הרוב הגדול של חיי
זה לבד
זה לא משהו שצריך להרגיש
עצוב בגללו
אני אוהב להיות לבד
אני מרגיש שלם
שמח
לבד
זה יכול להיות בין המון אנשים
קרובים, אהובים, נאהבים,
זה יכול להיות הכי ביחד שאפשר.
אלא שמכל אני
אוהב
את רגעי
הלבד
בהם אני אתך
לבד
אני מרגיש אותך בתוכי
מרגיש אותך במרחב
חומרי הופך לאין
מהותי מצטרפת
לעצמי
עצם
מעצמותי
ושם – אתה – שם
לבד
ואני?
מתענג
נמוג באין סוף
מתוך
בריה שפלה כבדה כעפר
הופך לרוח נושבת בנקיקים
למים זורמים באפיקים
להמיית הבריאה
המתאחדת
בניגון אותו מלאך
בעל אלף הראשים
שבכל אחד מהם אלף לשון
היודעת לנגן אלף ניגונים
ניגון הלווים
הללויה
אותו לך אקדיש
בשובי
אל מחיצתי
אל גופי המבקש מזור
אל יחידתי
שאינה בדידותי
ידידתי
חמדת לבי
ערגתי
שם תמיד
לבד
ברשימו הנותר
אמחה את חרפת
הביזיון
מעולם השקר
והדמיון
אקשיב לחוכא הגדולה
ואדע
שעתה אמנם צוחק הוא
היום מהבדיחה,
משאלת הלילה
מדוע כשאתה בא
אין לי שם.
לבד אני יודע
היום קרב ובא
לא יום ולא לילה
קרב ובא…