סיפרתי בעבר שגיבורי הילדות שלי היו גיבורי התנ”ך, והיו רבים מהם.
הם התנקזו לתוך מהותי, ובנו את עמוד השדרה של אישיותי.
אבל לא גדלתי בבית “דתי” כלל וכלל לא.
הפוך, גדלתי אמנם כצאצא של משפחה ששורשיה אחוזים באלפי שנות
קיום על אדמת ארץ ישראל הקדושה כששורש העיקר ניטע בה מאז
כיבוש הארץ ע”י יהושוע בין נון, ולא נעקר מאדמה זו לעולם.
בנוסף זכיתי להיוולד לאבא שעשה את דרכו ממרוקו ארץ הולדתו
לבד בגיל 13 , יתום מאב, מותיר את אמו ואחותו מאחור, וכל זאת בשל
כיסופיו לארץ ישראל וירושלים.
[מיוחס גם מצד אביו וגם מצד אמו ז”ל לזרע דוד מלכנו חי וקים]
אך דא עקא, שליחי הכופרים שקיבלו את פניו בהגיעו לארץ
שלחו אותו למחנות החינוך מחדש שבנו כאן- הקיבוצים.
הוא הגיע לקיבוץ זיקים בתחילה, עם חבורת ילדי חוץ שהגיעו עם התפילין.
ושימעו דבר פלא, כבר בהגיעם אל הקיבוץ,
באחד הימים חזרו הנערים אל חדרם
ומצאו את התפילין של כולם מושלכים בביזיון על הרצפה.
אבי ע”ה אירגן את החבורה,
ויחד אספו חפציהם ושמו פעמיהם החוצה מקיבוץ זיקים הנ”ל.
אגב אורחא בסיפור אספר לכם שבהיותי נער כבן 14 כחלק מחברותי
בקן השומר הצעיר הגעתי למחנה עבודה בקיבוץ זיקים.
בארוחת הצהרים בעודי לועס מנת בשר שהוגשה לנו,
עצרה לידנו חברת קיבוץ, ובחיוך ממזרי שאלה את יושבי השולחן
האתם יודעים מה אתם אוכלים?
מיד הפסקתי ללעוס,
זה חזיר – היא המשיכה – נכון שזה טעים?
מבלי לעשות חשבון נעמדתי וביריקה ארוכה עם קול נפיחה גדולה
העפתי את כל תוכן פי הלעוס לכל עבר,
ויצאתי בחרי אף מהמקום הטמא הזה.
בהדגשה !
אז כלל לא ידעתי מהסיפור של אבי נ”ע במקום.
וגם לא הייתי דתי או שומר כשרות וכד’…
אבל חזיר ?? ידעתי שזה אסור.
זה רק דרך אגב.
נחזור לענייננו.
אבי התגלגל במקומות שונים
והגיע לצהל כבר בימי נעוריו לאחר שזייף את גילו,
הוא היה בין המקימים של האחזות עין רדיאן היא קיבוץ יטבתה של היום.
[זכה ובימי זקנותו התקבל בכבוד בין חברי הקיבוץ כדור המייסדים.]
בסופו של גלגול הגיע אל קיבוץ דגניה ושם מצא את מקומו,
ולימים גם פגש את אמי שתחי’ ומשם אל תחת החופה בטבריה
וההתקשרות השורשית אל משפחתה הענפה
שכולם מגיבורי הארץ הזו עוד לפני קום המדינה.
הסיפורים מתועדים בכתבי לאין ספור, ולא זה המקום להאריך בעניין.
ענייננו כאן הוא רוח הציונות שהבית שלי היה ספוג בו כל ימי ילדותי ונעורי,
בן גוריון שר”י היה דמות נערצת בקרב בני משפחתי,
יגאל אלון היה חבר וידיד קרוב לכמה מדודי, אחיה של סבתי,
צמחתי על סיפורי גבורה שלהם ממלחמות ישראל
הן לפני קום המדינה והן לאחר מכן.
אלא שמעודי נסחבתי על ידי יד נעלמת אחר גיבורי התנ”ך
שהיוו לי השראה מיוחדת.
ומשום מה דרך “המלך” שנסללה ע”י “מנהיגי” התקופה
לא רק שלא מצאה חן בעיני,
אלא אף בהיותי ילד התרעמתי על החלטות שנעשו בנוגע
להתנהלות מול האוייבים, שבאותו זמן נדמו בעיני רק כערבים
המאיימים לכבוש את ארצי,
ועדיין ההשגה של אוייבים מבית לא שכנה בקרבי.
