ערבי בקבר 40 שנה הא? אל תאמין לו !!!

זוכרים את מנהרת הזמן?

בילדותי אהבתי לצאת עם פרופ` פרומקין וילדי השכונה שלו
לגבעות שהיום מכוסות בטון.
הוא היה מחפש שם אדמה תחוחה ומתחיל לחפור, הילדים עזרו לו.
הם עשו זאת שבועות ארוכים.
באחד הימים הם מצאו רצועות עור שפרופ` פרומקין אמר
שהן סנדל של חייל רומאי, השמחה היתה עצומה…
כולם יחד הילדים והפרופ` אחזו ידים היטב,
כשפ` פרומקין מרח את המשחה הסודית שלו על הסנדל,,,
והופ…כולם יחד נחתו על אותן גבעות כמה מאות שנים אחורה,
לפאתי מחנה רומאי בואכה – הדרך העולה ירושלימה….

יצאתי אתם למסע הרפתקאות מופלא, עד הסוף הטוב
כאשר כולם יחד התכנסו שוב בניסי ניסים במעבדה המבולגנת של פ` פרומקין…

עם קפטן יונו, וונה, טונאר,רוקו, מנון וקפטין ביי,
יצאתי עם “קוסמאר 2”, לחלץ את נימה ממרקורי.
אחרי זה הייתי אמור ללמוד על כל יושבי מערכת השמש,
בשליחותו של “פרופסור אסימוב” האגדי, וקוסמאר 3.
לדאבוני, אלי שגיא הסופר המוכשר שהחל את כתיבת הסדרה
הפך לשלאגר מסחרי רציני, והוא זנח אותי ואת ילדי התקופה
לטובת מחזות ותסריטים שהביאו לו הרבה יותר כסף…

היה לי קן.
קן של השומר הצעיר.
הקומונרים לא אהבו אותי,

אבל לא הייתה להם ברירה, הייתי המנהיג של החבורה

 

 


כאן בסרטון משחק ה”דגל” הבינלאומי של השומר הצעיר.
במשחק המתועד כאן זכיתי לגנוב את הדגל לבד עם עוד 2 חברים – גיל 14 לערך.

 

        לחץ על התמונה

כשהם אמרו בפעולות, שהערבים הם בני אדם כמונו, ושצריך ללמוד לחיות אתם.

הייתי שר להם: “שתי גדות לו לירדן, אחת שלנו, והשנייה גם כן”.

לא זוכר איפה שמעתי את השיר הזה פעם ראשונה.

לחץ על התמונה להשמעת השיר

הייתי בן עשר.
אני חושב שסבא שלי ע”ה השמיע לי אותו פעם,
הוא גם סיפר לי המון סיפורים על ערבים,
הוא גדל אתם. בשפרעם בה נולד, בפקיעין בה נולדה אמו,
ובטבריה בה נולדו ילדיו, וגם אני.

 

הוא תמיד אמר לי: –

“איבני, ערבי בקבר 40 שנה הא? אל תאמין לו !!!”

סבא שלי היה אחלה שאטר!! שאטר ! לא שוטר….

 


בצלאל מראד בן סעדה נ”ע
הכירו אותו כמעט כל ראשי המדינה,
המדיניים, הצבאיים, הדתיים, וכאלה,
עשו עליו כמה פעמים תכניות סטייל חיים שכאלה,
כדי לשמוע את הסיפורים העסיסיים שלו,
טוב, כמה כאלה כמוהו כבר היו?

 

עברתי אתו הרבה בדרכי ארץ ישראל
עם שלל המוניות שהיו לו

 


סבא ואני עומדים לצאת לנסיעה…


רואים ליד בנק דיסקונט את מוניות העמק?
יש שם גם יעל דרומה..

האבא שלו היה מוביל שיירות פרדות מטבריה לבירות.

הסבא ואחיו השאירו את זה במשפחה.
הם פתחו קו מטבריה לאל חמה, למעיינות.

הם קנו אוטובוס,
אטרקציה אזרחית באותם ימים,

רק ל”אשד” היו כאלה.

 

הערבים ולא רק הם, היו נוסעים בהמוניהם

לטבול את עומס הבשר במים המרפאים.

יום אחד פתחו מתחרים קו מקביל, וניצלו את מרווח הזמן
שלקח לאוטובוס לנסוע עד לאל חמה ולחזור,
ומילאו את האוטומביל הקטן שקנו לשם כך.
הם הורידו מנפח הנוסעים, שלא הסכימו לחכות, ורצו כבר להגיע…

(אילוסטרציה)

“נסעתי לנצרת” מספר הסבא,
“קניתי שילדה של אוטובוס, בלי מנוע בגרושים,
צבעתי אותה בצבעים חדשים,
הכנסתי שם ווינטלטור גדול, שהיה אטרקציה בפני עצמו,
כי סיפרתי להם שהוא עובד על בטריות
(הם לא ראו את הכבל שהוצאתי דרך רצפת האוטובוס)
סידרתי מושבים וכורסאות ומים קרים,
וכך בזמן שהאוטובוס האמיתי יצא לדרכו עם אחי,
נשארתי אני צועק ברחבת הכיכר:
אל חמה, אל חמה….
כך, עד שמילאתי את שילדת האוטובוס ה”חדש”
הספיק אחי כבר לחזור,
ואז הסברנו להם שצריך לעבור אוטובוס,
כי זה האוטובוס שהם יושבים בו,

נצרך לנסיעה אחרת”….



אילוסטרציה 🙂

כזה היה הסבא שלי – איש מצחיק
הוא היה מתפקע מצחוק כל פעם
שהיה מספר את אחד מסיפוריו,
וכל פעם שהיה מתחיל לצחוק את צחוקו המתגלגל,
לא היית מסוגל להישאר אדיש, היית מתגלגל יחד אתו….

“אל תאמין לערבים יא איבני”, הוא היה אומר לי.
תראה מה קרה לבן אחותי, ניסים,
אתה יודע כשהוא נולד, מדינת ישראל עוד לא קמה,
הוא ינק את חלבו, מפטמה השכנה, כי אמו הייתה חולה,
הוא גדל עם מחמוד כמו תאומים,
לא הייתה סיבה שלא,
סה”כ המשפחות חיו בשכנות כמה דורות.
כשהחלו המאורעות, הערבים תפסו את מתחם השוק,
וסכנת נפשות הייתה להגיע לקנות מצרכי מזון.
מחמוד ובן דודי כבר היו גברים צעירים נשואים.
“אשתי היתה בהריון”, הוא סיפר לי, “והתחשק לה לַבַּנה,
ואצלנו במשפחה אין דבר כזה שיתחשק לה בהריון ולא נביא לה
.


