תולדות משפחת עבו – מירון – סג’רה – טבריה. היסטוריה שלא כתובה בשום מקום רשמי!

חלק מדברים שאמרתי יחד
עם עוד שניים מבני דודיי
בתחילת השבוע, ביום שחרור טבריה.
אהלן וסהלן למשפחת עבו טבריה.
כפי הידוע לחלקכם שכן טרחו ובאו
לכיכר המסגד ביום שחרור טבריה,
שם ישבנו איציק כוכבי , עומר בן ארוש , ואנכי,
וסיפרנו את הידוע לנו, לאחר מחקר מעמיק וחפרני,

על תולדות משפחתנו.

תשאלו את אלו שכן באו, על ההתרגשות שאחזה
בקהל השומעים שישב מרותק, כשהצפנו לתודעה

פרטים רבים שלא היו ידועים.

כאן בפוסט הזה אביא לפניכם
את הפתיח שממנו תוכלו

לדלות ידיעות שאינכם יודעים על אבות המשפחה.

בהמשך אעלה פוסט מיוחד,
בעניין חשוב ודחוף

שנודע לנו תוך כדי החיפוש…

להלן תולדות משפחת עבו – טבריה.
לפני שנגיע אל מאורעות שחרור טבריה
וסיפורי הגבורה של בני משפחת עבו לדורותיה
אני אתן סקירה היסטורית בראשי פרקים על מנת
שנקבל פרספקטיבה נכונה להבנה
מהיכן הגיעה גבורתם הגדולה של בני משפחת עבו,
שבנוסף עם עוד בני משפחות וותיקים, זכו ועשו היסטוריה
כשגרמו לכך שטבריה תיזכר לעד
כעיר היהודית הראשונה שהשתחררה מעול הערבים

עוד לפני קום מדינת ישראל בפורמט המוכר נכון להיום.

מקור השם עבו לקוח מתוך מזמור קיא בתהילים
“ע’שויים ב’אמת ו’ישר”
ואכן 3 מילים אלו מתוך ספרו של דוד המלך זכותו יגן עלינו,

מאפיינים את כל תולדות המשפחה עד עצם היום הזה.

נתחיל
שורשי המשפחה כפי המסופר בין זקני השבט נעוצים
בגירוש ספרד בו נאלצו בני עמנו לצאת לנדודים בגלויות
על מנת לא לעזוב את אמונת אבותנו,
הואיל וזו הייתה גזרת הגירוש,

מי שרוצה להישאר בספרד חייב להתנצר !!

אבות המשפחה כמו אלפים מבני עמנו יצאו לנדודים,
והתיישבו באלג’יר.
300 שנה לערך לאחר מכן
בשנת 1830 פלשה צרפת לאלג’יר
וכבשה את רוב חלקי המדינה.
מצבם של יהודי צפון אפריקה
שהיו תלויים בחסדי שליטים ערבים עד אז
החל להשתפר קמעה עם הגעת פקודות שונות ליהודי אלג’יר
שאפשרו להעניק לקהילה היהודית נתינות צרפתית (צו כרמיה 1870).

באותה תקופה ומדובר לערך כלפני 250 שנה.

משפחת עבו המורחבת שהונהגה ככול הנראה
ע”י רבי שמואל עבו זצ”ל
החליטה להיענות לקריאתו של מנהיג המשפחה

לעלות לארץ ישראל.

זו הייתה החלטה כבדת משקל באותו זמן,
הואיל וארץ ישראל
הייתה תחת שלטון הטורקים
הישוב היהודי שהיה מועט יחסית ליושבי הארץ,
היה דל, הן מבחינת משאבים והן מבחינה מספרית,
וסבל מצרות גם מיושבי הארץ הערבים,

וגם מהכבדת עול השלטון העותמני.

רבי שמואל היה סוחר בדים עשיר,
שאת עושרו הרב עשה
מזכיינות על צבע הבד “אינדיגו”,
שייבא מהודו,

ומטבע הדברים מסחרו התפשט לכל העולם.

