לפני כמה שבועות ישבתי בין צרעה לאשתאול לעת ערב
עם חברים שלא פגשתי מזמן…
כל אחד מהם מוביל דרך כלשהיא
לכמות כבשים שונה
שתקתי ….
אז הוא אמר לי…
אתה על המחשב הא ?
מציאות וירטואלית הא ??
החיוך בזוויות פיו היה מלא סרקזם מהול בציניות לועגת
שתקתי רגע…ושאלתי אותו בחזרה
ומה כל זה כאן מסביב?
זה לא הכל דמיונות?
כאילו נחת לו קורנס על הפדחת
הוא נכנס למגננה…
לגם מכוס היין שזילפה לו אלכוהול לתוך העשן במוחו
זה תלוי במשקפיים שלך הוא אומר לי
אמרתי לו שגם דרך המשקפיים שלי אני רואה שזה הכל דמיונות
אבל חוץ מזה גם בלי המשקפיים זה דמיונות.
הוא ניסה עוד כמה ניסיונות עם תאוריות ניו אייג' חדשות
ואז כשאמרתי לו שלמרות שאני שומע אותו
אני כאן לבד בעולם, אני והקדוש ברוך הוא
זה מה שיש…
ומה שהוא מרעיש לי באוזן זה הניסיון שלי
אז הוא הסתכל עלי – לא מבין איך יכול להיות?
הוא הרי מכיר אותי שנים ארוכות ומלא עניינים עברו עלינו יחד
אעעע….אמרתי לו….גמרתי עם ההצגות.
אמרתי מזל טוב למי שבאתי בשבילו
לקחתי את הרגלים, וחזרתי ל'מציאות הוירטואלית' שלי
כאן אני בטוח שאני לבד…
עם הבורא .
אתמול הזמינו אותי לקדיתא
צעקה אמרו לי
אבל בגלל ההוא מהפעם הקודמת החלטתי לא ללכת
גם בגלל שצועקים שאין מספיק חומר
כדי להקליט יותר טוב את הוודסטוק
שמנסים כל הזמן להחיות
חזון העצמות היבשות
מצב הרוח שלי מתאים לתחית המתים
מלנכוליה אינה אהובתי
אבל היא שכנה שלי וכל היום דופקת בדלת
אז קניתי לה תותים
וזהו
היא עסוקה עם זה.
מלנכוליה לא
את אינך אהובתי, וגם כשכנה לי לא רוצה בך.