הפוך על הפוך פעם אחת, שתיים, שלוש, עד מתי?

הדברים המובאים לפניכם בפוסט הזה שודרו
כפתיח לתוכנית רדיו ששודרה
בכמה ערוצי רדיו מה שקוראים להם בטעות
“פיראטיים”.
למה בטעות??
אולי התשובה לשאלה הזו תהיה ברורה
אחרי קריאה של הפוסט.
בהצלחה.
הדמוקרטיה – מוגדרת כשלטון העם .
האם העם, או, יותר נכון,
האם מאווי העם ושאיפתו הלאומית
הם אלו המבטאים את 
הפועל היוצא
מהשלטון השולט ב”דמוקרטיה הישראלית”?
האם מדיניות ה”ממשלה”, וכוחות האכיפה שלה,
קרי – משטרה, חוקים, בתי משפט, צבא,
משקפים את רצון העם ומהותו?
ונניח לרגע, שזהו לא רצון העם,
האם יש לאל ידינו משהו לעשות
לשנות מציאות זו המנוגדת לרצון העם?
יהודים.
למען השם הזה נבנתה כאן מדינה.
ריבונות המגדירה עצמה כדמוקרטיה,
קמה כדי לספק
לעם היהודים שלטון עצמי
בהגדרה כמדינת יהודים.
אתה הקורא (לשון זכר משמש לשני המינים)
אתה יהודי?
רגע, רגע, לאיזה יהודי אני מתכוון אתה שואל?
יהודי חרדי? יהודי דתי? יהודי מסורתי? יהודי ישראלי?
יהודי בעל תשובה? יהודי חילוני? יהודי גר צדק?
 אתה יהודי לא מוגדר?
מה זה יהודי? מיהו יהודי?
האם ישנה זהות מוגדרת אחידה ליהדות?
תסלחו לי רגע על המעבר החד, אולם זה מחייב,
האם אתה הקורא מסוגל להעלות על דעתך,
שבשל שאלות שכאלו, ונימת דברים העולה מהן,
יש מישהו שחושב, ומתכנן, ומבצע,
חבלות במשדרי רדיו, באנטנות,
מארגן מעצרים, בתי משפט, וכו`…?
נראה לך תלוש והזוי? בטח!
אם יגידו לך שבמדינת היהודים,
אסור בתכלית האיסור לשדר
חומר למחשבה בכיוון אליו מרמזים הדברים,
הרי זה בוודאי הזוי ותלוש…
שלא יתנו ליהודים להתבטא בנושאי יהדותם במדינתם?

צאו וראו מה קורה עם סטודנטים נאורים בהרצאה של הרב אמנון יצחק:

אז כדי שזה יראה לכם נכון וחוקי ולגטימי לסתום פיות ליהודים
במדינת היהודים מספרים לך,
שפורעי החוק גורמים לתאונות אוויריות בשידורים פיראטיים
שמסכנים מאות נוסעים תמימים
שעלולים לקפד חייהם באסון תעופה נורא !!!
אתה קולט? כדי לשדר לך יהדות, השקפה יהודית, תורה,
שזה אתה !  אנחנו!
שזה מה שכתוב לנו בתעודת זהות…
צריך להיות….מחתרת !

חחח, מחתרת יהודית !!
אם זה לא היה עצוב עד דמעות,
הייתי מתפקע מצחוק….
פלא פלאות… לשלוט בעם שלם,
בשלטון דיקטטורי אימתני,
ולגרום לו לחשוב….שהעם שולט…”דמוקרטיה”…
נורא נוראות…לא מובן…עם חכם ונבון…
הפוך על הפוך פעם ראשונה…
עכשיו בואו נתבונן בצד “הנכון”,
“האמיתי”, “הטהור”, “הזך”, והצודק”…
בני ברק.
כמה בתי הוראה יש בבני ברק,
מישהו יודע? כמה בדצי”ם? כמה רבני שכונות?
כמה מאן דאמרים? כמה עסקנים?
כמה משפיעים? כמה עורכי עיתונים?
כמה מנהלי רדיו? 
כמה בעלי מאה?
ו”צדיקים בעלי רוח הקודש”?
זה רק בבני ברק..
מה קורה בירושלים? באשדוד?
בקרית ספר? בצפת? בביתר? באנטוורפן?
בלונדון? בוויליאמסבורג?במנצ`סטר?
בדרום אפריקה? בשוויץ?
יש למישהו מושג, כמה בדצים
יש לעם היהודי נכון להיום ברחבי העולם?
זה מזכיר לי קטע מסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב (משוגע עליו)
סיפור משבעה קבצנים בקטע מהיום השני, הנה הוא:
“והלכתי עמהם ונכנסתי במדינה באיזה עיר, ובאתי וראיתי,
שבאים אנשים ואומרים איזה דבר הלצה, 
ואחר כך מתקבצים עליהם
עוד איזה בני אדם,עד שנעשה איזה קבוץ ואומרים איזה דברי הלצות
והם מחיכים ושוחקים, והטיתי אזני ושמעתי שהם מדברים נבול פה,
וזה אומר דברי נבול פה, 
וזה אומר בדקות יותר, וזה שוחק, וזה יש לו הנאה וכיוצא.
אחר כך הלכתי להלן לעיר אחרת וראיתי ששני בני אדם מריבים
זה עם זה מחמת איזה משא ומתן, 
והלכו אל הבית דין לדין,
ופסק להם הבית דין זה זכאי וזה חיב, ויצאו מן הבית דין.

אחר כך חזרו ונתקוטטו זה עם זה ואמרו שאינם רוצים זה הבית דין,
רק הם רוצים בית דין אחר, 
ובחרו להם בית דין אחר,
כי מאחר שהם מרוצים על אותו הבית דין שבחרו להם, יכולים לדון לפניהם,
ודנו לפני אותו הבית דין. אחר כך חזרו ונתקוטטו אחד מאלו עם אחר,
ובחרו להם בית דין אחר, 
וכן היו מריבים ומתקוטטים שם
ובחרו להם כמה בתי דינים, עד שכל העיר היתה מלאה מבתי דינים.

והסתכלתי שזה מחמת שאין שם אמת, ועתה זה מטה דין ונושא פנים לזה,

ואחר כך חברו נושא פנים לו, כי הם מקבלים שחד, ואין בהם אמת.

אחר כך ראיתי שהם מלאים נאוף ממש, ויש שם נאוף הרבה,
עד שנעשה כהתר אצלם,ואמרתי להם, 
שבשביל זה נתקלקל אצלם
הטעם והריח והמראה.

כי זה המלך האכזר השאיר אצלם שלש כתות עבדים,
שיהיו הולכים ומקלקלים את המדינה,
שהיו הולכים ומדברים ביניהם נבול פה,
והכניסו נבול פה בתוך המדינה,  
ועל ידי נבול פה נתקלקל הטעם,
שכל הטעמים הם טעם נבלה.
 וכן הם הכניסו שחד במדינה,
ועל ידי זה נחשכו העינים ונתקלקל המראה,
כי “השחד יעור עיני חכמים”.

וכן הם הכניסו נאוף במדינה, ועל ידי זה נתקלקל הריח.
(ועין במקום אחר בדברינו שעל ידי נאוף נפגם הריח)
על כן תראו לתקן את המדינה משלש עברות אלו ולחפש אחרי האנשים
הנ”ל ולגרשם. ואז, כשתתקנו שלש עברות אלו,
לא די שיתתקן הטעם והמראה והריח,
כי אם גם הגנני (המנהיג) שנאבד יוכל גם כן להמצא.”
(ע”כ)
אז ניקח רגע דוגמא מוחשית מחיי המציאות המטורפת אותה
אנו חווים נכון להיום. . . דוגמא, אני אומר,
דוגמא, כן?
נניח רגע שבעיר מעורבת דתיים וחילונים,
יש בחירות לראשות העיר,
היתכן, שמצד אחד יעמדו 
אלו הנקראים “גדולי ישראל”
ויורו “פסק הלכה” שצריך להצביע “כך וכך”,
ומצד שני יעמדו אלו הנקראים “גדולי ישראל”
ויורו “פסק הלכה שצריך להצביע “כך וכך”…יתכן?
ואני מדבר על “רשימות של “חרדים” כן?!
“גדולי ישראל” !
“גדולי התורה של הדור” !
אז יאמר מי שיאמר..זה העסקנים..
אז הנה דוגמא
למה ולאיך נראים בעיני העולם:
  
אוי לבושה..אוי לכלימה..אוי על חילול השם הנורא..
אוי על גלות השכינה…
אוי על מיתת הצדיקים…
אוי לנו על צערו של משיח…
אוי לנו על צערו של הקדוש ברוך הוא !!!
הפוך על הפוך פעם שניה…
לא אעזוב אתכם לפני שנשחט עוד פרה קדושה אחת בפוסט הזה:
הוא חזר בתשובה…מלחמת עולם…ההרגלים..
התאבון לטעם האסור..
עשה את הדרך, נפל, קם, נפל, קם…
התייצב.
הפאות כבר גולשות, מסולסלות עם הקונדישינר,
הוא כבר לא רואה
את מה שצף על המים במקוה…
הוא הולך ברחוב, והעולם רואה עוד דוס שחור…
זקן…פאות..חליפה מחוייטת.
הוא הצליח למצוא חן עם החכמה הטבעית שלו
בעיני אלה שב”זיצין”
(התוועדות חסידים בליל שבת אחרי הסעודה בה דנים בכל מה שקורה בקהילה)
כשהוא לא היה (שמור לגרעין הקשה) הם הסכימו ביניהם,
שאם הוא לא היה בן הנידה (שם בגזרה שווה לבעל תשובה,
אפילו אם אמו טבלה באחלה מקווה מהודר)
אפשר היה לשדך אותו עם אחת משלנו…
הוא למד לשאול את השאלות הנכונות,
כאלו שלא הרגיזו אף אחד,
אולם יכל ללמוד מהן תשובה…
גדולי התורה -תלמידי החכמים,
העריכו אותו מאד.. מתלמידי יותר מכולם..
הוא הקים משפחה,
הם פתחו לו את הדלתות לתלמודי התורה לבנים,
סימינרים לבנות…
שידוכים אתנו זה קצת מוגזם..
אבל לחתונות הוא קיבל הזמנות,
סך הכל הוא הצליח יפה עם
העסק שפתח עם העזרה של האבא.
“גם מוכשר בפני עצמו..ראית איך פיתח את העסק?
יש לו ראש על הכתפים !”
פורים אחד, כשהוא ישב עם החברה אותם
הוא כינה בינו לבין עצמו “הנוף”
מישהו ניגן את אריק איינשטיין – חופים הם לפעמים געגועים..
הוא הפליג אחורה, נזכר בחופים ההם בהם ישב…
פתאום הציף אותו גל עצום של רגש..
געגועים? למה? (הלמד בסגול)
לתאוות של אז?
חס ושלום ! מה פתאום?
אז למה?(הלמד בסגול)
על מה אתה מדבר…? געגועים למה? (הלמד בסגול)
לא יודע..
הוא חדר עוד לעצמו מבעד לערפילי היין
(קברנה סובניון ירדן בן 5 שנים 3 בקבוקים)
מה ההצפה הזו בתוכי?
לאן זה לוקח אותי?
הוא ידע היטב לשייט במערבולות הערפילים,
בגלגול הקודם הוא צלח בהצלחה
“מסעות” מסובכים מאלה..
יאללה, איזו תמימות היתה אז..
כל כך חיפשתי אמת…כל כך רציתי טוהר,
עד כדי בכי ממש, בכי ששחרר את חוסר האונים הנורא,
המהול בזעם עצור:
“איך זה יתכן שככה ישלוט ברגשותי שלטון אחר ממה ששכלי מבין???”
מתוך חושך שדה הקרב הבליח האור..
הכל פתאום נהיה ברור להפליא,
זה היה כמו לראות את הקולות..
אני מוכן להישבע על כך !
דיברו איתי מהשמים..!
לא בקול כזה שהאוזנים שומעות…
לא מכתב על איזה פתק..
דיברו איתי,  
והלב כתב…והמחשבה שידרה..
והכל היה כל כך ברור, חד, וחותך..
זה נתן כח, זה העצים את הנכונות…
היתי מוכן ללכת בתוך אש
אחרי אמת עצומה כזו !!
הוא התנער ממקומו,
התנדנד לכיוון הכיור,
פתח את הברז בסילון חזק
ודחף את ראשו מתחת למים הקרים..
אחרי דקות ארוכות התאושש וחזר הביתה,
נרדם וישן.
קם בבוקר, היא כבר שלחה את הילדים לתלמוד התורה,
הבית מסודר למשעי.
יצא לעבודה, חזר לשגרה.
עברו ימים, שבועות…
ערב אחד, אחרי שהשכיבו את הילדים לישון,
הוא פתח את הרדיו.
רדיו ברסלב 94 FM ..
“אני לא מבין” הוא אמר לה
“הם נפלו על הראש?”
“מי? מה? על מה אתה מדבר”
היא שאלה..
“רדיו ברסלב” הוא פלט משתומם,
“תשמעי מה הם מנגנים שם”..
“תשמעי” הם ניגנו את אריק איינשטיין –
חופים הם לפעמים געגועים לנחל.

