.
אלו לא ערב רב.
אולם אלו אשר יוצאים במצח אשה זונה וחצופה להשמיד כל חלקה טובה
עם ריח של קדושת ישראל? אלו וודאי מכרו נשמתם לשטן.
עם ריח של קדושת ישראל? אלו וודאי מכרו נשמתם לשטן.
אז הנה יש לנו מדד לבחון את המציאות באופן הפשוט ביותר.
אז גם אם תאמרו, אנו לא כבשים שניתן לכל אחד לשחוט בנו כאוות נפשו,
והואיל וזו התדמית של שומרי התורה החרדים, אין אנו רוצים בה,
והואיל וזו התדמית של שומרי התורה החרדים, אין אנו רוצים בה,
אז אדרבא, קומו והיו אריות ולביאים להגן על צאן מרעיתו של הבורא,
כך תזכו גם אתם להיות חלק ממסע הנצח של בני ישראל !!
הבחירה בידכם ואף אחד לא יוכל להתחמק ממנה.
היכן אתה ממקם את עצמך אח?
היכן את ממקמת את עצמך אחות?
כבשים מצאן מרעיתו של הבורא המוכנים לשחיטה על קידוש שמו?
אריות המגינים על הצאן הזה?
או שמא מהטורפים הטמאים הינכם?
מה הבחירה שלכם?
מרדכי היהודי
ערב שבת קודש “אמור”
עשרים למטמונים התשפ”ב
ל-ה’ הישועה !!
עלה נעלה וירשנו אותה !!!