לא הצליח מבחינתם
אבל בכל זאת הייתי מוצלח חחח
זה לא היה מובן להם
מחד הם ראו איך באובססיביות
אני מבטל כל שיטה ידועה
ומאידך הם לא הבינו איך
אני משיג את התוצאה בדרך שלי
זה אכל אותם – את כל המורים שלא הבינו,
איך אני יכול לבלות את השיעורים במחששה
ולהגיע למבחן ולהוציא ציון עובר,
לא משהו מצטיין כזה אבל עובר…
גם בצבא היה אותו דבר
אחרי שאכלתי את כל מבדקי הטייס בלי מלח
והגעתי לקורס , הם לא הבינו איך יכול להיות
שאני לא מקבל מרות, ועושה מה שאני רוצה,
ובכל זאת, לא חורג מההוראות שלהם.
זה אוכל להם ת'לב ,
שאתה עושה בדיוק את מה שהם רוצים
רק לא בדרך שהם אמרו לך…
רק גברים אמיתיים, צנועים,
שיודעים את כוחם
ומבינים מה זה כבוד אדם וחירותו
היו טופחים לי על הכתף – עם העיניים,
עם חיוך בצדדית הפה – עם קריצה,
וחלק מהם עם לקיחת חסות, ונתינת גב.
אבל כמה הם?
מעטים מדי ,
לא רלוונטים ולא משמעותיים מבחינה מספרית.
מערכת של חלאות שולטת בכל צומת חשוב.
אז שמתי עליהם פס – וניצלתי כל רגע,
כדי ללמד את עצמי את מה שרציתי באמת.
כך גם נוצרו חברויות מעניינות,
עם אנשים מעניינים,
אותם אלו ממתי המעט, שכן ישנם.
אבל המערכת לא יכולה לסבול התארגנות,
אז בניתי את עולם הלבד שלי.
לכן כשהגעתי חזרה אל החברים – בטירונות חי"ר,
ידעתי שהם מחפשים שם כאלה
שימשיכו למכי"ם ואחרי זה לקצונה.
כבר אז הבנתי
שזה לא המקום שלי – המערכת שלהם
כבר אז עם כלים נחותים, לא משודרגים,
קלטתי את הכיוון שהם הולכים בו,
אז התחבאתי.
ורק אחרי ששלחו את האחוזים שלהם למכי"ם.
בתרגיל המסכם, בסופו – כשהמחלקה שלי
לקחה מקום ראשון בפלוגה
בא אלי המ"פ ואמר לי:
עבדת עלי יא נקניק הא?
כן עבדתי עליו
כי רציתי להגיע אל השל"ט בקיבוץ
כי היו לי תכניות לנצל כל טיפת אדרנלין נעורים
שזרם בי – כמעיין המתגבר….
וכך עשיתי, כי זה מה שרציתי.
את עולם הלבד שלי בניתי, והוא שלם.
הגדרתי אותו עם תבניות ברורות אבסולוטיות.
כשלקחתי את עצמי אל המדבר,
זה סיפור מיוחד וזה לא לעכשיו.
כי עכשיו [עכשיו זה עכשיו….] תוך רגע קטן אחד
הופך להיות עבר.
אבל נניח ניקח את יום ט"ו באב.
העולם מכנה את זה חג האהבה.
אהבה – כהגדרת העולם – כמו שהעולם מבין [מה הוא מבין?]
זה משהו שרחוק מאד, ממה שאני מבין אהבה.
לא בגלל שזה גימטריה כזו אהבה = אחד.
אלא בגלל שכאשר מבינים שהכל אחד
אז איך אפשר שלא לאהוב?
את זה הבנתי לבד.
בגלל שחיפשתי כל החיים
להשלים את האחד המיוחד שלי
והבנתי שהוא כולו כלול באחד המושלם הכולל.
אז ממש קל לי לאהוב את הכל
מהמקום בו אני לבד
אבל עד שהאמת תגיע אל מקומה הטבעי
על כס המשפט
והמלכות תמתק את כל הדינים בשורשם,
אני מסוגל לשנוא
את כל מה שמעכב את האהבה לבא !
וזה טיפשי לגמרי לחשוב שאפשר,
לאהוב את השנוא
כי השנוא הוא הפך האהבה,
ויש טיפשים שחושבים
שמי ששונא אינו יכול לאהוב,
ואני טוען שמי שלא שונא את הרע,
המעכב את האהבה,
הוא שונא גדול לאהבה…
וזה בלבול שמטריף את הדעת
לכל תוצרי המערכת הקלוקלת
שתפקידה להשניא את האהבה האמיתית
ולהפיץ דווקא את סוג ה"אהבה" המטונפת,
המתגולל ברחובות.
כך המערכת הופכת את היוצרות
ומלא אהבלים המשרתים אותה
מדקלמים שם במרחב את השקר המוצג – כאמת.
ואת הסחי והמיאוס והתועבה – כאהבה.
אז אני במקום הלבד שלי
מחזק את הגדרות, וסותם את הפרצות
כדי שהאהבה השוררת במקום הלבד שלי – לא תנזק.
כי שמורת הטבע – במקום הלבד שלי
היא מקום בו יש אהבה
שאינה בנמצא בעולם הטינופת העכשווי,
ואיתה אני שמח
וכל מי שאתי שמח עמי,
כי יש הרבה אתי במקום הלבד שלי,
כאלה שאוהבים את האהבה הגדולה
שנוצרת במקום הלבד שלי.
כי במקום הלבד שלי איני קיים
אני מבוטל לגמרי
לכן יש שם מקום
לכל אחי ואחיותי בני ישראל המקוריים
אלו שמבינים את מה שכתבתי פה
וגם לאלו שלא מבינים אבל רוצים להבין 
ט"ו באב ? כל רגע.
בני ישראל המסולאים בפז
תקח אתכם האהבה אל מקום הלבד
שם נהיה כולנו יחד עם האחד השלם
שם נהיה כלולים כולנו