אז ירדתי לשוק, אמרתי אולי אראה את אחי מחמוד,
אבקש ממנו לבנה,
שרקתי לו את השריקה שהוא הכיר,
לקח כמה דקות והוא הופיע,
לא הכרתי אותו, היתה לו שנאה בעינים, הוא שלף אקדח
והצמיד לי אותו לרקה – “שו בדק יא יהוד”?
עניתי לו: “אחי מחמוד ככה???”
“וואלה אחוק, וואלה בטיח,
האסה באדרובאק וואחד בראסק וחאלאס”
[לא אחיך ולא בטיח עכשיו אדפוק לך אחד בראש וחאלס]

אתה אחי אתה ??

חיבקתי אותו, ומבלי שירגיש תוך שאני מזכיר לו נשכחות ילדות,
משכתי אותו אל מתחת לתלולית
שמאחוריה ידעתי שיושבים החברה שלנו,
ואז הרבצתי צעקה, הם יצאו עם הסטנים, וכיוונו לו לראש.
 

הוצאתי את האקדח מהיד שלו, ואמרתי לו:
“אחי מחמוד, לך ולא אראה את פניך יותר,

וזכור את ההבדל בין יהודי לערבי“.

 

קצת אחרי האירוע הזה
עזבו כל הערבים את העיר טבריה בבהלה
טבריה השתחררה עוד לפני קום המדינה
כל טברייני וותיק זוכר היטב את תמונת שיירת הערבים
היוצאת מטבריה.

 

לדאבון לב
לא השכילו אותם מנהיגים נטולי חכמה
באותם ימים לסלקם לגמרי מגבולות ארץ ישראל
והם יושבים נכון להיום כמו עלוקות
בוואדי מילק ובוואדי ערה
ובכל הגליל.

אבל זה לא הם באמת
הם רק השוט
אם אתה מאמין באלילי עץ ואבן
אתה תאמין בהם
אבל אני לא מאמין לאף מילה שהם מוציאים מהפה או מבטיחים
זה התחיל אמנם בגלל הסבא היקר שלי
שלימד אותי
יא איבני – 40 שנה בקבר הא?
אל תאמין לו !
אבל מאז למדתי הרבה בעצמי
שמתי לב שאפילו הוא – הערבי – צועק כל הזמן ומרמז למי אני צריך להאמין….
אז שלא תתבלבלו
גם אם הוא יצעק בקול גדול
אללה הוא אכבר
אני שם פס עליו
זה בגלל שהסבא שלי לימד אותי לא להאמין לו
אז בכל זאת – למה הוא צועק כל הזמן
אללה הוא אכבר ?
הבנתי שבסך הכל, כמו בכל הדפקטים שלו
הערבי מחקה את היהודי בכל דרכיו
כקוף בפני האדם
הוא לא יכול להגיד –
שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד !
הוא ערבי לכן הוא צורח אללה הוא אכבר.
אבל אני לא
אני יהודי מבני ישראל

במסגרת חגיגות יובל לזמר העברי,
ראיתי כמה ביצועים ממופע שנערך בעין גב.

הם שרו יפה
אני בכיתי בחשאי.

ראיתי דור שלם של אנשים יפים, טובים, מבני עמי,
ששרו את המילים המיתולוגיות במעין כישוף,
עם ברק נורא בעינים מלאות געגועים לנשמה שהיתה שם
בין הניגון למילים ואיננה עוד.
בכיתי, לא בגלל שזה היה עצוב,
לא בגלל שריחמתי עליהם, לא בגלל שום נידנוד של
סארקזם, או, שמחה לאיד.
אדרבא, אהבתי את כל המזדקנים עם ביצבוצי הקמטים והקרחות,
ראיתי את המזדקנות ששאריות יופיין החלוצי,
הובלטו ע”י מייקאפ מאסיבי.
לא ראיתי את דעותיהם השמאלניות ההזויות
לא חשתי בכפרנותם המתנשאת,
אפילו לא בניכורם מ”זהות האספסוף”.
לא זיהיתי את עייפותם מהמלחמה.
הם שרו: “יא משלטי”, “אנו נתגבר”,
“ונסתדר”, “גם עם גרגיר חול על פרוסת לחם”…
ראיתי אותם יפים רגישים כמו אז שהיו צעירים
ויצאו על הטרקטור לפלחה, עם הטמבל על הראש
וחוסר שעות שינה מטיול הליל ירח של אמש…
בכיתי בגלל שזה המצב וזהו.

אם אתה חרדי ששומר את העיניים לא היית מגיע לכאן,
,ממילא, אם הגעת אז לא יעזור לי אם אגיד לך שבסרטון הזה יש בנות מחוללות, נכון?

היינו ילדים…נפגשנו שוב לפני שנים בוגרים יותר…עכשיו הגיע הזמן לברר זאת שוב….תסתכל על עצמך !!

שלום ידידי משכבר הימים ******

תראה ****, קראתי את “הקווים לאמונתך”, כי הרי אתה מתאר את אמונתך שלך,
בסדר, כך אתה מאמין… הבנתי!
בסיס אמונתך הוא השלילה, ע”י יצירת אנלוגיות בין סיטואציות שהקשר בינהן מקרי, או,
אפילו שאין קשר בינהן, אתה יוצר מימד חדש של…..כלום…..!
ובתוך המימד הזה אתה חי! חיים קלים בלי התמודדות עם אמיתויות
שגדולי עולם מבין היצורים האנושיים שאנו נימנים על מינם, נתנו את דעתם עליהן.

האמונה מתחילה במקום בו נגמר השכל.
אבל אמונה בלי דעת, חלשה היא, ולכן צריך ללמוד.

