האיש עם הזקן והמבט הפיסכודאלי.. דהב 1981

זו תמונה 
מתוך הבר בדהב
אני חושב שזה תחילת 1982

דני הברמן


זה האיש
עם הזקן והמבט הפיסכודאלי
זה לא היה רק מבט
הוא היה איש שהגיע לדהב
כדי לשמור על איזה פינה

של שפיות
כי אם היה מוציא את כל מה שהיה לו
בתל אביב
היו מאשפזים אותו.


בדהב

היית יכול להיות מה שאתה רוצה,
כך שהוא נטמע בנוף כחלק ממנו.

דני הברמן היה וכנראה עד היום
גאון מוזיקלי.

המוח שלו 
הוא ארכיון שקוטנר היה שמח

לעבור בו.

אז בזמן ההוא
שמענו טרקים שהיו יוצאים 
עוד לפני ששמעו אותם

במדינות המוצא

לא יודע איך היה עושה את זה
הנה לכם דוגמא 
לאחד כזה ששמענו אז

והיה חביב עליו.

               

בנוסף
הוא ידע להכין 
איזה משקה שאתה יכול להעלות על דעתך
בדרך כלל לא היה צריך משהו מיוחד
אבל אם היה צריך – הוא ידע.

ועוד ידע דני לקלוט 
איך ששמת את הרגל בכניסה לבאר
על מה אתה…..
ומסנכרן עצמו מיידית

לשפה המובנת.

                                                                    רבש”צ דהב 1982

                                                                 

וכך ניהל את הבר הזה
כשהוא מצליח לעבור ממוח הלום וויסקי
להיי של ירוק או לקצב החום 
או לטפס יישר לפסגת ‘המסע’.

הוא ידע לדבר עם שמעיה אנג’ל
והרצל אביטן
וגם עם יו”ר הסוכנות,

וגם עם שוטר המקוף המסכן
שהיה מוצב בדהב….

לא יודע מה אתו היום, 
אם מישהו יודע\מכיר\שמע
אשמח לשמוע.

זו הייתה הפינה הקבועה שלי בבאר
שם לידו. היה מפנק.

עמדת הצפייה הזו הייתה לפעמים
מסלול המראה
ולפעמים בית נתיבות לאחר הנחיתה…


לעולם לא אשכח את הלילה שלמחרת פינו
את אחרוני היהודים מדהב.

דני ניגן את כל הגדולים
הוציא את כל הבקבוקים, 
כל החברים שדהב הייתה עבורם
וורידים ועורקים שהובילו את הדם שהחיה אותם
לאורך השנים הגיעו להיפרד.

אי שם באמצע הלילה כשהכל היה חשמל
שחיבר את כל המנגנון למערכת אחת
הוציא דני את כל צלחות החרסינה מהמטבח הקטן
וכמו בטברנה יוונית התנפצו גם הכוסות
ובעצם כל מה שהיה יכול להתנפץ.

הוא ביקש שלא נשאיר למצרים כלום
והחברים כולם הסכימו שזה מה שצריך לעשות,
את חוטי החשמל השארנו לסוף כדי שמוזיקה 
תמשיך לנגן…

כשהאיר הבוקר.
המחזה היה משהו הדומה היום לחאלב בסוריה
אחרי הפצצות שטיח של אסד.

המשאיות הגיעו – אספו את כולם.

אני לקחתי כמה פריטים נחוצים מהבית שלי
את הכלבה, והתחלתי לנוע מסתתר בין הנקיקים
חברתי לפארג’ הבדואי מהכפר המקומי
הוא היה חבר קרוב
הוא סידר לי חושה בכפר, עצים לאש
קצת קפה וכמה פטירים.

נשארתי שם עוד חודש 
שום דבר לא היה אותו דבר.
המצרים נכנסו
השמועה עלי הגיעה גם אליהם
וגם אל חיילי הצבא הישראלי
שעדיין היו בסביבה.

הייתי נשאר שם
אבל הכלבה הייתה רעבה מאד
היא ברחה לי בוקר אחד
חזרה מפוחדת לקול מרדף צעקני אחריה
מחוץ לחושה חיכו לי כמה מצעירי הכפר.

היא טרפה גדי קטן
והם רצו לחסל אותה
פארג’ עזר לי להבריח אותה בלילה
מצאתי משאית צבאית שלנו
שהעלתה ציוד אחרון שנשאר מאחור
הנהג שמח שיהיה מי שישב לידו
את כל הדרך הארוכה הזו.

בסופה ירדתי מהטרמפ 
ממש בפתח ביתו של סבי ע”ה בטבריה.

אני חושב שזה היה תחילת אפריל 1982 הלועזי
העברי היה ערב פסח התשמ”ב
נכנסתי לסיני ישראל שנים קודם
יצאתי ממצרים
ישר לליל הסדר
כל השאר היסטוריה…..


כתיבת תגובה