אבל העת מזומנת לשינויים מפליגים, וצריך לנצל את המומנטום.
תקשיבו !!
הגיע הזמן לפנות מכל מדורי השלטון במדינת ישראל
כל מי שהוא ממוצא אשכנזי !!
תבינו.
לפני שואת הנאצים הייתה זו תנועת ההשכלה באירופה
שהשמידה מיליוני יהודים מיהדותם ע”י התבוללות נוראה באחוזים מבהילים.
תוך כדי השואה ראשי תנועת ההשכלה [מומרים ממוצא יהודי]
שינו את שם תנועתם ל”תנועת הציונות”.
תהליך הקונגרס הציוני ומה שהתבשל בו, היה פרומו להקמת האו”ם,
ולאחר מכן להקמת מדינת רוטשילד.
לאורך הזמן שהתהליך התבשל בו, הוכשרו ה”מנהיגים” שאמורים היו
לקחת את השלטון על שארית הפליטה שהנאצים לא הגיעו אליהם.
מהרגע הראשון כל המנהיגים בכל מקום בו היה צורך בהנהגה
היו ללא יוצא מן הכלל חיילים של “תנועת הציונות”.
בית המשפט, המשטרה, וראשי הצבא, שהיו כולם כפופים
למועצת העם הממונה [על ידי מי?] כולם היו ממוצא אשכנזי ובעיקר
ממדינות גרמניה ופולין.
למרבה האירוניה, לאחר 75 שנה,
והקמת כמה דורות של מוטציות אוטואנטישמיות, אתאיסטים, שונאי יהדות,
מטונפות בכל תועבות הגויים, עדיין, שולטים כאן ללא עוררין
הדורות השניים והשלישיים של אותם כופרים
מומרים ממוצא אשכנזי.
אם זה בכל צמתי הפוליטיקה החשובים, אם זה בצבא, במשטרה, בבית המשפט.
כמובן כמו שהשכיל אותו שבתאי – בן גוריון שר”י לבנות “רבנות ראשית”
[שנכון להיום אף אחד משלומי אמוני ישראל לא סומך עליה בכלום]
על מנת לשוות למדינה צורה “יהודית”,
כך הוא השכיל למצוא מזרחיי מחמד לשבצם בתפקידים זוטרים,
על מנת שלמראית העין אפשר יהיה לומר שיש גם מזרחיים בשרות המדינה.
מזרחיים אלו לכל אורך הדרך נחשבו שואבי מים וחוטבי עצים,
ושין גימלים שאפשר להפיל עליהם תיקים.
זו עובדה ללא עוררין, ושום קשקוש על ה”שד העדתי” שגם הוא המצאה
של האשכנזים הללו שאוחזים בשלטון ואוכפים אותו בעושק, במרמה,
בשחיתות נוראה, ומבלי להתחשב כלל בבני ישראל בכל תחום אלא רק
בשעבוד רודני המסווה עצמו בשקר הדמוקרטיה, שום קשקוש כזה,
לא יצליח להסיח את הדעת מלהבין שמדובר בעובדה ברורה !
כל מוקדי השלטון כולם ללא יוצא מן הכלל אחוזים בידי אשכנזים !
עובדה.
כעת. על מנת להיות ברור לחלוטין !
איני טוען שכל מי שהוא ממוצא אשכנזי
קשור לקנוניה השלטונית של תנועת הציונות.
אני כן טוען שכל מי שקשור לקנוניה זו הוא ממוצא אשכנזי.
ויש הבדל עצום בין שתי האמירות.
לכן הואיל ורצף של 75 שנה שולט כאן שלטון ללא עוררין
קומץ של אנשים ממוצא אשכנזי.
והואיל והובלת המדינה הגיעה ע”י שלטונם לדד אנד [דרך ללא מוצא]
עם סכנה קיומית ברורה לבני ישראל בעת הזו.
והואיל והוכח בעליל שראשי האשכנזים,
ותבדקו ותמצאו שרוב גדול מאד מכל הפלגנים בעת הזו הם אשכנזים,
ורק מיעוט קטן של מזרחיים משוכנזים בעלי טובות הנאה,
הם אלו שהביאו לפילוג חמור ביותר בעם ישראל,
פילוג שכמעט הגיע לעימות מזויין, ורק הטבח בדרום עצר את
התהליכים ההרסניים הללו שיכלו להמיט עלינו אסון הרבה הרבה
יותר גרוע מהתוצאות העגומות של הטבח בדרום.
