מהסלון ברחוב המרגנית בעומר
בסלון שהיה מטופט בכל סנטימטר שלו,
זרמו בזמן קצר שלא עלה על שנה,
רוחות סיאנסים,
כשהחברים הצליחו
לדבר עם הסבתות שלהם בגן עדן,
והחברות למדו על עובדות החיים,
עם הצללים של הנרות וענני העשן הסגלגל.
ברקע התנגנו שיאי השיאים
של הטופ שבטופ של גדולי המוזיקאים בתבל
בזמן שמוזיקה הייתה הרמוניה של צלילים
עם קשר למילים, ולא תעשיית פופ רדודה רוויית כסף.
כן – עמקי הקליפות – וריח של זבל, מלא בחתולי רחוב.
אולם בהמשך לריצת הזרע בתוך הרחם
המתחרה להגיע ראשון להפרות את הביצית,
כך הגחתי משם אל הרחם הבא.
האלבום שהיווה לי מורה דרך בסלון בעומר
סיפורים ותמונות מאוקיינוס הראיה – Tales From Topographic Oceans
האוקיינוס כולו הצטמצם לשיר [כן כן, “שיר” אמיתי!] אחר שלהם
המעברים שלי בתוך מסע הזמן נדמים בעיני
כגלגול חיים שלם של שבעים שמונים שנה,
בפרקי זמן שלא עלו על בין שנה למקסימום חמש שנים…
חללית שמסוגלת לעבור בין נפטון לצדק ומאדים
כהרף עין, לנחות, להכיר, לדלות, ולהמריא הלאה…
על המדבר כתבתי כבר מספיק, ומי שרוצה ימצא
בבלוג שלי –
Shaatat.com כאוות נפשו.
המעברים בין רחם לרחם הצריכו מדי פעם אינקובטור
כדי לגדל את הפגים שצמחו והיו לעמוד שדרה איתן
שמהווה את האישיות שלי נכון להיום.
ריצת הזרע המחפש להפרות את הביצית
לעולם לא עצרה לרגע אחד, גם כשהייתי אסור
בכלא הקיבעון, לזמן מה, חתר הזרע למצוא את הפתח
להמשיך את ריצתו אל הלא נודע.
מהפריה להפריה כשהדעת, ויסוריה, מולידה מוחין חדשים
ומשחרת לרחם הבא ממנו אגיח אל המימד המחכה להגעתי.
40 שנה השיר הזה [יש עוד כמה שפיצים כאלה] מלווה אותי,
נותן לי השראה להמשך ההמתנה תוך כדי חתירה קדימה
להסרת עוד מסכים המבדילים ביני לבין כמיהת נפשי.
מי יודע מה יילד יום?
החכם. עיניו בראשו.
אחר כל לידה חדשה, התחלה חדשה.
הייתכן שיהיה אדם בר דעת,
ככלב השב על קיאו?
איזה טיפש אדם החוזר על טעויות שכבר למד שתוצאותיהן קלקלה?
אבל לך תשפוט בשר ודם אל מול אש יוקדת הבוערת ומבעירה מכוחו של הס”מ….
וזה בדיוק העניין. כי הוא [הס”מ] תפקידו להבעיר את האש, ולהפיל את האדם
שוב ושוב אפילו למקומות בהם ידע שהוא נפל בעבר.
אולם זה עניינו [של הס”מ] לגמרי,
הצדיקים לימדו שאין לזה קשר לתפקיד האדם,
האדם צריך לקום מהנפילה, זה מעשה האדם.
כי הניסיון הוא ממש בנקודה זו.
זה לא אם נפלת.
כולם נופלים.
השאלה היא אם אתה קם…
השיר הזה, תוכן מילותיו, והרמוניית הניגון
בתוך עלטת שקיעת האדם בירידת הדורות,
מחבר את כל הגלגולים הקודמים למהות אחת
מלאת תקווה…
יש למה לחכות
וזה יגיע. הוכחה ניצחת יש לי בזה.
כי ככל שהולכת וגוברת האפלה האנושית בבריאה
כך מתחזק האור הפנימי שלי
אז, כשאני נזכר שרבי הקדוש עוזי ומעוזי
הרב נחמן מברסלב זיע”א אמר:
“הקב”ה מנהיג את העולם יפה יותר מיום ליום”
יש לי השגה כלשהיא בדיבור הזה.
כי האמונה שתכף בקרוב יהיה טוב
נותנת את הכוח לזרע, להמשיך בריצתו
אל ההפריה הבאה, אל העיבור והלידה,
להמשך ההשתלמות במסע הנצחי מלא התעלומות
אותן יודע זה שהחביא כאן את הדרך,
אולם הותיר כאן סימנים.
וכן, יש מלא סימנים שהנה הקץ המיוחל קרוב לבא
ונזכה כולנו, אלה שמחכים לו
לכל אותן הבטחות של מסתתר נעלם
בו אנו מאמינים ובוטחים.
רק צריך לכסוף ולרצות, כי העיקר הוא הרצון…
בקרוב.
עלה נעלה וירשנו אותה !!!
SOON
