חזרה

---

 

12/11/2019 21:27:12

הפעם אלו דמעות של זעם !!
דמעות רותחות של חוסר אונים,
של ארי בסוגר
עם דעת אדם המוסיפה מכאוב
עם כל “עליית מדרגה”.

האלו הם גיבורי ישראל ?
האלו הם “מנהיגי ישראל”?
האם מה שנגד עינינו קשור ל”ישראל”
כפי שאתם מכירים ממי שסיפר לכם על זה?

כן, קשור ועוד איך…
קשור לערב רב שיצרו את העגל
בזמן שמשה רבנו מקבל תורה בראש ההר,
קשור לערב רב שהולך לזנות עם בנות מואב בשיטים
ואחריו נשרכים טיסות השוקולד למיניהן,
קשור לדתן ואבירם שהולכים להלשין לפרעה
על כך שמשה הרג את המצרי.
ועל כל השטינקרים הממלכתיים נכון להיום המעודדים הלשנות.
קשור לקרח ועדתו מ”גדולי התורה” רודפי הכבוד, השררה, והבצע.
ועם כל לבושי הגלימות והטורבנים העכשוויים, עם שלוחי השטן שלהם בשלטון הזדון.
קשור בכבלי נחושתיים מלאי ניאוף, שטות, והבל העולם הזה מקדמת דנא
עד עצם היום הזה בערי החטאים ההמלאות את ארץ ישראל הקדושה בגילוליהן.
קשור לירידת הדורות, עד דיוטא תחתונה של דור המבול הפלגה וסדום ועמורה גם יחד…
והכי קשור לתאוותו של עמלק ללוק את דמן של ישראל.
עם הצורר הנוכחי שהזריק ל 6 מיליונים את זריקת המות.

ככה זה קשור ל”ישראל”…

אבל אני השתדלתי כל חיי מיום שעמדתי על דעתי
להיות קשור לישראל הנאמנים לתורת משה, למוסרה הטהור,
לאמת האבסולוטית המגולמת בה, לחסד ולגבורה שבה
ולתפארתה רבת ההוד לנצח,
לחכמה ולבינה,
הרי הם היסוד המוסד למלכות דוד…

ועכשיו?
הכל חרב מול עיניי הכלות לגאולה,
ורק דמעות רותחות נושרות מזויות עיניי
מזעם איום ונורא על כך ששוב נקלענו בצוק העתים
אל דרך חתחתים בשל רועים רעים,
וחוטאים ההולכים בעקבותיהם.

אני יודע ש”יהיה בסדר”, לא רק מאמין, יודע.

אבל זה לא יהיה בגלל החגבים המרושעים הארורים ששולטים בבני עמי עכשיו.
זה בגלל שנצח ישראל לא ישקר.

וגם אם אתנחם על שנות חיי שירדו לטמיון בדור
בו שחררנו את הר הבית ויכולנו לבנות את הבית
ולהקים את ממלכת הכהנים והגוי הקדוש,
עדיין אזעם על עולם רע אותו אני משאיר ליוצאי חלציי,
בני ובנותי ונכדי ונכדותי.

זעם נורא
על כך שלא השכלתי, ולא טרחתי מספיק …

ואולי ירחם אולי יחוס , ויזכני עוד בחיים חיותי
לראות את כל אשר שואף אליו לבי הנתון לאבי שבשמיים.

אבל בנתיים כאשר חצי נפץ מוטחים מעל ראשי בני עמי
וחצי מות מוזרקים להם מרצונם המלא,
והמה בבהלה ובפחד נשים זקנים וטף באים אנא ואנא
ואין להם מנוח, בגלל אוייבים רעים מבית !!
חגבים עלובים שאינם יוצאים למחוץ אוייב,
למרות שיש בידם
כל האפשרות לעשות זאת !!