הפוך על הפוך פעם שלישית…

 

מאז שכתבתי את הרשומה הזו, הספקתי להעלות את ההקלטה גם לסרטון
הנה הוא: לצפייה בפייסבוק סרט שלם

כאן בשני חלקים מיוטיוב:

כל כך רעבים….כמה עוד נוכל לחכות?

ראש השנה.
קהל גדול עומד צפוף בבית הכנסת מלא מפה לפה,
פנים חמורות סבר מאימת היום.
איש איש בתפילתו,
מרוכז בה עד כלות כוחותיו.
דממה שוררת בבית הכנסת.
הכל שקועים בתפילה.
הכל?
לא לגמרי. אי שם בירכתי בית הכנסת,
ליד התנור, עומד לו חיים-שמיל,
רועה אווזים במקצועו.
 רועה אווזים
הוא לא מתפלל. הוא פשוט לא יודע איך.
את כל הניצוצות שנתגלגלו לכפרו הנידח
נאלץ להעלות לבדו,
היות שהוא היהודי היחידי שמתגורר שם.
לא, אין לו מושג מה פירוש
“העלאת ניצוצות”.
הוא גם לא שמע על מצה שמורה,
לא הכיר מהם תפילין של רבינו תם,
ולא ידע מיהם שלושת האבות.
בור ועם הארץ גמור.
רק פעם בשנה,
עם בוא הסתיו הקריר,
הוא מפקיד את אווזיו אצל שומר 
ונוסע אל דודתו
בעיירה היהודית הגדולה.
שם הוא טועם מתבשילי החג ונוכח בתפילות,
לפחות במידה הזעומה שסבלנותו מאפשרת לו.
חיים שמיל
וכאן המקום להזהיר: שלא כמו בסיפורים אחרים,
אצלנו לא תתבטל שום גזירה רעה משום
שחיים-שמיל יאמר שוב ושוב 
את אותיות האל”ף בי”ת
ויקדישן לריבונו של עולם,
מימיו לא הכיר צורת אות.
כמו כן, חיים-שמיל לא יפיל קטרוגים עצומים
על ידי שיקרא כתרנגול, ישרוק,
או יזעק מקירות ליבו ויעשה נחת רוח לאביו שבשמיים.
הוא היה אטום מכדי שירגיש את אימת הימים הנוראים,
והמודעות שלו הייתה מפותחת דיה רק כדי שיחוש כאב,
קור או רעב.
אטום מכדי להרגיש עד כמה הימים נוראים
 
ואת זאת חש עתה היטב.
התפילה נמשכה כבר קרוב לשעתיים,
ולא נראה שתסתיים בקרוב.
טעמם של סימני ראש השנה מסעודת הלילה
עוד עמד בפיו, והוא שיווה בנפשו מה יוגש בסעודת היום.
בטנו המתה בקול גדול
כשנזכר בניחוחות שהעלו הסירים.
מוקדם בבוקר נזפה בו הדודה חיה
כשבא לרחרח במטבחה:
“מה זה, חתול או בנאדם?”
וגירשה אותו אל בית הכנסת.
ומאז הוא כאן, מתייסר ברעבונו,
ממתין בקוצר רוח לסיומה של התפילה.
לפתע, רחש משונה עולה מן הקהל.
זה מושך באפו,
זה משתתק לפתע ומתאפק,
זה מנסה לעצור את דמעותיו בכוח.
ואז כמו שיטפון פורצות הדמעות,
קהל שלם עומד ונאנח מיבו,
“כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי”.
התחושה מתפשטת מסביב
כמו אדוות בברכת מים לאחר שהשליכו לתוכה אבן.
הכל בוכים.
בוכים
בוכים
כולם בוכיםאיי איי

נו טוב, לא הכל: חיים-שמיל ניצב על מקומו ומביט בתימהון.

מה לקהל הגדול שגועה בבכייה?
מה יש להם אלה?
אין לחיים-שמיל מושג שיום הדין היום, וספרי חיים וספרי מתים נפתחים,
ובריות בו ייפקדו להזכירם לחיים ולמוות,
ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום,
איזו לרעב ואיזו לשובע.
הוא רעב.
מדוע פרצו כולם בבכי באמצע תפילת לחש?
מהרהר חיים-שמיל קמעה בינו לבין עצמו,
ומנבכי מוחו מבקיעה הארה:
כמובן, הרי כולם רעבים עכשיו, ממש כמוהו,
ומחכים גם הם לסיומה של התפילה,
כדי שיוכלו ללכת הביתה ולסעוד.

הוא נזכר בערגה בצימעס של דודה חיה,
פירות קיץ מבושלים בדבש דבורים,
מתוקים
התבשיל העיקרי שהועידה לסעודת היום.
מתיקות נפלאה, סועדת לבבות ומאמצת ברכיים כושלות.
אילו רק היה יכול עכשיו לשבת לשולחן,
כל כך רעב הוא…
ומיד פורץ בדמעות שליש,
ואין הוא שונה עוד מיתר המתפללים.
דמעות ?
ואז, באחת, שקט משתרר בבית הכנסת.
שליח ציבור החל בחזרה,
והוא מסלסל ומאריך בניגונים ישנים נושנים:
בתחילה שקטים, 
פורטים על נימים נסתרות בלב
ומעוררים לתשובה.
אחר כך צוהלים, מלכותיים,
כפי שמנגנים לפני המלך ביום הכתרתו,
והם מרחיבים את לבבו של הציבור ומרוממים את רוחו,
“כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי”,
ומוחאים כף אל כף 
כמו קוראים “יחי המלך”.
יחי המלך
ושוב מביט חיים-שמיל ואיננו מבין:
לשמחה מה זו עושה?
להיכן נעלמו הבכי והדמעות?
וכי אין הם רעבים?
ואז נזכר בדודתו חיה,
ובנתח הבשר השמן שהניחה בתוך הצימעס.
נתח בשר
יהודיה פשוטה הייתה,
ומה לה ולמחלוקת שנחלקו הראשונים
אם בשר בדבש נותן טעם לפגם או לשבח?
מקובלת הייתה מאימה ומסבתה לפניה,
כי בראש השנה אוכלים
מאכלים מתוקים ובשר שמן,
לשנה מתוקה ודשנה.
 

על כן הניחה את הבשר בתוך הדבש,
שיתבשל לו כל הבוקר,
ומיהרה לעזרת הנשים,
לשפוך שיח ודמעות.
 
ברור, לפיכך, מדוע אין הם בוכים:
גם אם רעבים אנחנו עכשיו,
אין זה נורא כל כך.
ככל שנמתין יותר, כך יתבשל הבשר
בתוך הצימעס עוד ועוד,
והתוצאה תהיה משביעת רצון
ומעיים פי כמה וכמה.
המחשבות המרגיעות הללו,
גם אם לא השביעו אותו בפועל,
לפחות הצליחו להסיח את דעתו מהבטן המקרקרת,
והזמן כאילו חלף מהר יותר.
כבר הכניסו את ספרי התורה,
וזקן הציבור כבר עמד על הבימה
ואמר בקול בוכים דברי כיבושין
לעורר את העם לתשובה,
וכבר החלה תקיעת שופר,
והמקרא קורא, והתוקע תוקע,
וקול צלול נישא, מכה בשערי שמיים,
מזכיר את עקדת יצחק
ומשסע את המקטרג.
משסע את המקטרג
כמו צעקת ילד קטן ממלא קול השופר
את חלל בית הכנסת ואת חלל הלב,
והסערות בתוך הלב פנימה עולות מעלה מעלה,
ומציפות את העיניים בדמעות.
קהל שלם עומד ובוכה.
חוץ מנבוך אחד, כמובן.
מה הפעם?
תמה חיים-שמיל,
אשר גם אם אינו אדיש לגמרי לקול השופר,
עדיין לא מבין.
הרי בכל מקרה רק נרוויח ככל שנמתין יותר
לסעודת החג.
למה אין סבלנות?
 
עוד הוא מהרהר, ומבטו נופל על שעון הקיר.
שעת חצות היום חלפה זה מכבר,
ועדיין לא בא אוכל אל פיו מאז אמש.
חולשה פתאומית תוקפת אותו, מלווה בהכרה חדה כתער:
אמת ויציב, אם נמתין עוד ועוד סופו של הצימעס
להיות משובח ביותר.
אבל ריבונו של עולם, כמה עוד נוכל לחכות?
אנחנו כל כך רעבים…
ומיד פורץ בדמעות שליש,
ואין הוא שונה עוד מיתר המתפללים.

 

ואנחנו, ריבונו של עולם, כמה עוד נוכל לחכות?
אנחנו כל כך רעבים…
רעבי טובך.
עד מתי רבונו של עולם עד מתי?
 

