זה נכתב לפני כעשר שנים לערך…
חיברתי את זה לקליפ הזה שערכתי
אני לא מאמין שכל כך הרבה שנים עברו…
=============================
סוג של זעם מהול באכזבה
שמטריפה את הדעת.
מסירות נפש עד כלות כל הכוחות,
יותר מלמות?
מסירות נפש במלוא מובן המילה.
יש משהו יותר יקר מהחיים?
זה לא מחיר מספיק?
אבל כאילו מה ?
לחיות כמו סמרטוט?
להיות אסקופה נדרסת
מרוחה בכל הרפש הנדבק
למגף הקלגס שמועך לך את הגרון
צמוד צמוד לאסלה?
להגיד אמן על כל הטירוף הזה ולשתוק?
ניחא אם גדלתי עם לחיים ורודות ושמנות
באיזה מחלבה מלאה שמנת,
וכל מה שעשיתי בחיים
זה ללקק קרם ברולה מרוח על הצד המתוק
של הלקח…
אבל לוחם דרכים מורעל כמוני?
אני ???
עד שהצלחתי לשכנע את עצמי
לסתום ת’פה ולהוריד ת’עיניים?
אז זה מה שאני צריך לאכול ?
וכן, אני יודע להעריך בדיוק
את מה שיש לי, אינעל העולם !!
אז מה אני צריך לפחד כל רגע
שיקחו לי את המעט שכן יש לי
הם כבר לקחו המון,
את השקט, וההרמוניה,
את האהבה המתוקה,
את התמימות, את החמלה
את ההתפעמות הטהורה מבריאה מופלאה
שקיעות זריחות, אפילו סערה.
פעם ידעתי לדבר עם עצים ושאר צמחים
הם לא ענו, אבל ידעתי שהם מבינים…
בעלי חיים הרגישו לידי בטוחים
ותינוקות שאני לא מכיר
היו מחייכים אלי
חבוקים בידי אמא באוטובוס.
המשיכה העצומה אל מקור האנרגיה העצום
שהרגשתי בעוצמה את קריאתו
מגנטה אותי אל מוקדי ההתרחשות
שם רכשתי את ידיעותי בתורת היהודים,
בדרכי האמונה והביטחון
בהשתלמות האדם בעולמו על פי מה שקיבלתי
כתוכנת ההפעלה של הבריאה
וראה זה פלא
ככל שהשתלמתי יותר ויותר
רעש המלחמה הלך וגבר
מעשים פשוטים שגדלתי עליהם
ושחקתי במגפי הבוקרים
שאתם חרשתי את ארצי מולדתי,
פתאום הפכו למשהו שחקוק על עצמותי
שאני צריך למרק.
המלחמה הגדולה מול היצר והתאווה
שממלאים את כל מילימטר מעוקב מהחמצן מסביב
על מסכים, ושלטי חוצות, בתלת מימד, ולפעמים ממש בלייב
האם אמעד? ממש לא מפחד,
הרי כבר קמתי עשרות פעמים.
אמשיך לקום כל עוד נשמה באפי, ויהי מה.
ומהי מעידה?
על איזה סקלה ומדד היא נמדדת?
והרי זה ממש ביני לבינו במחשבה
ומתברר והולך, וברוך הוא המבורך
שמסייע לי לברר הכל רק במחשבה.
אבל
המציאות הזו של עולם הולך ונחרב
למרות כל מסירות הנפש הזו…
כי למרות שזה הכל תלוי רק בי
כי כך חינכתי את עצמי
אני מרגיש שזה גדול ממני
העלילה הזו.
אתם יודעים איזה צרחה יש לי בגרון ?
הצרחה של אל פצ’ינו בסנדק 3 בסוף הסרט.
צרחה מטורפת שאני בטוח
שקורעת את כל הרקיעים.
