הפוסט המובא להלן נכתב ב”סקופים רוטרנט” לפני כעשור ע”י “זרובבל” [עבדכם הנאמן]
כתשובה לאיזה יחצ”ן של ש”ס ששרץ שם באותה תקופה,
והשתלח בי עם השאלה הדרמתית
” איך אתה מעז לפקפק בפסיקה של הרב עובדיה (שהיה בין החיים באותה תקופה)?”
זהו פוסט שאפשר ללמוד ממנו רבות לכל החפץ באמת.
#
טוב נו…
האמת ? לא כל כך רוצה להתעסק עם זה
אבל הואיל ובכל מה שאני עושה יש קו אחד יסודי
לאורך כל הדרך אני מרגיש מחוייב
אז שימו לב.
מה הקשר בין כל הכינויים שאביא לפניכם עכשיו:
“שורשים עמוקים” – “פרסטיק” – “מוריד המסכות הלאומי”
“שעטת הנצח” – “מרדכי היהודי” – “mordechai” – “זרובבל” ?
כל הכינויים הללו הם חלק מכינויים שהשתמשתי בהם
לאורך שנות שהותי ברשת האינטרנט הישראלית.
עם כל כינוי אפשר לגגל ועם קצת כלי חיפוש למצוא את התקופה
ופוסטים עתירי מידע ותוכן בכל במה שמצאתי לנכון כמתאימה
להפצת חזוני ברשת הישראלית .
הערב אני רוצה לעסוק ברב עובדיה ז”ל ובבני משפחתו
לא בגלל שאני סבור שצריך לעסוק בזה
מצד הבחירות המשמשות ובאות
רק המחשבה על זה מעוררת בי בחילות
וכל מי שמכיר אותי קצת
יודע שהמקום שאני מתבונן ממנו רחוק מאד
מהזווית הסלונית הסטנדרטית
של המיינסטרים ה”ישראלי\חרדי\לאומי”
זווית ההסתכלות שלי לעולם ומתמיד הייתה לגמרי מחוץ לאקווריום
זה ממש לא משנה שכולם סברו
שאני ממש דג כמותם ששוחה בתוך האקווריום
אז ניגש רגע לעניין שלשמו התאספנו כאן היום
הרב עובדיה ז”ל ובני משפחתו וש”ס.
בתחילה אביא לפניכם כמה עותקים של פוסטים
שפרסמתי ברוטרנט עם הניק “זרובבל”
לפני כשנתיים, כמדומני ממש לפני הבחירות הקודמות.
אתם מוזמנים לקרוא ולהתרשם ממה שראיתי אז
עוד לפני שהדברים התרחשו, והפרספקטיבה תעזור לכם
להבין למה אני עושה את זה.
יש לי כאן בבלוג כמה וכמה רשומות העוסקות בנושא וקשורות אליו,
כדאי לכם אם חפצי אמת הנכם לעבור עליהן.
כאן
כאן
————
ניק בשם “פסקל” דמות של חרדי ספרדי
אוהד ש”ס גרופי מבוטל אל הרב עובדיה
שבשבילו הוא האלוקים.
“צריך להבין יסוד מוסד.
חכמים הזהרו בדבריכם !!
ולמה הכוונה כאן, אני אסביר –
אתה לא יכול לקחת את ראשות הדור, לבטל בעזות,
את שאר תלמידי החכמים באופן גורף,
ליצור אוטוריטה המתיימרת להוות סמכות כללית של בני ישראל,
לחבור לרשעים ובמשך שלושה עשורים להתנהל יחד אתם
דרך פשעים עצומים נגד
עם ישראל וארץ ישראל שחלק מהם קשורים במערכת המשפט
שנכון להיום הוא יוצא נגדה.
במידה מסויימת הרב עובדיה הוא
הממנה של בית המשפט שהוא קובל כנגדו,
ויש לו אחריות מניסטריאלית למתרחש בו, הואיל
והוא יכול בהוראה שלו להוציא את ש”ס מהממשלה
בדרך כזו או אחרת יש בידו להשפיע, ואת השפעתו
הוא בחר לתת בידי אינשי דלא מעלי,
ואל תגיד לי, אין לך רשות להרהר אחריו,
כי זה לא נכון, ואין זו דרכה של תורה.
