חור שחור ועין צופה מתוכו? אין עולם הכל דמיונות….רדיפת המחשבה…

פרופסור באוניברסיטה הציג שאלה זו לסטודנטים שלו:
” האם כל מה שקיים, נברא ע”י אלוקים?”.

אחד הסטודנטים ענה באומץ:
“כן, נברא ע”י אלוקים.”
“אלוקים ברא הכל?”, שאל הפרופסור.
“כן, אדוני”, ענה הסטודנט.
 
הפרופסור שאל: “אם אלוקים ברא הכל,
משמעות הדבר
שהוא ברא רוע – מאחר והרוע קיים.
הסטודנט השתתק בשומעו תשובה זו.
הפרופסור היה מאוד מרוצה מעצמו.
הוא התרברב בפני התלמידים שלו
שהוכיח שוב שהאמונה באלוקים היא מיתוס.
 
סטודנט נוסף הרים את ידו ואמר:
“אני יכול להציג שאלה?”
“כמובן”, ענה הפרופסור.
הסטודנט קם ושאל: “האם קיים קור?”
 
“איזו שאלה?
מעולם לא היה לך קר?”.
הסטודנטים צחקו על שאלתו של
האיש הצעיר.
האיש הצעיר המשיך:
“למעשה, אדוני, הקור לא קיים.
בהתאם לחוקי הפיזיקה,
מה שאנו מחשיבים כקור,
מהווה למעשה חוסר חום.
את האדם או החפץ אפשר ללמוד לפי העובדה
האם יש לו או האם הוא מעביר אנרגיה.
האפס המוחלט (460 מעלות פרנהייט)
הוא היעדר חום מוחלט.
כל חומר בטמפרטורה זו הופך להיות
לא פעיל ולא מסוגל להגיב.
קור לא קיים,
אנו יצרנו מילה זו כדי לתאר מה אנו מרגישים
בהיעדר חום.”
הסטודנט המשיך: “פרופסור, האם קיים חושך?”.
 הפרופסור ענה: “כמובן שקיים”.
הסטודנט ענה: “אדוני, אתה שוב לא צודק.
החושך אינו קיים.
 
החושך הוא למעשה חוסר אור.
אנו יכולים לחקור את האור,
אך לא את החושך.
 אנו יכולים להשתמש במנסרה של ניוטון
כדי לפרק את האור הלבן  להרבה צבעים
ולחקור אורכי הגל השונים של כל צבע.
אנו לא יכולים למדוד את החושך.
 קרן אור פשוטה יכולה לחדור
לעולם החושך ולהאירו.
איך אתה יכול לדעת עד כמה חשוך חלל כלשהו?
אתה מודד את כמות האור הקיים.
הלא כן?
 
חושך הוא מושג שהאדם משתמש בו
כדי לתאר מה קורה בהיעדר אור.”
בסופו של דבר,
האיש הצעיר שאל את הפרופסור:
“אדוני, האם קיים רוע?”
הפעם, הפרופסור ענה בחוסר ביטחון:
“כמובן, כפי שכבר אמרתי.
אנו רואים אותו כל יום.
אכזריות בין האנשים,
המון מעשי פשע ואונס בכל העולם.
דברים אלה הן שום דבר אחר מאשר
דוגמאות של רוע.”
 
על זה ענה הסטודנט:
“רוע לא קיים”, אדוני,
או לפחות הוא אינו קיים
בפני עצמו.
 רוע הוא היעדר אלוקים.
הוא דומה לחושך ולקור – מילה שנוצרה ע”י האדם
כדי לתאר את היעדר האלוקים.
אלוקים לא יצר רוע.
 
רוע הוא לא אמונה ואהבה,
שקיימות כמו האור והחום.
רוע הוא התוצאה של היעדר אהבת אלוקים
בלבו של האדם.
 זה כמו הקור, שמגיע כאשר אין חום,
 או כמו החושך, שמגיע כאשר אין אור.”
הפרופסור השתתק והתיישב.
 
יש אומרים ששמו של הסטודנט הצעיר היה – אלברט אינשטיין.

?Take It Or Leave It

מוח האדם האם הוא חור שחור?
השכל – מרחבי היקום?
מהם עיני השכל? המחשבה?
מהי המחשבה?
מחשבה היא התנועה של השכל.
השכל הוא מאגר הידיעות.
המחשבה היא שליח של השכל
למאגרים החבויים בתוכו,
בחיפושו אחר
פתרונות לבעיות הניצבות לפניו.
ע”מ ל”שדך” ידיעות ולצרפן יחד,
יוצאת המחשבה ל”חיפוש” טעונה
בפרמטרים של המבוקש.

אין שתי מחשבות בו זמנית.

ככל שהשכל זך יותר,
כך פעולת המחשבה תהא מהירה יותר.

שידוך הידיעות עובר דרך כלי ההבנה
(המצריכים שדרוג עד להגעה למיומנות של מבין דבר מתוך דבר)
מושחזים, ומחודדים ע”י החכמה,
והתוצר הסופי הוא – דעת.

יש שכל בכח,
שכל בפועל(כשמשתמש בשכלו ומוציאו מכח אל הפועל)
ושכל הנקנה(קניין הדעת הנותר בישות אינדבידואלית אחר הפטירה)
מה שהוא יודע ידיעה ללא הצורך בהקדמות(שאלות ותשובות).

כל המהלך להזדככות השכל,
כדי להחיש את פעולת המחשבה, תלוי בלב.
ככל שהלב נקי יותר מתאוות בהמיות,
כך שלהבת הלב (חום הלב המופק מפעולה מתמדת)
עולה מאליה אל השמן הזך (השכל)
ומדליקה את הפתילה (מחשבה)
להאיר שפע אלוקי (רוח הקודש).

אומר הזוהר הקדוש:

“רדיפה ד`מחשבה למירדף אבתריא” – תרגום:
רדיפתה הטבעית של המחשבה – היא אחר
אור אין סוף ברוך הוא.

פירוש:
לו יצוייר שהאדם היה נקי מכל תאווה ומסך מבדיל
מצד החומר העכור,
הייתה נטייתה הטבעית של המחשבה
להידבק בשורשה
הוא אור האין סוף ברוך הוא –
חכמה אלוקית.

אם כן למה שהמחשבה
לא תרדוף אחר האור אין סוף המתוק
שנטייתה לרדוף אחריו,
בלי מסך ומבדיל?

באמת למה?

בעקבות פניות רבות – “גדולי הדור” – התייחסות.

הפוסט הזה נכתב בפורום הישן שלי בחדרי חרדים בתאריך 23.8.2005
לכן הוא מובא לכאן בהעתקה בדיוק כפי שנכתב.

תחילה, אעתיק לכאן פניה שהיתה אלי בפרטי,
ואת תשובתי אליה, ואחר אנסה לעשות את הבלתי אפשרי לענ”ד,
להסביר את חוסר ההבנה במושג הנקרא רב ותלמיד חכם,
ואת השיבוש שנקלע אליו דורנו בהגדרת המושג מנהיג.

כפי שאמרתי קודם את הפניה והתגובה:

בס”ד

labrak
שלום לכבוד מעלת תורתו

ה”חבל” שלי היה הרגשת צער אישית
על כל מה שעובר עם ישראל ובפרט בתקופה קשה זו.
אין בליבי ח”ו טרוניא
על אף יהודי אלא שקשה לי לראות אותנו מדברים כך על
רבותינו. ונופלים אנו בעצת היצר .
אפשר להביא אין ספור ראיות למצב לכאן ולכאן .
רק שהרגשתי אומרת לי בואו נייחל יחד
ולא נכתת עצמנו כתות כתות חס ושלום
בתקווה שלא נפגעת מתגובה זו או הקודמת
כל רצוני הוא שניגאל ברחמים גדולים במהרה
בימינו

בהכנעה labrak

labrak

השם ישמרך אח יקר.

דע לך שאכן צדקו דבריך.

ואני הקטן האחרון שבעם,

בוכה מרה על שאינה ה’ בידי דייקא להיות קול שופר לזעקה זו שאין מי שזועקה.

האמן לי אחי בן עמי, ידעתי גם ידעתי, ולבי שותת דם על שבר בת עמי.

אולם אין פוצה פה ואין מצפצף.

לא קטיל קנה באגמא עבדך, ושיח וסיג לי בתוך בתי גדולי ישראל, ועל דה קבכינא.

דבריי מדודים ושקולים, ונשמעים חמורים הם,
כי מי יהין בעת הזאת לקרוא בקול גדול את קול זעקת האמת הנעדרת והיא נעדרת?????……וד”ל.

בין הטיפין אלך.

והוא רחום יכפר עוון.”