סיפרתי כבר באריכות איך כילד בן 8 ,
שבוע לאחר כיבוש הר הבית, שאלתי את אבי נ”ע
בעודנו מסיירים בהר הבית בתוך קודש הקודשים:
“אבא למה השאירו כאן ערבים”?….כך שאלתי אותו בהן צדק !
כשגדלתי יותר והייתי לנער,
השבתי אחור את כל חכמי הקומונרים שהגיעו ל”פעולה”
בקן השומר הצעיר והטיפו לדו קיום עם הערבים.
ההשראה של דוד המלך, יואב בן צרויה, שמשון הגיבור, וכו’ בקרבי,
לא הניחה לי לסבול את העיוות, המזוייף בעיני, בסוג של שקר כזה.
להשאיר כאן בתוך הבית אוייב שכל רצונו זה להרוג אותי ?
המושג גייס חמישי כבר אז היה מוכר לי,
גם סיפורי טרוייה היו מוכרים לי
כנער שעד גיל 10 בלע כ 1000 ספרים מספרות עולם.
וכן, היו גם היו בתוך החברה בה צמחתי גם אנשי רוח מעוררי השראה
“חילונים” שגם בהם – אמנם – עמומה אבל יוקדת,
בערה רוח גוברין יהודאין, הקשורה בטבורה לרוח הנצח של עם הנצח.
אישים יהודים שכמו אבותי מאדוני הארץ,
שלמרות שנשאו בגאון את יהדותם האדוקה הקשורה לתורת משה
לפני קום המדינה, יישרו קו עם הנרטיב הציוני שהושלט כאן
ע”י הכנופיה המורדת במלכות שמים שתפסה\קיבלה את השלטון
מידי הגויים שייסדו אותה.
אישים שלאחר ההתפכחות וההבנה,
שלא אל הילד הזה התפללנו בקום המדינה
הריצו את משנתם באומד הדעת המשיב כל כופר אחור בהיקף ידיעותיהם
מהאמת הרמוסה שנכבשה ע”י קלגסי השקר.
מהאמת הרמוסה שנכבשה ע”י קלגסי השקר.
אעצור במרוצת ההקלדה כאן,
כדי לאמר לכם שכל הטקסט המקדים הזה
הגיע לעולם כדי להשמיע לכם את ד”ר ישראל אלדר
שדבריו חוצבי הלהבות מהדהדים בקול חזק
גם שנים לאחר פטירתו מהעולם.
ואין בכך שאני מביא את דברו כאן
להשמיע כביכול אני מצדד באיזה קמצוץ של תמיכה
בציבור ה”ציונות הדתית” שצמחה מ”מולדת” העתיקה.
שהרי ד”ר אלדר הנ”ל לא היה כזה.
וגם בנו שהתהדר המון בנוצות אביו,
התברר כחומץ בן יין…
אלא שיש כאלה צדיקים שאין כיפה לראשם,
ולא עשו מהתורה קרדום לחפור בה, אבל אחזו באושיותיה בכל מאדם,
מבלי להתהדר בנוצות לא להם, ובתוך עמם ישבו מבלי להתחזות,
ומבלי לחקות אף גוי, או מומר יהודי.
והם אלו שהיוו את עמוד השדרה המהותי של האומה הזו
בזמן סילוק המוחין הקולקטיבי מאז שכנופיית השלטון הכופרת
השתלטה על חינוך כל הדורות שהצמיחה כאן מדינת רוטשילד,
שאת תוצאות מעשיה אנו חווים נכון להיום
לאחר שבגדו בכל ערך יהודי מהותי.
היה בדור הקודם טעם זקנים שלא נס ליחם, זהו אחד מהם.
בדור הנוכחי, לדאבון לב, אני מסתכל ימינה ושמאלה, ולא רואה אנשים.
לבד.
אמשיך לחתור קדימה ללא לאות עד לניצחון הגדול.
ניצחון לנצח.
וכל הרואה את המסר העולה מדברי מוזמן להצטרף.
מרדכי היהודי
א’ חיי שרה התשפ”ג
ל-ה’ הישועה !!
עלה נעלה וירשנו אותה !!!