הוא חזר כולו מבועת – “הוא כומר” – “הוא נכנס לכנסיה ליד מגרש הרוסים”…

מי לא שמע על הסיפורים של רבי נחמן מברסלב?
פעם קניתי זכות לשבת בשבוע הספר העברי בכיכר מלכי ישראל
שבוע שלם, ולמכור את ספריו של רבי נחמן מברסלב.
זו היתה חוויה שלא אשכח כל ימי.
לא היו שם דוסים בכלל.
מכרתי כמעט משאית שלמה של ספרים, בלי עין הרע…
החוויה לא הייתה מכמות המכירות.
החוויה האדירה הייתה לראות, לשמוע, לדבר, להתחכך,
באלו שבאו, עצרו, התענינו, שאלו, התווכחו, וקנו…
אחד עם קוקו לבן כבן 65 עם מקטרת.
ריח הטבק סיחרר אותי…
הוא ביקש ליקוטי הלכות, את הסט.
“תגיד” שאלתי,
“מה לך ולליקוטי הלכות”..
הוא הביט בי היישר לתוך העינים וסינן לאט:
“מה אתה רואה בעינים?”
OK עניתי לו, בסדר, אני לא רואה כלום, אבל מה לך ולזה?
רבי נחמן, הוא ענה לי, זורם לי בדם.
אני מרצה באוניברסיטה, אין תלמיד אחד שלי, שלא מכיר את
סיפורי המעשיות של רבי נחמן, זה ספר חובה אצלי בכיתה.
טוב בסדר, אמרתי לו, אבל מה לך ולליקוטי הלכות?
נו טוב, הוא אמר לי, אתה לוחץ, אז ככה, אני גמרתי את ליקוטי מוהר”ן
של רבי נחמן כבר כמה וכמה פעמים, ועכשיו אני מאמין שהגיע הזמן
שאבדוק אם מה שהבנתי, זה גם מה שרבי נתן תלמידו הבין…
רגע, רגע, אתה הקורא, אתה צריך להבין, אם השיחה הזו הייתה מתרחשת
ב”שול” בית הכנסת של חסידי ברסלב בירושלים, ניחא,
אבל זה קרה בכיכר מלכי ישראל, אבן גבירול, יהודי עם קסקט שחור
על קוקו לבן ארוך עד כתפיו, חולצת T מפוספסת תכלת, מכנסים קצרים
וקפקפים מעץ….
הוא היה אחד מיני רבים באותו שבוע.
חוויה אדירה שהזכירה לי בהבלח מהיר של זיכרון, שנים לפני כן
כשניהלתי את הגלגול הראשון של חנות משך הנח”ל
למכירת ספרי רבי נחמן מברסלב במאה שערים.
היה מגיע אדם ללא כיפה, גבוה, לבוש בקפידה, מדבר עם מבטא זר,
היה עושה סיבוב בחנות, לוקח משהו
כמו 15 ספרונים של “משיבת נפש”
משלם במזומן ויוצא.
כשנשנה הדבר יותר מפעמיים, (עם ספרים שונים)
שלחתי את אחד
הבחורים לעקוב אחריו.
הוא חזר כולו מבועת.
“האיש הזה” המילים יצאו לו בין הנשיפות והנשימות הבלתי סדורות
עקב הריצה המהירה שהחזירה אותו אלי,
“הוא כומר” – “הוא נכנס לכנסיה
ליד מגרש הרוסים”…
באותו ערב עליתי לרב יעקב מאיר שכטר הי”ו, סיפרתי לו,
“תמכור לו” הוא אמר,
“אף אחד לא יודע מה רבי נחמן עושה בעולם”….  
כשהוא חזר פעם נוספת, לא התאפקתי:
“תגיד – מה אתה עושה עם הספרים?”
הוא נעמד הלום.
“אתה לא חייב להגיד לי אם אינך רוצה”, אמרתי לו,
“אני מגיד לך” הוא ענה לי אחרי דקה ארוכה,
“אני מביא זה הספרים
אצל בית שלי,
יש לי חברים, הם באים אצל אני כל שבוע, ואנחנו
ללמוד זה ספרים של רבאי נחמן”…
“זה איש חכם גדול מאד” הוא הוסיף.
כן, חברים.
זה איש חכם גדול מאד.
אביא לכם כאן את הסיפור השישי מתוך 13 הסיפורים שלו
כדי להגיד לכם אחרי זה משהו…
תקראו:
מעשה ממלך ענו
מעשה במלך אחד והיה לו חכם. אמר המלך להחכם:
באשר שיש מלך שחותם עצמו 
שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו.
והנה גבור, אני יודע שהוא גבור,
מחמת שסביב מדינתו הולך הים, ועל הים עומדים חיל על ספינות
עם תותחים ואינם מניחים להתקרב.
ולפנים מן הים יש, מקום שטובעין בו שקורין
 ביצה טובענית גדול סביב המדינה
שאין שם כי אם שביל קטן שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד
וגם שם עומדים תותחים, וכשיבוא אחד להלחם,
מורים עם התותחים. ואי אפשר להתקרב לשם.
אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו, זה איני יודע,
ואני רוצה שתביא אלי דמות דיוקנו של אותו המלך,
כי יש לזה המלך כל הפאטרעטין של כל המלכים,
והפאטרעט שלו לא נמצא אצל שום מלך כי הוא נסתר מבני אדם,
כי הוא יושב תחת כילה ווילון, והוא רחוק מבני מדינתו.
הלך החכם אל המדינה. אמר החכם בדעתו שצריך לו לידע מהות המדינה.
ועל ידי מה ידע המהות של המדינה? על ידי הקאטאוויש של המדינה,
היינו עניני צחוק שקורין”קאטאוויש”.
כי כשצריכים לידע דבר, צריכים לידע עניני הצחוק של אותו
הדבר, כי יש כמה מיני קאטאוויש:
יש אחד שמכוון באמת להזיק לחברו בדבריו
וכשחברו מקפיד עליו, אומר לו: אני מצחק,
כמו שכתוב במשלי כו`: “כמתלהלה”וכו`.ואמר: הלא מצחק אני.
וכן יש אחד שמתכוון בדרך צחוק ואף על פי כן חברו
ניזוק על ידי דבריו. וכן יש כמה מיני קאטאוויש.

ויש בכל המדינות מדינה שכוללת כל המדינות,
ובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העיירות של כל המדינה
שכוללת כל המדינות. ובאותה העיר יש בית אחד,
שכולל את כל הבתים של כל העיר, שכוללת כל העיירות של המדינה,
שכוללת כל המדינות. ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו`.
ושם יש אחד שעושה כל הליצנות והקאטאוויש של המדינה.

 
ולקח החכם עמו ממון רב והלך לשם וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק,
והבין בהקאטאויש, שהמדינה כלה מלאה שקרים מתחלה ועד סוף,
כי ראה שעושין צחוק,איך מאנים ומטעים בני אדם במשא ומתן
ואיך הוא בא לדון בהמאניסטראט (ערכאה נמוכה)ושם כלו שקר ומקבלין שחד.
והולך להסאנד (ערכאה גבוהה יותר) הגבוה יותר, וגם שם כלו שקר,
והיו עושים בדרך צחוק כעין הצגה, מכל הדברים הללו.

והבין החכם באותו הצחוק שהמדינה כלה מלאה שקרים ורמאות
ואין בה שום אמת, והלך ונשא ונתן בהמדינה.
והניח עצמו להונות אותו בהמשא ומתן. והלך לדון לפני הערכאות,
והם כלם מלאים שקר ושחדים.
וביום זה נתן להם שחד,למחר לא הכירוהו. והלך לערכאות גבוה יותר,
וגם שם כלו שקר עד שבא לפני הסאנאט(ערכאה עליונה ביותר),
וגם הם מלאים שקר ושחדים,
עד שבא אל המלך בעצמו.
וכשבא אל המלך, ענה ואמר:
על מי אתה מלך?

שהמדינה מלאה שקרים כלה מתחלה ועד סוף ואין בה שום אמת.
והתחיל לספר כל השקרים של המדינה.
וכשהמלך שמע דבריו, הרכין אזניו אצל הוילון לשמע דבריו,
כי היה תמוה להמלך שימצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה.

והשרי מלוכה ששמעו דבריו היו כועסים עליו מאד,
והוא היה מספר והולך השקרים של המדינה.
ענה ואמר,החכם :
והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם, שהוא אוהב שקר כמו המדינה.
אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת, ובשביל זה אתה רחוק מהם
מחמת שאין אתה יכול לסבל השקר של המדינה.
והתחיל לשבח המלך מאד מאד, והמלך מחמת שהיה ענו
מאד,ובמקום גדולתו שם ענותנותו. כי כן דרך הענו,
שבכל מה שמשבחין ומגדלין אותו יותר נעשה קטן וענו יותר
ומחמת גדל השבח של החכם ששבח וגדל את המלך
בא המלך בעניוות וקטנות מאד עד שנעשה אין ממש.
ולא היה יכל להתאפק והשליך את הוילון לראות את אותו החכם,
מי הוא זה שהוא יודע ומבין כל זאת,
ונתגלו פניו.
וראה אותו החכם, והביא הפאטרעט שלו
אל המלך:

אז חברים יקרים שלי, אספתי לכם כמה קטעים, ותאמינו לי ניסיתי לברור
מתוך עשרות קטעים, דברים מייצגים, ולא קיצוניים, שישארו בקונצנזוס
ובכל זאת ייצגו את ה”קאטאיוויש” מהם צחקו פה הראשונים, וממה צוחקים היום…
כי למדנו מהסיפור: “שכשרוצים לידע מהות המדינה מתבוננים בענייני הצחוק”,

ממה צוחקים במדינה….אז הנה ממה צוחקים כאן פרוש על פני שנות קיום המדינה:


מספיק דוגמאות? הרעיון מובן ? ענייני הצחוק….כן?


פרצופה של המדינה
                     הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה – יום חדש לעסקן הקטן.

מחייג בנסיעה – ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.

מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח
ועשן הסיגר לחלון הפתוח
הוא אומר לחבר מפלגה “רגע גדליה
אולי תהיה השגריר באוסטרליה”.

הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה…

מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה.
תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה
הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים
וארבע מאות איש הפכו מובטלים.

מדרימים במכונית – וילונות כחלחלים
הוא קופץ לביקור, הורים שכולים
הוא שכח שהטיף בעד מלחמה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה.

הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.
זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.
זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך
הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך.

בלהט נואם לקהל מתרגש
אדמה גואלים במגל וחרמש
הצביעו נכון ואני מבקש..

תנו לי כח
תנו לצרוח
מה שבא לי
כי היתה לי
ארץ זבת חלב
נגנו עכשיו…

ואני לא מבין מה השתנה?
אם אני האידיוט היחיד במדינה,
שחרד למחר וחולם עלי זית
ורוצה להרגיש שכאן זה הבית?

מלטף את פנייך משקיף לחלון
ואת מחייכת מתוך החלום
אוהב שאת ככה ולא משתנה
החיוך שלך הוא
פרצופה של המדינה…

על מי אתה מלך??

אל תיגע בי !!!אל תיגע בי !!! תביאו לכאן חיילות.

חשבון זה עסק מדוייק.
 
אז איך יכול להיות שלתרגיל אחד עם נתונים ברורים
בלי נעלמים יכולים להיות תוצאות שונות
כאשר הפותרים נמצאים כל אחד
מעבר אחר של מחיצה דמיונית ווירטואלית?
 
זה יכול להיות.
 
זה קורה.
 
ובגדול.
 
נצא לדרך.
 
הנה סרט של רינו צרור. הכתבה הכי טובה לעניות דעתי
שהכין כתב ישראלי בטלויזיה ישראלית.
הסרט סולק מיוטיוב ולא נמצא, רק בפייסבוק
 
נווה דקלים. הפינוי. שירת הבנות.
ועכשיו לחשבון:
כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה  בכיתי, גם בפעם השניה,
בכיתי בדמעות שליש, בגעייה
שלא זכורה לי מאז הייתי ילד בן 3.
כמה חודשים לאחר הפשע הנורא
של קריעת יהודים
מבתיהם ומסירת השטחים לידי האוייבים
ראיתי את הסרט שוב.
הפעם לא בכיתי.
הגזרה בוצעה, עד אחרון הפרטים.
היום גם הפיקו סרט שנקרא יש דין ויש דיין,
המתאר איך לא ניקה אף אחד
מקברניטי הפשע הנורא, וקיבל את עונשו על שותפותו בחטא.
אך השאלה הגדולה אליה נקלעתי, 
האם נלמד הלקח?
 
מכאן אל החשבון אליו רציתי להביא אתכם הדרך הייתה קצרה.
 
 ראו,  כל אולם בית הכנסת מפוצץ
בעלמות צעירות משוררות,
ובראשן, ליד ארון הקודש, יושב לו,
לא אחר משלמה אבינר… [כנראה בגלל זה העיפו את הסרט מיוטיוב]
מאות קולות של ערווה אסורה !!!
 
אפילו ברגע נורא כמו הרגע ההוא….
ואחר שפוסקת השירה,
“הרב” זועק בחזנות חניוקית
“ה` הוא האלקים”,
וכל קהל מאמיניו, (מאות נערות צעירות)
מחרה מחזיק אחריו: ה` הוא האלקים”.
 
ואחרי זה טקס הקריעה, הוא קורע,
והן גם כן, קורעות חתך קידמי,
מצווארון החולצה ולמטה…
רבים היו הקולות שלחשו שה”רב” הזה  שבכני”ק.
שבכניק או לא, תאמינו לי לא מעניין אותי.

רב, הוא לא !!!

אם היה “רב” היה עם תלמידיו בעת הזו.
 
מבעד לדמעות הכאב הנורא שחשתי בראותי את שבר עמי,
נשתקפה לה פתאום אמת מדהימה….
ראיתי איך, אותן בנות חייל כתומות, זועקות לחיילים:
 “אל תיגע בי !!!
אל תיגע בי !!! תביאו לכאן חיילות.
וראיתי איך בעצרות התפילות, כולם דאגו לטוהר המחנה,
ולמחיצה בין נשים לגברים.
 
ומה אגיד לכם נקרעתי כששמעתי את תפילתן הנוראה
של הבנות בביהכ”נ כפר דרום:
“השם, שמע לתפילתי…ושוועתי אליך תבוא…
אל תסתר פניך ממני…ביום צר לי”…
 
ומה נורא היה להביט
תוך כדי שמיעת השירה הנוראה הזו,
בבולדוזרים המכים בבתים כאומרים:
 
“וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם- גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה,
אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ”…
 
וחשבתי לעצמי עד כדי כך?
היתכן? למה? למה עד כדי כך?
 