וכעת אנסה בדחילו ורחימו לשוטט במרבצי חושך ואפלה עם פנס קטן ואורו מאיר:

מישהו העיר לי כיצד אני יכול להמציא מושג כמו: אספסוף רבנים…דרדקי, וכו’. ובכן:

בספר ליקוטי מוהר”ן מאור האורות רבי נחמן מברסלב זיע”א, בתורה כ”ח כתוב כך:

“המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם – זה מחמת שמקבלים תורה
מתלמידי חכמים שדין יהודאין (עיין זוהר פינחס רנג),
כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין,
שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים,
ובאלפין אלו כתיב בשלמה (מלכים א, ה’):
וידבר שלשת אלפים משל, ויהי שירו חמישה ואלף;
כי שלמה זכה להם בקדושה, אבל תלמידי חכמים שדין יהודאין
מקבלין מהם דרך הקליפות, ובשביל זה כל דיבורם – דרך משל ומליצה
וטעמים נפלאים, כי שרשה מאלו אלפין הנ”ל.
ואלו התלמידי חכמים נאמר עליהם (ישעיה ז’) המעט מכם הלאות אנשים,
כי תלאו גם אלקים; כי מיגעים אנשים שבאים לשמע דרושם ותורתם,
ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם,
הינו שיבואו לדעת את ה’ איך לעבוד, והם – האנשים -אין משיגים שום תועלת,
כי תורתם של אלו התלמידי חכמים אין לה כח
להדריך את האדם בדרך הטוב, כי מבישא לא הוי טבא,
(עיין ברכות כ”ט, בראשית רבה פרשה כב, מצורע פרשה י”ט, ועיין שבת קכט ע”א);
ולא עוד, כי תלאו גם אלקים – כאילו לואה הקדוש ברוך הוא
מלעזור לעובדים אותו. נמצא, שעל ידי זה אלו בני אדם
נופלים בכפירות גדולות, וחושבים, חס ושלום,
לא יראה ולא יבין אלקים במעשה בני אדם (מלשה”כ תהלים צד, ז.)
על ידי זה את יראי ה’ לא יכבדו, ומחרפים ומבישים אותם;…
וזהו(משלי כג) למי מדנים – למי שיח.
הינו, על ידי שי”ח, ע”י ח’כם ש’ד י’הודאי,
(ראשי תבות שי”ח) על ידו מדנים, על ידו בא התנגדות;”
 ע”כ.

ובכן, מבלי להכנס לעמקות העצומה המצויה בקטע הנ”ל, נקח ממנו רק עובדה פשוטה אחת,
המובנת לכל, ואינה מוכרת, וידועה לכלל הציבור הרחב:

מופיעה בתורתנו הקדושה מציאות של – תלמידי חכמים,
ש”כל דיבורם – דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים”,
ותורתם תורה, אלא שע”י תורה שלהם, “האנשים -אין משיגים שום תועלת, כי תורתם של אלו התלמידי חכמים
אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב, כי מבישא לא הוי טבא… בני אדם נופלים בכפירות גדולות,
וחושבים, חס ושלום, לא יראה ולא יבין אלקים במעשה בני אדם”.

בשלב זה אעבור למאמר שכתבתי, ואפשר ללמוד ממנו על השתלשלות המושג “רב”:

17/05/2004 מרדכי היהודי

ידועה אימרתו של רבי נחמן מברסלב זצוק”ל:

“ממני ועד משיח לא יהיה חדשות!”

מהי ההוראה למעשה בדיבורו הזה של רבי נחמן?

אולי כך:

נכון ואמת ויציב דבר הצדיק יסוד עולם הכולל את כל נשמות ישראל ובהתקשרותם אתו הרי הם מתקשרים לשורשם בדעת, וע”י כך יכולים לעבוד ה´ ע”פ רצונו יתברך, אכן כך.

ומאז שחר התהוות סגולת עמנו, הורגלנו בכגון דא, הציר המרכזי של כל קהילה היה מאז ומתמיד הרב, מורה ההוראה, מטווה הדרך, ובאמונת חכמים, עשינו ושמענו.

לאורך הדורות ממשה רבנו שהנחיל לנו את תורת ה´, השתכללה השיטה, הדפוסים נקבעו, כל מאורעות הזמן רק חידדו, ויעלו, הפנימו, והטמיעו את אופן פעולת המערכת, ועם הכנת הכלים ה”טכנים”, הועלתה רמת החדירה לתוך פנימיות התורה, והפצת אורה לתוך “מערכת הכלים”.

תוך כדי הפעולה האמורה, ניתן הדגש מיוחד לאופן השפעת ה”מסר האלקי” מהמערכת הכללית, למדרגת הפרט, כאשר בהשתכללות הפרט, ממילא יושבח הכלל.

אפשר לעקוב אחר התהליך המתואר הנ”ל, ממשה רבנו ושרי האלפים, מאות וכו´ עם כל התורה כולה, שבכתב ובע”פ, לדור דעה שלא נכנס לארץ ישראל!!!

לאחר מכן תורת ארץ ישראל, נביאים, שופטים, מלכות, מקדש, תנאים, אמוראים, “גילוי” הסוד שבזוהר ע”י רשב”י, התפרקות הכלל לפרטים בגלות.

במהלך הגלות עצמה התקבצות של פרטים לקבוצות כלל ששומרות על קשר רציף המקיים מעין “גג כללי” על אף המרחק הפיזי, ע”י בירור וליבון סוגיות הלכתיות הנובעות מארועי מקום או זמן.

בד בבד עם גיבוש ההלכה הכללית לכל פרט ופרט ע”י מרן המחבר, והרמ”א באותו פרק זמן בדיוק, ללא “תיאום” כביכול, מופיעה תורת הקבלה ע”י האר”י הקדוש שמכינה ביותר עמקות את חדירת הפנימיות לכל פרט ופרט.
החסידות שמופיעה לאחר מכן ע”י הבעש”ט משרישה ומצמחת את הפרט למדרגות חדשות של התקשרות עבודת הפרט בהתכללות ע”י פרט כולל, עד כדי יצירת שפע החסידיות המוכר לאחר תקופת הבעש”ט.

עד הופעת רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, שפישט את עבודת הפרט לאופן המוכר לנו היום כ-: “התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל”.
דהיינו כאומר: יהודי עבוד את ה´ ישירות !
וממני ועד משיח לא יהיה חידוש – כאומר: עד שתדע בבירור שמשיח-הוא משיח, אומר אני לך, נתתי לך את כל מערכת הכלים הנדרשת לך לגמור את מסע הדורות, ולהגיע לתכליתך בזה העולם: להיות אדם מתוקן העומד מול בוראו, כאשר מסכת חייו אינה נסמכת ונשענת על מעשה אחרים כי אם על חלק עצמי בלעדי פרטי שלך מול בוראך!

אכן כך, כאשר יעשה תקון הפרט באופן המשובח הזה, אזי תופיע אותה הנשמה הכוללת את כל הפרטים במופעה המשובח ביותר – משיח.

גואל ראשון- הוא גואל אחרון.
נצחתי ואנצח – גמרתי ואגמור. וק”ל.

אם כך אומר רבי נחמן מברסלב זיע”א, אז איך נסביר את שפע ה: “צדיקים”, “חוזים”, “מגלי נסתרות”, “מקובלים”, “מחלקי תיקונים”, “גאוני תורה”, “גדולי הדור”, וכו´, וכו´, שכל אחד מהם מתנהג כמו “משיח צדקנו” בידיעתו רצון הבורא, והעברתו לקהל מאמיניו….

אם תאמר, הרי אמרת בעצמך שכך מתנהלת המערכת, אכן אודה על דבריך, אך ישנו הבדל מהותי וברור בין מה שלפני אמירתו רבי נחמן מברסלב, לבין מה שלאחרי אמירתו הנ”ל, ואכן אופן קבלת הדברים על ידך יושפע על פי מידת אמונת חכמים שיש לך בדברי רבי נחמן מברסלב.

אומר רבי נחמן מברסלב: ממני ועד משיח לא יהיה חידוש!!! באמירתו זו סגר רבנו הדלתות לכל הרשימה דילעיל !!!! עכשיו, דע לך אומר רבי נחמן מברסלב, התיקון האחרון במסע הדורות, הוא תיקון שלך אישי ! אתה צריך אמנם מדריך, ובוודאי עדיף כמה שיותר תלמיד חכם, אלא דע והבן, המושג “מנהיג” השייך ל”משיח” צדקנו ניטל מן הדור, והוא יוחזר רק עם התגלותו של משיח צדקנו בב”א.