בטח ובטח אחרי טעויות חמורות ביותר שלו
במשך העשורים האחרונים שבהם
לא רק שנגרם נזק לבטחונה של ישראל,
אלא אף נרצחו בני ישראל ודמם ניגר כמים בעקבות בחירתו.
אתה מבין מה אני אומר פסקל?
ברור לי לחלוטין מדוע מתערער מעמדו בסוף חייו,
ומדוע כל עולמו שבנה יעלם ולא יוותר מש”ס מאומה
ביום שבו ילך לתת דין וחשבון על בחירתו.
יכול להיות שהדברים שאתה קורא נראים בעיניך קשים,
אולם אם תתבונן אתה תראה את האמת המונחת בהם.
גם דואג ואחיתופל היו גדולי תורה
(שלעומתם כל חכמי הדורות כקליפת השום)
ושניהם נטרדו מעולם הבא בגלל סיבות דומות.
אני לא שופט, אולם יחד עם זאת עיני לא סומות,
את דברי אלו אני טוען בעדינות יתר כבר למעלה משני עשורים,
והם מתועדים ברשת.
היום מתברר בדיעבד בעניין זה (כמו בעניינים אחרים) שצדקתי.
לרב עובדיה אין כל פתחון פה על שופטי ישראל.
ממשלת ישראל שבה הוא חבר ממנה אותם.
הוא יכל להשפיע , ובחר לא לעשות זאת.
לכן אינו יכול לאחוז במקל משני קצותיו.
בכל מקרה, מדובר כאן על דברים בטלים,
כי הכל עומד להשתנות לחלוטין בזמן הקרוב.
משהו רע מאד עובר על ההנהגה הרוחנית של עם ישראל בעת הזו.
דומה כביכול כל העולם כולו מתמצה בארבע אמות שמסביב
לסטנדר שממילא כל סנטימטר מהם עמוס
בעסקנים קטנים מלאים נגיעות אישיות
שקשורות בממון שררה וכבוד.
הלכות הנוגעות למראית העין, ודרכי שלום נדחקות
והיושבי על מדין שולפים חרבותיהם ויוצאים למלחמת מצווה
על…..קש וגבבה…..וברורה לכב’
הנימה בה נאמרים הדברים….
אז נכון שגם עצם התיחסותי זו נופלת בגדר דברי שלי,
ובטח בעקבות נהיית צאן קדשים בעיניים
עצומות אחר תיישים עיוורים אלי פחת,
אומר דברי ללא חת, למען יראו וישמעו
גופא.
היכלי מלכות, פלס, יתד, “עיתונים”? במאי עסקינן ???
בגורלו של עם ישראל בעת הזו? ואידך זיל גמור.
ואם תאמר יוצאים הדברים מפרופורציה בשל גחמות הרצים היוצאים
דחופים בדבר המלך…. על דא כבכינא,
“אבדה חכמת חכמיו.” עוסקים בזוטות חסרות כל חשיבות.
לא רק אני אלא עוד משמנה וסלטה
לא קיבלו את הרב עובדיה כפוסק.
העדיפו לשתוק ולהמתין.
במקום לדבר את דברי,
אצטט את “חובת הלבבות” שער יחוד המעשה פ”ה.
“על כן הזהר שלא יהיו צעדיך נוטים מדרך אבותיך ומנתיב הראשונים
לדרך חדשה בדויה מהלב, והזהר שלא לסמוך על שכלך, ושלא
תלך רק אחר עצתך, ושלא תתחשב רק בדעתך, ואל תחשוד את
אבותיך שהדרכים איך להגיע לטובותיך שהנחילו לך, אינם נכונים,
ואל תסתור את העצות שלימדו אותך, כי אין עצה שתעלה ברעיונך,
שהם לא ידעו אותה כבר לפניך, ושלא הבינו את כל הטוב והרע
שיצמח ממנה.