ראה ידידי, מובטחני, שגם אם אינך יושב בליל הסדר ערב פסח מוסב על שולחן עמוס מצות,
הרי בוודאי זכורות לך תמונות כאלו, בין אם מבית סבא, או מסיפורים על אבות משפחתך,
וגם אם לא, הרי אני יכול לספר לך, מבית סבי ע”ה, וכל אשר בשם ישראל יכונה,
יספר לך…:בשנה שעברה ישבנו ליל הסדר, ובשנה שלפני..וכו’, וכו’..עד יציאת מצרים…
מאז ועד היום כל שנה…כל שנה…אנו יושבים ומספרים מה שראו אבותנו בעיניהם !
עשר המכות…,קריעת ים סוף…,הר סיני…,התגלות בורא העולם במוחש לעיני מליוני בני אדם !
זו לא אגדת עם….,כל שנה מאז ועד היום, אנו יושבים ומספרים בדיוק את אותו סיפור שסיפרו
אבותנו הראשונים בשנה הראשונה לאחר ההתרחשות שאותה ראו בעיניהם.

זו אמונה עם דעת.
אנו יודעים במה אנו מאמינים.
חפש בכל שאר האמונות הרמוניה מקשרת באופן אין סופי את כל חלקי הדת,
אני מבטיח לך, לא תמצא!
כי האמת האחת האבסולוטית, לא יכולה להיות “שתים”.

אחד המשפטים האהובים עלי לציטוט לקוח ממשנתו של החכם באדם, שלמה המלך,
תכלית הידיעה – שלא נדע…
אפשר להמשיל זאת מאוד בגסות כך: כוס מלאה אינך יכול למלא…זה ישפך החוצה…
אבל אם תרוקן קצת, יש סיכוי שיתמלא….!

כן, בהחלט,ההתקשרות ביננו מבחינתי, וכפי שמובן לי גם מבחינתך,
מבוססת על הכרותנו מימי ילדותנו,
ואני שמח על זה…
למה שמח? כי הפרספקטיבה מקבלת מימד עומק אדיר, הרבה יותר מאשר,
אם היתה נוצרת אותה תבנית שיחה ביננו מבלי ההכרות מילדות…,
אע”פ, שאמנם שנים רבות גם לא נפגשנו, או, שוחחנו,
בכל מקרה, תנוח דעתך, איני מנסה ל”החזיר אותך בתשובה”,
ועוד יותר אומר לך אני מנסה להצמד לאופן המאוד
שכלתני ממנו נקודת המוצא שלך נובעת.

אולי קודם אענה לך על שאלותך מסוף הודעתך,

בענין הגדרות לא קל לי, זה התחיל בתשובה לשאלה שנשאלתי ע”י מנהלת
השכבה בבה”ס התיכון מקיף א’ סוף כיתה ט’,
לאיזה מגמה היית רוצה ללכת? היא שאלה, ואני…נצבתי נדהם,
איך אני יכול כבר כעת לדעת מה אני רוצה להיות בחיים?
הרי אם אכניס עצמי עכשיו לאיזשהו ערוץ לימודי, זה יקבע לי את הקו המוביל בחיי…
בחרתי לא לבחור…זרמתי הלאה,
הבטחתי לעצמי להתמודד עם מה שיבוא, מתוך תקוה להצלחה.
בעצם עד היום אני כזה…
נכון,יש לי קו מנחה, אולם עיצובו לא היה אקראי, מתוך אותה התמודדות עם מה שבא,
תוך כדי עבודת בירור ארוכה, ליקטתי,
את הערכים הנכונים לדעתי, אתם עיצבתי את עמוד השדרה של חיי.

תוך כדי עבודת בירור זו, אינך מובטח אפריורית שבחירתך נכונה,
אולם אין לך לימוד גדול יותר מהלימוד מטעויות….
אם הנך איש אמת, ומודה על האמת, ואתה מוכן להודות בטעות ולתקנה,
לימוד הלקח הנובע ממהלך שכזה הנו:
“שכל הנקנה”, זהו שכל, או, קרא לזה, ידע, המזומן לך לשימוש בעת הצורך,
ללא ההזדקקות להקדמות ארוכות, זה פשוט שם.
זהו מאגר ידיעות המרכז הרבה דברים אותם יודעים בידיעה אחת,
כי קודם צריך לידע הרבה הקדמות קודם שידע איזה דבר, ואחר כך,
כשמשיג את הדבר, משליך הקדמותיו, ויודע את הדבר בידיעה אחת.

כדי לעשות עבודת בירור כזו, הנך חייב להזכיר לעצמך כל רגע,
שאתה יצור נברא לתוך תעלומה לא פתורה לכאורה,
כי אם תנעל עצמך על אקסיומה “מעוגלת מכל פינותיה”,
אז זהו, אתה נעול! טוב לך עם זה? לבריאות….
אבל זכור אינך יכול להתייחס ברצינות לדברים שלא בדקת,
הדבר היחידי אותו יכול אתה לעשות אם הנך נמצא במצב
המתואר לעיל (אקסיומה) זה להעביר סיטואציות החולפות על פניך,
לתוך הסיסטמה שלך, לבדיקה, אם יש רכיבים
בסיטואציה התואמים לאקסיומה….האוביקטיביות? אבד עליה הקלח….

למדתי להיות גנן, אגרונום, אמן בנושא הצומח, התחלתי עם זה מתוך כוונה
לעשות הרבה כסף ועשיתי אותו בגדול,
והמשכתי עם זה מתוך אהבה, והתפעלות מתחדשת מכל עלה המבצבץ
ונפתח ומתמתח לאורה של אם כל חי…

הכסף לימד אותי פרק נרחב על אנשים ותכונותיהם.
למדתי מהר מאוד, אתה שואל אותי, ומבקש שאענה בכנות,
כל מה שלמדתי נבע ישירות מהתנסות חוויתית מוחשית ביותר
שהתבססה על מחקר אינטנסיבי שלי, ביני לבין עצמי, תוך הצבת רף בחינה גבוה מאוד,
ושיכלול התשובה וניפוייה עד לצירופה הקבוע למאגר ידיעותי המבורר.

אתה מרבה להשתמש, בסכמות, אתה מצמיד לאמונה, מערכת הפעלה,
ולפי שיטתך כפי שמובן לי, אתה מעמיד את כל ה”אמונות” על מדף אחד,
לא מעניין אותך מה מונח בתוך “מערך ההפעלה של האמונה”,
תקן אותי אם אני טועה, לגבי דידך “אמונה” הינה מהלך זניח בעולם השכלתני בו הנך חי,
פשוט מהטעם המאוד בסיסי שאי אפשר להוכיח אותה…..נכון?
מצד היותה כזו, מה לך נוצרים, מוסלמים, הינדים, יהודים, הכל מונח על אותו המדף….

אני מסוגל להבין את ההגיון הצרוף המונח מאחרי הקבעון הזה….