גם בקרב ה”מדריכים” עצמם, הם התלמידי חכמים האמיתיים, מי שחורג מתפקידו דהיינו: להסביר, ולהעביר, עצות, הנהגות, כללים, וכו´, לבאים ללמוד, והופך את מעמדו ע”י שימוש בתורה, ממשהו כעין דוור שליח המעביר את ה”דואר” לבעליו על מנת שיעשה בו שימוש, הרי הוא יוצא מגדר התלמיד חכם האמיתי, ונכנס לקטגוריית: “מפורסמים של שקר”.

אין שום ספק שככל שנתקדם הלאה לנקודת גילוי האמת, יגבר השקר עד כדי שליטתו בכיפה בריש גלי, רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב ידע זאת! לכן אמר את אמרותיו המיוחדות ביחודן באופן שלמשך תקופה מסויימת היו מצונזרות על מנת שלא ללבות את אש המחלוקת שממילא בערה…

“ממני ועד משיח לא יהיה חידוש”

הכוונה למנהיג לכלל ישראל שיחדש דרך בעבודת ה’ כמנהיג יחידי.

ישנם מעטים יחסית שאוחזים בתמצית הדברים….” עד כאן לשון המאמר.

נמצאנו למדים מהאמור לעיל, שאנכי הקטן סובר, בהסתמך על האי בוצינא קדישא רבי נחמן מברסלב זיע”א שאמר: “ממני ועד משיח לא יהיה חידוש”, לא ח”ו, שאין תלמידי חכמים בדור, לא שאין גדולי תורה, לא ח”ו שיהודי אינו צריך לעשות לו רב שיפסוק לו הלכה, לא ולא.

אלא טענתי חוזרת ונישנת, ובידקו אותי היטב היכן שאמרתי מה שאמרתי:

לדורנו אין פוסק הדור ! – דהיינו, אין אחד שהוא מנהיג לכלל ישראל !

משיח יהיה פוסק הדור של כולנו – המנהיג.

אין בדבר זה לפגוע בכבודו של מי שיהיה התלמיד חכם הגדול ביותר בדור !.

אני חוזר וטוען, שבמידה והיו כל גדולי התורה בדורנו מתכנסים תחת קורת גג אחת, האוכפת פסיקה בהילכות ציבור, והדגש הוא על הילכות ציבור, ובכל השאר נהרא נהרא ופשטיה, הרי שאז לגוף כזה חייב להיות נשיא בראשו, הוא היה פוסק הדור. גם אם היה נוצר מצב כזה, מה שלא קורה, למרות נסיונות כבירים בנושא, עדיין, דברי רבי נחמן מברסלב זצוק”ל מהדהדים:

“ממני ועד משיח לא יהיה חידוש”.

ופתחתי בשאלה ותשובה, ולקראת סיום אביא בפניך הקורא דברנו זה, עוד תשובה לשאלה שנישאלתי,
מדוע ל”דחוק את השעה”, והאם “אגודת ישראל” אינה בבחינת “המאגד לבית ישראל”…הנה:

במה מצאת לשאול? “דוחק את השעה”?
אין דבר וחצי דבר ממה שדברנו עליו, משום עניין דוחק את השעה.

 

 

עכשיו לגופא.
אין בנידון דידן אפס קצהו דמיון למה שעשו אנשי אגודת ישראל אז,
ואוכיח:
א. ההקמה היתה על אדמת ניכר ולא בארץ ישראל.
ב. מועצת גדולי התורה הראשונה לא התיימרה להוות גוף עליון
לכל העולם היהודי.
ג. ההקמה הנ”ל נעשתה הרבה יותר לשם עסקנות פולטית, מאשר לפסיקת
הלכות.
ד. גם בתוך הזרמים האשכנזים אותם התיימרה אגודת ישראל לייצג
קמה התנגדות לעניין, כפי שציינת, מהטעם המרומז בס’ ג’.

 

 

אני יכול להתאמץ ולמנות הבדלים מהותיים נוספים, אולם איני רואה
צורך לכך, מהטעם הפשוט שיעלה מההסבר הבא:

 

 

בזמן הבית יוסף, והרמ”א היה שינוי פסיקה מכוח שהב”י נמשך בעיקר אחרי
הרי”ף, הרמב”ם, והרא”ש. והרמ”א יותר אחרי ראשונים אשכנזים.  

 

 

היום כולם תלמידים של כל הראשונים.

 

 

וכן יש שינוי מחמת שלפעמים מחמירין בהלכה מסוימת לגדור מילתא,
ולפעמים מקילים הרבה מחמת שהיה דחק גדול, וזה היה משתנה ממקום
למקום, מה שגם גרם לחילוקים בין הב”י והרמ”א, וכן שאר פוסקים,
אולם עכשיו, אין נפ”מ בין העידות בעניין זה שכולם בארץ
ישראל, ואין בעצם שום סיבה לעשות חילוק בהלכה בין העידות.
שכן בין מבחינת הלכה, ובין מבחינת המציאות שגורמת לסיכסוכים,
נוצר מצב מוזר מאוד שהרב צריך להגיד לעדה פלונית הדין כך,
ולעדה פלונית הדין כך, שבוודאי יש בזה בעיה של לא תתגודדו,
כי בשלמא בגלות שהיה כל עדה בפני עצמה, לא מורגש חסרון שיש
שינוי מנהגים, אולם עכשיו שכולם כאן ביחד, מה הטעם להמשיך
בכוח מה שהיה?
ועוד, מבואר בהרמב”ם הל’ ממרים הל’ ב’ וד’, שיש כוח ביד חכמים,
לעשות תקנות, בין תקנות לדורות, ובין תקנות להוראת שעה,
שכן יש יסוד של שמירת כלל ישראל בין מצד הרוחני במצוות בין אדם למקום
ובין מצד החברותי, וזה היה בכלל חוק התורה, שצריך לדאוג בכל דור לראות המצב של כלל ישראל, ולשכללו, ולתקנו לפי הצורך, ודיני התורה הקבועים
אינם מספיקים לדבר זה, שכך גזר הקב”ה בהנהגת העולם, שחוץ
מדיני התורה הקבועים, יש צורך בחכמי הדור לתקן תקנות.

ואם אין עושים זה אז יש חורבנות בגשמיות וברוחניות, ויכול להיות קילקול בכל עם ישראל, ובכל התורה,
 כפי שאנו חוזים בעינינו ר”ל.

 

 

אם תאמר שמפחדים שיצאו קילקולים מזה שיעשו תקנות לדורות, ואכן
כך החזיק מרן החז”א, אז תאמר שמדין הוראת שעה תיקנו שלא מתקנים
תקנות לדורות. אולם אי אפשר לעשות תקנה לדורות, שאי אפשר
לעשות תקנה לדורות…!
שזו סתירה מינה וביה.

 

 

בכל מקרה מצד תקנות להוראת שעה, לית מאן דפליג שבית דין גדול
בחכמה ומניין, יכול לתקן, בכל פעם שמסתמן ח”ו איום של אובדן דרך,
לכלל ישראל, כפי המצב הנתון נכון להיום.
מה עוד שסידרי החברה והבתי דינים לפי המצב ולפי כללי המסחר והחוזים
והשטרות והקניינים של היום, אינם דומים כלל לצורת המסחר שנהגה
בזמן הגמרא והשו”ע, וכן מצב שכנים, וצורת הבתים או
הדירות של היום, שאם אין מענה בבתי דינים של תורה הנהוגים היום,
מפנים המה במו פיהם האבות בתי הדין, את המתדיינים,
ללכת לערכאות !!!!שהם מסודרים לפי המצב, ואין לך חילול ה’ גדול מזה.

הדברים ארוכים, ולא באתי להטריח,
מה שבטוח !
בית דין עליון שישב בציון, ויורה הלכה אחת לכל בתי הדינים
בפזורת ישראל, יקרב הגאולה בוודאי.
“הם” לא יעשו את זה לבד, “הם” מפחדים מהצל של עצמם,
רק אם עם ישראל יעמוד ויקהל על נפשו, ונפש עולליו,
ויזעק, אולי “הם” יעשו משהו.
כמובן, ה’ הוא האלקים.

וגם על דבר זה אמרנו נמחל, נעזוב לעת עתה, עניין סנהדרין המורה
הלכה אחת לכל בית ישראל, אולם בית דין כולל המורה בהלכות ציבור
להוראת שעה!?

הרי אין לך דבר נצרך מזה!!! אז על זה תאמר: “דוחק את השעה?

 

 

 כנגד – “הדוחק את השעה”
יעמוד: “ואם החרש תחרישי בעת הזאת….”

ואם אתינא לכאן, הרי לך מאמר המבוסס על פירושו המתוק מדבש של האמרי חיים מוויז’ניץ, לפסוק:
“ואם החרש תחרישי בעת הזאת….”