סיכום
ברוך שלא עשני אשכנזי וברוך שלא עשני ספרדי.
נולדתי בארץ ישראל למשפחות שמוצאן הוא ארץ ישראל.
לא אפרט כאן יש מספיק מאמרים בהם הסברתי יחוסי לארץ ישראל.
מעודי חשבתי רק על ארצי מולדתי במובן שאחי שבאו מן הגלות
הם אחי ואחיותי מבני ישראל.
מעולם לא אחזתי בדרכי הפילוג הללו.
אולם מאחר והתבגרתי ורכשתי דעת, ומניסיון החיים שלי,
ברורות לי תובנות שמאגדות את היקף הידע שרכשתי
לעמוד שדרה חזק ואיתן
שכל כולו מוקדש לאחי ואחיותי מבני ישראל.
ואני מדבר על בני ישראל הנאמנים לזהותם המקורית קרי יהדות !
עם כל האתאיסטים ושונאי היהדות אין לי שיח וסיג,
הם יושלכו לפח הזבל ההיסטורי, הם בחרו בכך.
אי אפשר לרקוד על כל החתונות.
אדם שבחר לזרוק את עצמו מקיום מצוות התורה אותן ציווה אלוהי ישראל,
אולם יחד עם זאת להחזיק בתואר יהודי/ישראלי
הוא צבוע שמעליב את האינטיליגנציה בלשון המעטה.
כמובן שאלו אשר נסחפו על גלי ה”חופש” המדומה,
ואתחלתא דגאולה מסיפורי הדתיים לייט מתנועת המזרחי
שהיא תנועת בת טמאה של תנועת הציונות,
מוזמנים בכל רגע להשיל מעליהם את לבושי הזרים שהולבשו עליהם,
ולנקות ולהיטהר, ולחזור אל חיק היהדות המקורית הטהורה והנקייה.
אין פה מקום יותר למשחקים.
לכן אני סבור שהנהגת הריבונות של בני ישראל בעת הזו חייבת לעבור
אל חכמי ישראל האמונים על תורת משה.
אלא דא עקא, בדורות היהדות העבשה הגלותית הנוכחית
אין לנו כרגע מנהיגים שיכולים להוביל אומה המקובצת בארץ ישראל
מוקפת אוייבים במצב סכנת חיים.
עם כל הכבוד – גם אם אערוך חיפוש מדוקדק ביותר בין שדרות היהדות,
אוכל למצוא הרבה תלמידי חכמים, אלא שאין להם מושג קלוש
בטכסיסי מלחמה, והנהגת צבא.
לכן הייתי לוקח מהם מועצה שתהווה מועצה המייעצת
להנהגת הריבונות על פי השקפת התורה.
אבל להנהגת הריבונות המדינית אני ממנה כרגע בעלי תשובה יראי שמיים,
יש לנו מהם כיום קרוב למיליון יוצאי צבא, מהם מובחרים ביותר,
מהם ממש מזרע דוד המלך – שזו האופציה עליה אנו מצווים מן התורה.
וכמובן לא לוקח מהם מי שהוא ממוצא אשכנזי, להנהגת הריבונות
בגלל המנטליות שאין לה כל קשר למה שמתרחש במזרח התיכון נכון להיום.
יוצאי עדות המזרח מכירים מנטליות ערבית מהי.
הם צריכים לעמוד בפרונט מול האוייב הישמעאלי/מוסלמי.
ומבעלי התשובה ממוצא אשכנזי אני מקים אוגדות
שיתמודדו מנטלית ופיזית, עם הכיפה האדומה המסתתרת
עם האומות המנויות בברית המערב, אירופה, וכל אדום.
יש לי מודל שלם שאמור לספק פתרונות מדוייקים
למצב בני ישראל בעת הזו.
אלא שצריך להתגבר על הקליפה הקשה ביותר בדורנו.
עם קשה עורף.
אשמח לשמוע דעות שלא צמחו מהבטן
או יותר גרוע יוצאות כמו גזים ללא שליטה.
חבל לך להגיב את השטויות העולות לך באימפולסיביות בגלל
ששמו לך סדין אדום מול העיניים.