למזלי הטוב, ניצלתי מה”צימצום” הזה אותו אני מתאר לעיל.
למה צימצום? פשוט, אין לך מושג איזה מרחבים אין סופיים
מונחים במאגרי המידע של תורת ישראל, אם חס ושלום היתי נקלע
לתוך קבעון כזה שהיה מונע ממני את הגישה למאגרים אלו, היתי מסכן.

מה עוד, והיסטורית האנושות מוכיחה לאורך כל הדורות את אמיתותה של תורת ישראל,
לא בדרך אמונה, אלא בדרך ההוכחה אותה אתה מחפש כל כך,
על אף שיכתוב מסולף של היסטוריונים מגמתיים, ניכרת ועולה התגשמות כל הנבואות
הכתובות בתורת ישראל, שוב, לא בדרך אמונה, עובדות !
אבל, כדי לאמת את אשר אני אומר לך, אתה, צריך ללמוד…. ללמוד תורה….את זה ניסית?
איך אתה יכול להתייחס, ולחתוך לעצמך עובדות גמורות באשר לדבר שלא למדת אותו?
זו אוביקטיביות?
יתרה מזו, הרי זהו חלק אינטגראלי מזהותך, אתה יהודי!
הכיצד הנך מתעלם מחלק מעצמך, ואינך נותן עליו דעתך?
ואם תחזירני למערכת ההפעלה של האמונה, עם המפתחות המתניעות את מנוע המכונית,
אומר לך, הפאזל הכולל את תמונת חייך, מכיל בנוסף לחלק המפתח המניע,
גם את חלק יהדותך, מדוע הנך נותן דעתך רק לחלק המפתח, ולא לחלק יהדותך?
הרי הפאזל לעולם לא יושלם בלעדיו, גם אם תתעלם ממנו….
אני יכול לספר לך, שאכן במהלך “חיפושיי” עברתי על כמה וכמה “אמונות”,
וכשאני אומר עברתי אני מתכוון למדתי, חקרתי, התנסתי,
“זן”, חקירת הנצרות, “בודהיזם”, לימוד תולדות האיסלם, וכו’,
את ניסיוני בשוטטות במרחבי “המדע” אסכם בציטוט מאלברט איינשטיין שאמר:

“בכל רגע נתון, כל מהלך מחשבתי אפשרי, מתחלף באחר”.

שם ב”עולם ההוכחות”, האקסיומה האבסולוטית העולה מהחקירה עד היום,
מוכיחה, ש”אמת” מבוססת על עובדות מוכחות,
הפכה ל”זבל היסטורי” מייד כשהופרכה, ו”אמת חדשה” תפסה את מקומה.

יתרון האור, ניכר מן החושך.
כל מושג “הרע” ביהדות הוא תוצאה ישירה של חטא אדם הראשון.
מרגע החטא ואילך, שורש הטוב האין סופי, במופעו המקורי,
נתעלה והוסתר ע”י ה-“עולם” מלשון נעלם,
ובמופעו הנגלה בהשתלשלות לעולמנו, התפצל כביכול לשנים- טוב, ורע.
לכן נקרא : עץ הדעת טוב ורע.
כדי של”רע” הזה יהיה יצוג, נבראו כוחות, המוגדרים בלשון התורה ככוחות הטומאה.
גם במערכת כוחות אלו יש היררכיה, כאשר מה שאתה קורה לו “השטן”,
מוגדר כמלאך לבן, (מלך זקן וכסיל)
תחת סמכותו ישנם שליחים רבים.

כולם נבראו ע”י בורא העולם, כדי ליצור מצב של בחירה לאדם.
גם בסיפורו של איוב, אתה יכול להבחין, שאין לו,
לשטן אפשרות לעשות דברים, אלה אם קיבל רשות מהאלוקים.
המושגים של טוב ורע, בחשבונות של מעלה, אינם ברי תפיסה ע”י מוח אנושי.
למרות זאת, מסתיים סיפורו של איוב, בכי טוב.

באוצרות המדרשים מתוארים בפרוטרוט כל סיפורי בראשית,
הכוללים את ראשית התהוות האנושות, בקבלה מופיעים סיפורי התהוות כוחות הרע,
שנבעו מחטאי אדם הראשון, לדוגמא, לאחר רצח הבל ע”י קין,
פרש אדם הראשון מחווה, לתקופה של 130 שנה, כיוון שלא רצה להביא עוד תולדות לעולם,
אולם, היה משחית את זרעו לריק, (“ה”-חטא)
(חטא זה הנו אחד מהגרועים אם לא הגרוע ביותר אותם מונה הזוהר הקדוש, עד עצם היום הזה,)
כיוון שתכלית הזרע הינה תולדות, ואופן יצירת התולדות הנו מחומר ומרוח,
הרי שאם מושחת הזרע ולא מגיע לכדי יציאה מכח אל הפועל ביצירת גוף גשמי הבנוי מחומר,
בכל אופן ישנה תולדה של מופע רוחני, המוגדר כ”מזיק”, “רוח רעה”,
“שד”, וכו’..האפיון הרע של תולדה זו נובע מאופן ההזרעה שנעשתה בחטא.(השחתת הזרע).

יש לדברים תיקון מחלק הרע.
אולם גם בעניין ה”טוב” אפשר לטעות כמו שאתה שואל לגבי אלילי יוון
ושאר המיוחסים לכוחות “על טבעיים”…

במעמד בקיעת ים סוף, נס אדיר של שידוד מערכות הטבע, עמד עם ישראל
בהתעלות רוחנית עילאית שאין לה מקבילה עד עצם היום הזה.
היה זה לפני מתן תורה, ועצם התגלות הבורא על הים,
העלתה את כל העם למדרגת הנבואה הכי גבוהה,
שירת הים ששורר העם על שפת הים הינה הראיה הברורה לכך,
שכן התורה עדיין לא ניתנה, ושירת הים היא חלק מהתורה,(ספר שמות,פרשת בשלח.).

שיאו של השבח המגולם בשירה הוא הפסוק: “מי כמוך באלים ה’, וגו.”.

לכאורה, לשיטתך מוזר לא? הרי אין עוד מלבדו !
הוא יחידי, עשה עושה ויעשה, אז מה לשבח זה?
אודה על האמת, בתחילת לימודיי, הקשתי גם אני שאלה זו לפני גדולים…
רבים התפתלו בתשובותיהם..