ויכוח מרדכי היהודי ואסתר המלכה.ו מרדכי היהודי    ו 13:37 | 22/02/04

 

 

אל תדמי בנפשך וגו’, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת,
ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו.”
ולכאורה, תמיהות רבות וקשות בפסוק זה:

א. כיצד ניתן להבין את תשובת אסתר למרדכי שהיא בסכנת נפשות?
והרי ממי אפשר לדרוש מסירות נפש עבור הצלת ישראל אם לא מאסתר המלכה הצדקת?,
כי הרי אם תתקיים ח”ו הגזרה שהיתה לא על ממון או עבדות,
אלא להשמיד להרוג ולאבד ח”ו, אז למה לה חיים?, ואם כך מן הראוי
שתסכן את נפשה, אולי תוכל להציל.

 

 

ב. תיפלא תשובת מרדכי: “אם החרש תחרישי”, כי אם אתה יודע בוודאות ,
מרדכי שישועת ישראל בוא תבוא, כיצד אתה מרשה לעצמך לדרוש מאסתר
שתסכן את עצמה ללא צורך, ומה אכפת לך אם תבוא הישועה ממקום אחר?

 

 

ג. ועוד יש לדקדק במה שאומרת אסתר: “ואני לא נקראתי…זה שלושים יום”
מה נפקא מינה למרדכי כמה זמן לא נקראה?
הרי העיקר הוא שבלא קריאה אי אפשר לה שתבוא.

 

 

ד. ולמה אומר לה: “ואת ובית אביך תאבדו”, הרי זה בית אביו !?

 

 

ה. ותמוה ביותר…הרי אתה יודע מרדכי שהגורל היה בי”ג בניסן
ונקבע לי”ג באדר לשנה הבאה, דהיינו עוד אחד עשר חודשים,
אם כן מדוע אתה דוחק אותה מייד !! שתעמוד לפני המלך בלא קריאה מצדו,
הרי וודאי יקרא לה בזמן הארוך הזה בין כך, ואז תציע בקשתה,
ולא תצטרך למסור נפשה, או לסמוך על הנס?.

 

ועל כל זאת אומרת לו הדסה היא אסתר המלכה:

אכן דודי צח ואדום דגול מרבבה, הנני מוכנה למסור את נפשי להצלת כלל ישראל,
אבל למה הבהילות הרי חודשים רבים עד ביצוע הגזרה,
ומדוע לא אמתין?, ואל תחשוב שאצטרך להמתין עוד זמן רב עד שאקרא למלך,
“כי לא נקראתי זה שלושים יום” , ומלך זה הרי ידוע לך שאינו
מהכובשים את יצרו בלשון המעטה, עוד זמן מועט יקרא לי, ולא נצטרך לסמוך על הנס,
ותבוא הישועה בדרך הטבע.

עונה לה מרדכי תשובה שטמון בה יסוד עמוק ורעיון נשגב,
אותו כולנו צריכים להפנים, לזכור, וליישם!

לפני ניתוח תשובתו נקדים להתבונן בטבע מטבעי האנושי:

מוטבע בנפש האדם להיות אסיר תודה לאיש חסד אשר גמל עמו טוב.
ממילא יוצא שכל הלך רוחו ונפשו ואפילו שיטת חייו של מקבל ההטבה
מושפעים מהמטיב, ולאט לאט הופך המטיב ל”מדריך” של מקבל ההטבה
גם בענייני רוחניות.
השל”ה בשער האותיות אות ה’ מביא וז”ל:
” ויפייסנו בענינים שאוהב התינוק ותאוה להם כדי שילך בסבר פנים יפות ללמוד,
וכאשר יגדל וימאס במתנות הקטנות שנתן לו בתחילה, אז יתן לו מתנות אחרות כפי תאוותו.”
הרי מבואר שעל ידי טובת הגוף, מושכים את לבות בני האדם להיותם
כרוכים ומצייתים למיטב עמהם גם בענייני הנשמה.

 

 

ועתה נראה בבירור מה היתה כוונתו של מרדכי בבהילות בה הוא שולח את אסתר
לשליחותה, מביא כ”ק הבעל אוהב ישראל מאפטא בסיפרו שאומר מרדכי:

רבונו של עולם !, “אם החרש תחרישי בעת הזאת,
אם לא גואל אתה את ישראל עכשיו על ידי אסתר המלכה דייקא, פוחד אני שריוח והצלה יעמוד ליהודים,
ממקום אחר, דהיינו שיחפשו פרנסתם וישועתם מסטרא אחרא ר”ל,

וזאת ע”י שיפרקו ח”ו עול מלכות שמים!!!”

מרדכי פוחד שמא יקדימנו אחד מהפושעים פורקי העול מלכות שמים,
והוא יפעל לישועתם, ועל ידי כך יפעל את כניעתם אליו !!!! ואז אבדה ח”ו רוחניות
העם והם יסורו מדרך הטוב ויבחרו דרכי עקלתון לכפור בקבלת אבות.
לכן הוא אומר לאסתר המלכה: אמת נכון מה שבפיך שלכאורה יש עדיין
זמן להמתין, אולם אם תחרישי בעת הזאת, מה נעשה אם רויח והצלה יעמוד ליהודים
ממקום אחר מסטרא דמסאבותא? ואז בלי ספק את ובית אביך-
בית אביך רומז לקבלת אבותינו בית ישראל סבא, ח”ו תאבדו,
לשם כך אני מזרזך, לכי מהר סכני נפשך, ותהי את מלאך מושיע לישראל
למען ימסרו לנו ישראל לבותיהם ונשמותיהם, שאנו בוודאי ובבירור
נמשיכם ונדריכם בדרך התורה והיראה לתפארתם ולתפארת אבותם,
לאבינו שבשמים !
ובזאת הטענה ניצח מרדכי הצדיק את טענות אסתר המלכה,
והיא אכן הודתה לו והלכה תיכף.

 

 

ועכשיו מובן כפשוטו: קיימו וקבלו היהודים.

 

 

לדאבוננו הרב, הנה בשעת הגזירה הנוראה, והסתרת הפנים החשכה
והאפלה שבימי השואה הנוראה, הוסתרו גם מרדכי הצדיק, גם עצתו
הקדושה, גם אסתר המלכה, והמלך בעצמו הסתתר !!!

 

 

וקל מאד להבין איך הגיעו בני בליעל, פורקי עול, שליחי

הסטרא ד’מסאבותא, “והושיעו את ישראל” “אתחלתא ד’גאולה” פחחחח…

ולמגינת לבנו נהו אחריהם המוני בית ישראל, והפקידו בידם

את שלומי אמוני ישראל, דרדקי, תנוקות של בית רבן, ילדי ישראל

שאיתם חולל מרדכי את הנס, אלא שהפעם בדורותינו,

נשלחו ילדי ישראל הקדושים  לכבשני השמד של “משרד החינוך”.

והנה לא צריך ללכת רחוק כדי לראות לאן הובילום

ה”גואלים”, ה”משחררים”, “גבורי החיל”, ש”גאלו” את העם,

אפשר לפנות לרשימת הפורומים של היידפארק כדי לראות את “הגאולה”.

 

 

אולם לא אלמן ישראל !

 

 

הנני כאן, מספר לכם כל זאת !
הלא כן?

מרדכי היהודי…
יש תקוה, נסתרות דרכי ה’.

 

 

בקרוב ממש גאולת ישראל השלימה,
חזק חזק ונתחזק.

 

איני יכול להוציא מלב הרוצה לטעות בדבריי, את טעותו. והחכם שעיניו בראשו יווכח ויוסיף לקח.

 

מכתב שכתבתי לראש הממשלה אולמרט מייד אחרי שנבחר.

