אני יודע שהכל ימשיך כאן לאן שימשיך..
אני אמשיך לזרום עם מה שיגיע עד שזה יגמר.
זה לא שלא אכפת לי מה יהיה – בטח אכפת לי
אבל אני יודע היכן אני מונח בתוך הנצח
בנקודת הזמן הנוכחית.
מה שעובר עלינו בעת הזו – קשה.
ובדרך כלל – במבט לאחור – תמיד כשהיה קשה
לקחתי את עצמי למקום טוב שנתן לי תקווה.
היום – ובכלל בזמן האחרון מאז הטבח הנורא
מאז הבגידה שחשפה את כל מה שהתרעתי עליו
מאז שלקחתי את משקפת הצופה וזה קרה לפני שנים רבות
כאשר הכל די גלוי ובטח עוד יתגלה ויחשף.
אני די רגוע.
לוקח עצמי אל המקומות שמנחמים אותי
לדעת שחייתי בדור הרה גורל שכזה,
עם אותה התפאורה, אותן הנשמות,
עם הרע והטוב, המר והמתוק.
אריק היקר – כן – יקר ערך במלוא מובן המילה.
פעם אחת נפגשתי אתו לאיזה רבע שעה בהפסקה של הופעה שלו
הייתי עלם צעיר, פרא אדם, שלא מקבל מרות מאף אחד
לידו ישבתי כמו נער אנרגטי ששום מסגרת לא התאימה לו
ופתאום מצא מורה דרך. לא סתם לדרך טיולים בטרק אחד.
מורה דרך לחיים.
כולה פגישה של רבע שעה פעם אחת בחיים ראבאק.
הקשבתי למילים היוצאות מפיו, ראיתי את התנועות,
אהבתי כל מה שראיתי
מצאתי כיוון, בתוך כאוס תחושות, מלא שאלות,
וקריזה על עולם שלא הבנתי למה הוא הולך עקום.
כשעקבתי אחריו ואחרי השירים שלו, אחרי אותה פגישה,
מצאתי המון תשובות, ונרגעתי למצב בו ההתנהגות שלי
עברה למוד שהיה רק שלי, יחודי, בהתבוננות בעולם, ובהחלטות,
לכן קל היה לי להיות אדם עצמאי לחלוטין כבר בגיל צעיר מאד,
ולא להיסחף לטרנדים אופנתיים.
אדרבא, הייתי מודל לחיקוי.
מוטי אלוף זה שם שעד היום מוכר בבאר שבע בה ביליתי
את ימי נעורי. לא משהו בומבסטי כזה, אבל ת’יודעים
יש שמות שמי שזוכר…
נסחפתי מעט .
אריק .
לקחתי את עצמי היום לחפש קטעים שלו, כדי להרגיע
את הזעם שמפעם בי ומאיים לכלות באש כל מקום שאני מסתכל עליו.
לקחתי פסק זמן, ומצאתי את זה.
10 שנים שהוא לא כאן, אבל הוא לקח אותי 50 שנה אחורה,
ובכל זאת הוא כאן, והוא לא יעלם.
כי אדם שמשאיר את חותמו על דורות, לא נעלם.
אז הנצח הזה ימשיך, ואמנם בגילוי לב, גם אני הייתי רוצה
להשאיר את חותמי כאן לדורות, והמון מונח בכתבים שלי
להסביר את האמירה הזו הקשורה בחלום חיי
לראות את גאולת ישראל השלמה, בית מקדש, מלך מבית דוד,
ובני ישראל יושבים לבטח בארץ זבת חלב ודבש,
ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אבל הכרת המציאות שלי מדוייקת, וברור לי שחלום חיי
יכול לקחת אותי עד יומי האחרון מבלי מימוש בהתגשמות,
אבל אני לא אוותר עליו בע”ה.
ואם אכן יגיע אל יומי האחרון מבלי מימוש, אנחיל אותו לבני,
והם יממשו אותו. לכן אני אמשיך לעשות את המעשה שלי,
וכל פעם שהזעם יעלה על גדותיו, אני אזכור,
שהנצח בתוכו אנו עוברים בנקודת הזמן הזו,
ימשיך לזרום הלאה גם אחרי שלא אהיה כאן,
ואני אמשיך להשתדל כמו אריק האהוב
שלפחות אזכה בנקודת הזמן הזו בתוך זרימת הנצח,
אשאיר כאן משהו כחותמי.
תודה לך אריק היקר שלקחת אותי היום אל נקודת הרוגע הזו
ממנה יכולתי לכתוב את חתיכת הזמן הזו בתוך הנצח.
מרדכי