קשריו הענפים הגיעו עד לשלטונות הצרפתים

ומשם אל קשרים שנטוו בכל מדינות העולם.

רעיון העלייה לארץ ישראל
היה בבחינת מעשה מאד חריג

אולם הוא התקבל על כל בני המשפחה.

העובדה שכל בני המשפחה נחשבו נתינים צרפתיים

הקלה מאד על העולים.

רבי שמואל וכל בני המשפחה
מכרו את הנכסים הרבים

והחלו לצאת בקבוצות קטנות אל ארץ ישראל.

רבי שמואל בחר להתיישב בארץ הגליל

בעיר צפת.

רק כדי לסבר את האוזן אספר לכם:

הקונגרס הציוני הראשון התכנס ב 1897
רבי שמואל ובני משפחת עבו
הגיעו לגלילה של ארץ ישראל
כבר ב 1817
הרבה לפני שהרצל בכלל נולד !!
חדור ברגשות עזים של שליחות
רכש רבי שמואל עבו 7500 דונם באדמות הגליל,

שנקנו לו בקושאן טורקי.

על אדמות אלה ניבנו לאחר מכן
השכונה הראשונה של ראש פינה,

הישובים יסוד המעלה, ומשמר הירדן.

בין האדמות שרכש היה הר מירון
וציון רבי שמעון בר יוחאי זיע”א.
בזכות קשריו הענפים עם השלטונות הצרפתיים
מונה רבי שמואל להיות קונסול צרפת לשלטון העותמני

ששלט בארץ ישראל.

מעמדו הרם והשפעתו נודעו בכל הארץ,

ורבים נושעו מהגביר היהודי האציל.

במהלך שנותיו הראשונות בארץ
המשיכו להגיע מבני משפחת עבו לארץ ישראל
40 שנה לערך לקח המעבר
של כל המשפחה אל ארץ ישראל.
בני דודו של רבי שמואל,
שלהם ולרבי שמואל היה סבא משותף,

הגיעו לצפת והתיישבו בה באותם זמנים.

ארבעה אחים היו בני הדודים.

אברהם, מכלוף, משה, ומסעוד נ”ע.

ארבעה אחים אלו החליטו להקים את ביתם

בסמוך לציון רבי שמעון בר יוחאי זיע”א.

ואכן כך עשו ובסמוך לציון ממש כמה עשרות מטרים

מציון הקבר בנו האחים את ביתם, והתיישבו במקום.

את האדמות קנו בכספם מבני דודם שהיו בעלי הקרקע.

באותם זמנים היה ציון רבי שמעון בר יוחאי זיע”א
מקום מבודד ונטוש, במבנה מט ליפול,

כשכל הסביבה שרצה כנופיות שודדים ערבים.

רבי שמואל עבו זצ”ל נפטר ב 1878,
ותחתיו התמנה לקונסול צרפת,
ב 1879

בנו יעקב חי עבו זצ”ל זצ”ל.

משהתמנה רבי יעקב חי עבו לתפקיד
פעל לנצל את מעמדו הרם, כדי להועיל לאחיו היהודים,
והיה משתמש בסמכותו
כדי לחלץ יהודים רבים מצרות שהתרגשו עליהם

באותם זמנים תחת שלטון הטורקים, וחוקי המוסלמים.

לאחר פנייה של האחים היושבים במירון
אל הקונסול יעקב חי עבו בן דודם
להקל על עולי הרגל שהיו מגיעים במסירות נפש
להילולת רבי שמעון בל”ג בעומר
החליט רבי יעקב חי עבו להיענות
ולשפץ את המבנה ואת החצר,
והגדיל לעשות כשהביא אל אדמות מירון
משפחות עולים מכורדיסטאן

והקים את הישוב מירון.

באותם זמנים גדלו גיבורי סיפורנו,
שלמה בן אברהם עבו, ואליהו בן מכלוף עבו נשמתם עדן

זה לצד זה בחצר רבי שמעון בר יוחאי, ועל אדמות הר מירון.