בס”ד
שלום אדוני.
הנני נצר למשפחת זינתי מפקיעין, משפחה שלא גלתה מארץ ישראל מעולם,
אחיה של סבתי ע”ה היו מפקדי העיר טבריה במלחמת השיחרור,
והם אלו ששיחררו את העיר ומסרו את מפתחותיה לידי בן גוריון ויגאל אלון.
כל בני משפחתי הענפה משרתים בתפקידים שונים בכל מערכת הבטחון.
ברור לך אדוני ראש הממשלה, שאם אומר שכל הדורות האלו
שזה לא מזמן באו לארצי מולדתי, הנם בבחינת אחים אורחים עבורי,
שבאו חזרה הביתה משבי הגלות, לא אכחש לאמת.
הואיל והתחנכתי על ברכיהם של זקני משפחתי הענפה,
זהותי ברורה לי לחלוטין, אני יהודי ארץ ישראלי שורשי,
בעל אוצרות רוח שניטעו בי
במסורת שהתקבלה מאז היו אבותי לעם.
אמנם גדלתי כילד חילוני ונער שמגיל 13 היה מ”כ בגדנ”ע,
ונלקח כחלק מאלו הטובים לטייס, לשרת את מדינתו,
אולם כאישיות שמחוברת בטבורה לנשמת ישראל ומהותו,
עמדתי על דעתי מייד כשיכולתי,
וחיברתי מיידית את אותם ניתוקים שנוצרו אצלי במערכת
מצד חינוך כללי קלוקל, שגרם לי לחוש ניכור למהותי.
אחרי חמישה עשורים, אני יהודי שומר תורה ומצוות אדוני ראש הממשלה.
כמו שהיו אבותי, ואבות אבותי.
ראה נא, הקדמתי כך, קצת ארוך, כדי להגיד לך את הבא בקיצור:
אדוני ראש הממשלה, יש בידך עדיין להציל את עצמך, את ביתך, ואת עם ישראל
ממסלול השמד עליו כולנו דוהרים.
וכשאני אומר מסלול שמד, איני מתכוון לנצח ישראל, את זאת אף אחד
לא יוכל לעשות.
אני מתכוון לדורות אלו שלנו עכשיו אדוני ראש הממשלה, אנו שבחיינו, בגופינו,
מהווים את חלק הנצח המצוי בזמן הזה מהבחינה הניצחית
הכללית שקרויה עם ישראל.
אמנם, תוכל לטעון, שכך חונכת, וכך למדת, וכל מהותך בנויה ומגובשת,
אולם, טענה זו תועיל לך עד לרגע, שבשמים הכריזו עליך כאיש
שינהיג את העם הזה בזמן הזה.
מרגע זה ואילך, אדוני ראש הממשלה, אינך ברשות עצמך,
אינך ברשות ביתך, ובית אביך,
“הלוא אם קטון אתה בעיניך הלוא ראש שבטי ישראל אתה”
את זאת אמר שמואל הנביא לשאול המלך.
אתה הנך מנהיג עם ישראל.
איך תרשם בספר דברי הימים מר אהוד אולמרט?
איני מתרגש מסיפורי השחיתות שמספרים עליך, אדוני,
אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם קופת שרצים רובצת לו על כתפיו,
ולפי מה שאני מבין מבחינה זו אתה מסודר.
אולם יחד עם זאת, משעולה אדם לגדולה, מתפוקקים עוונותיו,
וזכות הציבור מסייעתו.
לאן תלך אדוני ראש הממשלה?
רציתי לנצל הזדמנות זו אדוני ראש הממשלה לעוץ לך עיצה טובה,
אינך צריך להתאמץ הרבה אדוני…
אתה פשוט צריך להיות מה שאתה. כך אני מקוה בכל אופן.
אתה צריך להיות יהודי.
יהודי שיודע מבורא העולם, ירא ממנו, ומנסה בכל כוחו
למצוא את הדרך לעשות רצונו.
את זאת רציתי לאמר לך אדוני ראש הממשלה, ואוסיף עוד דבר.
אמרתי זאת אישית גם לקודמך, אמרתי לו זאת עוד לפני שהיה
לראש ממשלה, אמרתי לו זאת, כשהודעתי לו, שהוא יהיה ראש הממשלה הבא,
הוא צחק ואמר שזה לא פשוט, אבל זה קרה.
כשזה קרה, הוא שכח, החברים המשותפים שלנו שכחו, והוא עכשיו נשכח.
אדוני ראש הממשלה, יש בידך לעשות דברים עצומים וגדולים
שיכולים להשפיע על כל העולם כולו !!! לא רק על “מדינת ישראל”.
שב עם עצמך, חזור כמה פעמים על מה שכתבתי לך כאן, והבן,
אף אחד מהנמושות האלו שלוחשים על אזנך, לא יתן את הדין וחשבון במקומך.

בהצלחה אדוני ראש הממשלה.

מרדכי אלוף

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עכשיו קצת מאוחר אודי, לא?

היה גם טנדר סוסיתא כרמל….

כשהכל עוד היה כאן תמים חופשי ומלא עניין,
והאדרנלין שבגללו הגעתי אל השחקים
זרם חזק בעורקים

קורס 89 כנף 6 חצרים

נהגתי לחרוש את כבישי הארץ
יחד עם חברים
מהם כמה שהתפרסמו ברבות השנים
ותפסו תפקידי מפתח.

וכמובן שלפעמים בדרכים מתפתחים
כל מיני דברים…
כשהדם חם והכביש פתוח
והדרך ארוכה…

 

זה היה מזמן,
עברו כבר יותר משלושה עשורים
אני מזכיר את זה
כדי להגיע אל התקופה ההיא
שונה לגמרי
ממה שיש לנו עכשיו.

סעדיה ז”ל במרכז  אייל פרידמן הי”ו מימין ואנכי משמאל

“בורגנים” ?
זו הייתה מילה גסה
בין החברה שהסתובבתי אתם
אלו “המרובעים”
מעונבים מיינסטרים וכאלה?

אז?
בזמן ההוא היו מוקצה מחמת מיאוס
כנועים לשיטה
למערכת למוסכמות לשטנץ
היום כולם כאלה.

 

נכון להיום לא מצליח
גם אם אני מחפש עם פרוג’קטור,
כמה מאלו
שעשו אתי מירוץ בכביש הערבה
עם המכוניות שלאז
פיז’ו 404 , אופל , או פורד אסקורט

הייתה גם סוסיתא כרמל
אבל זה היה בשביל אלו
שרצו לשבת בארגז מאחורה
על המזרונים כדי שהקססה לא תעוף…

היום?
הם כולם ללא יוצא מהכלל
בורגנים
מרובעים מיינסטרים
שאפילו אם נשארו
עם הקססה הם עשו מזה
“רפואי”.

 

לא מכיר בזה.

אני על הדרך
עם האדרנלין שועט קדימה
הקשקוש שהתפתח כאן
מ”המדינה”
שגידלנו
עולה לי על העצבים.

לא לזאת הייתה הכוונה
ואתם צריכים להבין
כשאני אומר את זה יש לי מאחורי
דינוזאורים פרה היסטוריים
במשפחה שלי
שנמצאים כאן על האדמה הזו
מאז שיהושוע בן נון כבש
את הארץ.

 

מהם קיבלתי את מה שאני יודע
בוודאות גמורה.

לא לזה התכווננו.
נקודה.

נחום [באמצע] ואברהם [מימין] עבו – מפקדי ומשחררי טבריה לפני קום המדינה
האחים של סבתי היקרה שרה מראד לבית עבו נשמתם עדן כולם.

הם ציוו אותי,
תמשיך לעשות מה שעשינו אנחנו,
אל תפחד,
אתה רק צריך להיות דוגמא
שממנה ילמדו
לך ויבואו אחריך.

אז חוץ מהדרבון המעודד הזה
יש לי גם מעצמי
ואת מה שאני יודע
לא ייקחו ממני

 

לא לזה התכוון אף יהודי.

את המדינה הזו
שדדו מאתנו והשליטו עלינו
כאן
שלטון רע ואכזר
שגנב לנו את הזהות
את המורשת
ואת הבסיס הקיומי שלנו
כאומה.

כל אחד מאתנו נולד חופשי
לאוויר העולם
ומיד משעבדים אותו –
מס’ ת.ז, תעודת לידה,
חיסונים, בהרבה מקרים – דם טבורי, ומוח עצם נשדדים,
כבר ברגעים הראשונים של
יציאתך לעולם.

ההורים החיים במטרקיס
מאויימים
אם לא תחסנו,
לא תקבלו קצבת ילדים,
מי רוצה לחיות
מחוץ לעדר?

הסמכות, והמרות,
מהרגעים הראשונים
מוטלת
על כל ילוד שפוקח את עיניו
ומתחיל לצרוח.

אז אם אף אחד
מכל ה”מנהיגים” הללו
שמסתובבים שם במטריקס ה”מיינסטרים”
מגובה על ידי
כל השמונצקלך שגדלו אתי
ולבשו
את מדי הכלומניק
שמשתף פעולה עם המיץ של הזבל
כדי להמשיך להזרים
לעו”ש שלו את האתנן בו קונים
את עצמאות זהותו
לא קם
להוביל את האומה השבורה הזו
אל מחוזות גאולתה,
אני אמשיך
להרעיש לכם את העולם.

ותדעו לכם
שגם אם אעלם,
וזה יקרה באיזה שלב שהוא
תמיד ימצא זה
שלא ייתן לכם לישון
ויסחוב אתכם
אל היעד אליו אנו הולכים
כבר אלפי שנים.

