אל תתקע מסמרים בלי ראש.

יש לי ותק של שנים ארוכות ברשת.
רוב האנשים שאני מכיר ברשת הם אנשים וירטואלים.
מעטים מאד מהם פגשתי במציאות.

יחד עם זאת, יש מהם ותיקים שאני יכול לאמוד
את ריכוז הידיעות עליהם ועל דעותיהם באופן
שאוכל לעמוד על סוג האישיות שלהם.

באוטוסטראדת הזמן מאז שהתיישבתי על הרשת
עד עצם היום הזה, עברו מול עיני אלפי בעלי דעה
שהתבלטו במופע שלהם יותר מהשאר.

חלקם נעלמו לגמרי מהרשת, ועל קיומם אני לומד נכון להיום
מתגובות שלהם על פוסטים ישנים שקופצים לי בזיכרונות…

חלקם עדיין מבהיקים לחברים החדשים שלהם
אחרי שאינפרדו אותי מעליהם הואיל והמנטרה שלהם
נשחקה לגמרי במופעם אצלי על הפיד, והם קיבלו את הפידבק שלי
בעלבון שגרם להם או לחסום אותי, או פשוט להיפרד.

הם ממשיכים להבהיק לחברים החדשים שמגלים אותם
עם אותן שבלונות בדיוק מלפני שנים
שעבורי הם אבק פח הזבל, הדבוק בדפנותיו,
ובשביל החברים החדשים
זה סינגל חדש במצעד הפזמונים…

יש כאלה שעוברים אתי את הטיסה בחללית הזו
לאורך השנים, בגלל שהבינו שמה שצריך לעשות זה
פשוט לתת לזמן ללמד, מה חלף כאן במהירות האור בהווה,
לעכל את זה במנוחה, ואז לנסות להרכיב את הפאזל.

זה בגלל שהם שמעו לעצתי
המונחת בתחתית הטקסט המובא לפניכם
שנכתב לפני שנים רבות.

“כשהתמימים בגוש קטיף התפתו לסיסמא הריקה
“האהבה תנצח”
ידעתי שניצחו אותם.

יש סכנה באהבה.

המוח הנאצי שבנה את מדינת ישראל סמך על האהבה הגדולה
של בני ישראל לארצם
על חלומם הגדול לשוב לארץ מולדתם
אז לקחו את כל סמלי האהבה הגדולה הזו
אספו אותם למעשה השטן הזה פרי מוח המעוות ביותר עלי אדמות
ובנו מזה מדינה

ממש כמו שגזרות המן נתנו לנו את פורים
כך הקב”ה יסבב ומזה בדיוק תצמח גאולת ישראל
אבל לא על זה רציתי לשים את הדגש זה ממש דרך אגב
הדגש שלי בפוסט הזה הוא האהבה

אהבת ישראל של חב”ד למשל
אהבה יוקדת שיכולה לקחת גוי ולהניח לו תפילין באיזה תחנת אוטובוס…

כל כך יוקדת האהבה הזו עד שאפילו במסירות נפש
חלילה וחס הם יקחו איזה חתן ברסלבר לבת שלהם….

לדון לכף זכות ???
זה הרי השפיץ של הטופ של תורת רבי נחמן מברסלב
ספרו את זה לכל הנ נחים למיניהם כאשר מדובר
במי שלא אוחז כמוהם בעניין ה”פתקה” שהייתה ואינה עוד.

אהבה – מושג ערטילאי שהפיל כל כך הרבה אנשים בפח.

דווקא בגלל זה כתב שלמה המלך את מאמר העתים שלו
עת לאהוב ועת….
אם אדם לא בקי ברצוא ושוב בעייל ונפיק
הוא הולך לאיבוד מתוסבך בנפתולי האהבה
או בשיממון השנאה.

רק מהתבוננות באלפי הגולשים בפייסבוק
שאוהבים כל כך הרבה דברים – שהמקבילים שלהם שונאים
אפשר להשתגע
וכל אחד מוכן להרוג את השני בשביל האהבה.

כמה אנשים רצחו אנשים בגלל האהבה?
הגעת עד לפה….
אז מה אתה לוקח מכאן אתה שואל?

או, על זה רציתי לדבר אתך
שמע
אל תתקע מסמרים בלי ראש
תמיד תשאיר קצה שיאפשר לך לתקן אם קלקלת או טעית
ואתה יודע מה?
גם מסמר בלי ראש אפשר לתקן
תשאיר מקום לתקן את הטעות.
עשה טובה.”