ונזכרתי, בבני עקיבא, וניזכרתי ב- nrg “יהדות”,
וניזכרתי בדוסילנד, וניזכרתי בשמירת נגיעה,
ואחרי זה בשמירת חדירה.
וניזכרתי בדוקטורניות מבית גידול החזירים (בר אילן)
המחפשות פמניזם דתי מודרני.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/815/425.html

ונזכרתי בכל ה”רבנים”
המתחשבים השוקלים
להתיר טבילת פנויות

מטעמי צער רווקים זקנים.

“מייבסקי מצדה הולכת עוד צעד קדימה.
בכנס של מרכז לייפר לפני כמה חודשים,
שעסק בנושא הנידה, היא הרימה את היד ושאלה,
מול קהל שהיו בו רווקות רבות,
למה אתם לא מדברים על טבילה
לנשים לא נשואות? 

השאלה הנועזת עדיין תלויה באוויר.
זהו הדיון הבא.
“אם מישהי מחפשת את מסגרת ההלכה
היא חייבת לטבול אם היא מקיימת יחסי מין”,
אומרת מייבסקי.
“אני לא מבינה למה בחורה כזאת צריכה לשקר
לבלנית ולומר שהיא נשואה”.
ונזכרתי עוד ועוד…
 
והמשכתי לשמוע את השירה הנוראה,
וראיתי את הבולדוזרים מנגחים
בחמת זעם את ארמונות הדמיון,
ומשיבים לעפר את שבא ממנו…
 
ונזכרתי, משנה שלמה, ששנינו באבות
“לידע ולהודיע ולהוודע, שהוא אל, הוא הבורא,
הוא היוצר, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד,
הוא בעל דין, והוא עתיד לדון, ברוך הוא שאין לפניו
לא עולה לא שכחה, לא משוא פנים ולא מקח שוחד,
וארז”ל כל האומר הקב”ה ותרן יוותרון מעוהי,
אלא מאריך רוחיה וגבי דילה.
 
ואמרתי לעצמי: ” שמע מרדכי,
אולי כל זה היה שווה אם ילמדו את הלקח,
ומעכשיו
באחדות ותמימות דעים
מול כל הרוע של הערב רב השולט,
ישכילו, אלו שעל פניו מתיימרים
לשאת בעול המצוות והתורה,
תורת משה שניתנה בסיני לעם סגולה, לאחד כוחות,
לצאת ממחול השדים הנקרא ה”פוליטיקה הישראלית”,
יעשו תשובה,
יכנסו העדרים תחת כנפי השכינה, ובמקום הסיסמא הריקה:

“יש לנו אהבה והיא תנצח” ישדרו לעם כולו:

אין לנו על מי לסמוך רק על אבינו שבשמים”.
אז מה קרה?
מה היה לנו?
חשבון?
כן !
נתחיל בזה שבתי הכנסת בגוש קטיף לא נשרפו כי
“ככה בא לו לרבונו של עולם”….
מניתי לעיל אי אלו סיבות
שיכולות להיות קטליזטור לתוצאה כזו.
לכאורה היה במעשה הנורא כדי להביא את העם בישראל,
ואת ה”מנהיגים” שלו לחשבון אמיתי ונוקב שמחייב מסקנות !!!
אז דפקטו מה קורה?
כל צד בפאזל בעל מליוני הרסיסים הזה
שנקרא עם ישראל בחר להתחפר במתרסיו 
מהם הגיח גם לפני הפשע הנורא,
משם שולח הוא את חיציו בחלק הפאזל שיחד אתו
אמור הוא להרכיב את התמונה…
טירוף מערכות מוחלט.
ברגעים אלו בהם אני כותב, כאשר נכנסת לה באלגנטיות
של סוף סיוון פרשת קרח ועדתו עם
המחלוקת המטורפת ביותר בהיסטוריה של עם ישראל,
בה, 250 גאוני עולם, ראשי סנהדראות, ראשי כוללים,
מנהיגים חשובים, ראשי ישיבות,צדיקים, חסידים,
אנשי שם, יוצאים לחלוק על מנהיג הדור משה רבנו, ובשל מה?
ותפתח האדמה פיה
בשל איזה תכלית? עבודת השם? רדיפת האמת?
מי בראש !!!
קולטים?
טיטוס וחיילותיו כבר מנגחים את הכניסה
לחומה הראשונה בדרכם להר הבית,
ויוחנן ושמעון נלחמים צבא יהודים

מול צבא יהודים ברחובות הפנימיים של ירושלים?

טיטוס מחריב
שועלים הילכו בו
הלקח נילמד?

שמעון של אז, ושמעון של היום….יהיה נשיא בראש או לא?

אותו שימון
אז בשם התורה!
בשם הרבנים הדוקטורים של `צהר`
שמנהלים אתרי אינטרנט המפרסמים עצמם תחת
כל עיתון רענן או בדל תקשורת,
ומנהלים `חופש ביטוי` כאחת מהדיקטטורות
הפאשיסטיות הגדולות ביותר בדור,
ומשתפים עמם כוחות אופל מהנוגשים
העריצים מפצחי הגולגולות בברית
שבין הס”מ לזוגתו..
יוצאים ל”ישע עמך” נגד כל מה שמריח מתורה, וחרדים,
והרב עובדיה יאריך השם ימיו בטוב ובנעימים, 
הוא הראשון שנופל בין שיניהם הגסות המהולות
בדם היהודים הרבים אותם רצחו נפש(מטאפורית)
כל אימת שבדל השקפת אמת תורנית עולה אצלם באתר.
 
ובפטרונות אין סופית על התורה, והיהדות,
חיילי הסטרא אחרא האלה מקיימים את
מחלוקת קורח ועדתו עד עצם היום הזה,
בשם התכלית העצומה מכל:
מי יהיה נשיא מדינת ישראל !!!
הבנתם? בשל השאלה מי יהיה נשיא מדינת ישראל,
מתירים לעצמם רבני הכלום הוירטואלי
לצאת נגד גדול תורה בישראל,
והוא נעשה עכשיו האחראי הראשי לכל קרבנות השלום

שהביא אתו תהליך אוסלו הרצחני.

אז הלקח נילמד?
חרטה ברטה.
אני חותם לכם, ואתם יכולים לגזור ולשמור:
בדיוק כמו שפתחה האדמה את פיה ובלעה את ה”צדיקים”
הלמדנים הדוקטורים למיניהם, כך גם עכשיו יקרה.
בדיוק כמו שבתיהם של עשרת אלפים יהודים
נמחקו מעל פני האדמה, וה”עסק” הזה עבר
ומדברים עליו עכשיו כאנקדוטא היסטורית,
כך כל המדינה הזו יכולה להימחק
בדיוק כמו שמבטיח הגמד המטורף מאירן.
בדיוק כמו שלקט פלחים נושאי ארפיג`י הניסו את
הצבא החזק של `המעצמה הרביעית בכוחה בעולם`,
כך ימשיכו לוחמי החופש ל`שחרר` את פלסטין
משומרי החדירה, אוהדי הפמניסטיות,
המצדדים בלתת לסוטי המין הגאים
לא רק לצעוד בתוך היכלו של המלך, אלא אף לככב
בתמונות תועובותיהם באתרי `הקודש` שלהם.
אז הלקח נילמד?
לא אלמן ישראל, מי שעזר לנו עד עתה, הוא יעזור לנו גם הלאה,
ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים.
עלה נעלה וירשנו אותה !!!

ערבי בקבר 40 שנה הא? אל תאמין לו !!!

זוכרים את מנהרת הזמן?

בילדותי אהבתי לצאת עם פרופ` פרומקין וילדי השכונה שלו
לגבעות שהיום מכוסות בטון.
הוא היה מחפש שם אדמה תחוחה ומתחיל לחפור, הילדים עזרו לו.
הם עשו זאת שבועות ארוכים.
באחד הימים הם מצאו רצועות עור שפרופ` פרומקין אמר
שהן סנדל של חייל רומאי, השמחה היתה עצומה…
כולם יחד הילדים והפרופ` אחזו ידים היטב,
כשפ` פרומקין מרח את המשחה הסודית שלו על הסנדל,,,
והופ…כולם יחד נחתו על אותן גבעות כמה מאות שנים אחורה,
לפאתי מחנה רומאי בואכה – הדרך העולה ירושלימה….

יצאתי אתם למסע הרפתקאות מופלא, עד הסוף הטוב
כאשר כולם יחד התכנסו שוב בניסי ניסים במעבדה המבולגנת של פ` פרומקין…

עם קפטן יונו, וונה, טונאר,רוקו, מנון וקפטין ביי,
יצאתי עם “קוסמאר 2”, לחלץ את נימה ממרקורי.
אחרי זה הייתי אמור ללמוד על כל יושבי מערכת השמש,
בשליחותו של “פרופסור אסימוב” האגדי, וקוסמאר 3.
לדאבוני, אלי שגיא הסופר המוכשר שהחל את כתיבת הסדרה
הפך לשלאגר מסחרי רציני, והוא זנח אותי ואת ילדי התקופה
לטובת מחזות ותסריטים שהביאו לו הרבה יותר כסף…

היה לי קן.
קן של השומר הצעיר.
הקומונרים לא אהבו אותי,

אבל לא הייתה להם ברירה, הייתי המנהיג של החבורה

 

 


כאן בסרטון משחק ה”דגל” הבינלאומי של השומר הצעיר.
במשחק המתועד כאן זכיתי לגנוב את הדגל לבד עם עוד 2 חברים – גיל 14 לערך.

 

        לחץ על התמונה

כשהם אמרו בפעולות, שהערבים הם בני אדם כמונו, ושצריך ללמוד לחיות אתם.

הייתי שר להם: “שתי גדות לו לירדן, אחת שלנו, והשנייה גם כן”.

לא זוכר איפה שמעתי את השיר הזה פעם ראשונה.

לחץ על התמונה להשמעת השיר

הייתי בן עשר.
אני חושב שסבא שלי ע”ה השמיע לי אותו פעם,
הוא גם סיפר לי המון סיפורים על ערבים,
הוא גדל אתם. בשפרעם בה נולד, בפקיעין בה נולדה אמו,
ובטבריה בה נולדו ילדיו, וגם אני.

 

הוא תמיד אמר לי: –

“איבני, ערבי בקבר 40 שנה הא? אל תאמין לו !!!”

סבא שלי היה אחלה שאטר!! שאטר ! לא שוטר….

 


בצלאל מראד בן סעדה נ”ע
הכירו אותו כמעט כל ראשי המדינה,
המדיניים, הצבאיים, הדתיים, וכאלה,
עשו עליו כמה פעמים תכניות סטייל חיים שכאלה,
כדי לשמוע את הסיפורים העסיסיים שלו,
טוב, כמה כאלה כמוהו כבר היו?

 

עברתי אתו הרבה בדרכי ארץ ישראל
עם שלל המוניות שהיו לו

 


סבא ואני עומדים לצאת לנסיעה…


רואים ליד בנק דיסקונט את מוניות העמק?
יש שם גם יעל דרומה..

האבא שלו היה מוביל שיירות פרדות מטבריה לבירות.

הסבא ואחיו השאירו את זה במשפחה.
הם פתחו קו מטבריה לאל חמה, למעיינות.

הם קנו אוטובוס,
אטרקציה אזרחית באותם ימים,

רק ל”אשד” היו כאלה.

 

הערבים ולא רק הם, היו נוסעים בהמוניהם

לטבול את עומס הבשר במים המרפאים.

יום אחד פתחו מתחרים קו מקביל, וניצלו את מרווח הזמן
שלקח לאוטובוס לנסוע עד לאל חמה ולחזור,
ומילאו את האוטומביל הקטן שקנו לשם כך.
הם הורידו מנפח הנוסעים, שלא הסכימו לחכות, ורצו כבר להגיע…

(אילוסטרציה)

“נסעתי לנצרת” מספר הסבא,
“קניתי שילדה של אוטובוס, בלי מנוע בגרושים,
צבעתי אותה בצבעים חדשים,
הכנסתי שם ווינטלטור גדול, שהיה אטרקציה בפני עצמו,
כי סיפרתי להם שהוא עובד על בטריות
(הם לא ראו את הכבל שהוצאתי דרך רצפת האוטובוס)
סידרתי מושבים וכורסאות ומים קרים,
וכך בזמן שהאוטובוס האמיתי יצא לדרכו עם אחי,
נשארתי אני צועק ברחבת הכיכר:
אל חמה, אל חמה….
כך, עד שמילאתי את שילדת האוטובוס ה”חדש”
הספיק אחי כבר לחזור,
ואז הסברנו להם שצריך לעבור אוטובוס,
כי זה האוטובוס שהם יושבים בו,

נצרך לנסיעה אחרת”….



