פוסט שנכתב בדף הפייסבוק שלי 4.11.21
והכל התחיל מהשיר הזה וטקסט המילים שלו:
אז ככה.
הואיל והפרופיל הנוכחי
משמש לעתות חסימה בראשי,
ועתה הראשי חסום להרבה זמן,
ונוספו כאן מלא חברים חדשים
וגם חברות
כאלה שלא מכירים אותי
חלק מהם שומרי תורה ומצוות,
וחלק מהם מעמך בית ישראל
רב התפוצות והגוונים,
אז קיבלתי [והיו כאלה בעבר]
כמה שאלות ואמירות מאתגרות
מכאלה שרק הגיעו
ונתקלו בסגנון שלי, ובמה שאני מפרסם,
דוגמיות על קצה המזלג:
כגון – מחלק “בני התורה” –
“מה ל”דוס” ולדיאנה רוס”?
“היי תגיד אתה לא שומר עיניים”?
“וואעליאה איזה דתי אתה”?
“תתבייש – ככה בן תורה לא מדבר”!
“תגיד מאיפה אתה מכיר
את כל השירים החילונים ושל הגויים”?
“תוריד את הכיפה ואת הפאות יא מתחזה”…
או מחלק הגוונים המשתנים –
“דרך ארץ קדמה לתורה יא חצוף”
” פושטק פרימיטיבי שחור באיזה ישיבה לימדו אותך לדבר כך?”
“יא אוכל חינם פראזיט תחזיר את הכסף שגנבתם מאיתנו”
“תראו את זה בא ללמד אותנו ציונות”
“איזה רב פושע לימד אותך”?
וכן על זה הדרך, וממש על קצה המזלג.
מסתבר שאני מצליח
לדגדג את קצוות הנרווים משני הקטבים.
ו-וואלה , אני לא מבסוט עלזה בחלט ! 
אז ישבתי לבדוק עם עצמי מה הסיפור…
כמה שעות.
הגעתי במחשבה
אל חודי הגרניט עליהם דילגתי יחף
בטיפוסים שטיפסתי לפסגות הלוהטות
בשמש המדבר.
איך הגעתי דווקא לשם?
בגלל האדרנלין.
התחושה המדהימה של השליטה בגוף צעיר
הצועד על מדרגת סלע של 30 סנטימטר
במצוק שגובהו 25 מטר לאורך 35 מטר
כדי לקצר את הדרך אל האמפי המסתתר
מוקף חומת רכס אדום ויבש שבמרכזו
בקוטר של 100 מטר
מפכה מעיין שמסביבו צמחו
דקלים תמירים מניבים תמרים דבש
המדשנים את אדמת הנווה
ומצמיחים דשא ירוק
המשמש מזרון נוח יותר ממיטת מלכים.
אוח איזה תענוג.
ללגום מים צוננים הבוקעים מבטן האדמה
ללעוס תמרים ההופכים בפה
לטעם גן עדן עם התפאורה
ולהניח את הראש בצל
לסייסטה באמצע המדבר….
כן, הלכתי על הקצה,
רוב הזמן כשהגוף שלי היה צעיר.
תשאלו את החברים שלי מילדות,
הם יצאו אתי לטיולי לילה
בפיג’ו 404 סטיישן של אבא
בגיל 12, זה היה קטע ,
ברמזורים לא היו רואים נהג.
מי שלא מאמין שילך לשתות את המים של עזה.
ומי שיודע שיעיד.
ככל שהגעתי אל הקצה של הקצה
ההתמכרות לאדרנלין שהופרש
הלכה וגברה…
טוב איך זה קשור למה שהתחלנו אתו?
אז תראו
ככל שהדרך מתארכת במסע החיים
הגוף מתבלה, אין מה לעשות
חוק טבע.
מה עושים עם ההתמכרות לאדרנלין?
גמילה??
האינטלקט לא נותן.
חייבים למצוא תחליפים …
החושים הסוערים הדרוכים בטיסה נמוכה
בסללום בין מסלולי כביש 6
יכולים להוות איזה סוג של אדולן לנרקומן,
אבל גירוי האינטלקט המֵחָשֵב
במהירות האור את שלל הנתונים
הרצים על צג המוחין,
כפעולת השלב הקשה מול
הבינה המלאכותית בשחמט מול המחשב
[סתם דוגמא]
הולך ומתעצם עם התבלות הגוף בהתבגרות,
ומחפש תחליפים.
טוב איך זה קשור?
אז תראו.
לא נולדתי “דוס”.
נולדתי ממש בקצה השני.
