המגיד הקדוש מקאז'ניץ זיע"א
היה רגיל לספר מדי שנה לפני פסח אלו ה-ג' סיפורים
ואמר שמסוגל להשפיע לבני ישראל צרכי פסח בהרחבה .
וכבוד קדושת בעל ה-"שומר אמונים" זיע"א ציוה לספרם ביומא דהילולא של
הנועם אלימלך זיע"א
א
היה יהודי שהיה מתעסק לפרנסתו במכירת יין ונסע לפני פסח עם החבית כדי למכור את היין, ועבר עם החבית את הגבול ממדינה למדינה. וכשעבר את הגבול תפסוהו שומרי הגבול ולקחו ממנו החבית כי מחוקי המדינה היה שאסור לסחור בלי רשיון מיוחד ליין. ונסע היהודי לרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע ובכה מאד שלקחו ממנו החבית ומהיכן יעשה עתה את החג. אמר לו הרבי רבי אלימלך שילך ויאמר לשומרי הגבול כי בחבית יש מים ולא יין, וכשביקש טעמו וראו כי אכן כדבריו והחבית מלאה אכן מים, נתנו לו את החבית חזרה ושילחוהו לביתו.
הלך היהודי וחזר אל הרבי רבי אלימלך ותינה את צערו שמה יעשה עתה בחבית שכולה מים ומי יקנה זאת ומהיכן יהיה לו לעשות צרכי פסח? אמר לו הרבי רבי אלימלך שיטעם מהחבית ויראה שהיא מלאת יין. וכך היה שהחבית היתה מלאה שוב יין, מכר היהודי את היין והיה לו כל צרכי החג בהרחבה לו ולב"ב.
ב
היה היה יהודי שעבד אצל פריץ, פעם לפני חג הפסח התפאר בפניו הפריץ ואמר: נכון שאילו לא הייתי נותן לך פרנסה היית גווע ברעב? היהודי שהיה ירא שמים ענה לפריץ: ח"ו הלא יש קוב"ה בשמים והוא המפרנס אותי כשאתה רק השליח ואילו לא היית אתה השליח היה הוא מפרנסני בדרך אחרת. הפריץ כעס מאד לשמע התשובה ופיטר את היהודי מעבודתו. היהודי הפך לעני ולא היה לו במה להכין את צרכי החג.
לפריץ היה אוצר של מטבעות זהב והיה נכנס הפריץ מדי פעם לאוצר כדי לנקות ולספור את הכסף, והיה מנקה את המטבעות ברוק שבפיו, לפריץ היה בביתו קוף שכידוע עושה מה שרואה שעושה האדם, כשנכנס הפריץ לאוצר כדי לעשות במטבעותיו נכנס עמו גם הקוף וכשראה שהפריץ מכניס המטבעות לפיו חשב שזה אוכל וכשיצא הפריץ התחיל גם הוא מכניס מטבעות לפיו ובלעם. וכמובן שלאחר כמה ימים בהיות בטנו מלאה מטבעות מת והתפגר.
הפריץ שלא ידע ממה התפגר הקוף ציוה למשרתו שיזרוק את הקוף בחלונו של היהודי כדי לשחוק למשבתו. אך כשנפל הקוף לרצפת בית היהודי נקרעה בטנו ונפלו מטבעות זהב לרוב, הלך היהודי וקנה כל צרכי החג לו ולבני ביתו בהרחבה.
בליל החג שלח הפריץ את משרתו לבית היהודי כדי לבדוק אם יש לו מה לאכול, וחזר ואמר לפריץ שיש ליהודי כל טוב. שלח הפריץ וקרא ליהודי ושאלו מאין היה לו להכין את החג וסיפר לו היהודי כיצד נפלה לו חיה לביתו ומבטנה נפלו מטבעות זהב, ואז הודה לו הפריץ שהקב"ה הוא שזן ומפרנס לכל. וכך היה ליהודי לקנות את צרכי הפסח ומלבושיו בהרחבה לו ולב"ב.
ג
פעם היה מלך שאבדה לו טבעתו וציוה שיחפשו הטבעת ומי שיקבל ע"ע לחפש הטבעת יתן לו המלך מעות רבות כדי שיהיה בידו האמצעים לחפש.
היה שם איזה יהודי שהיה עני ואביון ולא היה לו במה להכין צרכי החג , אמרה לו אשתו לך גם אתה אל המלך ואמור לו כי הנך רוצה לחפש הטבעת והוא יתן לך כסף וכך נוכל לעשות הפסח. שמע היהודי לעצתה והלך אצל המלך ונתן לו המלך מעות רבות והוא קנה בכסף להוצאות החג בהרחבה, ולא זו בלבד אלא שהזמין אורחים רבים לליל הסדר ועשה שמחת יו"ט בהרחבה גדולה מאד.
ואצל המלך היה כומר יועץ בשם "דיינו" שהיה שונא ישראל ולא היה יכול לסבול איך היהודי הוציא כסף מהמלך לעשות את החג בשמחה ובדיצה. והלך אצל המלך בליל החג ושאל את המלך וכי נראה למלך שהיהודי מחפש את הטבעת לך וראה איך הוא עושה סעודה גדולה בכספך ובכלל אינו עוסק בחיפוש. והביא את המלך לחלונו של היהודי ועמדו תחת החלון והביטו פנימה וראו שהיהודי יושב בראש השולחן. ומנהגו של היהודי היה שכשהיה אומר חרוזי אילו… דיינו, היה אומר את החרוז וכל המסובים היו אומרים דיינו. וכששמע המלך שהיהודי אומר משפט וכולם עונים דיינו, הבין המלך שהיהודי חוקר כעת את המסובים בענין הטבעת וכולם עונים שדיינו הוא הגנב, מיד ציוה המלך לאסור את הכומר היועץ והכוהו עד שהודה שהוא זה שגנב את הטבעת.
והמלך נכנס והודה ליהודי על שמצא לו טבעתו וכך עשה היהודי פסח בהרחבה גדולה מאד.