וקח בחשבון שיכול להיות שלכן נדמה לך כי עצתך היא יותר טובה
מעצת אבותיך,
מפני שהנך מבין רק את הצד החיובי שיש לכאורה בעצתך,אבל
הנזק שיצא ממנה בעתיד נעלם ממך, ומפני שבמעוט עיונך הנך
רואה רק את הצד ההגיוני שבעצתך,
ואינך רואה את הטעות שלה,ואת הנזק שיצמח ממנה, וכבר אמר
שלמה המלך החכם באדם (משלי כב כח) אל תסג גבול עולם אשר
עשו אבותך (אמר המעתיק: אל תבטל את המנהגים והגדרים
הקדומים אשר עשו אבותיך – רש”י ורלב”ג) ונאמר (משלי א’ ח’)
שמע בני מוסר אביך ונאמר על מי שמטיל דופי במנהגי אבותיו. ועוד
נאמר (משלי ל’ יא) דור אביו יקלל – המזלזל באבותיו ונוטש את
תורתם ואת דרכם בחושבו שהוא מבין יותר מהם, דור זה חושב
שהוא טהור בעיניו, אך לאמיתו של דבר אינו אלא טמא ומתועב
ומצואתו לא רוחץ (מרפא לנפש, פת לחם וטוב הלבנון).
כבר נשמע קולם של תלמידי חכמים בדור
המבקרים את דרכו של הילקוט יוסף,
שחסו על כבודו ולא פרסמו מסקנות חריפות בנדון.
ואין זה אלא שגיאה חמורה.
הואיל והם לא חסו על הכבוד של כמה וכמה חכמים של כל
הדורות, וחסו על כבוד הילקוט יוסף שאיננו כשאר הפוסקים אלא
שונה בהחלט, בזאת שאינו מסתפק להציג את דעתו בלבד, אלא
מתאמץ להעמיד את דעתו כדעה המובילה ומנסה להחליש את כוחו
של המנהג(נגד דעת כל העולם) עד כדי ביטולו
(מידי פעם נשמע קולו ש”מרוקו מתה” ו”עירק מתה”) .
אין שום היתר בעולם לחכם לבטל דעת חברו. כל עוד יש לו על מה
שיסמוך, ועוד יותר כשמדובר בדעת חכמי הדורות ומנהג העולם.
להורות לאשה השואלת, שלברך אחרי הדלקת נרות היא ברכה
לבטלה, זו הוצאת לעז על חכמי ישראל, וכפירה באמונת חכמים.
ואין זה פלא, שהמושגים של אמונת חכמים ומנהג ישראל נעשו כל
כך מטושטשים עד כדי בלבול.
התוצאות ברורות, יצא שם רע על כמה עדות ובפרט על עדת
המרוקאים.
ההשמצה על חכמי מרוקו נוראה.
הילקוט יוסף הוציא כמה חוליות מן שרשרת המסורת ומנסה למלא
את החיסרון עם התורה שלו, וזה בלתי אפשרי אחרי ששבר את
השרשרת. כל חוליה וחוליה מציגה פרק זמן בתולדות עם ישראל,
ומספיק שתחסר חוליה אחת כדי להפסיק את הקשר למעמד הר סיני.
אנשי הדור הזה ובפרט עשרות אלפי בעלי תשובה קיבלו מהילקוט
יוסף את התחוושה שאנחנו יותר חכמים ומעודכנים בידיעות התורה
יותר מהחכמים שהקדימו אותנו, ודבריהם צריכים בדיקה, אותה ערך
הילקוט יוסף, וליקט אוכל מתוך פסולת והעמיק והעמיד באופן שאין
ולראיה אביא לפניכם מה שכתב בהקדמה לספר טהרת הבית כותב
בין היתר וז”ל:
והנה אזכרה ימים מקדם לפני כארבעים שנה שנודע לי אחר
החקירה שכמה עדות, ובפרט מעדות המזרח, לא ידעו כלל שיש
לעשות הפסק בטהרה לפני ספירת שבעה נקיים….לא ידעו דיני
בדיקות….ולא ידעו כלל מדין פרישה סמוך לוסת, ולא הבינו בדיני
כתמים ובדיני חציצה וטבילה ועוד, אע”פ שהיו יראי ה’ ומחזיקים
בתורתנו הקדושה, והקילו במה שראוי להחמיר על פי הדין, והחמירו
במה שראוי להקל….וכל זה בא להן מחסרון ידיעה, ואבותיהן
ובעליהן לא ידעו מזה כלל….” וכך ממשיך לתאר את חוסר הידיעה
שהיה לאנשים מהדור הקודם כולל יראים ותלמידי חכמים, ואיך
למעשה היוצא מדבריו שהיו בועלי נידות רחמנא ליצלן. כך שבני
דורנו הקוראים את הדברים האלה על בני הדור הקודם, ללא ספק
ישאו קל וחומר, אם בדיני כרת כך, מה נגיד על שאר דינים? ובוודאי
יגיעו למסקנה שבני הדור הקודם היו בורים בהלכה ולא זכו לתורה
שזה הפך האמת והשמצה נוראה על חכמי הדור הקודם.