התשובה לעניות דעתי, כפי שמובהרת לי נכון להיום הינה:
הבורא הוא יחידי, הכל מבלעדיו נברא ונוצר על ידו.
שמו הגבוה ביותר בתורת הקבלה הוא: אור אין סוף ברוך הוא,
אחדות הפשוט המאחד את כל פעולות המשתנים.
אין באפשרות מוחנו, אפילו יהיה במדרגה הגבוהה ביותר בין חכמי האנושות,
לתפוס את מהות האור הנ”ל בשל עכירות החומר הגשמי ממנו אנו בנויים.

להבדיל, כשם שיש לקונצרן חברות דיריקטוריון הכולל מועצה שבראשה יש יושב ראש,
הרי לא תאמר בוודאי, שלחברה זו אין צורך במנכ”ל, מנהלי מחלקות, פועלים וכו’,
הרי אינך סובר בוודאי, שעל היושב ראש לתפקד בכל התפקידים כולם….

הבורא כן יכול, כי הוא מצוי בכל הנבראים, אולם במקום גדולתו אתה מוצא ענותנותו,
הבורא הפקיד ממונים על כל פרט ופרט בבריאה,
לעיתים ממונים אלו הינם בעלי סמכויות וכוחות אדירים, המתדמים
בעיני בני אנוש מוגבלים בהבנה בשל עובי גשמיותם, כ”אלים”.

עם ישראל בשל היותו העם הנבחר ע”י הבורא,
ובשל צירופו וזיכוכו לאורך השנים בהם הוא לומד ושומר את ציוויי הבורא
התעלה להבנה המציבה אותו במעמדו הנשגב: אור לגויים.

ממרומי מעמד זה, פשוט וברור השבח שהעם משבח את הבורא:
מי כמוך באלים ה’, מכאן כאשר ברור שאין עוד מלבדו
והוא הבורא ויוצר כל, הרי שאם יש כאלו מבין הגויים המייחסים כוחות עצמאיים
לאותם ממונים שכוחותיהם נמסרו להם בסמכות ממי שהסמכות שלו,
ועוד קוראים הם להם בשם “אלים”, הנה אנחנו שיודעים אנו
שאין עוד מלבדך אומרים לך על מנת שגם הם ישמעו וידעו,
“מי כמוך באלים ה’, מי כמוך נאדר בקודש, נורא תהילות עושה פלא”.
שבח עצום, שלבורא נחת רוח גדול ממנו, הואיל, ואכן כאשר ברור שעם ישראל
הינו העם הנבחר, אין לשכוח שנקודת ההתחלה בהתפתחות האנושות היתה אדם הראשון,
לאחר מכן, נמחה היקום ע”י המבול, וחזרה והתפתחה האנושות מנוח ובניו,
ולמרות שנקודת המוצא הינה משותפת התברר, והצתרף, וזוכך,
העם ניפוי אחר ניפוי, עם מצבי בחירה איומים ובלתי נסבלים,
עד שהגיע למדרגתו העליונה באומרו:
“מי כמוך באלים ה'”,
אותה אמירה ראשונה, היתה לפני 3500 שנה, בנבואה שנוצרה ע”י השפעה עליונה,
היום לאחר כל המתואר לעיל, אמירה זו נאמרת ע”י עם ישראל, מתוך ידיעת האמונה.

לסיכום:
הרע נוצר בעולם, בעקבות בחירה של האדם לעבור על ציווי הבורא,
מרגע היווצרותו, פעולתו מותנת באופן פעולת האדם,
בשיר ה”חד גדיא” של פסח, מסתיימת האפיזודה המתפתחת,
עם שחיטת השוחט,(מלאך המוות=השטן=הרע) ע”י הקדוש ברוך הוא.
לאחר הכשרת האנושות, (ובעיקר, ע”פ היהדות, הכשרת בני ישראל
להיות מפיצי אור הדעת הגלום בתורה שניתנה בהר סיני,
ע”י בורא כל העולמות למשה רבנו), ע”י צירוף וזיכוך וביטוש
דרך הבחירה בין הרע, לבין הטוב, יחזור הכל לשורשו הראשון,
הוא הטוב הניצחי.

“נצח ישראל לא ישקר”,
פרטים רבים נטשו את הספינה הזו המיטלטלת על מיים עזים ונקראת עם ישראל,
הפרטים אבדו…
נקודת כלליות עם ישראל רק מגדילה שפעת אורה מיום ליום,
למרות שכביכול נראה מצבו הרוחני של העם קשה,
ברור שכשם שאותן נבואות שהודיעונו על החורבן התגשמו במלואן,
כך יתגשמו נבואות הגאולה.

במהרה בימינו .
אמן.

היה גם טנדר סוסיתא כרמל….

כשהכל עוד היה כאן תמים חופשי ומלא עניין,
והאדרנלין שבגללו הגעתי אל השחקים
זרם חזק בעורקים

 


קורס 89 כנף 6 חצרים

נהגתי לחרוש את כבישי הארץ
יחד עם חברים
מהם כמה שהתפרסמו ברבות השנים
ותפסו תפקידי מפתח.

וכמובן שלפעמים בדרכים מתפתחים
כל מיני דברים…
כשהדם חם והכביש פתוח
והדרך ארוכה…

 

זה היה מזמן,
עברו כבר יותר משלושה עשורים
אני מזכיר את זה
כדי להגיע אל התקופה ההיא
שונה לגמרי
ממה שיש לנו עכשיו.

סעדיה ז”ל במרכז  אייל פרידמן הי”ו מימין ואנכי משמאל

“בורגנים” ?
זו הייתה מילה גסה
בין החברה שהסתובבתי אתם
אלו “המרובעים”
מעונבים מיינסטרים וכאלה?

אז?
בזמן ההוא היו מוקצה מחמת מיאוס
כנועים לשיטה
למערכת למוסכמות לשטנץ
היום כולם כאלה.

 

נכון להיום לא מצליח
גם אם אני מחפש עם פרוג’קטור,
כמה מאלו
שעשו אתי מירוץ בכביש הערבה
עם המכוניות שלאז
פיז’ו 404 , אופל , או פורד אסקורט

הייתה גם סוסיתא כרמל
אבל זה היה בשביל אלו
שרצו לשבת בארגז מאחורה
על המזרונים כדי שהקססה לא תעוף…

 



היום?

הם כולם ללא יוצא מהכלל
בורגנים
מרובעים מיינסטרים
שאפילו אם נשארו
עם הקססה הם עשו מזה
“רפואי”.