מוכן לשמוע ביקורת אבל עניינית.
אתה שרוצה להתלהם ולהגיב מהמותן, אני מזהיר אותך
אפס סובלנות.
אני בשלב שאני מעיף מעלי כל נודניק שמבלבל את המוח.
יש לך הערה/הארה/השגה?
סאלמטאק.
תגיד מה שאתה חושב בצורה עניינית ששווה תגובה.
ועדיף תמיד לדבר באהבה ובנועם גם על נושאים קשים.
לך לך התשפ”ד
מרדכי היהודי
ל-ה’ הישועה !!
עלה נעלה וירשנו אותה !!!
דוגמה קלאסית להבדלי התפיסות.
אליהו יוסיאן מיום ליום אני מאוהב באיש הזה יותר ויותר.
והמגיש האשכנזי המנופח הזה – ליברל עאלק. “אני מסכים אתך אבל זה לא הזמן” טפו, יצאו לנו מהאף הנקניקים הללו.
רואה אני את החורבן.
ממש בעיני הגשמיות.
מבין בדעתי את החורבן.
מבלי להזדקק לחכמות גדולות.
יושב משתומם ונפעם מגודל הזעזוע.
אפילו מצליח להבין את נפתולי השטן
שלקח את כל חכמי הדור גדולים וקטנים
והציבם אלו מול אלו, מחנות מחנות
על מנת שהאוייבים מבחוץ יבקיעו את החומות.
דרכי במהלך “התשובה” העבירה אותי
בכל גווני בני עמי ישראל,
ממש.
לא גוזמא.
אבל לפני התשובה, ולפני סיני, חייתי חיים שלמים,
בין אחי ואחיותי הציונים הישובים בציון,
ובונים את מדינתנו תפארתנו, עם היד האוחזת בנשק
במיומנות של גיבורי ישראל, וביד השנייה עט המשורר הכותב
ליפיי הבלורית, ולחיטובי הזווית, ולחכמת הצייד…
מוצלח הייתי, ובר מזל, עד כדי כך
שהכל כבר נזל, והחשק אזל,
אז סגרתי את הבסטה ויצאתי לחפש …
ואיפה מחפשים?
במדבר. שם יש המון מה לחפש.
אז תחילת הדרך הייתה סולו שלי
עם הקרייטור, יעני עם הבורא.
לבד בסיני. יש לי המון מאמרים על זה.
אפשר לסכם את זה כך
את האושר מצאתי, ואז הוא אבד.
כשניתקו אותי מהאינקובטור הגדול
עם סיפורי השלום שלהם
כבר אז הרגשתי טעמו של חורבן.
אבל התקווה שלי סילקה מיד את מריריתו.
החזרה שלי לציוויליזציה הצניחה אותי ישר
לחב”ד מיד, איך שהגעתי, לקח לי 3 ימים,
וההכרות הזו שלחה אותי להתבודדות של חודש
סמוך לנחל גישרון דרומית לאילת
סמוך לקו הגבול החדש באיזור טאבה.
חב”ד גילו לי את מציאותם
של זרמים ביהדות.
כן דווקא שם למדתי על זה.
לא יכולתי לסבול את הרעיון.
כאילו, גם כך הפילוגים עצומים
אז בתוך מחנה שומרי התורה?
אז הלכתי ללמוד לבד.
עסקתי 3 שנים בלימוד עצמאי לחלוטין
עם מקורות שבררתי לעצמי,
שורשי הארץ ישראלים כיוונו אותי
אל בית סבי ע”ה בטבריה,
בטבריה יחד עם סבי ע”ה
מצאתי חכמים עתיקים בקבר רבי מאיר בעל הנס
מהם ינקתי לשד עצמות, ובניתי שלד.
חבר שהגיע באקראי
סיפק לי את כרטיס הכניסה
לתורת רבי נחמן.
עברתי לירושלים, למאה שערים.
שם גם בניתי את ביתי הראשון,
שם גם נולדו ילדי,
בכורי, והבא אחריו.
שם בין כל האשכנזים החרדים מכל הסוגים
התוודעתי להשקפות השונות,
ולשינויי הניואנסים והסופרלטיבים השונים,
בין גרביים לבנות ומעיל זברה, לקפטיין שחור ממשי,
בין פאות חסידיות גולשות, לקווצות שיער שזורות סביב האוזן,
בין מקובלים ספרדים עתיקים, לליטאים מיובשים
שמתפללים בנוסח עדות המזרח.