בשנת תש”ס יצא לאור הספר “דברי שלום ואמת” בהוצאת הספריה
הספרדית מכון בני יששכר” ירושלים לשם חיזוק כמה פסקי הלכות
של חכמי צפון אפריקה נגד הערעור שיצא עליהם מהילקוט יוסף.
המחבר הרב שלמה טולדנו מביא כמה מנהגים עיקריים במקביל עם
דברי הילקוט יוסף, ומרומם ומחזק את המנהגים עם מקורות על פי
ראשונים ואחרונים, ומצליח לפרק את הטענות של הילקוט יוסף.
המעיין בספר יבא למסקנה שאדני הפסיקה של הילקוט יוסף
מפוקפקים אם לא מוטעים לגמרי.
אם כך, איך התקבל הילקוט יוסף כמעט בכל בית יהודי?
על ידי פרסומת עצומה, ומימון של ה”שותפים”
בעלי המאה\דעה מחבורת הכופרים והמורדים באלוקי ישראל
השולטים בעת הזו, וניצול האמונה והתמימות של אחינו
הספרדים שהתבטלו לחלוטין ל”מרן פאר הדור והדרו שר התורה”.
כתב רבי חיים פאלג’י בספרו משא חיים
(חלק המנהגים מערכה ג’ אות כ”ח)
אין כח ביד חכם גדול, ואפילו גדול הדור לשנות שום מנהג.
וכן כתב הרב מים רבים(או”ח סימן ד’ ד”ג ע”ג)וז”ל: כבר פסקו כל
הפוסקים שאין בדור הזה מי שיוכל לשנות שום מנהג הקדמונים”.
ומרן השולחן ערוך שקיבלנו הוראותיו כתב בהקדמתו לספרו בית
יוסף:
ואם בקצת הארצות נהגו איסור בקצת דברים, אע”פ שאנחנו נכריע
בהיפך, יחזיקו במנהגם, כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר,
ואסור להם לנהוג בהיתר…”עכ”ל.
והנה מצאנו בדברי הילקוט יוסף שבנוסף לביטול מנהגים שנהגו
קדמונים כגון עניין איסור לערוך נישואין בימי בין המצרים
שעל זה כתב הבן איש חי בפרשת דברים אות ד’ –
אע”ג דמדינא אין אסור בנישואין אלא מר”ח עד ט”ב,
עם כל זה נהגו לאסור מן י”ז בתמוז עכ”ל.
וכן
כתב הרב יעקב סופר בספרו כף החיים (ס’ תקנ”א אות ל”ג, ועיין גם
באותיות מ”ב עד מ”ד) וכן כתב הרב נתיבי עם (ס’תקנ”א) והרב
שיורי הכנסת הגדולה (או”ח טור סי’ תקנ”א ה’) כתב (לפני 300 שנה)
שכך נהגו באיזמיר ואף נוהגים לא לארס ולא לשדך, וכן יותר מאוחר
מעיד הרב חיים פאלג’י (שו”ת לב חיים ח”ב סי’ כ”ו) שכך המנהג
בעירו איזמיר, וכן הוא המנהג בג’רבא(ברית כהונה או”ח מערכת ב’
אות י”ג) וכן הוא המנהג בתימן(עריכת שולחן קורח ח”א, בהלכות
וכן הרב ברוך טולדנו העיד בספרו קצור שולחן ערוך(הלכות ט”ב סי’
שפ”ז או ט”ז) שכן המנהג במרוקו ואפילו לא לארס או לשדך.
והנה הבאנו עדות ברורה מחכמי ספרד מהדורות הקודמים על
המנהג שלא לערוך נישואין מי”ז תמוז עד לאחר ט”ב, שהתפשט
ברוב עדות המזרח עד המערב.