לא מכיר בזה.

אני על הדרך
עם האדרנלין שועט קדימה
הקשקוש שהתפתח כאן
מ”המדינה”
שגידלנו
עולה לי על העצבים.

לא לזאת הייתה הכוונה
ואתם צריכים להבין
כשאני אומר את זה יש לי מאחורי
דינוזאורים פרה היסטוריים
במשפחה שלי
שנמצאים כאן על האדמה הזו
מאז שיהושוע בן נון כבש
את הארץ.

 

מהם קיבלתי את מה שאני יודע
בוודאות גמורה.

לא לזה התכווננו.
נקודה.


נחום [באמצע] ואברהם [מימין] עבו – מפקדי ומשחררי טבריה לפני קום המדינה
האחים של סבתי היקרה שרה מראד לבית עבו נשמתם עדן כולם.

הם ציוו אותי,
תמשיך לעשות מה שעשינו אנחנו,
אל תפחד,
אתה רק צריך להיות דוגמא
שממנה ילמדו
לך ויבואו אחריך.

אז חוץ מהדרבון המעודד הזה
יש לי גם מעצמי
ואת מה שאני יודע
לא ייקחו ממני

 

לא לזה התכוון אף יהודי.

את המדינה הזו
שדדו מאתנו והשליטו עלינו
כאן
שלטון רע ואכזר
שגנב לנו את הזהות
את המורשת
ואת הבסיס הקיומי שלנו
כאומה.

כל אחד מאתנו נולד חופשי
לאוויר העולם
ומיד משעבדים אותו –
מס’ ת.ז, תעודת לידה,
חיסונים, בהרבה מקרים – דם טבורי, ומוח עצם נשדדים,
כבר ברגעים הראשונים של
יציאתך לעולם.

ההורים החיים במטרקיס
מאויימים
אם לא תחסנו,
לא תקבלו קצבת ילדים,
מי רוצה לחיות
מחוץ לעדר?

הסמכות, והמרות,
מהרגעים הראשונים
מוטלת
על כל ילוד שפוקח את עיניו
ומתחיל לצרוח.

אז אם אף אחד
מכל ה”מנהיגים” הללו
שמסתובבים שם במטריקס ה”מיינסטרים”
מגובה על ידי
כל השמונצקלך שגדלו אתי
ולבשו
את מדי הכלומניק
שמשתף פעולה עם המיץ של הזבל
כדי להמשיך להזרים
לעו”ש שלו את האתנן בו קונים
את עצמאות זהותו
לא קם
להוביל את האומה השבורה הזו
אל מחוזות גאולתה,
אני אמשיך
להרעיש לכם את העולם.

ותדעו לכם
שגם אם אעלם,
וזה יקרה באיזה שלב שהוא
תמיד ימצא זה
שלא ייתן לכם לישון
ויסחוב אתכם
אל היעד אליו אנו הולכים
כבר אלפי שנים.

זה הכל תלוי בכם
מתי נגיע.

קומו ועשו משהו
עבור הילדים שילדתם
תתרמו תרומה קטנה
מעולם הישות המבוצר שלכם
לטובת היסטוריה מורשת וחזון
של אבות אבותכם
והתחברו אל שורשכם
האציל.

הזמנים הבאים עלינו לטובה
יהיו עמוסים התרחשויות
שיגרמו לבני אדם לאבד את שיקול דעתם
עכשיו זה הזמן
להחליט החלטות גורליות
מצבו עצמכם במקום הראוי לכם
התנערו מהעדה הרעה הזו
שלטון הרשע והזדון הזה
לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן
הוא ייפול .

לאף ילוד אשה
בשר ודם ,
אין סמכות בשם שום חוק
לשעבד אתכם !

 

אשליית “מדינת ישראל” תתפוגג
והמסך יוסר
כשתתגלה האמת,
ימותו כאן אנשים – רק מהבושה.
החלט עכשיו החלטה אמיצה
הולכים על
האמת.

 

ואל תתבלבל אתה עם הפאות
המתנפנפות ברוח
עם ציטוטים מרבי נחמן
או מהרבי מלובביץ
או עם ורסצ’ה מלאה בדאודורנט
עם הריח של מרן
הדברים אמורים
גם אליך.

 

ערב של שושנים או בוקר של הדרים
צאו למסלול בהרים 🙂 



טיפוס לאין סוף – לאן אתה רוצה כבר להגיע?

בס”ד
גרתי בדהב.

בניתי ארמון בתוך הדיונה שהשתררה בדיוק בנקודה
בה היתה מתגלה קרקעיתו הנמוכה של הים בעת השפל
ומובילה ללשון היבשה של הלגונה.

כביש הגישה לחוף דהב 1979


כל בוקר אחרי הזינוק למים והצלילה עד כלות הנשימה
שפתתי את הקומקום על הטאבון שבניתי בחצר לקפה של הבוקר.
 

רואים את בקבוקי הבירה [מכבי] ליד הקיר השחור שמשמאלי כאן למעלה?
אז הקיר השחור הזה הוא הקיר כאן בציור למטה,
זו התמונה היחידה שיש לי מהבית הזה שהיה לי,
ציירתי את זה בזמן אמת
כי לא הייתה לי מצלמה, ויש לי אולי 4 או 5 תמונות מדהב…
אז ציירתי…זה מה שיצא…
אני יושב על כורסת הנצרים, קטי הכלבה יושבת לידי
ומהכל נשאר רק חלום אחד גדול…

הוא היה מגיע בדיוק מדהים, בריחוף מושלם עם ציפת נחיתה
שולח את רגליו האימתניות ונעמד באחת על עמוד התווך של ארמוני
שהתנשא לגובה של 15 מטר.

עייט הדגים. גדול מימדים.
היה מציץ לתוך עיני, לשנייה, ומסלקן ביהירות של יצור שחקים.
התרגלנו האחד לשני, אפילו הכלבה כבר לא נבהלה
מהצל העצום שהטיל כל בוקר מחדש.

הוא היה מגיע מרכס הצוקים שהשקיף מול ארמוני,
מחליף את צבעיו עם כל דקה שחלפה בגלגל בראשית אינסופי.