בין מקווה בעלאז, למקווה זופניק.
בין טשולנעט, לחמין.
שם גם למדתי איך עוברים את רחוב קינג ג’ורג’
ולשמור את העיניים.
שם גם השתתפתי בישיבת בית דין מיוחד לחליצה
והתרוממתי על הפרנצ’ס כדי לחזות בפני המת
ברוק האשה.
שם קרם גופי הוירטואלי
שעבר עד אז כמה גלגולים
עור וגידים והעלה בשר.
משהבנתי שבעלי תשובה הם סוג של בשר טרי
עם חותמת “פגום” המועברת עם התיק האישי ,
יצאתי לחפש חבורה מגובשת של בעלי תשובה כמוני
והבנתי שאני אעשה בד בבד עם השינוי
את מה שחלמתי עליו, בית קרקע, לול תרנגולות
בוסתן, ערוגת ירקות, ועבודת כפיים תוך כדי לעלוע
של דברי חכמת תורת משה.
בהתחלה הסנכרון היה מושלם.
עיירה קטנה מלאה מכל סוגי היהודים,
אבל מושכות הדומיננטיות ניתנה בידי
יהודים צעירים בעלי תשובה.
כמה שנים של פריחה ושגשוג בתמימות
התנהלו כך שיכולתי להמשיך ללדת ילדים ב”ה בלע”ר
ולתת להם עולם אוטופי מלא בכל הטוב
שהבנתי שצריך לתת לילדים יהודים מבני ישראל בדור הזה.
ואז הגיע הטעם המוכר של החורבן,
זה התחיל עם ההתברגנות שמתחוללת בכל מקום
שבו צריך היררכיה, כסף, משכורות, ותפקידים.
או אז, נופלות מסכות הסבתא של כיפה אדומה,
ומתגלים הזאבים.
עזבו פרטים, זה לא חשוב, זה אותו דבר בכל מקום.
זה הגיע מלווה ביריות ונשק ופציעה קשה על סף המוות.
אמרתי לעצמי שאם נשארתי כאן, אנסה לנצל
את כל הכישורים בהם חוננתי על מנת לנסות להציל
את מה שנראה לי כהולך ונחרב.
החלטתי לעשות מעשה,
לקחת מנהיגות כי לזה חונכתי מינקות,
ולעצור את החורבן ע”י מעשה
שהבנתי שיש ביכולתי לעשות.
בתמימותי הרבה סמכתי עצמי על חבורה אוטופית
שכן הצליחה להחזיק מעמד עם חומה בצורה
של אחדות בפסגת האחד, מספר שנים.
בני גילי פחות או יותר,
שעברו כל אחד את מסלול הטירונות וההכשרה
עד שהגיעו כמוני אל “התשובה”, ויחד בנינו ארמון גדול
והיכל מפואר ששררו בו הרמוניה, אהבה, וכבוד הדדי.
ארמון מרשים שהכיל בתוכו הפכים, וקטבים,
ושינויי צורה טעם וריח, בשלום מעורר התפעלות.
אלא שאל ארמון זה לדאבון לב,
חלחל ארס הנחש הקדמוני דרך הסדקים שנוצרו
בעקבות נפילת החומה, וכיבושה ע”י המפריד,
משלם המשכורת [ויש לה המון צורות ל”משכורת”]
מה שנודע עד אז כ”חברים” עם שיחות נפש
ורצון כנה ואמיתי להגיע אל מחוזות השחרור
מאסורי מאסר היצר על כל שלל תחפושתיו,
התדלדל והלך, עד שמכל רשימת ה”חברים”
נותרו רק זיכרונות של רגעי לימוד רווי שמחה
שעליהם אני מתרפק בעת שיש לי פנאי לזה.
המעשה שלי פירק לגמרי את מחזה התעתועים
שכולנו חשבנו שקיים במציאות.
חורבן גדול ריסק את הארמון לרסיסים
שעפו לכל רחבי תבל.
למדתי במשך השנים, לנטרל לחלוטין את טעמה המר
של ה”נוסטלגיה” המחררת את רגעי ההווה
עם חיצי העבר.