למרות זאת לעת עתה הרבה מהספרדים נוהגים לערוך נישואין מי”ז
בתמוז עד ר”ח אב, בניגוד למנהג העולם והם סומכים על הילקוט
יוסף שכותב בזה הלשון:
ב”מנהגי ימי בין המצרים” אות א’: יש נוהגים שלא לערוך נישואין
כלל מיום י”ז בתמוז עד תשעה באב, שהם ימי בין המצרים, וכן
המנהג במדינות אשכנז,
ומנהג הספרדים ועדות המזרח לערוך נישאון מי”ז בתמוז עד ראש
חודש אב….
וכן המנהג בירושלים, והוא מנהג נכון וישר וכדעת מרן השולחן
ומה יש לענות לחכמים והרבנים הגדולים המוזכרים לעיל שהעידו
על המנהג?
אני לא “מחנך רבנים” אלא יהודים תמימים כמוך
שהולכו שולל על ידי תעמולה שאין לה אח ורע
“אנשים רפי שכל שמדמיינים דימיונות” היא אכן הגדרה קולעת.
הסברתי כאן ארוכות, הרב עובדיה אינו “רבן של ישראל”
הוא רב של עדה מסויימת שקבלה אותו כרבה הפוסק
יש כמוני אלפי יהודים שהרב עובדיה אינו רבם.
כאדם שלא קיבל את הרב עובדיה כפוסק,
וכאחד שאינו נמנה על עדת צאן מרעיתו
אני קובע מפרספקטיבה של שנים שהנזק שנגרם ליהדות בשל
הצהרות שכאלו שמשוחררות לפרהסיה כהלכה לכלל ישראל
[בפרט בעיתוי הנוכחי] נזקן רב וקשה יהיה לתקנו.
דבר זה מצטרף ל”מבחן התוצאה”
המתמשך באשר לכל פעילותה של
“עדה” זו ומנהיגיה לאורך שנות הדור האחרון שגידלו כאן.
כיהודי, אין כל איסור להביע דעה כמו שאני עושה זאת,
ואין בדבר משום פחיתות כבוד לרב עובדיה ,
הואיל ואינו צריך להסכמתי בוודאי,
אלא שאת דברי שאני אומר כאן,
אין מי שיאמרם, ויש לאומרם !!!
סתימת הפיות המאופיינת בתגובה חסרת דעת התורה שלך
היא בדיוק הגורם מספר 1 לתופעה של דורות שלמים שהות[ט]עו
מדרך השקפת האמת כפי שהייתה נהוגה לפני שהילקוט יוסף זכה
ליחצנות בסדר גודל כלל עולמי שממומן על ידי ממשלת ישראל
אשר על כן אבקשך, אם רצונך להתדיין עמי ,
להתרחק מדרך עמי ארצות זו
ולזכור שהיהדות שייכת לכלל בני אברהם יצחק ויעקב
ולכן ברור הוא שאם מתפרסם בשיעור לרבים
איזשהוא דבר שיבוש שרבים יכולים
לטעות בו ולאבד חלק טוב כגון טבילת מקווה לגברים,
אזי אין כל ספק שאעמוד בריש גלי ואומר שלא כך
היא דעת גדולי החסידים שהורונו שלא יעבור יום אחד
בלא טבילת מקווה בוודאי בדורות אלו
בהם מבול האפיקורסות והפרהסיה מלאה בפריצות
שלא שיערוה אבותינו, שרק טבילת מקווה יכולה להועיל כנגד זה
ועל אמירה אומללה כזו קבל עם ועולם בדור שכזה
המדברת על שאין מעיקר הדין צורך לטבול במקווה
אלא בערב יום כיפור, או לדבר על עם ישראל
כאיכרים בורים שאין בהם מי שיכול לקרוא
מגילה ולכן אשה ש”למדה במוסדותינו”
תקרא לכתחילה בברכות בבית הכנסת….
עכשיו משברור לך שאתה בכלל לא בר הכי לדבר מזה
אז מה לך להיות כאן פרוונקא לדבר שטות?? כבוד??
אמרנו דברינו זה כאן כדי להודיע ולהוודע שרחמי שמיים מרובים
נצרכים לדור היתום והמבולבל בו אנו חיים שרב בו הנזק הבלתי
הפיך שנעשה כדברי הנביא:
אבדה חכמת חכמיו.
ואין לנו על מי לסמוך רק על אבינו שבשמים.