אני אהיה שם, אמרתי לה, והיא שהבינה כל מילה
ידעה שלשם לא תוכל לבא עמי.
כשאזרתי כוחות יצאתי לשם.
השארתי אותה לשמור על הדגים שיבשתי.
היו שם גם חתולים…

השפיץ החד ברומו של הציור היה היעד


נכנסתי דרך וואדי גיניין, בחרתי ערוץ עליה
והחילותי לטפס, יחף, כביום היוולדי, שואף אל שורשי.

 

אם היא לא הייתה טורפת את אחד הכבשים של אוהביי הבדואים,
בשל הרעב של שנינו, כשברחנו מהחיילים
שהפכו כל אבן כדי למצוא אותנו חודש אחרי שכל מדבר סיני פונה,

היינו נשארים שם

 

אחת התמונות הבודדות של קטי

אבל לא רציתי לראות אותם
הורגים לי אותה,
אז נכנעתי
ועזבתי  
חזרה לעולם התוהו
ממנו פרשתי…
כדי שלא אשכח, כתבתי.

כתבתי את הטיפוס ( 1982)
הנה הוא:
אדום עז !
עוד רכס קטן…עוד מצוק אחד…כאחוז אמוק..
הצבעים מתבהרים,
יותר ויותר אור נשפך על דפנות המצוקים,
מליוני טרשים קטנים, חדים ושחורים
הופכים בשצף נחשול הטיפוס
למדרגות חשמליות 
כשכל דקירה ודקירה מסמלת
עוד כיבוש כף רגל,
עוד שלב בדרך לפיסגה,
עץ בודד מכופף, מגע יד מלטפת, מבט אוהב,
הלאה…
שכבות שכבות של מסתורין, מסה עצומה של אדרנלין…
ממד הזמן כמו בחלום,
אינך רוצה אלא לפרוץ,
ולא לראות את הזיוף, את הניאוף, את השיקוץ,
אשר גורמים לך לעוף
אל מעבר כל גבולות ומחיצות דמיון.
אבן מתדרדרת מותירה מאחוריה
שובל של גלי קול מהדהדים ברטט מופלא…
שכבות, שכבות…הנה באים…הרים..סלעים…
סדרי חיים, מלכים, ונסיכים..
תקתוק שעון אומר הכל – שקט…
אין צליל..דממה..
אור…
פיסגה !!!
סלע אימתני
רובץ על כתר שיברי הרים קטנים
המרצדים בכל צבע אפשרי
באותן קרניים חמות של שמש צהרים הקופחת על ראשך
כלהזכיר:
אני עוד כאן,
אל ראשו של הסלע תעלה,
וכל דבר באזור יהיה תחת רגליך…
אולם אני עוד כאן

מעליך…

 

עליתי לסלע,
רוח פסגות אימתנית קיבלה את פני.
שכרון פסגות אחזני,
וקולות היבבה של הרוח חזרו בטון מונוטוני
על משפט שהיה רקום על כיסוי הגיטרה שלי,
ועכשיו חדר, ונקב, וצעק
בכל נים בראשי:
א-נ-ו  מ-ק-ב-ל-י-ם  א-ת  כ-ל  מ-ה  ש-א-נ-ו  מ-ו-כ-נ-י-ם  ל-ת-ת !!!
אנו – אנו…מקבלים…את כל מה שאנו – אנו…מוכנים…לתת..
כבהתעורר מחלום עמוק,
מצאתי עצמי עומד,
על פסגת ההר הגבוה ביותר
על פני כל הרכס כולו,
כאשר רוח רוגעת פורעת לה בשובבות את שערותי,
כשמתחתי משתרע רכס מפעים בצבעיו,
שלמרגלותיו פרוס מדבר צהוב לוהט,
צמרות דקלים תמירים, נישאים אל על, אל שמים תכולים,
המתמשכים
הרחק…הרחק..
אל עבר אופק רחב ידיים, בו נושקים השניים –
כחול הים וכחול שמים.


כאן היה ביתי

 


דהב – אפריל 1981 לספירת הנוצרים יום שלישי.

באותו יום, על אותו סלע,
נזכרתי וחוויתי את המשפטים הבאים:
אני כה רחוק..
משמים מקודשים אלא בהם
נולדתי
 
געגועים מרטיטי נשמה
גודשים את ישותי
לאין קץ 
 
ברצוני לבכות…
לכאוב את ריחוקי
מכּוּר נחצבתי…
ברצוני לצחוק…
עד רוות הנפש צחצחות תענוג הביטול
אל שורשה…
עתה כשאין נפש חיה עימדי…
כשכה גלמוד אני עם עצמי
כעת כשיש לי הכל….
ואין לי לא כלום…
עכשיו אני יודע
עלה נידף ברוח קדים…
הוא חלק הבונה עץ איתן השתול
על פלגי מים חיים…

 

מתוך נקודת זמן, נשענים על העבר, בהווה, מתבוננים לעתיד

שלום.
כל סוף הוא התחלה,
והתחלה זו היא סוף של משהו שהיה,

אולם הואיל והכל חוזר חלילה,
הרי שסוף שהוא התחלה,
הוא אין סוף.

נולדתי כשמדינת ישראל,
הייתה בת עשר
.



בבית העלמין היהודי בשפרעם קבור
סבו של סבי ע”ה
.


בפקיעין קבורים אבות אבותיי
מאז חורבן בית שני
.

קטע מגוויל השמור בבית הכנסת העתיק בפקיעין
מתוארך לזמן שבית המקדש היה קיים







סבותי קבורים
יחד עם כל דורות המשפחה הקרובה
בבית העלמין הישן בטבריה.

שם נולדתי.

גידלו אותי על ברכי השומר הצעיר,
הורי שיחי` עד היום הנם
מזקני מרכז מפלגת העבודה.


הייתי לחייל ישראלי,
צעיר חזק ויפה,
מהטובים שנלקחו לטיס.
קורס 89



כשעמדתי על דעתי,
והבנתי שסעיף הלאום בתעודת הזהות שלי
לא מסתכם במנגל השנתי,
חיפשתי את זהותי היהודית.


עברתי בין שדרות היהדות לאורכה ולרוחבה,
לא ביקשתי מדים,
רציתי ללגום ממעיין החוכמה

בן אלפי השנים,
כדי להתחבר לחכמי האמת

שעברו את מסע הדורות,
ובכל מקום בו היו,

הותירו עקבות החכמה,
“כזה ראה וקדש”,
“לכי לך בעקבי הצאן”…




ציונות
לא היו צריכים ללמד אותי,
זוהי אדמתי.
ולו רק מהטעם הפשוט שכאן היה ביתי,

ובית אבותי אב אחר בן ממש,
לא הלכנו לגלות,
נשארנו כאן!