אילוסטרציה 🙂

כזה היה הסבא שלי – איש מצחיק
הוא היה מתפקע מצחוק כל פעם
שהיה מספר את אחד מסיפוריו,
וכל פעם שהיה מתחיל לצחוק את צחוקו המתגלגל,
לא היית מסוגל להישאר אדיש, היית מתגלגל יחד אתו….

“אל תאמין לערבים יא איבני”, הוא היה אומר לי.
תראה מה קרה לבן אחותי, ניסים,
אתה יודע כשהוא נולד, מדינת ישראל עוד לא קמה,
הוא ינק את חלבו, מפטמה השכנה, כי אמו הייתה חולה,
הוא גדל עם מחמוד כמו תאומים,
לא הייתה סיבה שלא,
סה”כ המשפחות חיו בשכנות כמה דורות.
כשהחלו המאורעות, הערבים תפסו את מתחם השוק,
וסכנת נפשות הייתה להגיע לקנות מצרכי מזון.
מחמוד ובן דודי כבר היו גברים צעירים נשואים.
“אשתי היתה בהריון”, הוא סיפר לי, “והתחשק לה לַבַּנה,
ואצלנו במשפחה אין דבר כזה שיתחשק לה בהריון ולא נביא לה
.


אז ירדתי לשוק, אמרתי אולי אראה את אחי מחמוד,
אבקש ממנו לבנה,
שרקתי לו את השריקה שהוא הכיר,
לקח כמה דקות והוא הופיע,
לא הכרתי אותו, היתה לו שנאה בעינים, הוא שלף אקדח
והצמיד לי אותו לרקה – “שו בדק יא יהוד”?
עניתי לו: “אחי מחמוד ככה???”
“וואלה אחוק, וואלה בטיח,
האסה באדרובאק וואחד בראסק וחאלאס”
[לא אחיך ולא בטיח עכשיו אדפוק לך אחד בראש וחאלס]

אתה אחי אתה ??

חיבקתי אותו, ומבלי שירגיש תוך שאני מזכיר לו נשכחות ילדות,
משכתי אותו אל מתחת לתלולית
שמאחוריה ידעתי שיושבים החברה שלנו,
ואז הרבצתי צעקה, הם יצאו עם הסטנים, וכיוונו לו לראש.
 

הוצאתי את האקדח מהיד שלו, ואמרתי לו:
“אחי מחמוד, לך ולא אראה את פניך יותר,

וזכור את ההבדל בין יהודי לערבי“.

 

קצת אחרי האירוע הזה
עזבו כל הערבים את העיר טבריה בבהלה
טבריה השתחררה עוד לפני קום המדינה
כל טברייני וותיק זוכר היטב את תמונת שיירת הערבים
היוצאת מטבריה.

 

לדאבון לב
לא השכילו אותם מנהיגים נטולי חכמה
באותם ימים לסלקם לגמרי מגבולות ארץ ישראל
והם יושבים נכון להיום כמו עלוקות
בוואדי מילק ובוואדי ערה
ובכל הגליל.

אבל זה לא הם באמת
הם רק השוט
אם אתה מאמין באלילי עץ ואבן
אתה תאמין בהם
אבל אני לא מאמין לאף מילה שהם מוציאים מהפה או מבטיחים
זה התחיל אמנם בגלל הסבא היקר שלי
שלימד אותי
יא איבני – 40 שנה בקבר הא?
אל תאמין לו !
אבל מאז למדתי הרבה בעצמי
שמתי לב שאפילו הוא – הערבי – צועק כל הזמן ומרמז למי אני צריך להאמין….
אז שלא תתבלבלו
גם אם הוא יצעק בקול גדול
אללה הוא אכבר
אני שם פס עליו
זה בגלל שהסבא שלי לימד אותי לא להאמין לו
אז בכל זאת – למה הוא צועק כל הזמן
אללה הוא אכבר ?
הבנתי שבסך הכל, כמו בכל הדפקטים שלו
הערבי מחקה את היהודי בכל דרכיו
כקוף בפני האדם
הוא לא יכול להגיד –
שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד !
הוא ערבי לכן הוא צורח אללה הוא אכבר.
אבל אני לא
אני יהודי מבני ישראל

במסגרת חגיגות יובל לזמר העברי,
ראיתי כמה ביצועים ממופע שנערך בעין גב.

הם שרו יפה
אני בכיתי בחשאי.

ראיתי דור שלם של אנשים יפים, טובים, מבני עמי,
ששרו את המילים המיתולוגיות במעין כישוף,
עם ברק נורא בעינים מלאות געגועים לנשמה שהיתה שם
בין הניגון למילים ואיננה עוד.
בכיתי, לא בגלל שזה היה עצוב,
לא בגלל שריחמתי עליהם, לא בגלל שום נידנוד של
סארקזם, או, שמחה לאיד.
אדרבא, אהבתי את כל המזדקנים עם ביצבוצי הקמטים והקרחות,
ראיתי את המזדקנות ששאריות יופיין החלוצי,
הובלטו ע”י מייקאפ מאסיבי.
לא ראיתי את דעותיהם השמאלניות ההזויות
לא חשתי בכפרנותם המתנשאת,
אפילו לא בניכורם מ”זהות האספסוף”.
לא זיהיתי את עייפותם מהמלחמה.
הם שרו: “יא משלטי”, “אנו נתגבר”,
“ונסתדר”, “גם עם גרגיר חול על פרוסת לחם”…
ראיתי אותם יפים רגישים כמו אז שהיו צעירים
ויצאו על הטרקטור לפלחה, עם הטמבל על הראש
וחוסר שעות שינה מטיול הליל ירח של אמש…
בכיתי בגלל שזה המצב וזהו.

אם אתה חרדי ששומר את העיניים לא היית מגיע לכאן,
,ממילא, אם הגעת אז לא יעזור לי אם אגיד לך שבסרטון הזה יש בנות מחוללות, נכון?

תורת הגזע. זה לעומת זה לאקמא שכינתא מעפרא

לאקמא שכינתא מעפרא.

כל יהודי יודע ומכיר את המושג הזה, גדולי הצדיקים מקריבים חלבם ודמם עבורה,
כל מתפלל יהודי בראש תפילתו מזכיר אותה,
עבודת הקודש מוקדשת כולה לגאולתה.

השכינה הקדושה.

אכן, חרדת קודש אופפת כל המזכירה בסילודין,
שכינתא בגלותא זועקים בלילות עובדי ה`.

מהי השכינה? לבטח שאלת עצמך פעם, מה זה בעצם השכינה,
הרי כל עניין עבודת ה` בא ללמד ליהודי :

שמע ישראל ה` אלוהנו ה` אחד !

אחד !  ואין בילתו ! אחד ! ואין זולתו ! אין עוד מלבדו !

אם כך מהו דבר זה הנקרא שכינה?
היכן מקומה?
מהו תפקידה?

לפני כל דבר מצווה, תפילה, קדושה, אנו אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה,
מה פירוש האמירה הזו?
לכאורה יוצא כביכול- ה` – ח”ו אינו שלם,
וזקוק הוא לשכינה לשלמותו
היתכן?

ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה,
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים;
וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
(בראשית פרק ב)

מפרש רש”י הקדוש:
וייצר – שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים
אבל בבהמה שאינה עומדת לדין
לא נכתב ביצירתה שני יודי”ן.

עפר מן האדמה
צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שבכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה,
ד”א נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי
הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד .

ויפח באפיו
עשאו מן התחתונים ומן העליונים גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים.
לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ, בשני ברא רקיע לעליונים, בשלישי תראה היבשה לתחתונים,
ברביעי ברא מאורות לעליונים, בחמישי ישרצו המים לתחתונים,
הוזקק בששי לבראות בו מעליונים ומתחתונים ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית
שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד
(ב”ר פי”ד וע”ש יח).

לנפש חיה
אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה
אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור.

החומר ההיולי:
החומר היולי הוא חומר בלי צורה.
אבל מוכן לקבל צורה,
ואין לו מציאות בפועל רק בכוח,
קראו לו בעלי הקבלה “נפש היסודות”.

בשעת הבריאה קבל העצם הזה
צורת ארבעה היסודות:
אש מים רוח עפר,
ונשאר בהן עד עולם גם אחרי התמזגות היסודות בחומר.
מארבעת היסודות הסותרים זה את זה נתהוו ארבעה מינים:

דומם צומח חי מדבר.

כמו שלכל אחד מארבעת היסודות יש חומר וצורה,

כך גם בכל אחד מארבעת המינים יש חומר וצורה.

אחד הנושאים המרכזיים בספר הכוזרי
לר` יהודה הלוי
הוא הנושא המכונה

 “סגולת ישראל”.


הכוזרי מציג בצורה שיטתית תפיסה המעמידה את עם ישראל
במעמד שונה משאר בני המין האנושי,
מעמד של מעין “דרגה חמישית” במציאות,
הבאה אחרי ארבע הדרגות הידועות:

דומם, צומח, חי, מדבר (= אדם).

את מהותה של הדרגה החמישית הזאת הוא מכנה
“העניין האלו-הי”,
בהבדל מ: “העניין השכלי”,
שהוא מהות האדם בכלל,
“העניין הנפשי”,
שהוא מהות בעלי החיים,
ו”העניין הטבעי”,
שהוא מהות עולם הצומח.

לאמור:
התורה לא ניתנה לאדם (=מדבר) באשר הוא אדם (=מדבר),
אלא רק לאותו חלק של מין האדם שהתחברה אליו האלוהות,
שהוא עם ישראל.
ועל זה מדגיש רשב”י בתלמוד:

“אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם”
(מסכת יבמות דף ס”א).

אותו “עניין אלו-הי”
נברא באדם הראשון, אך לא עבר אל כל צאצאיו.
אלא אל יחידים מזרעו,
ורק אחרי תהליך שנמשך דורות
התפתח זן של בני אדם שבו העניין האלו-הי
הוא תכונה בלתי הפיכה:

כל בני הזן הזה נושאים את התכונה הגנטית,
אשר גם אם אינה יוצאת אל הפועל ונראית לעין ביחיד כלשהו
מכיוון שאדם יכול למרוד בתכונתו ולהתנהג בבחירתו החופשית כאילו אינה קיימת בו
הריהי עוברת בתורשה אל זרעו,
ובו היא תוכל לצאת מכוח אל הפועל.

זן בני האדם הנבחר הוא בני ישראל.

“וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים;”
אומר הזוהר הקדוש:
“מאן דנפח מדיליה נפח”,
מה שנפח הקדוש ברוך הוא, מעצם עצמותו נפח, חלק ממנו ממש.
הווי אומר, אותו עניין אלו-הי שהזכרנו למעלה אותו מביא הכוזרי,

הוא חלק אלו-ה מעצם עצמות
הקדוש ברוך הוא בעצמו.

אותו חלק אלו-ה המצוי בכל אחד מישראל,
לא ניתן בשאר בני האדם.

ומצינו מפורש בדברי הרמב”ם בפירושו למסכת אבות – ה` י”ח, שאמר:

“וכבר חנן ה` זאת האומה, רצוני לומר ישראל,
בהיותם בעלי בשת פנים,
וכך אמרו שסימן זרע אברהם –
ביישנין רחמנין וגומלי חסדים.
ואמר:

“בעבור תהיה יראתו על פניכם”,
אמרו: זו בושה.

וכאילו אמר כאשר סיפר מעלת הבושה,
אלוקים
כשם שחוננתנו בזאת המעלה
כן חון אותנו, שתבנה עירך בימינו.”

“לא רק לגבי מידות, אלא גם לגבי אמונה וידיעת ה`,
יש בישראל תכונה העוברת בירושה:
וכבר ערב לנו ה` יתברך, ודי בו ערב,
והודיענו שכל מי שעמד במעמד הר סיני יאמינו במשה רבנו ובכל מה שאמר,
הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות, והוא אומרו יתעלה:
“הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדַבְּרִי עִמַךְ
וגם בך יאמינו לעולם”.