ואני שומע את כל קולות הבריטון
של כל מטיפי האמת המוסרית מלהגים
בסדרות התבודדות בחאן מדברי
להיפסטרים מתל אביב
“ישמע ביזיונו ידום וישתוק “
“ככה זה בחיים”
” כל ירידה תביא עליה”
“זו הדרך להגיע”
“זה המסלול שצריך לעבור”
“אלה מבחני הכניסה”
אינעל העולם !!!
דיייייייייי
זה כמו לראות תינוק עם בקבוק ופטמה
שותה מתוכו ג’ין עם טוניק…
ומהצד השני ?
אותם קולות בריטון –
“תתקדם אחי”
“לך לעבוד תתפרנס אתה מבוזבז”
“תורה ומלאכה אין קמח אין תורה”
“אם לא תעזור לעצמך אף אחד לא יעזור לך,
גם לא הקב”ה”
“תתברגן כבר אחי, אתה איש מבוגר,
נשארת פריק עם זקן ופאות”
“איזה חוסר אחריות לחיות כך?”
“נו מה הועיל לך? “
בזבזת חיים שלמים על מה ?” ועוד ועוד….
ובנתיים הכל בלה נפסד והולך וכלה
והכוחות לא מה שהיה פעם
ומעבר לכל – העלבון הצורב….
מה? כאילו כל זה, וכלום ?
עד הרגע שאמות לא אדע מה הסיפור הזה?
לא מדבר על תחושות והרגשות ואמונות חזקות
ככל שיהיו.
מדבר על מציאות.
כאילו מה? למות מבלי לראות גאולה ?
זו שהבטיחו לנו עם בית מקדש
וגואל מלך ותחיית המתים והתגלות הבורא
והלאה הלאה….?
כאילו למות כמו כל המיליארדים שהיו כאן והלכו?
אז מה יש בזה? בכל הסיפור הזה ?
על מה כל הסבל הזה? הצער הנורא?
למה צריך את כל זה ?
ואני מוכן לעשות. ממש עד כלות הנפש.
אבל לא אעשה כלום בלי התגלות ברורה.
בלי לדעת שזה רצון השם ממש,
לא מפי אף שרלטן מצוי או נדיר.
אליהו הנביא
בהחלט יכול לספק את הסחורה.
אבל בנתיים
זה רק הולך ומסתבך…
האמונה שלי נמצאת
במקום הרבה יותר רגוע מהטקסט הזה
הקיום שלי מתהווה בתוך ביטחון גדול
אני מת לעולם הזה כבר מזמן
מתעורר לרגעים כדי להשתמש
במה שכבר עבר עלי
בשבילך.
~~~~~~~~~~
כמה מכם מזדהים עם הטקסט הזה?
כמה מכם ישקרו שזה לא נוגע להם?
כמה מכם בכלל לא יודעים שזה מה שהם עוברים?
כמה מכם ינידו ראש ויבקשו על כותב הטקסט הזה רחמים
תוך כדי צקצוק מלא חמלה בשפתותיהם רוויות הדשן ?
~~~~~~~~~~~~~~~~
כמה צער יש בעולם, כמה ילדים מתים?
רעבים לפני מות?
מופצצים מבותרים אברים אברים ?
כמה שנאה ורשע יש בעולם?
כמה אנשים אטומי לב שאין להם רגש כלל
לסבל של הזולת?
של בשרך ממנו אתה מצווה לא להתעלם?
מעניי עירך ?
מעניי ביתך ?
את מי זה מעניין?
ואם זה מעניין,
כמה זמן יעבור עד שזה יגוז ויעלם?
וניחא עד עכשיו היה אפשר לבחור,
ועכשיו הם כבר לוקחים את הבחירה
ומצמצמים אפשרויות,
וכל מה שהם עושים זה ממש נגדך
נגד זהותך, נגד כל מה שבונה אותך,
נגד התורה, נגד הבורא….
והם כופים עליך את דרכם, את תרבותם,
ואוסרים עליך את שלך,
וזה עכשיו רק בקטנה
ומה יהיה כשהם ירגישו מספיק חזקים וישובו
.
.
.
להרוג?
אתה תלחם?
או שתלך כמו שהקודמים הלכו.
לא יודע.
נראה.