זה הכל תלוי בכם
מתי נגיע.

קומו ועשו משהו
עבור הילדים שילדתם
תתרמו תרומה קטנה
מעולם הישות המבוצר שלכם
לטובת היסטוריה מורשת וחזון
של אבות אבותכם
והתחברו אל שורשכם
האציל.

הזמנים הבאים עלינו לטובה
יהיו עמוסים התרחשויות
שיגרמו לבני אדם לאבד את שיקול דעתם
עכשיו זה הזמן
להחליט החלטות גורליות
מצבו עצמכם במקום הראוי לכם
התנערו מהעדה הרעה הזו
שלטון הרשע והזדון הזה
לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן
הוא ייפול .

לאף ילוד אשה
בשר ודם ,
אין סמכות בשם שום חוק
לשעבד אתכם !

 

אשליית “מדינת ישראל” תתפוגג
והמסך יוסר
כשתתגלה האמת,
ימותו כאן אנשים – רק מהבושה.
החלט עכשיו החלטה אמיצה
הולכים על
האמת.

ואל תתבלבל אתה עם הפאות
המתנפנפות ברוח
עם ציטוטים מרבי נחמן
או מהרבי מלובביץ
או עם ורסצ’ה מלאה בדאודורנט
עם הריח של מרן
הדברים אמורים
גם אליך.

 

ערב של שושנים או בוקר של הדרים
צאו למסלול בהרים 🙂 



האיש עם הזקן והמבט הפיסכודאלי.. דהב 1981

זו תמונה 
מתוך הבר בדהב
אני חושב שזה תחילת 1982

דני הברמן


זה האיש
עם הזקן והמבט הפיסכודאלי
זה לא היה רק מבט
הוא היה איש שהגיע לדהב
כדי לשמור על איזה פינה

של שפיות
כי אם היה מוציא את כל מה שהיה לו
בתל אביב
היו מאשפזים אותו.


בדהב

היית יכול להיות מה שאתה רוצה,
כך שהוא נטמע בנוף כחלק ממנו.

דני הברמן היה וכנראה עד היום
גאון מוזיקלי.

המוח שלו 
הוא ארכיון שקוטנר היה שמח

לעבור בו.

אז בזמן ההוא
שמענו טרקים שהיו יוצאים 
עוד לפני ששמעו אותם

במדינות המוצא

לא יודע איך היה עושה את זה
הנה לכם דוגמא 
לאחד כזה ששמענו אז

והיה חביב עליו.

               

בנוסף
הוא ידע להכין 
איזה משקה שאתה יכול להעלות על דעתך
בדרך כלל לא היה צריך משהו מיוחד
אבל אם היה צריך – הוא ידע.

ועוד ידע דני לקלוט 
איך ששמת את הרגל בכניסה לבאר
על מה אתה…..
ומסנכרן עצמו מיידית

לשפה המובנת.

                                                                    רבש”צ דהב 1982

                                                                 

וכך ניהל את הבר הזה
כשהוא מצליח לעבור ממוח הלום וויסקי
להיי של ירוק או לקצב החום 
או לטפס יישר לפסגת ‘המסע’.

הוא ידע לדבר עם שמעיה אנג’ל
והרצל אביטן
וגם עם יו”ר הסוכנות,

וגם עם שוטר המקוף המסכן
שהיה מוצב בדהב….

לא יודע מה אתו היום, 
אם מישהו יודע\מכיר\שמע
אשמח לשמוע.

זו הייתה הפינה הקבועה שלי בבאר
שם לידו. היה מפנק.

עמדת הצפייה הזו הייתה לפעמים
מסלול המראה
ולפעמים בית נתיבות לאחר הנחיתה…


לעולם לא אשכח את הלילה שלמחרת פינו
את אחרוני היהודים מדהב.

דני ניגן את כל הגדולים
הוציא את כל הבקבוקים, 
כל החברים שדהב הייתה עבורם
וורידים ועורקים שהובילו את הדם שהחיה אותם
לאורך השנים הגיעו להיפרד.

אי שם באמצע הלילה כשהכל היה חשמל
שחיבר את כל המנגנון למערכת אחת
הוציא דני את כל צלחות החרסינה מהמטבח הקטן
וכמו בטברנה יוונית התנפצו גם הכוסות
ובעצם כל מה שהיה יכול להתנפץ.

הוא ביקש שלא נשאיר למצרים כלום
והחברים כולם הסכימו שזה מה שצריך לעשות,
את חוטי החשמל השארנו לסוף כדי שמוזיקה 
תמשיך לנגן…

כשהאיר הבוקר.
המחזה היה משהו הדומה היום לחאלב בסוריה
אחרי הפצצות שטיח של אסד.

המשאיות הגיעו – אספו את כולם.

אני לקחתי כמה פריטים נחוצים מהבית שלי
את הכלבה, והתחלתי לנוע מסתתר בין הנקיקים
חברתי לפארג’ הבדואי מהכפר המקומי
הוא היה חבר קרוב
הוא סידר לי חושה בכפר, עצים לאש
קצת קפה וכמה פטירים.

נשארתי שם עוד חודש 
שום דבר לא היה אותו דבר.
המצרים נכנסו
השמועה עלי הגיעה גם אליהם
וגם אל חיילי הצבא הישראלי
שעדיין היו בסביבה.

הייתי נשאר שם
אבל הכלבה הייתה רעבה מאד
היא ברחה לי בוקר אחד
חזרה מפוחדת לקול מרדף צעקני אחריה
מחוץ לחושה חיכו לי כמה מצעירי הכפר.

היא טרפה גדי קטן
והם רצו לחסל אותה
פארג’ עזר לי להבריח אותה בלילה
מצאתי משאית צבאית שלנו
שהעלתה ציוד אחרון שנשאר מאחור
הנהג שמח שיהיה מי שישב לידו
את כל הדרך הארוכה הזו.

בסופה ירדתי מהטרמפ 
ממש בפתח ביתו של סבי ע”ה בטבריה.

אני חושב שזה היה תחילת אפריל 1982 הלועזי
העברי היה ערב פסח התשמ”ב
נכנסתי לסיני ישראל שנים קודם
יצאתי ממצרים
ישר לליל הסדר
כל השאר היסטוריה…..


טיפוס לאין סוף – לאן אתה רוצה כבר להגיע?

בס”ד
גרתי בדהב.

בניתי ארמון בתוך הדיונה שהשתררה בדיוק בנקודה
בה היתה מתגלה קרקעיתו הנמוכה של הים בעת השפל
ומובילה ללשון היבשה של הלגונה.

כביש הגישה לחוף דהב 1979


כל בוקר אחרי הזינוק למים והצלילה עד כלות הנשימה
שפתתי את הקומקום על הטאבון שבניתי בחצר לקפה של הבוקר.
 

רואים את בקבוקי הבירה [מכבי] ליד הקיר השחור שמשמאלי כאן למעלה?
אז הקיר השחור הזה הוא הקיר כאן בציור למטה,
זו התמונה היחידה שיש לי מהבית הזה שהיה לי,
ציירתי את זה בזמן אמת
כי לא הייתה לי מצלמה, ויש לי אולי 4 או 5 תמונות מדהב…
אז ציירתי…זה מה שיצא…
אני יושב על כורסת הנצרים, קטי הכלבה יושבת לידי
ומהכל נשאר רק חלום אחד גדול…

הוא היה מגיע בדיוק מדהים, בריחוף מושלם עם ציפת נחיתה
שולח את רגליו האימתניות ונעמד באחת על עמוד התווך של ארמוני
שהתנשא לגובה של 15 מטר.

עייט הדגים. גדול מימדים.
היה מציץ לתוך עיני, לשנייה, ומסלקן ביהירות של יצור שחקים.
התרגלנו האחד לשני, אפילו הכלבה כבר לא נבהלה
מהצל העצום שהטיל כל בוקר מחדש.

הוא היה מגיע מרכס הצוקים שהשקיף מול ארמוני,
מחליף את צבעיו עם כל דקה שחלפה בגלגל בראשית אינסופי.

אני אהיה שם, אמרתי לה, והיא שהבינה כל מילה
ידעה שלשם לא תוכל לבא עמי.
כשאזרתי כוחות יצאתי לשם.
השארתי אותה לשמור על הדגים שיבשתי.
היו שם גם חתולים…

השפיץ החד ברומו של הציור היה היעד


נכנסתי דרך וואדי גיניין, בחרתי ערוץ עליה
והחילותי לטפס, יחף, כביום היוולדי, שואף אל שורשי.