לכך יוודע
שכל מי שיצא מהדת הנתונה במעמד ההוא
שאינו מזרע האנשים ההם.
וכן אמרו רבותינו ז”ל על כל המסתפק בתורת משה:
“לא עמדו אבותיו על הר סיני”
(איגרת תימן עמוד קכו).

עצם הרעיון שמעמד הר סיני הטביע בעם ישראל הטבעה רוחנית,
המתבטאת בדבקות בסיסית בתורה, בדעותיה ובאמונותיה,
שאינה עלולה לחלוף ולהיעלם במשך הדורות,
היא קביעה שהרמב”ם קובע וחוזר וקובע בהחלטיות.

“וכבר דימה שלמה ע”ה האומה לאישה יפה…
ודימה אלו אנשי הדתות והאמונות אשר ירצו למשכה אליהם
ולהשיבה לאמונתם בזוֹנִים המסיתים…

והסתכל חכמת המשל וסודותיו
שהוא כפל מלת `שובי` ארבע פעמים בזה הפסוק,
רומז להיותנו מבוקשים לצאת מן הדת ולהתאחד בהם בכל אחת מארבע מלכויות,
אשר אנחנו היום באחרונה מהן
היא גלות אדום שתיפול במהרה בימינו
אמן

וכבר יעדנו ה`
בהיותם מכריחים אותנו להאמין בדעותם, והוא אמרו:
“ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן”.
ואמנם עם זה לא יהיה כולל בכל הארץ ולא יכרית ה` תורתו מאתנו לעולם,
ערב לנו ואמר:
“כי לא תשכח מפי זרעו”.
ובאר לנו על ידי ישעיהו מבשר האומה שהאות בינינו ובינו יתעלה,
והמופת המורה שאנחנו לא נאבד,
הוא השאר תורת ה` ודברו בינינו,

אמר:
“ואני זאת בריתי אותם אמר ה` רוחי אשר עליך
ודברי אשר שמתי בפיך וגו` ” .

נמצאנו למדים,
שבכל אחד מישראל, ישנו חלק אלו-ה ממעל,
שהוא חלק מעצמות הקדוש ברוך הוא, כביכול,
שכמו שהוא אחד ואין בילתו, הרי אותו חלק ביחיד מישראל,
גם הוא יחיד ביחודו,
ואין בילתו.

וכמו שלימדנו הרמב”ם במשלו של שלמה המלך שדימה האומה כולה לאשה יפה,
הרי שלימדונו חז”ל שמה, והוא
כנסת ישראל.

כנסת מלשון כינוס,
“לך כנוס את כל היהודים”.

קודשא בריך הוא, אורייתא, וישראל, חד הם.
פשוטם של דברים:
בורא העולם, התורה, וישראל,מהות אחת היא.
הכיצד?
והרי הקב”ה אין סוף ברוך הוא,
אין לו גבול ומידה
אכן,
אולם רצה הבורא ועלה במחשבתו להיות לו עם שיהא מולך עליו,
לכן ברא שיעורין ומידות בהן יחיל עצמותו
באופן הנתפש ומושג וקבע עצמו בתורה שנאמר:
“אנא נפשי כתבית יהיבית”(
אני את נפשי כתבתי ונתתי)
שכביכול כתב הבורא ית` את נפשו,
ונתנה לממלכת כהנים וגוי קדוש
ישראל.

היוצא מדברינו כך:
* בכל אחד מישראל יש חלק פרטי שלו יחיד ומיוחד
של הבורא יתברך שמו.
* התורה בכללותה היא כביכול אין סוף רוחניות הבורא ית`
מפורטת לשיעורין הניתנים לתפישה.

תכלית התכליתין בזה העולם מתבטאת בסוד הגדול והכמוס
שהיה לפלא בעיני יעקב אבינו מי גילה זאת לבניו שקראו לפניו:

“שמע ישראל ה` אלוהנו ה` אחד”,
והוא מייד השלים
“ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”.

השכינה שוכנת בכל אחד מישראל.

היא חלק אלו-ה ממעל, חלק מהשם יתברך בעצמו,
חלק השייך לו, ומשתוקק לחזור לשורשו העליון הקדוש.
הואיל ולכל יחיד יש בחירה לטוב או למוטב,
הרי שהתגלות חלק זה ביחיד היא לפי בחירתו,
באופן שיכול היחיד בבחירתו לגרום לחלק אלו-ה המונח בו להדחק ח”ו לקרן זווית,
ולסבול צער גלות נורא מעצם מעשיו של היחיד.
או להיפך, כאשר יבחר היחיד בסגולת ישראל,
וישתמש בכלים אותם נתן לו הבורא יתברך שמו בתורה הקדושה
היא שיעורין ומידות בהם יוכל היחיד להשתלם בהשבת חלק אלו-ה המונח בו
לשורשו בחיים חיותו,
באופן שתהא השראת השכינה עליו בגלוי.

גם כאשר יבחר היחיד בדרך מיצוי חלק אלו-ה המונח בו
ע”י שימוש בשיעורין ומידות שבתורה,
ויביא עצמו ע”י בחירתו להשראת השכינה עליו בגלוי,
עדיין רק חלקו שלו כביכול הגיע למיצוי,
ועדיין חסרים שאר חלקי אלו-ה המונחים בשאר ממלכת כהנים וגוי קדוש ישראל,
ועל זאת צער ה”שכינה הקדושה”
באשר שאר חלקיה אינם באים לידי מיצוי,
באופן שתשרה השכינה בגלוי,
בעת ובעונה אחת באותו הדור,
על כל היחידים מעם ישראל,
באופן שתהא כדַמוֹת שלמה המלך אותה אשה יפה,
כנסת ישראל המושלמת בהדרה,
השבה לביתה,
הוא בית הבורא יתברך שמו,
ששם ישכון לו כדירה בתחתונים.

שמו של הבורא כפי המופיע בדברי קבלה הוא :
“אחדות הפשוט”

המאחד את פעולות המשתנים.

באותו סוד גדול המונח בקריאה :
שמע ישראל ה` אלוהנו ה` אחד,

מונח סוד הגאולה.

כאשר היחיד מזן בני האדם הנבחר לסגולת התכלית
ישראל, ישכיל לאחד חלקו שלו עם שאר החלקים המונחים בשאר היחידים מבני עמו,
מחוברים ע”י התורה המכילה את השיעורין והמידות
המקיפים את כל המושגים הנדרשים לאחדות הפשוט
המאחד את כל פעולות המשתנים,

אזי:
“ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”.

במהרה בימינו אמן.

עמו אנכי בצרה

החליט הבורא, בשל רצונו להטיב, למחוק את הרוע.

כתוב בפרשת נח: “ויהי לשבעת ימים היו מי המבול על הארץ”
אחרי שני פסוקים כתוב:
“ויהי הגשם ארבעים יום וארבעים לילה”
למה כאן קרא אותו מבול,
וכאן קרא אותו גשם???
יש לך מספיק אינטיליגנציה להבין את השאלה?
נסה להבין את התשובה:
הנה דור המבול, רואה את נח בונה את התיבה 120!שנה,
הם שואלים אותו: נח מה אתה עושה?

הוא אומר להם, תדעו לכם, בורא העולם,
שנתן לנו את העולם המופלא בו אנו חיים,
את השמש המחממת ומצמחת יבולים דשנים למאכלנו,
את העצים לצל בחום היום, ולאספקת החמצן בעת לילה, את הימים
ושלל הדגים, את הירח הכוכבים, את הבהמות לחריש,
את הגשמים, את הנשים, את הילדים, את השלום, ואת האהבה….

ובכן בורא העולם, ראה שכולכם על אף שנתן לכם כולכם חיים ארוכים,
מי ל-600, מי ל- 900 שנה, בחרתם כולכם להשתמש בשפע הזה לרוע!

בחרתם להשחית, ולהרוס, בחרתם
לשנוא, ולהשמיד, ולרצוח, ולגזול, ולנאוף.
לכן, החליט הבורא, בשל רצונו להטיב, למחוק את הרוע,
ולנסות להתחיל טוב מראשיתו….
כך אמר להם נח,
120 שנה!
והם רואים וצוחקים…
דרך הטוב להטיב????
הם צחקו!
הרוע הוא בילד-אין!
הם גרסו,
ונח בנה את התיבה.
והנה הגיע היום…
והבורא מצוה את נח להכנס לתיבה,
והוא סוגר את הדלת, ומתחיל לרדת…
גשם!
גשם רגיל
כפי שירד באלף שנה שלפני כן כל חורף,
ג ש ם, נו, גשם,
ועכשיו שדלת התיבה סגורה,
ונח בפנים אחרי שבלילה שלפני כן,
הוא עמד בכיכר המרכזית
והודיע שהנה בא היום שהוא מדבר עליו כבר 120 שנה,
כשהוא מספר לכולם, שהבורא ימחה את היקום…
עם מים!
ועכשיו הוא בתוך התיבה, והתחיל לרדת גשם!
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=2gE-Y07QbUA[/embedyt]


נו, אז תעשו תשובה…!?
תצעקו לבורא! מצטערים!!! סליחה!!, מחילה!!!
איזה סליחה…איזה מחילה….
דרך הטוב להטיב????
נלך נכסח את התיבה עם נח וכל מה שיש בה…
נקרא לענקים שיזרקו סלעים לשמים…
נזרוק תינוקות לתוך החורים שנפערו באדמה….
והגשם יורד, ויורד, ויורד….
גשם…
אם היו עושים תשובה היו אלו גשמי ברכה
אולם בגלל שבחרו לסיים את הכל
באורגיה פרועה אחת גדולה,
זה נהיה מבול….
אם את הסיפור הפשוט הזה הבנת,
אז אתה מבין שמהשם לא יצאו הרעות?
מהבורא יורד לכאן שפע תמידי…(גשם)
כאן השפע הזה מצטייר בהתאם לכלי הקיבול המוכן לו..
הכלי מוכן לרע, ישפע בו רע…..
הכלי מוכן לטוב, ישפע בו טוב.
ועכשיו מה תעשה הקורא עם השפע שהשפעתי לך כאן?
תעשה ממנו צחוק?
זו תהיה המכה שלך!
תלמד ממנו להטיב דרכי מחשבותך,
זו תהיה רפואתך.
מכל מקום, למד עצמך להבין, שכשאינך מבין,
זה לא בגלל שהדבר שאינך מבין הוא הפגום….
יום טוב.
חייכו יש תקוה.

בתחתית כן השיגור כיתוב באנגלית, “יריחו”. כניעה או השמדה.

טיל יריחו 1

17:00 – כל העיתונאים והכתבים הזרים הוזמנו למקום כינוס
לשם הודעה דחופה ביותר של דובר ממשלת ישראל.
17:30 – לאחר כינוס ווידוא שכל הכתבים הזרים נמצאים במקום,
נכנס כוח של הימ”מ ומחרים לכולם את מערכות השידור,
העיתונאים נעצרים מעצר מנהלי, ונאסר עליהם לצאת מאולם הכינוס.
18:00 – כל קווי הטלפון במדינה מנותקים לשיחות לחו”ל,
רק קווים צבאיים מסווגים מחוברים.
19:00 – עוצר בכל מדינת ישראל.
אין יוצא ואין בא. הצבא מפטרל בכל הערים המוערבות,
וחוסם את כל כפרי הערבים.
20:30 שעת השיא,  הרייטינג נתון כולו לערוצי החדשות.
בכל בירות המזרח התיכון, נראתה תמונה אחת על מסכי הטלוויזיה.
כוחות הל”א של צהל השתלטו על כל שידורי הטלוויזיה במזרח התיכון,
והאפילו קליטה, דיגיטלית, אנלוגית, וחסמו קשר לשאר מדינות העולם.
טלפונים מבוהלים,
החרידו את המעטים שעדיין לא צפו במרקע, למכשירים.
 
70 אחוזים מאוכלוסיית המזרח התיכון, מרותקת למרקע.
תמונה המחולקת למס` תמונות קטנות, בריבוע מסגרת המסך,

כמס` בירות מדינות הישמעאלים באזור.