הבנתי שרגעים אלו מגיעים
על מנת לזקקם מכל תחושות ה”הפסד” המדומה והשקרי
של מה שהיה ואינו עוד.
תיעלתי אותם,אל ההווה,
באסופה נפלאה של תובנות,
שאמורות היו לשפר את העתיד,
הן עבורי והן עבור המחנה אותו טיפחתי .
למעשה , התובנה הזו ליוותה אותי,
עוד מהמרירות הגדולה
של החורבן הראשון כשפינו את סיני,
אז, מצאתי את עצמי עם שובלי אור עצומים
שאין לי מה לעשות אתם באותו רגע,
ובחמלת הבורא עלי, החלטתי ליצור להם כבר אז,
מגרות מגרות בארון דמיוני, שבניתי לי בתוך מוחי,
לעת שאזדקק להן…
חשבתי, אקח לי פינה ואשב לבלות את מספר ימי חיי
עם אשה שאהבתי, כדברי החכם באדם, אֵם ילדיי,
ואעסוק בעמלנו אלו הבנים…
תובנות? אולי אשתמש בכישורי? שאתחיל הכל מהתחלה?
אבנה לי שוב מהלכים בין העומדים כדי להגיע אל
אותה אוטופיה חלומית שמקננת עמוק בתוך לבי?
עזובתיבאמש’ך, תן לחיות בשקט.
אלא שרבות מחשבות בלב איש.
דחפו לי את המחשב הזה לחיים,
ממש כשסיבי האור הראשונים
ריצדו על הצגים.
היצירה הוריטואלית, והדחף שלי לכתוב ולכתוב
שפועל בי מגיל צעיר ביותר
והיווצרות כיכרות העיר בתחומי האינטרנט המתפתח
גרמו לי שוב להימצא במרחבים בהם הרעיונות נזרקים
לחלל האוויר, ומילים מתלבשות לסיפורי דעות.
וכך בעל כורחי, נמצאתי שוב משוטט בשדות המרעה
בהן צאנו של הבורא רועה…
ספון בתוך ארבע אמות, כבר שנים, אני מתבונן וצופה.
כל החורבנות הקטנים מן העבר הולכים ומצטרפים
לחורבן אחד גדול.
אני לא מדבר על עצמי.
את שאני צריך לעשות, עשיתי,
חינכתי, גידלתי, והאכלתי.
את גינת ביתי טיפחתי.
להגיד לכם שלא עלו בה כמשונים? חרולים? קוצים?
וודאי שכן, אלא כגנן מומחה, ניכשתי, תלשתי, עקרתי,
עשבים שוטים, ומיני מזיקים הדברתי,
עדרתי חרשתי וזרעתי,
גם ראיתי פירות תודות לא-ל.
אלא שמבעד לחרכים, תמיד הצצתי לבלוש ולבדוק
להיכן מובילים האוחזים במושכות.
וככל יכולתי, זעקתי את זעקתי המרה על אותו חורבן
עליו אני מדבר, דבר יום ביומו, כל פרט ועניין,
לא דילגתי מאומה.
בזמן אמת, ימים, חודשים, שנים,
עולה זעקתי הגדולה והמרה,
והיא מרוחה באלפי מאמרים,
במאות אלפי מילים, במיליוני אותיות,
בשידורי רדיו, בשיעורי תורה,
זעקה גדולה ומרה על חורבן שממשמש ובא.
כל סוף הוא התחלה
לכן נחזור להתחלת הפוסט הזה
רואה אני את החורבן.
ממש בעיני הגשמיות.
מבין בדעתי את החורבן.
מבלי להזדקק לחכמות גדולות.
יושב משתומם ונפעם מגודל הזעזוע.
מקווה מאד שברגע האחרון
אבאל’ה ירחם. יחוס.
מקווה מאד .
יודע בוודאות שאם ימצאו לי האנשים המתאימים
אפשר גם לשנות את הכל מחורבן לגאולה.
בטוח שזה ממילא גם מה שיהיה גם בלי זה,
אלא שאפשר לצמצם נזקים ואירועים לא רצויים.
בנתיים זעקתי תמשיך להדהד.
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך
בצאתכם ממצרים.
אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך
ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים.
והיה בהניח ה’ אלהיך לך מכל איביך מסביב
בארץ אשר ה’ אלהיך נתן לך נחלה לרשתה
תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.