אין צורך לפרט, זה די מפורט ברמיזה
בכל מיני מקומות אחרים, ובאיך שאני מדבר,
או מציג את הדברים.
כשכן נפלה בי ההכרה
שאני ממש נראה כמו דוס
לא ניסיתי לשכנע מישהו
שאני לא כזה.
כי אני כן כזה.
אבל אני ממש לא כזה.
כי דוסים הם שבלונה מאד מוגדרת,
והגם שעל מנת להתיישר
עם התובנות שהביאו אותי להראות כמו דוס,
נאלצתי דפקטו להראות כמו דוס.
שו ??
כן זה ככה מתרחש.
תשאלו כל בעל תשובה וותיק.
כשעוברים את ההתגלות
המאירה את שמי השמיים באורות מופלאים
בהם שומעים ורואים קולות,
הדבר הראשון שעובר לכולם בראש,
איפה לומדים להיות יהודי?
אז המהלך הטבעי הוא
ללכת אל המקום בו
יש כביכול יהודים אותנטים
שיודעים ללמוד וללמד
מהי יהדות.
אז למרות שאת השנים הראשונות
של ההארות שלי [3] עברתי די לבד,
הגיע שלב בו הרגשתי
שאני חייב להשתלם אצל אלו שסברתי
שהמידע נמצא אצלם,
ואכן המידע מונח אצלם.
אלא שכשאני הגעתי אליהם,
הם עדיין לא היו מוכנים
לקבל את היצורים שהופיעו פתאום בעולמם
בלי חשד סביר
[מוצדק בהרבה מקרים]
וקטע ההתאקלמות וההטמעות
לקח כמה שנים בהן כמו בכל קבוצה אתנית
אתה צריך לשמור על הכללים בקפידה.
זה קרה לי במאה שערים.
5 שנים.
מרתפים עם עכברים,
חתונה בעניות מלאה עושר רוחני
של צדיקות מלאה אמונה שְמֵחָה,
נוטפת מסירות נפש עם ביטול גמור,
פת במלח תאכל, מים במסורה תשתה
על הארץ תישן וחיי צער תחיה,
והכל באושר גדול.
אני יודע ללמוד בדרך שלי.
כמו שהוצאתי אחלה ציונים עוברים
בכל המבחנים
ביסודי, בתיכון, ובכל מקום בו הייתי רשום,
מבלי להיות פיזית במקום בו הייתי רשום
יתר על המידה…
כך למדתי ורכשתי ידע
אותו ליקטתי כפי הבנתי
כפי הנצרך לי להמשך הדרך.
בזאת הדוסים הם אחלה תחנת דואר.
אתה יכול למצוא שם
חבילות מותאמות אישית
ידידותיות למשתמש בכל הרמות,
כולל אקסטרני, ובקיצורי דרכים.
זה תלוי בך,
אם המקלט שלך פתוח על כל הסקלה
אתה תקלוט את כל התדרים ובבת אחת.
אם אתה מצומצם על תדר אחד צר,
גם אז תוכל למצוא לך נתיב
בו תוכל ללכת כל חייך
כיהודי שומר תורה ומצוות
עם סיפוק והספק.
אבל אני עם האדרנלין, וההליכה על הקצה?
אחרי 5 שנים מיציתי.
עברתי למהלך משודרג.
הלכתי לבנות ישוב בארץ ישראל
יחד עם עוד חבורת בעלי תשובה כמוני [בערך]
תענוג גדול שלא אכנס אליו כאן,
כי אני צריך לענות על ההשגות לעיל…
אז עברו להם 6 עשורים מחיי, ואני בשביעי,
ובעיני רוחי אני יכול בהחלט
ללכת שוב על המצוק ההוא
25 מטר בגובה
על מדף צלע של 30 סנטימטר רוחב בקלות.
הנה זה כתוב כאן לעיל.
אבל הגוף שלי כבר לא יכול.
לא זקן תיכו – אבל בכל זאת מבוגר.
אבל הרוח שלי? חחחח
אני ילד בן 7 מקפץ לגיל 17,
מתענג על רדיפת ה 20
שועט בגיל 30 על ג’יפ בוואדי פארן
וצולח את הכנרת בגיל 45 וכו…
וכל זה אני יכול לעשות
כשכל מסד הנתונים היושב לי בדאטה,
משתמש בכל רגע נתון
בסנכרון מושלם בדיוק ובהרמוניה
עם כל מה שאני בנוי ממנו
מכל חיי עד כה.
אז מה לי שירים “חילוניים” או של גויים,
כשאני יודע מה הם עשו לי,
ולאן הם הובילו אותי
כשהייתי זקוק לתשובות על שאלות שהתעוררו בי
וממש קיבלתי אותן מונגשות מכל פרט בבריאה?