 

בתחתית כל תמונה, כיתוב עם שם הבירה והמדינה.
באמצע המרקע, שעון דיגיטאלי, הסופר לאחור.
הספירה החלה ב 20.00 בדיוק, השעון עמד על 24 שעות.
תמונת השעון שקופה, והספרות רצות על רקע כן שיגור אדיר.
 בתחתית כן השיגור כיתוב באנגלית, “יריחו”.
על קו המסגרת התחתון של המסך כתוב:
בעוד…(ספרות רצות בספירה לאחור עם השעון במרכז), ישוגר
טיל זה עם ראש נפץ גרעיני לכל אחת מהבירות בתמונה.
אלא אם כן תצא הודעת כניעה רשמית של גורמי השלטון
בכל מדינה ומדינה.
ראשי המדינות, מלווים בצלמים יטוסו עם כתב הכניעה במסוקים,
ומטוסים שרק הם יורשו לטוס במרחב האווירי של המזרח התיכון.
ולנחות בשדה התעופה בלוד.
מדינה שראשה לא יגיע עם כתב הכניעה עד השעה הידועה
ולא תיצור קשר,

תושמד.


כדי להיות ברורים

כל המוצע כאן הנו אילוסטרציה להמחשה שנכתבה כדי לספק
זווית ראיה שלא נמצאת בתחום ליקוי המאורות.
מה שבטוח שכדי להוציא מכוח אל הפועל מהלכים
שיובילו את בני ישראל אל יעודם ההיסטורי
צריך לפרק כאן את ‘מעשה השטן’ של הנאצים שהקימו את
‘מדינת [רוטשילד] ישראל’
ולהקים סוף סוף את מלכות בית דוד
לבנות את בית המקדש
ולגאול את ישראל.


מדינה שראשה לא יגיע עם כתב כניעה – תושמד. הודעה לישמעאלים.

הקטע המובא לפניכם
הוא תמלול של הקלטה מפינת רדיו ששדרתי בתכנית
“מתחילים מבראשית”
אצל יהושוע מאירי בערוץ 7
בין השנים 1998 – 2002
ההקלטה מעובדת לסרטון מובאת

בסוף הטקסט.

“אתה בחרתנו מכל העמים,
אהבת אותנו ורצית בנו,

ורוממתנו מכל הלשונות, וקדשתנו במצוותיך,
וקרבתנו מלכנו לעבודתך,

ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת”
הדברים אינם צריכים פירוש, הם מדברים בעד עצמם,
ובעצמה המשתקפת מתוכם, נאמר ללא חת את
הדברים הבאים:
שימו לב אתם הישמעאלים הקרויים
ערביי ישראל !
ואתם הישמעאלים הקרויים
פלסטינים,
ואתם הישמעאלים הקרויים
ירדנים, ואתם הישמעאלים הקרויים
סורים,
ובכלל אתם הישמעאלים,
בכל מקום שאתם,
ובאותה הזדמנות שדברינו זה נישא אליכם הישמעאלים,
הריני קורא לכל מי שאינו משתייך לעם ישראל
להקשיב קשב רב לדברינו אלו:
לפני כ- 50 שנה, כאשר בורא העולם, הבוחר
בעם ישראל מכל העמים,
אסף את שבר עמו, שארית הפליטה, מכבשני השמד,
בגרמניה,
ובשאר ארצות אירופה,
וכן כינס את דלת העם הנדכא
תחת ידיכם הישמעאלים מכל רחבי
ממלכות ערב לסוגיהן,
והביאם באורח נס ופלא, לארץ ישראל,
נחלת אברהם יצחק ויעקב אבות האומה,
שקנו,
והיקנו את קניינה לצאצאי הדורות הבאים,
עד אלינו היום!
כאן בדור הזה, בכח ההבטחה שהבטיחם,
בורא העולם,
הבוחר בעמו ישראל מכל העמים,
שזו היא נחלתם לעד!
ובכח קניין דמים תרתי משמע, הן במקנה כסף,
והן,
בדשן המיוחד במינו המדשן את האדמה הזו,
המצמיחה פירות מתוקים מדבש,
הוא דם בני ישראל הספוג
בכל גרגיר חול שלה…
ובכן, סוף סוף מגיעים בני ישראל שארית הפליטה לנחלת האבות,
כשכל בקשתם:
הניחונו לנפשינו, לעבד את אדמתינו, ולגדל ילדינו
בהשקט ובבטחה,
ולעבוד את בוראנו ויוצרנו…
והנה כנופיות של פריצים
רוצחים, שודדים, וגנבים, שכרתו ברית עם
כל כוחות האופל
משתלטים על עם ישראל, בארץ ישראל, ומנצלים את מה שנקרא:
“המומנטום”!
הם שמים ידם על מאגרי הנשק,
הורגים כל מי שמפריע לדרכם,
משתלטים על כל מוקדי השלטון,
וביד רמה,
ובקלות יחסית בשל תשות הכח של העם הנדכא, והכנוע,
מתלאות הגלות הנוראה,
ומקשיי הקליטה,
הם מקימים מנגנון שילטוני,
חזק ואימתני, שיבטיח את שילטונם
לאורך זמן.
את דלת העם המגיעה מארצות המזרח, הם מפזרים
במקומות שממון,
ותוך כדי עקירת כל סממן
ל”יהדות הגלותית”,
הם דוחפים כמויות אדירות של אלכוהול מכל הסוגים
לדור שעשה את הדרך לכאן.
לדור הצעיר,
הם כבר משתמשים בכמויות הסמים העצומות
שעושות את דרכן באין מפריע,
מלבנון למצרים דרך ארץ הקודש,
וחוזר חלילה…
לחץ על התמונה להרחבה
ככה משיגים שתי ציפורים במכה אחת,
גם כסף מזומן בסכומים גדולים,
וגם טישטוש חושים,
המאפשר את ביסוס ההשתלטות
ללא התנגדות כלשהיא.
את המפוכחים, והמסרבים המעטים יחסית
מהעדר הכנוע,
מצרפים, לסוג ה”נעלה יותר”
שמגיע מ”הסלקציה השניה”
באירופה
אותו משלבים במנגנוני השלטון,
בתפקידים זוטרים,
עקב נטייתו של סוג זה אחר מנעמים ותענוגים
שאותם מספקת הכת השלטת
ביד רחבה לסוג זה, מתוך ידיעה
שההשקעה משתלמת.
את אותם מתי מעט,
מתוך כמויות המסכנים שהגיעו מכל הגלויות,
ודבקו בזהות האותנטית של עם ישראל,
דהיינו,
שומרי התורה,
ומקיימי מצוותיו של בורא העולם
הבוחר בעמו ישראל מכל העמים,
דחפה הכת השלטת,
לגטאות מתוחמים
היטב.
וביד חזקה ובזרוע נטויה,
הבהירו להם,
שאכן דבר לא נשתנה:
מה שהיה הוא שיהיה…
כאשר היה בארצות הניכר תחת שלטון העמים,
כך עכשיו!!!
בשינוי קל אחד…
הפעם זה כאן על אדמת ארץ ישראל.

ועכשיו …הסכיתו ושימעו היטב, אתם הישמעאלים!!!
למה אתם חושבים שאתם פה, על אדמת ארץ ישראל, הה??
בגלל שאתם חזקים???
בגלל שאתם חכמים???
שטויות והבלים!!!
א. אנו זוכרים אתכם היטב, רצים עשרה, עשרה,
לנקות את שמשות המכונית…
לצחצח את הנעלים…
ללקק בלשונכם את הרחובות,
ולגלגל עיניים מתחסדות בבקשת בקשיש,
המתרצה לגרוש או שניים,
זוכרים היטב…
זוכרים את אלפי זוגות הנעלים, שנותרו מהמנוסה הגדולה ההיא..!!!

ב. ברגע שבאו כנופיות השודדים הללו,
והשתלטו על עם ישראל,
הרי הפקיעו מידכם שליטה זו!
כי לא יתכן שישמשו שני מלכים בכתר אחד
הלא כן??

אם כן, מה באמת אתם עושים פה???
ובכן שימעו טוב יא ישמעאלים,
אני אגלה לכם:
כדי להשליט משמעת וסדר, ופחד תמידי על עם הקודש,
צריך גם אתכם!!!
כי אם היו גומרים אתכם כבר אז,
במלחמת השיחרור,
ולא היו משאירים מכם שריד ופליט, וכו,
אם לא היו מחזירים לכם את
מפתחות הר הבית,
שש שעות לאחר כיבושו במלחמת
ששת הימים,
בה אפשר היה לסלק אתכם תמידית
מגבולות ארץ ישראל,
ולמחוק מעל פני האדמה כל זכר לקיומכם כאן
אי פעם…
לא היה אפשר להמשיך פה את מנגנון השלטון
המתוחכם הזה של הכת השלטת !!!

אתם מבינים ישמעאלים?
כל זמן שאתם פה…
צריך צבא גדול וחזק,
שמכניס את כולם ל….
שמאל ימין שמאל…שמאל ימין שמאל…
ולאן שיגידו לו…ב 30 שניות זוז…ואש אש אש…ויס”מ, וימ”מ…
ואפילו אם תזרקו עליו אבנים,
ובקבוקי תבערה….
ואפילו תכוונו אליו את נשקכם….
ההוראה מלמעלה.מהמטכ”ל :
“טוהר הנשק”!
תמותו….קדושים…תמותו,
כי אם לא תמותו,
לא תפחדו,
ואם לא תפחדו, הכת השלטת תפסיד
את השלטון!!!!
קולטים ישמעאלים???
קולטים?
אם כך, עכשיו בטח תשאלו…
הרי החוצפה שלנו גברה,
ומדיניות החיסול בשלבים שלנו
מתקדמת יפה,
ולא רק שסגרנו כמעט את כל הפערים
שנפערו מאז שהגעתם לכאן,
עוד יותר מזה,
אנו מקבלים ריבית גבוהה וצמודה,
למדדי היוקר הכי גבוהים בעולם,
ובעצם אנו משתלטים
בקרוב מאד על כל כלכלת המזרח התיכון החדש,
ואתכם,
ואת הכת השלטת שלכם,
אם נשאיר מחוץ לים
מה שלא מסתבר,
הרי שאולי תהיה לכם אוטונומיה קטנה
מחדרה לגדרה..!

ובכן, אם לא הייתי יודע את מה שאני יודע, הייתי אומר לכם:
וואלה ישמעאלים, אתם צודקים!
אבל, וואלה ישמעאלים, כיוון שאני יודע את מה שאני יודע,
אני אומר לכם:
אתם לא צודקים !!!
ואני גם אסביר לכם:
בזמן ששליש מהעם נשלח לעולם טימטום החושים,
מי ע”י השיבאס, או הזחלאווי, ומי ע”י הגראס,
או האקסטזי והלבן, ושליש אחר גם הוא על
לבן מסוג אחר,
כזה עם אף מגעיל, ורגלים קצרות,
אה…ויש עוד לבן…כזה…צוארון לבן…
מסתבר שהנבל הזה לבן,
נמצא כמעט בכל מקום…
ובכן כשכל זה קרה….הקוקיה הטילה את ביציה…
זוכרים את הקוקיה?
זו ציפור מיוחדת במינה, שמטילה את ביציה,
בקינים של ציפורים אחרות…והיא נותנת להן לגדל את גוזליה,
בזמן שהם לומדים לעוף, היא שורקת את שריקתה המיוחדת,
“קוקו…קוקו”,
וראה זה פלא,
כל הגוזלים מתאספים
ומתכנסים לאיחוד משפחות נפלא….
כך קורה גם כאן!
בזמן שאתם הישמעאלים, והכת השלטת,
והעם המבולבל,
ובכלל כולם, חשבתם שהנה סוף סוף,
הצלחנו,
למחוק את הפרימיטיבים האלה…
הפרזיטים,
חסרי ההשכלה החשוכים הללו…
ממש מתחת לאפכם,
צמח כאן דור חדש של יהודים…
מתוך המסטולים, מתוך ה”צפונבונים”, מתוך הקיבוצים,
מהשחורים מהלבנים, ממנקי הרחובות, והטייסים,
עשירים ועניים….