שלמה הפך בינתיים לנער גברתן ובן חיל,
ששלט בשפה הערבית על בוריה,

גם השכיל ללמוד את מנהגי הערבים בסביבה.

הוא התמחה באומנות הרכיבה
והיה דוהר על סוסו כרוכב מבטן ומלידה.
עובדה זו הביאה אותו לעסוק עם

צעירי עשירי הערבים הידועים בחיבתם לסוסות אצילות.

לאלה היה ידיד נאמן,
ושמע רכיבתו, וסוסיו יקרי הערך יצא למרחקים.

הופעתו החיצונית הייתה מאד נאה ומרשימה והוא נודע באומץ ליבו.

אולם גם פראי אדם מסוג אחר
הסתובבו באותם זמנים משחרים
לקרבן שייפול לחיקם אותו אפשר לשדוד,
אולם שמעו של שלמה כגיבור חיל,
התפרסם לאחר התקלות עמו,
שלאחריה ברחו השודדים מהאזור,
והפסיקו להטריד את הישוב,
דבר שגרם גם לערביי הסביבה
שאימת השודדים הייתה מוטלת עליהם,

להעריך אותו לאין שיעור.

אולם לא נקדים את המאוחר
מארבעת האחים נותרו במירון רק שניים,
משה יצא לשליחות בחו”ל שלא חזר ממנה,

ומסעוד החליט לחזור לצפת.

השניים שנותרו במירון הם
מכלוף, ואברהם.
מכלוף ילד את אליהו, ואברהם את שלמה.
בשני אלה מתמקד סיפורנו.
בהמשך נבין איך השתלבו פתילי חייהם,
ונעשו אבוקה אחת

שאורה הולך וחזק עד עצם היום הזה.

הואיל ושמע גבורתו של שלמה אל כייאל יצא בעולם,
הזמינו רבי יעקב חי עבו להיות

ממונה האבטחה האחראי לביטחונו האישי.

בשנים אלו החל הברון רוטשילד לקנות אדמות בארץ ישראל.
לשם כך שלח את שליחו ….אוסביצקי…
עליו תשמעו בהמשך מבני דודיי.
מטבע הדברים הגיע השליח אל הקונסול הצרפתי
שבחזקתו אלפי דונמים בגליל א”י.
משנוצר הקשר, והחל מו”מ,
תוך כדי שכנוע ולחץ רב שהופעלו על רבי יעקב חי עבו
על ידי שליח הברון להעביר אדמות
לרשות התנועה הציונית שרצתה להשתמש באדמות אלו
ליישב עליהן יהודים,
הסכים הקונסול לתת מאדמותיו לטובת אחינו בני ישראל
על מנת שיישבו את ארץ ישראל.
הואיל וממש לשם כך רכש אביו רבי שמואל עבו

את האדמות.

חלק מהאדמות מכר,
וחלק מהאדמות נתן כתרומה של המשפחה

לישוב ארץ ישראל.

שליח הברון הנ”ל משהכיר את שלמה אל כייאל
ושמע את שמעו כגיבור חייל
שכל תושבי גלילות ארץ ישראל הערבים,
ואף מעבר הירדן, מכבדים את מילתו,
ואימתו מוטלת עליהם, ואף משמש כבורר ופוסק
במחלוקות שנתגלעו בין החמולות השונות,

ביקשו להיות שומרו האישי.

אכן במשך כעשר שנים
ליווה שלמה אל כייאל את אוסביצקי הנ”ל
בכל מסעותיו ברחבי צפון ארץ ישראל,

והגיע אתו עד לבנון ודמשק לשם עסקיו הענפים.

באותה תקופה החלה להתגבש
הקמת חוות סג’רה בגליל התחתון,
ובעצה אחת עם אוסביצקי והקונסול,
הוחלט ששלמה ישלח להיות השומר של החווה שתוקם.
שלמה פנה אל אליהו בן דודו,

וביקשו לרדת עמו להקים את חוות סג’רה , ולשומרה.