לא נזקקתי לבורות המיים
שנצבעו בצבעי הציונות,
רציתי “נוזל טהור”
ללא “צבעי מאכל”,
הלכתי להרוות את צמאוני הרב
במעיינות הנצח.

עשיתי זאת שנים רבות.

עם הרב המקובל רבי יצחק כדורי זצוק”ל בבית ג’ק אביכזר בלוס אנג’לס




ערב שבת בטעימת בואי כלה




עם רבי לוי יצחק בנדר זצוק”ל אצל הרשב”י זיע”א




עם ר’ משה ביננשטוק נ”י במנהטן במסע ההקמה של “תורת הנח”ל”


עם רבי חיים הכהן – החלבן זיע”א


אצל רבנו הקדוש עוזי ומעוזי הרב רבי נחמן מברסלב זצוק”ל זיע”א


עוד מהנסיעות הראשונות אל הציון לפני נפילת מסך הברזל


כשהבנתי, שאני צריך ליישם את לימודיי
בעולם המעשה,
יצאתי לישע עמך, בנחלת אבות,
והייתי ממקימי עיר של יהודים
בלב השומרון,
ניכשתי קוצים מן הכרם
ברוחניות, ובגשמיות, גם נטעתי ושתלתי, ובניתי,
בידי האחת
וביד השנייה אחזתי בנשק,
והאמן לי
במיומנות גדולה.

עומד בחצר של “משיבת נפש” עמנואל, יחד עם ילדי ואליהו זוהר ובניו, בבוסתן שנטעתי.




פורים במשיבת נפש. אני מימין, אורבינו עלי, ישראל שטרנברג הי”ד, עופר גיסין, עמיר רגב, אברהם פרטוק, שוכב על הרצפה עודד ניצני


בפעם הראשונה שריסקו לי את כל שמשות המכונית
באישון לילה
באחד מכבישי הגישה לביתי,
יצאתי גיבור ויריתי לעבר הדמויות שנמלטו ולא נפגעו,
את הנשק לא ראיתי מאז,
הוא נלקח.

זה היה בימים הראשונים הראשונים
של תחילת האינטיפאדה,
מאז הפכתי לברווז במטווח…


כל אותם יוסופים וחאלדים שהיו
מקבלים את פני בכבוד מלכים
בכפרים שלהם

בבלקון
לכוס קפה מהביל,
באמת`ין, ובג`נספוט, בפרעתא, 

ובדיר איסתיא,
הפכו לרוצחים בפוטנציה

שהשתכללו עם השנים
מאבן, לרוגטקה, לקאלאצ`,
ולמטעני צד.

לא בגלל שהם גיבורים אמיצים
ויותר חזקים.
בגלל הקאפואים.

מאז לקחתי את עצמי ואת ילדי,
ואני אוכל, ואוכל, ואוכל, ואוכל,
ולא מפסיק,
בדיוק כמו אותו האיכר גס הרוח מהסיפור.


איזה סיפור?
על הבעל שם טוב:
מסופר עליו שהוא חלם על שהוא
מגיע לגן עדן
ולידו בגן עדן
יושב יהודי עם הארץ.


כאשר התעורר בבוקר,
תהה מי זה היהודי הזה

והחליט ללכת לחפש אותו. 

הוא עבר בין הכפרים השונים

ושאל עליו
לפי התיאור שזכר בחלומו.


לבסוף הגיע לכפר יהודי
שם הכירו את האיש
והפנו אותו אליו.


הבעש”ט הגיע אליו לביתו

ונקש על דלת הבית.

אישה קשת יום פתחה את הדלת
הבעש”ט ביקש 
מקום לאכול ולישון.

האישה הכניסה אותו לביתם

ולאחר זמן מה הצטרף
אל הבעל ואשתו לארוחת ערב. 
חדור ציפיות המתין הבעש”ט

לראות את
מנהגיו הדגולים של שכנו לגן עדן. 

למרבה אכזבתו ראה ליד השולחן
יהודי גס מראה והתנהגות,
שלא דיבר מילה ולא ברכו לשלום,
התיישב,

וללא נטילת ידיים וברכה
התחיל לאכול ללא הפסקה, 

מיד כאשר סיים קיבל תוספת
וכך חוזר חלילה,
אכל עד להתפקע.


 מיד כשסיים קם מהשולחן
ללא ברכת המזון,
ללא שום פנייה אליו.

קם והלך למיטתו. 


בימים שלאחר מכן,

חזר הסיפור.
היהודי רק אכל ואכל ואכל.
ללא ברכות, ללא מילות נימוס כלשהם.
כלום.
רק אכל. 


הבעש”ט שלא הבין מה יש

ביהודי זה
שמביא אותו לגן עדן,
כבר לא יכל להתאפק ופנה אליו:

“לפני כמה ימים חלמתי חלום
ובחלומי ראיתי אותך
כשכני בגן עדן,

אבל אני לא מבין על מה,
על מה אתה מקבל גן עדן,
אתה כל הזמן אוכל ואוכל ואוכל. 
למה?”


הסתכל עליו היהודי

ואמר לו:
לפני שנה היה כאן פוגרום,
הקוזקים פשטו על הכפר ורצחו יהודים רבים,

את אבא שלי העלו באש
ובגלל שהיה רזה
עלתה ממנו להבה קטנה

והוא נשרף מהר.
בפעם הבאה
שיבואו הקוזקים ויבצעו כאן פוגרום
ואולי ישרפו אותי,
אני רוצה לבעור הרבה זמן

בלהבה גדולה
שכל העולם יראה איך יהודי
נשרף.

שאלה:
יכול להיות שיותר קל לנו לשפוט את אלה
שרחוקים מאיתנו כמה דורות.
הרבה יותר קשה לנו ליישם את
הלקח על עצמינו.
האם הרמת ידיים?

תשובה: 
לא.
לא הרמתי ידיים. 
שיפור עמדות לאחור.
הפקת לקחים.
הרבה לימוד.
המתנה לשעת כושר.

זה יגיע, אעשה הכל להיות מוכן
לכשזה יהיה פה.
מה?
הגאולה ! 

פוסט ראשון,
עדיין לא בקי כ”כ בהפעלת
כל הפונקציות של הבלוג
,אבל אני אלמד,
בעזרת ה` אני אלמד.