 

אם היא לא הייתה טורפת את אחד הכבשים של אוהביי הבדואים,
בשל הרעב של שנינו, כשברחנו מהחיילים
שהפכו כל אבן כדי למצוא אותנו חודש אחרי שכל מדבר סיני פונה,

היינו נשארים שם

 

אחת התמונות הבודדות של קטי

אבל לא רציתי לראות אותם
הורגים לי אותה,
אז נכנעתי
ועזבתי  
חזרה לעולם התוהו
ממנו פרשתי…
כדי שלא אשכח, כתבתי.

כתבתי את הטיפוס ( 1982)
הנה הוא:
אדום עז !
עוד רכס קטן…עוד מצוק אחד…כאחוז אמוק..
הצבעים מתבהרים,
יותר ויותר אור נשפך על דפנות המצוקים,
מליוני טרשים קטנים, חדים ושחורים
הופכים בשצף נחשול הטיפוס
למדרגות חשמליות 
כשכל דקירה ודקירה מסמלת
עוד כיבוש כף רגל,
עוד שלב בדרך לפיסגה,
עץ בודד מכופף, מגע יד מלטפת, מבט אוהב,
הלאה…
שכבות שכבות של מסתורין, מסה עצומה של אדרנלין…
ממד הזמן כמו בחלום,
אינך רוצה אלא לפרוץ,
ולא לראות את הזיוף, את הניאוף, את השיקוץ,
אשר גורמים לך לעוף
אל מעבר כל גבולות ומחיצות דמיון.
אבן מתדרדרת מותירה מאחוריה
שובל של גלי קול מהדהדים ברטט מופלא…
שכבות, שכבות…הנה באים…הרים..סלעים…
סדרי חיים, מלכים, ונסיכים..
תקתוק שעון אומר הכל – שקט…
אין צליל..דממה..
אור…
פיסגה !!!
סלע אימתני
רובץ על כתר שיברי הרים קטנים
המרצדים בכל צבע אפשרי
באותן קרניים חמות של שמש צהרים הקופחת על ראשך
כלהזכיר:
אני עוד כאן,
אל ראשו של הסלע תעלה,
וכל דבר באזור יהיה תחת רגליך…
אולם אני עוד כאן

מעליך…

 

עליתי לסלע,
רוח פסגות אימתנית קיבלה את פני.
שכרון פסגות אחזני,
וקולות היבבה של הרוח חזרו בטון מונוטוני
על משפט שהיה רקום על כיסוי הגיטרה שלי,
ועכשיו חדר, ונקב, וצעק
בכל נים בראשי:
א-נ-ו  מ-ק-ב-ל-י-ם  א-ת  כ-ל  מ-ה  ש-א-נ-ו  מ-ו-כ-נ-י-ם  ל-ת-ת !!!
אנו – אנו…מקבלים…את כל מה שאנו – אנו…מוכנים…לתת..
כבהתעורר מחלום עמוק,
מצאתי עצמי עומד,
על פסגת ההר הגבוה ביותר
על פני כל הרכס כולו,
כאשר רוח רוגעת פורעת לה בשובבות את שערותי,
כשמתחתי משתרע רכס מפעים בצבעיו,
שלמרגלותיו פרוס מדבר צהוב לוהט,
צמרות דקלים תמירים, נישאים אל על, אל שמים תכולים,
המתמשכים
הרחק…הרחק..
אל עבר אופק רחב ידיים, בו נושקים השניים –
כחול הים וכחול שמים.


כאן היה ביתי

 


דהב – אפריל 1981 לספירת הנוצרים יום שלישי.

באותו יום, על אותו סלע,
נזכרתי וחוויתי את המשפטים הבאים:
אני כה רחוק..
משמים מקודשים אלא בהם
נולדתי
 
געגועים מרטיטי נשמה
גודשים את ישותי
לאין קץ 
 
ברצוני לבכות…
לכאוב את ריחוקי
מכּוּר נחצבתי…
ברצוני לצחוק…
עד רוות הנפש צחצחות תענוג הביטול
אל שורשה…
עתה כשאין נפש חיה עימדי…
כשכה גלמוד אני עם עצמי
כעת כשיש לי הכל….
ואין לי לא כלום…
עכשיו אני יודע
עלה נידף ברוח קדים…
הוא חלק הבונה עץ איתן השתול
על פלגי מים חיים…

 

מתוך נקודת זמן, נשענים על העבר, בהווה, מתבוננים לעתיד

שלום.
כל סוף הוא התחלה,
והתחלה זו היא סוף של משהו שהיה,

אולם הואיל והכל חוזר חלילה,
הרי שסוף שהוא התחלה,
הוא אין סוף.

נולדתי כשמדינת ישראל,
הייתה בת עשר
.



בבית העלמין היהודי בשפרעם קבור
סבו של סבי ע”ה
.


בפקיעין קבורים אבות אבותיי
מאז חורבן בית שני
.

קטע מגוויל השמור בבית הכנסת העתיק בפקיעין
מתוארך לזמן שבית המקדש היה קיים







סבותי קבורים
יחד עם כל דורות המשפחה הקרובה
בבית העלמין הישן בטבריה.

שם נולדתי.

גידלו אותי על ברכי השומר הצעיר,
הורי שיחי` עד היום הנם
מזקני מרכז מפלגת העבודה.


הייתי לחייל ישראלי,
צעיר חזק ויפה,
מהטובים שנלקחו לטיס.
קורס 89



כשעמדתי על דעתי,
והבנתי שסעיף הלאום בתעודת הזהות שלי
לא מסתכם במנגל השנתי,
חיפשתי את זהותי היהודית.


עברתי בין שדרות היהדות לאורכה ולרוחבה,
לא ביקשתי מדים,
רציתי ללגום ממעיין החוכמה

בן אלפי השנים,
כדי להתחבר לחכמי האמת

שעברו את מסע הדורות,
ובכל מקום בו היו,

הותירו עקבות החכמה,
“כזה ראה וקדש”,
“לכי לך בעקבי הצאן”…




ציונות
לא היו צריכים ללמד אותי,
זוהי אדמתי.
ולו רק מהטעם הפשוט שכאן היה ביתי,

ובית אבותי אב אחר בן ממש,
לא הלכנו לגלות,
נשארנו כאן!







לא נזקקתי לבורות המיים
שנצבעו בצבעי הציונות,
רציתי “נוזל טהור”
ללא “צבעי מאכל”,
הלכתי להרוות את צמאוני הרב
במעיינות הנצח.

עשיתי זאת שנים רבות.

עם הרב המקובל רבי יצחק כדורי זצוק”ל בבית ג’ק אביכזר בלוס אנג’לס




ערב שבת בטעימת בואי כלה




עם רבי לוי יצחק בנדר זצוק”ל אצל הרשב”י זיע”א




עם ר’ משה ביננשטוק נ”י במנהטן במסע ההקמה של “תורת הנח”ל”


עם רבי חיים הכהן – החלבן זיע”א


אצל רבנו הקדוש עוזי ומעוזי הרב רבי נחמן מברסלב זצוק”ל זיע”א


עוד מהנסיעות הראשונות אל הציון לפני נפילת מסך הברזל


כשהבנתי, שאני צריך ליישם את לימודיי
בעולם המעשה,
יצאתי לישע עמך, בנחלת אבות,
והייתי ממקימי עיר של יהודים
בלב השומרון,
ניכשתי קוצים מן הכרם
ברוחניות, ובגשמיות, גם נטעתי ושתלתי, ובניתי,
בידי האחת
וביד השנייה אחזתי בנשק,
והאמן לי
במיומנות גדולה.

עומד בחצר של “משיבת נפש” עמנואל, יחד עם ילדי ואליהו זוהר ובניו, בבוסתן שנטעתי.




פורים במשיבת נפש. אני מימין, אורבינו עלי, ישראל שטרנברג הי”ד, עופר גיסין, עמיר רגב, אברהם פרטוק, שוכב על הרצפה עודד ניצני


בפעם הראשונה שריסקו לי את כל שמשות המכונית
באישון לילה
באחד מכבישי הגישה לביתי,
יצאתי גיבור ויריתי לעבר הדמויות שנמלטו ולא נפגעו,
את הנשק לא ראיתי מאז,
הוא נלקח.

זה היה בימים הראשונים הראשונים
של תחילת האינטיפאדה,
מאז הפכתי לברווז במטווח…


כל אותם יוסופים וחאלדים שהיו
מקבלים את פני בכבוד מלכים
בכפרים שלהם

בבלקון
לכוס קפה מהביל,
באמת`ין, ובג`נספוט, בפרעתא, 

ובדיר איסתיא,
הפכו לרוצחים בפוטנציה

שהשתכללו עם השנים
מאבן, לרוגטקה, לקאלאצ`,
ולמטעני צד.