כי היו לי תכניות לנצל כל טיפת אדרנלין נעורים…וכך עשיתי…

כל מה שהם ניסו לעשות עמי
לא הצליח מבחינתם
אבל בכל זאת הייתי מוצלח חחח
זה לא היה מובן להם
מחד הם ראו איך באובססיביות
אני מבטל כל שיטה ידועה
ומאידך הם לא הבינו איך
אני משיג את התוצאה בדרך שלי
זה אכל אותם – את כל המורים שלא הבינו,
איך אני יכול לבלות את השיעורים במחששה
ולהגיע למבחן ולהוציא ציון עובר,
לא משהו מצטיין כזה אבל עובר…
גם בצבא היה אותו דבר
אחרי שאכלתי את כל מבדקי הטייס בלי מלח
והגעתי לקורס , הם לא הבינו איך יכול להיות
שאני לא מקבל מרות, ועושה מה שאני רוצה,
ובכל זאת, לא חורג מההוראות שלהם.
זה אוכל להם ת’לב ,
שאתה עושה בדיוק את מה שהם רוצים
רק לא בדרך שהם אמרו לך…
רק גברים אמיתיים, צנועים,
שיודעים את כוחם
ומבינים מה זה כבוד אדם וחירותו
היו טופחים לי על הכתף – עם העיניים,
עם חיוך בצדדית הפה – עם קריצה,
וחלק מהם עם לקיחת חסות, ונתינת גב.
אבל כמה הם?
מעטים מדי ,
לא רלוונטים ולא משמעותיים מבחינה מספרית.
מערכת של חלאות שולטת בכל צומת חשוב.
אז שמתי עליהם פס – וניצלתי כל רגע,
כדי ללמד את עצמי את מה שרציתי באמת.
כך גם נוצרו חברויות מעניינות,
עם אנשים מעניינים,
אותם אלו ממתי המעט, שכן ישנם.
אבל המערכת לא יכולה לסבול התארגנות,
אז בניתי את עולם הלבד שלי.
לכן כשהגעתי חזרה אל החברים – בטירונות חי”ר,
ידעתי שהם מחפשים שם כאלה
שימשיכו למכי”ם ואחרי זה לקצונה.
כבר אז הבנתי
שזה לא המקום שלי – המערכת שלהם
כבר אז עם כלים נחותים, לא משודרגים,
קלטתי את הכיוון שהם הולכים בו,
אז התחבאתי.
ורק אחרי ששלחו את האחוזים שלהם למכי”ם.
בתרגיל המסכם, בסופו – כשהמחלקה שלי
לקחה מקום ראשון בפלוגה
בא אלי המ”פ ואמר לי:
עבדת עלי יא נקניק הא?
כן עבדתי עליו
כי רציתי להגיע אל השל”ט בקיבוץ
כי היו לי תכניות לנצל כל טיפת אדרנלין נעורים
שזרם בי – כמעיין המתגבר….
וכך עשיתי, כי זה מה שרציתי.
את עולם הלבד שלי בניתי, והוא שלם.
הגדרתי אותו עם תבניות ברורות אבסולוטיות.
כשלקחתי את עצמי אל המדבר,
זה סיפור מיוחד וזה לא לעכשיו.
כי עכשיו [עכשיו זה עכשיו….] תוך רגע קטן אחד
הופך להיות עבר.
אבל נניח ניקח את יום ט”ו באב.
העולם מכנה את זה חג האהבה.
אהבה – כהגדרת העולם – כמו שהעולם מבין [מה הוא מבין?]
זה משהו שרחוק מאד, ממה שאני מבין אהבה.
עבורי אהבה זה אחד.
לא בגלל שזה גימטריה כזו אהבה = אחד.
אלא בגלל שכאשר מבינים שהכל אחד
אז איך אפשר שלא לאהוב?
את זה הבנתי לבד.
בגלל שחיפשתי כל החיים
להשלים את האחד המיוחד שלי
והבנתי שהוא כולו כלול באחד המושלם הכולל.
אז ממש קל לי לאהוב את הכל
מהמקום בו אני לבד
אבל עד שהאמת תגיע אל מקומה הטבעי
על כס המשפט
והמלכות תמתק את כל הדינים בשורשם,
אני מסוגל לשנוא
את כל מה שמעכב את האהבה לבא !
וזה טיפשי לגמרי לחשוב שאפשר,
לאהוב את השנוא
כי השנוא הוא הפך האהבה,
ויש טיפשים שחושבים
שמי ששונא אינו יכול לאהוב,
ואני טוען שמי שלא שונא את הרע,
המעכב את האהבה,
הוא שונא גדול לאהבה…
וזה בלבול שמטריף את הדעת
לכל תוצרי המערכת הקלוקלת
שתפקידה להשניא את האהבה האמיתית
ולהפיץ דווקא את סוג ה”אהבה” המטונפת,
המתגולל ברחובות.
כך המערכת הופכת את היוצרות
ומלא אהבלים המשרתים אותה
מדקלמים שם במרחב את השקר המוצג – כאמת.
ואת הסחי והמיאוס והתועבה – כאהבה.
אז אני במקום הלבד שלי
מחזק את הגדרות, וסותם את הפרצות
כדי שהאהבה השוררת במקום הלבד שלי – לא תנזק.
כי שמורת הטבע – במקום הלבד שלי
היא מקום בו יש אהבה
שאינה בנמצא בעולם הטינופת העכשווי,
ואיתה אני שמח
וכל מי שאתי שמח עמי,
כי יש הרבה אתי במקום הלבד שלי,
כאלה שאוהבים את האהבה הגדולה
שנוצרת במקום הלבד שלי.
כי במקום הלבד שלי איני קיים
אני מבוטל לגמרי
לכן יש שם מקום
לכל אחי ואחיותי בני ישראל המקוריים
אלו שמבינים את מה שכתבתי פה
וגם לאלו שלא מבינים אבל רוצים להבין 🙂
ט”ו באב ? כל רגע.
בני ישראל המסולאים בפז
תקח אתכם האהבה אל מקום הלבד
שם נהיה כולנו יחד עם האחד השלם
שם נהיה כלולים כולנו
באהבה.