והגם שלמדתי מהבעל שם טוב
ששמע דברי השכינה משיח גויים שיכורים
כשעבר ליד בית המרזח?
הרי זה ממש כמו שאני שמעתי את הבת קול
מדברת אלי כשהאזנתי ל-
סיפורים מאוקיינוס הראיה – Tales From Topographic Oceans
של Yes
והרגשתי ממש
כאילו רגלי עומדות למרגלות הר סיני…
אז שדוס יבין את זה?
ממש לא אכפת לי.
או שאיזה שונא יהודים יחשוב עלי
שאני דוס פורק עול?
גם לא אכפת לי.
כמובן בתנאים
אותם למדתי לשמור עבורי,
כדי שלא אעבור על חילול ה’ חלילה,
ואצור אנטיגוניזם חס וכרפס,
אצל מי שיכול כן להתקרב
אל האמת אותה גיליתי לעצמי.
ובחלק חשוב מחיי
הסתובבתי ברחובות תל אביב
להוציא יקר מזולל, ויש כמה עיתונאים,
עורכי דין,וחלק מהם גם רופאים מכובדים היום,
שהמניות שלי עובדות בזכותם.
ומי שיודע יודע.
אז אמנם זה ארוך,
אבל אתה ששאלת, השתדלתי עבורך
[וגם עבורי כי השאלה שלך כן אתגרה אותי]
אני מקווה שזה כן עונה לך, ואם לא, אז לא.
בכל אופן ההשתדלות שלי בעניין
איך אני נראה
מתחילה עם “לא תגורו מפני איש”
ומסתיימת בדין וחשבון אותו אני מוסר
לאחד והיחיד שאליו התחייבתי.
כי אני אדם חופשי ועצמאי לחלוטין.
ומי שטוב לו עם זה כנראה שגם הוא כזה.
מי שלא…
אז או שהוא מקנא,
ואוהו כמה קנאה רודפת אותי כל החיים…
או שהוא קטן מוחין
שעולמו צר כעולמה של נמלה
ואם הוא כזה,
מה הוא עושה במחיצתי בכלל?
אין לי מושג מהו פתרון החידה
כי מי יודע את הנולד?
החכם שעיניו בראשו?
אני מאד רוצה להיות כזה, ואולי אני בדרך,
אבל היא עוד ארוכה [ליעד. כי מי יודע מה ילד יום?]
בכל אופן
אני חי ומתחייה מתורה שמעשירה אותי,
ממוזיקה שאני יודע את פעולתה,
כי בסלון הוילה בעומר בו רבצה כל לילה
ערמה של חברה על המזרונים,
למדתי איך אפשר ליצור ולצייר אווירה
עם שינויי הז’אנרים השונים, דרך טרקים
שהעבירו את כל הנוכחים כמו בסרט
מאיפיזודה לאיפיזודה.
כי ככה זה מוזיקה.
ומניסיון חיים שרכשתי
בהעברת התחושות שעברו עלי
במסע החיפוש
שעובר על כל מחפש אמת
המתדפק על כל דלת נסתרת
כדי למצוא מפתחות
להמשך הדרך באופן המוביל אל
פסגת האחד.
אז אמנם כמי שלא עשה חשבון מעולם ל-מה יגידו,
ואיך יחשבו, יש בי נכון להיום משקיטת השמרים
והצטללות היין באופן היכול גם להסביר את מהלכי,
וגם לא לאבד את חיני בעיני עצמי
כי חשוב מאד לאהוב את עצמך עם הבורא
כי מה שווה האהבה שלך לבורא
מבלי שתאהב את עצמך?
וזה לא אני המצאתי.
בעצם שום דבר ממה שכתוב כאן לא המצאתי,
רק מצאתי.
אז כאדם שלמד לתת.
אני מפקיר את כל המציאות שלי למרחב
כדי שיזכה בהן
מי שיכול.
וכדי לא למנוע טוב מבעליו.
וזה ממש לא מעניין אותי אם זה “חרדי” או “חילוני”
תימני או אשכנזי,
ואפילו ‘תם יודעים מה?
ואפילו ‘תם יודעים מה?
גם צריך להיות אור לגויים באיזה שלב לא?
אז אני משאיר את הפוזה של איש גדול ו”רב חשוב”
למי שזה חשוב לו,
ואני? בתוך עמי אנכי יושבת…
[למה אמרו יושבת? כי כך אמרה השונמית.]
זהו כתבתי יותר מדיי להערב.
אם הגעת עד כאן סימן שהיה מעניין לא ?