לא בגלל שהם גיבורים אמיצים
ויותר חזקים.
בגלל הקאפואים.

מאז לקחתי את עצמי ואת ילדי,
ואני אוכל, ואוכל, ואוכל, ואוכל,
ולא מפסיק,
בדיוק כמו אותו האיכר גס הרוח מהסיפור.


איזה סיפור?
על הבעל שם טוב:
מסופר עליו שהוא חלם על שהוא
מגיע לגן עדן
ולידו בגן עדן
יושב יהודי עם הארץ.


כאשר התעורר בבוקר,
תהה מי זה היהודי הזה

והחליט ללכת לחפש אותו. 

הוא עבר בין הכפרים השונים

ושאל עליו
לפי התיאור שזכר בחלומו.


לבסוף הגיע לכפר יהודי
שם הכירו את האיש
והפנו אותו אליו.


הבעש”ט הגיע אליו לביתו

ונקש על דלת הבית.

אישה קשת יום פתחה את הדלת
הבעש”ט ביקש 
מקום לאכול ולישון.

האישה הכניסה אותו לביתם

ולאחר זמן מה הצטרף
אל הבעל ואשתו לארוחת ערב. 
חדור ציפיות המתין הבעש”ט

לראות את
מנהגיו הדגולים של שכנו לגן עדן. 

למרבה אכזבתו ראה ליד השולחן
יהודי גס מראה והתנהגות,
שלא דיבר מילה ולא ברכו לשלום,
התיישב,

וללא נטילת ידיים וברכה
התחיל לאכול ללא הפסקה, 

מיד כאשר סיים קיבל תוספת
וכך חוזר חלילה,
אכל עד להתפקע.


 מיד כשסיים קם מהשולחן
ללא ברכת המזון,
ללא שום פנייה אליו.

קם והלך למיטתו. 


בימים שלאחר מכן,

חזר הסיפור.
היהודי רק אכל ואכל ואכל.
ללא ברכות, ללא מילות נימוס כלשהם.
כלום.
רק אכל. 


הבעש”ט שלא הבין מה יש

ביהודי זה
שמביא אותו לגן עדן,
כבר לא יכל להתאפק ופנה אליו:

“לפני כמה ימים חלמתי חלום
ובחלומי ראיתי אותך
כשכני בגן עדן,

אבל אני לא מבין על מה,
על מה אתה מקבל גן עדן,
אתה כל הזמן אוכל ואוכל ואוכל. 
למה?”


הסתכל עליו היהודי

ואמר לו:
לפני שנה היה כאן פוגרום,
הקוזקים פשטו על הכפר ורצחו יהודים רבים,

את אבא שלי העלו באש
ובגלל שהיה רזה
עלתה ממנו להבה קטנה

והוא נשרף מהר.
בפעם הבאה
שיבואו הקוזקים ויבצעו כאן פוגרום
ואולי ישרפו אותי,
אני רוצה לבעור הרבה זמן

בלהבה גדולה
שכל העולם יראה איך יהודי
נשרף.

שאלה:
יכול להיות שיותר קל לנו לשפוט את אלה
שרחוקים מאיתנו כמה דורות.
הרבה יותר קשה לנו ליישם את
הלקח על עצמינו.
האם הרמת ידיים?

תשובה: 
לא.
לא הרמתי ידיים. 
שיפור עמדות לאחור.
הפקת לקחים.
הרבה לימוד.
המתנה לשעת כושר.

זה יגיע, אעשה הכל להיות מוכן
לכשזה יהיה פה.
מה?
הגאולה ! 

פוסט ראשון,
עדיין לא בקי כ”כ בהפעלת
כל הפונקציות של הבלוג
,אבל אני אלמד,
בעזרת ה` אני אלמד.  
 

מרחבים בהם טסתי עם מכוניות בגיל 15 [מה לעשות?]

התקופה בה הייתי נער
הביאה לעולם אור שכשנגעתי בו
הוא חישמל אותי.
למדתי להשתמש בו בגיל צעיר מאד [13]
הייתי אדם עצמאי –
עדיין מנוער מכל סוג של כבלים
מה שהוביל אותי למקומות
שבני אדם רגילים
לא מגיעים אליהם בדרך כלל.
ההתנתקות מהבית והשפעות המסגרת המשפחתית
על דרך הלימוד שלי מגיל צעיר,
לקחה אותי למרחבי החופש מהמסגרות
בכל המובנים.
מרחבים בהם טסתי עם מכוניות בגיל 15 [מה לעשות?]
לכל החלומות הכי פרועים שאפשר לדמיין.
דהב היה יעד מועדף, שפני היו מועדות אליו,
בכל הזדמנות שהייתה לי, והיו לי.
אבל לא רק.
הייתי מחובר לאנשים
מבוגרים ממני בהרבה שנים
לאורך כל הדרך.
כבר בגיל 14 הייתי על מדים
ששיוו לי מראה של חייל.
הייתי רשום בפנימיה צבאית שמעטים בה
הכירו את קלסתר פני, כי לא הייתי שם.
השירים של אריק ועוד מ”מחנכי הדור”
היו פס הקול של הדרכים בהן טסתי.
הכל היה תמים לגמרי, בלי כל כוונות זדון,
אע”פ שמבט לאחור גורם לי להסמיק
אני יודע שזה “עדין” וקונילמלי – להסמיק וכזה
אבל זה בדיוק התיאור של מה היה ומה נהייה
זה היה תמים לגמרי, אולי קונדס, שובבות,
אבל לא כוונה רעה חלילה.
כשהתבגרתי והגעתי לגילאי ה – 20
וראיתי נערים שזיהיתי בהם
את מה שאני הייתי כנער,
אימצתי אותם בדרך כלל, כדי להציל אותם
מכל הרפש שממתין להם מבלי שידעו על כך,
עם כל המפותלים הערמומיים
הממתינים במרחב לינוק את תמימותם.
קיצרתי להם דרכים.
איך ניצלתי אני מכל זה?
הייתי אדם צעיר שמחפש טוב. פשוט טוב.
שלא תטעו – הייתי במקומות רעים מאד.
אבל היסוד שינקתי כמורשת מהורי שיחיו
היה טוב.
טוב פשוט בלי חכמות.
ואהה כן….מלא אהבה.
כזו של נעורים כזו…שנות ה 60-70…
איך בא לי באמצע היום
לכתוב על זה?
כי יש מוזות כאלה, אבל לא רק.
הקטע הזה עם חינוך
והורדת מידע למי שמתחבר אליך
הוא קריטי.
אנשי האופל הבינו את זה,
לכן הם שולטים בכל העולם
במה שנקרא “חינוך”,
והם מספקים לכם את זה – חינם”.
אחרי הניסיון הגרוע
שהיה לי עם שלושת ילדי הראשונים
הפסקתי לשלוח אותם למסגרות חינוך.
גידלתי אותם בבית.
לא רק שאני לא מצטער על זה
אני אומר לכם
תשמרו על הילדים שלכם קרוב אליכם
הורים יקרים
אני בטוח שאתם אוהבים את הילדים שלכם.
אל תסמכו על אף אחד שיחנך אותם!
אף אחד !!
אם אכפת לכם מהם, תלמדו אותם אתם
את מה שכבר למדתם.
תעבירו להם את מה שאתם מבינים שטוב.
ותזהירו אותם מהרע.
אתם כבר נפלתם לבורות שנפלתם בהם
ואתם מכירים את המקומות, את החולשות,
את הפיתויים…
את מה שלא הצלחתם לעשות בגלל התאוות שלכם
כשאתם יודעים היטב לאיזה נזק הם גרמו
תנסו ליישם על ידי העברת המידע החיוני הזה
לילדים שלכם.
מה שהם יעשו עם זה
זה כבר עניינם, יש להם בחירה.
אבל אתם?
אל תסמכו עליהם שהם ימצאו את הכל לבד
מחכים להם שם בחוץ טורפים מנוולים.
אלה שיש להם כישרון להינצל מהם מעטים מאד.
הרוב הענק זקוק לכם – הורים שאכפת להם,
לעצה שלכם, לתמיכה, לחום ואהבה.
בטח נכון להיום עם מרחבי האופל המצויים שם…
אל תזרקו אותם לכבשני השמד
של “משרד החינוך”.
תלמדו את הילדים שלכם בעצמכם
כך אולי תלמדו גם אתם
איך להתעלות למדרגות הגבוהות יותר
בהבנת מציאות
הטוב.
הקליפ המצולם המצורף הוא לא בדיוק אם המוסר…
אבל זהו בדיוק המקום ממנו צמחה המוסריות שלי נכון להיום,
וזה מוכיח שאפשר…אפשר בוודאי …
כל אחד יכול.