הקוקיה שרקה…והופ !
כולם התייצבו!
ובהמונים…וזו רק ההתחלה…
ואת זה, לא לקחתם בחשבון ההוא קודם עם
המזרח התיכון החדש…
ועוד דבר שלא לקחתם בחשבון,
ואותו אני אגלה לכם:

בקרוב ממש, אחרי שהדור החדש הזה, יגמור לטפל כאן
בכת השלטת,
וינקה את הרחובות,
הוא יגיע לטפל…
בכם.

אז אם אתם מחפשים השקעת נדל”ן בטוחה
עם אסטרטגיה לטווח ארוך,
שימעו עיצה טובה, כל זמן שאתם יכולים
עוד להרוויח משהו,
מיכרו כל מה שיש לכם כאן, והסתלקו כמה שיותר
רחוק מכאן!
כי עוד מעט קט, כשהדור החדש הזה,
יגיע אליכם,
הוא יקרא לכם לשלום ע”פ דרכו של יהושע בין נון
כשכבש את הארץ…
הוא שלח שליחים, עם הודעה בערך כזו:
יש לכם שבוע ימים להודיע על כניעה מוחלטת
לאלקי ישראל!
לתורתו הקדושה! ולעמו הקדוש!
כניעה זו תתבטא ביציאתכם המיידים מגבולות ארץ ישראל,
כפי שהם מופיעים בתורת השם!
מי שיישאר לאחר שבוע ימים בתחומי ארץ ישראל, דמו בראשו!
ועכשיו תקבלו גם טיפ קטן:
[תנו לי את מושכות השלטון ואני מראה לכם איך עושים את זה]
20:30 שעת השיא,  הרייטינג נתון כולו לערוצי החדשות.
בכל בירות המזרח התיכון, נראתה תמונה אחת על מסכי הטלוויזיה.
טלפונים מבוהלים,
החרידו את המעטים שעדיין לא צפו במרקע,
למכשירים.
 
70 אחוזים מאוכלוסיית המזרח התיכון, מרותקת למרקע.
תמונה המחולקת למס` תמונות קטנות, בריבוע מסגרת המסך,
כמס` בירות מדינות הישמעאלים באיזור.
בתחתית כל תמונה, כיתוב עם שם הבירה והמדינה.
באמצע המרקע, שעון דיגיטאלי, הסופר לאחור.
הספירה החלה ב 20.00 בדיוק, השעון עמד על 36 שעות.
תמונת השעון שקופה, והספרות רצות על רקע כן שיגור אדיר.
 בתחתית כן השיגור כיתוב באנגלית, “יריחו”.
על קו המסגרת התחתון של המסך כתוב:
בעוד…(ספרות רצות בספירה לאחור עם השעון במרכז), ישוגר
טיל זה עם ראש נפץ גרעיני לכל אחת מהבירות בתמונה,
אלא אם כן תצא הודעת כניעה רשמית של גורמי השלטון
בכל מדינה ומדינה.
ראשי המדינות, יטוסו עם כתב הכניעה במסוקים,
ומטוסים שרק הם יורשו לטוס במרחב האווירי של המזרח התיכון. 
מדינה שראשה לא יגיע עם כתב הכניעה עד השעה הידועה
ולא תיצור קשר,

תושמד.

כדי להיות ברורים
דוקטורינת הלחימה של בני ישראל
גם היא מצויה כאן בבלוג
כל המוצע כאן הנו אילוסטרציה להמחשה שנכתבה כדי לספק
זווית ראיה שלא נמצאת בתחומי ליקוי המאורות.
מה שבטוח שכדי להוציא מכוח אל הפועל מהלכים
שיובילו את בני ישראל אל יעודם ההיסטורי
צריך לפרק כאן את ‘מעשה השטן’ של הנאצים שהקימו את
‘מדינת ישראל’
ולהקים סוף סוף את מלכות בית דוד
לבנות את בית המקדש
ולגאול את ישראל.
להלן ההקלטה של הטקסט מעובדת לסרטון.

האנטישמי יונתן הקטן פוער את הג`ורה, ומוכיח איך מתוך החושך מכירים את האור.

יהונתן גפן היה אחד מסמלי נעורי.
מרד הנעורים וכזה….
החשיש, הגראס, חופשי חופשי, המילים, המחאה, בוז למימסד הבורגני.
גדלתי, התבוננתי, צפיתי, פשפשתי.
 
אם יש סמל למה שאני שונא היום בעם הזה, זה האנטישמי יונתן הקטן.
שונא?
כן שונא.
משנאיך ה` אשנא.
 
אבל לא רק בגלל שהאנטישמי הזה שונא את ה`.
בגלל שהאנטישמי הזה ניצל את תום הנעורים שלי ושל הדור שלי,
ושל כל הדורות הצעירים שקמו מאז, כדי להתיישב לנו על הוריד
ולא רק לינוק משם את חיותו כערפד דרקוליאני מתועב
(הוא חי מה”דמים” שהוא מרויח מזה)
אלא אף להטמיע בנשמות התמימות
את זרעי הפורענות שולחי השורשים היבלתיים שלו,

עם ארס העכנאי הקוטל כל חלקה ירקרקה מלאת חיים.

עריכה 26.8.2024
ראו נא 17 שנה לאחר כתיבת הרשומה הזו
הגיע לידי סרטון, שמוכיח אחד על אחד, את התחושה המבחילה
שהייתה לי בעת כתיבת הרשומה הזו.
שימו לב
שיחה בין אשתו של הנבל המרושע יהונתן גפן נורית גפן
עם הנכד שלה הבן של אביב גפן.
תקשיבו לשיחה הזו, ותבינו איזה בחילה אחזה בי כשצפיתי בזה.
חברו את זה עם הרשומה הזו משנת 2007 ותבינו לעזאזל
שגם מה שאני אומר לכם היום – יכה בכם בעשור הבא
ותגידו לעצמכם – למה לא שמענו לו…..?

עד כאן העריכה 2024
חזרה אל 2007….

 

אז איך זה שנותנים לשטן הקטנטן הזה להמשיך לשבת
בצמתי המפגשים ולהזרים שופכיו למרחבי “דעת ההמונים”?
כנראה זה משרת את האינטרסים של מישהו שיושב היכן שמחליטים.
טוב, מה נזכרתי עכשיו?

הנה כאן תקראו את הזבל השבועי:

 

“תקראו את התנ”ך בעיון, ותראו שהוא גדוש בתיאורים ארוטיים,
סיפורי זימה וסטיות, ואז אולי תבינו
(הורדתי את הציטוט הכפרני והמתועב – תוכלו לקרוא אותו במקור ע”י הקישור המובא להלן)

כן, בנות ישראל חסודות, תמשיכו להיות יפות וחשופות, (גם כאן)
ורק עסקני הדת החרמנים(גם כאן), מפזרים מודעות בשמו.
ואם אתם מפקפקים בכך – סעו לכם לחוף תל ברוך
ותראו כיצד החרדים רצים שם בחולות אחרי הפרוצות
שאצלן שום דבר לא מוסתר מלבד הפופיק,
ואז אולי תחזרו בתשובה עם השאלות הקיומיות האמיתיות.”
לחצו כאן אם אתם רוצים לקרוא את המקור.

 

נו בסדר אבל בכל זאת, זה מה שרציתי להגיד?
לא.
לתגובה 29 ל”כתבה” של יונתן הקטן, יש שתי תתי תגובות,
התת תגובה הראשון של תג` 29
שלח אותי להכיר שוב את דרכי ההשגחה.
שוב למדתי, שלמרות שרוב התגובות השפויות
ששלחו את רפש האדם המתועב הזה למקום אליו הוא ראוי,
עדיין תגובות אלו נותרות כקול קורא באויר העולם
ומתפוגג מייד אחרי השמעתו.
 
אולם תת התגובה הראשון בתגובה 29 לימד אותי,
שדרכי ההשגחה
מסבבים כך שיבוא חושך גדול
בדמות הסמרקאטש החשוך, כדי שיבליח אור קטן
לאלו שמחפשים את הדרך….
 
הדרך לאן?
למחוזות האמת.
אעתיק לכם את תת התגובה הראשון בתג` 29:
“מי זוכר את אריק הופר?
הוא היה סוור שהפך להיות פילוסוף,
 כתב טורים בעיתונים וכמה ספרים.
אריק הופר היה
 פילוסוף חברתי אמריקאי לא יהודי.
הוא נולד ב-1902 ומת ב-1983,
 הוא השאיר אחריו תשעה ספרים
וקיבל את אות הנשיא למען החירות.
 ספרו הראשון, “המאמין האמיתי“ זכה להכרה כקלאסיקה.
 אם יזכרוני אינו מטעני, הוא אפילו לימד
באוניברסיטת
קולומביה בלוס אנג`לס.
הנה אחד מהטורים שלו משנת 1968.
הייתם מאמינים? המאמר נכתב לפני 38 שנים!!

 יש אמיתות שלעולם לא משתנות.

1. מעמדה יוצא הדופן של ישראל
מאת אריק הופר

לוס אנג`לס טיימס, 26.5.68

היהודים הם עם יוצא דופן:
מה שמותר לאומות אחרות אסור על היהודים.

אומות אחרות מגרשות מאות, אפילו מיליוני אנשים,
ואין בעיית פליטים.

רוסיה עשתה זאת, פולין וצ`כוסלובקיה עשו זאת,
 תורכיה זרקה מיליון יוונים, ואלג`יריה – מיליון צרפתים.
 אינדונזיה זרקה השד-יודע-כמה סינים – ואיש לא מדבר על פליטים.

 אבל במקרה של ישראל, הערבים העקורים נעשו לפליטים נצחיים.

כולם מתעקשים שישראל חייבת לקבל חזרה כל ערבי וערבי.

ארנולד טוינבי מודיע, שגירוש הערבים הוא אסון גדול יותר
 ממה שעשו הנאצים.
 מדינות אחרות, כשהן מנצחות בשדה הקרב,
 הן מכתיבות את תנאי השלום. אבל כשישראל מנצחת

 היא חייבת להתחנן כדי לזכות בשלום.

כל אחד מצפה מהיהודים
להיות הנוצרים האמיתיים היחידים בעולם הזה.

מדינות אחרות כשהן מובסות שורדות ומשתקמות,
 אבל אם ישראל תובס היא תוחרב.
 אילו נאסר ניצח ביוני האחרון [1967]
 הוא היה מוחה את ישראל מהמפה,
 ואיש לא היה נוקף אצבע להציל את היהודים.
 אין מחויבות אחת ליהודים מצד ממשלה כלשהי,

 ששווה את הנייר שעליו היא כתובה.

בכל העולם זועקים וזועמים כשאנשים מתים בוייטנאם

 או כששני שחורים נהרגים ברודזיה.
 אבל כשהיטלר טבח ביהודים איש לא מחה נגדו.
השוודים, שמוכנים עכשיו לבטל את היחסים הדיפלומטיים
 עם אמריקה בגלל מה שאנו עושים בוייטנאם,
 לא השמיעו ציוץ כשהיטלר רצח יהודים.
 הם שלחו להיטלר מחצבי ברזל וכדורים מיסביים,

 ונתנו שי רותי ם לרכבות החיילים שלו בדרך לנורבגיה.

היהודים הם לבד בעולם. אם ישראל תשרוד

 זה יהיה אך ורק בזכות מאמצים יהודיים. ומשאבים יהודיים.
 אבל ברגע זה ישראל היא בן הברית היחיד המהימן וללא תנאי.
 אנחנו יכולים לסמוך על ישראל יותר מאשר ישראל יכולה לסמוך עלינו.
 ואתה צריך רק לדמיין מה היה קורה בקיץ האחרון [1967]
 אילו הערבים ותומכיהם הרוסים ניצחו במלחמה,

 כדי להבין כמה הישרדותה של ישראל חיונית לאמריקה ולמערב בכלל.

יש לי תחושה שלא עוזבת אותי; מה שיקרה לישראל יקרה לכולנו.

 אם ישראל תיספה השואה תהיה עלינו,
 [או אולי: “דמיהם יהיו בראשנו“]
 
אתם מבינים ידידיי מה התעוררתי הבוקר לחנטרש לכם על יונתן הקטן?
 
זהו לעכשיו.
אולי אעלה פוסט נוסף היום כדי לקדם את זה הנוכחי
למרבצי הבלוג השכוחים בדפים הראשונים…..
כדאי למי שלא ביקר….