אני זועם. זעם נורא ואיום.
ואין לי מה לעשות חוץ מלדמוע…
ולהמשיך להמתין.
עם תפילה.
שירחם אבי שבשמיים ויפתח לי
את השערים הנעולים, ואבוא בם.
ותבוא הישועה !!

עלה נעלה וירשנו אותה !!!

מר חשוון התש”פ

מרדכי היהודי.

---

חזרה

בס”ד

כוכבים יש בשמים לרוב. שם זוהרם.

השמים שמים ל -ה’ והארץ נתן לבני אדם.

אכן צריך גוברין יהודאין כדי להציל שארית הפליטה.

גם כאשר התפלגו בני ישראל לכל שערי מצרים בכניסתם אליה

היו חטיבה אחת הפועלת תחת מלכות יהודה.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו

עַד כִּי יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

“אין מושחין כהנים מלכים… על שם ‘לא יסור שבט מיהודה'” (ירושלמי סוטה פ”ח ה”ג).

“‘שבט’ – אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט.

‘ומחוקק מבין רגליו’ – אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים” (סנהדרין ה.).

“‘ומחוקק מבין רגליו’… גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה” (זבחים נד:).

“יולך ה’ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת”

(דברים כ”ח, לו). ישנם מצבים שבהם ישראל נתונים בגולה ללא מלך וללא שרים,

והרי הדבר סותר לכאורה את ההבטחה שההנהגה לא תסור מיהודה.

אלא, מסביר הרמב”ן, (בראשית מ”ט, י ד”ה לא יסור) שאין הכוונה

שלא תסור ההנהגה מיהודה לעולם, אלא הכוונה שלא יסור שבט מיהודה – אל אחד מאחיו.

דהיינו מלכות ישראל, כאשר תכון, תהיה בהנהגת יהודה ולא ימלוך

שבט אחר עליו.

וכך מסביר הרמב”ן את המשך הפסוק: “‘מחוקק מבין רגליו’ – שכל מחוקק בישראל

אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה”. יהודה כבעל השלטון והסמכות,

הוא שיעניק לאחרים את הכח והסמכות לחוקק.

“עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים” – הכוונה לפי הרמב”ן, למלך המשיח,

שיעשו כל העמים כרצונו, ואף הוא יהיה מיהודה.

הרמב”ן מוסיף שיעקב אבינו הדגיש “לא יסור” כדי לרמוז שאכן

ימלוך שבט אחר על ישראל, אלא שמעת שתתחיל מלכות ליהודה, לא תסור ממנו לעולם.

הרמב”ן ממשיך ומבאר את ענייני המלכים שמלכו בישראל

ואינם מזרע יהודה: שאול, מלכי ישראל והחשמונאים,

ומבאר זאת בכך שמדובר במצב זמני או במצב לא תקין שעליו נענשו.

ייעודו של יהודה הינו להנהגה, אך מה מייחדו כמתאים לתפקיד זה?

הרש”ר הירש מפרט את תכונותיו של יהודה המייחדות אותו כראוי להנהגה,

על פי הברכה שנתברך:

“יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך.

גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו”

(בראשית מ”ט, ח-ט).

“ידך בערף איביך” – מסביר הרש”ר:

“לא חרבך אלא כוחך הטבעי בעורף אויביך”,

כוחו הטבעי של יהודה יטיל מורא על אויביו, עד שהם יפנו לו את עורפם

ולא יעזו להתקיפו.

“גור אריה יהודה” – יהודה מאחד בתוכו את אומץ הלב של הנוער – “גור”,

וישוב הדעת של הזיקנה – “אריה”,

ואינו חפץ במלחמה ושוד לשם עצמם.

“כרע רבץ כאריה וכלביא” – כוחו אינו דווקא במלחמה אלא גם בעת שלום,

גם בשעה שהוא נח הרי הוא נשאר אריה וממשיך להטיל את מוראו.

אם ישכילו גוברין יהודאין ברי אוריין לקבל על עצמם מלכות יהודה – דוד – משיח

אזי תיכון מלכותו.