הואיל ואביו מכלוף וגם אמו אסתר נפטרו במירון
ולידם נטמנו גם אחיו של אליהו שמעון ואחותו
בנחלת קבורת המשפחה
ממש סמוך ונראה לציון רבי שמעון בר יוחאי,
ועתה משבן דודו הגיבור יחד עם
אביו אברהם ואמו פונים לעבור לסג’רה

החליט אליהו לעבור עמם אל המקום החדש.

וכך שניהם עזבו את נחלת אבותם,
כאשר הם מותירים את ביתם בו גדלו,
במירון, ואת חלקת הקבר

בו קבורים בני המשפחה, מאחור…

הבית נותר שומם
ורק מצבות הקברים והכתוב בהם העיד
על השנים בהם גדלו

בני הדודים על הר מירון.

בני הדודים שלמה ואליהו ירדו להקים את סג’רה.
הם בנו שם את ביתם תוך מלחמה
בחירוף נפש באספסוף ערבי שרעיון הקמת החווה
לא מצא חן בעיניהם, מלחמה תמידית
שבה הוכרח שלמה להוכיח את גבורתו שוב ושוב
בעימותים קשים עם כנופיות פורעים,

שהמשיכו לנסות בעקשנות לסלק את היאהוד.

בעזרת קשריו עם שליח הברון,
ואנשי תנועת הציונות שהגיעו אל החווה,
וביניהם בן גוריון בהיותו צעיר עול ימים,
העמיד שלמה אל כייאל, שומרים מקרב העולים לסג’רה,
עולים שזה עתה הגיעו לארץ ישראל,

מהם קמה בהמשך אגודת “השומר”.

אליהו שנשא לאשה את מזל בת הרב נחום הלוי מצפת,
ילד תשעה ילדים מעשרת ילדיהם של אליהו ומזל בסג’רה.
הילדים שנולדו בסג’רה
מכלוף, שמעון, אברהם, נחום
והבנות אסתר, שמחה, שרה, מסעודה ועליזה.

הבן העשירי דוד ע”ה, נולד כבר בטבריה.

לא היו לו ילדים, לכן בא אל בן דודו אליהו בבקשה חריגה,
להשיא לו את בתו הבכורה אסתר,
שתהיה לו אשה נוספת על סעדה אשתו,

על מנת להשאיר לו זכר ושארית.

אסתר שהייתה עלמה צעירה ויפה
נענתה לבקשת אביה, והסכימה להתחתן

עם גיבור החיל למרות גילו המתקדם.

כך נקשרו פתילי חייהם של בני הדודים אליהו ושלמה
וחברו ללפיד האש ההולך לפני מחנה בני עבו

הטבריאנים עד עצם היום הזה.

משנישא שלמה לאסתר, הייתה האשה הראשונה סעדה
כאמא לכלה הצעירה,
והיא גידלה את ילדיה של אסתר
שנולדו משלמה יחד עם האמא הצעירה,
עד מהרה הפך ביתם לבית ועד
לכל בני המשפחה שגדלו תחת הדרכתם
של שלמה אל כייל ואליהו בן דודו,

וינקו את רוח הגבורה המוכרת כמורשת בית עבו הטברייני.

עד כאו הפתיח.
מכאן ואילך סופרו סיפורי גבורה של שלמה אל-כייאל עבו,
וחלק מפעולותיהם של בני אליהו עבו – מכלוף, שמעון, אברהם, נחום ודוד ע”ה.
גם לתוכן זה נייחד פוסטים בפני עצמם.
שמח על ההתעוררות, ומקווה שהגחלים העמומות
ששומרות על האש, יעלו להיות הלהבה הגדולה
שעליה גדל כל בן עבו בטבריה.
המשך מוצלח לכולנו…🙏☺️
כאן תמונה מהערב בו סופרו הסיפורים עם מנכ”ל עיריית טבריה
ובני משפחת עבו לדורותם.

 

כתיבת תגובה