זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

רואה אני את החורבן.
ממש בעיני הגשמיות.
מבין בדעתי את החורבן.
מבלי להזדקק לחכמות גדולות.
יושב משתומם ונפעם מגודל הזעזוע.
אפילו מצליח להבין את נפתולי השטן
שלקח את כל חכמי הדור גדולים וקטנים
והציבם אלו מול אלו, מחנות מחנות
על מנת שהאוייבים מבחוץ יבקיעו את החומות.

דרכי במהלך “התשובה” העבירה אותי
בכל גווני בני עמי ישראל,
ממש.
לא גוזמא.

אבל לפני התשובה, ולפני סיני, חייתי חיים שלמים,
בין אחי ואחיותי הציונים הישובים בציון,
ובונים את מדינתנו תפארתנו, עם היד האוחזת בנשק
במיומנות של גיבורי ישראל, וביד השנייה עט המשורר הכותב
ליפיי הבלורית, ולחיטובי הזווית, ולחכמת הצייד…

מוצלח הייתי, ובר מזל, עד כדי כך
שהכל כבר נזל, והחשק אזל,
אז סגרתי את הבסטה ויצאתי לחפש …

ואיפה מחפשים?
במדבר. שם יש המון מה לחפש.

אז תחילת הדרך הייתה סולו שלי
עם הקרייטור, יעני עם הבורא.
לבד בסיני. יש לי המון מאמרים על זה.
אפשר לסכם את זה כך
את האושר מצאתי, ואז הוא אבד.

כשניתקו אותי מהאינקובטור הגדול
עם סיפורי השלום שלהם
כבר אז הרגשתי טעמו של חורבן.
אבל התקווה שלי סילקה מיד את מריריתו.

החזרה שלי לציוויליזציה הצניחה אותי ישר
לחב”ד מיד, איך שהגעתי, לקח לי 3 ימים,
וההכרות הזו שלחה אותי להתבודדות של חודש
סמוך לנחל גישרון דרומית לאילת
סמוך לקו הגבול החדש באיזור טאבה.

חב”ד גילו לי את מציאותם
של זרמים ביהדות.
כן דווקא שם למדתי על זה.
לא יכולתי לסבול את הרעיון.
כאילו, גם כך הפילוגים עצומים
אז בתוך מחנה שומרי התורה?

אז הלכתי ללמוד לבד.
עסקתי 3 שנים בלימוד עצמאי לחלוטין
עם מקורות שבררתי לעצמי,
שורשי הארץ ישראלים כיוונו אותי
אל בית סבי ע”ה בטבריה,

בטבריה יחד עם סבי ע”ה
מצאתי חכמים עתיקים בקבר רבי מאיר בעל הנס
מהם ינקתי לשד עצמות, ובניתי שלד.

חבר שהגיע באקראי
סיפק לי את כרטיס הכניסה
לתורת רבי נחמן.
עברתי לירושלים, למאה שערים.
שם גם בניתי את ביתי הראשון,
שם גם נולדו ילדי,
בכורי, והבא אחריו.

שם בין כל האשכנזים החרדים מכל הסוגים
התוודעתי להשקפות השונות,
ולשינויי הניואנסים והסופרלטיבים השונים,
בין גרביים לבנות ומעיל זברה, לקפטיין שחור ממשי,
בין פאות חסידיות גולשות, לקווצות שיער שזורות סביב האוזן,
בין מקובלים ספרדים עתיקים, לליטאים מיובשים
שמתפללים בנוסח עדות המזרח.
בין מקווה בעלאז, למקווה זופניק.
בין טשולנעט, לחמין.

שם גם למדתי איך עוברים את רחוב קינג ג’ורג’
ולשמור את העיניים.
שם גם השתתפתי בישיבת בית דין מיוחד לחליצה
והתרוממתי על הפרנצ’ס כדי לחזות בפני המת
ברוק האשה.

שם קרם גופי הוירטואלי
שעבר עד אז כמה גלגולים
עור וגידים והעלה בשר.

משהבנתי שבעלי תשובה הם סוג של בשר טרי
עם חותמת “פגום” המועברת עם התיק האישי ,
יצאתי לחפש חבורה מגובשת של בעלי תשובה כמוני
והבנתי שאני אעשה בד בבד עם השינוי
את מה שחלמתי עליו, בית קרקע, לול תרנגולות
בוסתן, ערוגת ירקות, ועבודת כפיים תוך כדי לעלוע
של דברי חכמת תורת משה.

בהתחלה הסנכרון היה מושלם.
עיירה קטנה מלאה מכל סוגי היהודים,
אבל מושכות הדומיננטיות ניתנה בידי
יהודים צעירים בעלי תשובה.

כמה שנים של פריחה ושגשוג בתמימות
התנהלו כך שיכולתי להמשיך ללדת ילדים ב”ה בלע”ר
ולתת להם עולם אוטופי מלא בכל הטוב
שהבנתי שצריך לתת לילדים יהודים מבני ישראל בדור הזה.

ואז הגיע הטעם המוכר של החורבן,
זה התחיל עם ההתברגנות שמתחוללת בכל מקום
שבו צריך היררכיה, כסף, משכורות, ותפקידים.
או אז, נופלות מסכות הסבתא של כיפה אדומה,
ומתגלים הזאבים.
עזבו פרטים, זה לא חשוב, זה אותו דבר בכל מקום.

זה הגיע מלווה ביריות ונשק ופציעה קשה על סף המוות.

אמרתי לעצמי שאם נשארתי כאן, אנסה לנצל
את כל הכישורים בהם חוננתי על מנת לנסות להציל
את מה שנראה לי כהולך ונחרב.

החלטתי לעשות מעשה,
לקחת מנהיגות כי לזה חונכתי מינקות,
ולעצור את החורבן ע”י מעשה
שהבנתי שיש ביכולתי לעשות.

בתמימותי הרבה סמכתי עצמי על חבורה אוטופית
שכן הצליחה להחזיק מעמד עם חומה בצורה
של אחדות בפסגת האחד, מספר שנים.

בני גילי פחות או יותר,
שעברו כל אחד את מסלול הטירונות וההכשרה
עד שהגיעו כמוני אל “התשובה”, ויחד בנינו ארמון גדול
והיכל מפואר ששררו בו הרמוניה, אהבה, וכבוד הדדי.

ארמון מרשים שהכיל בתוכו הפכים, וקטבים,
ושינויי צורה טעם וריח, בשלום מעורר התפעלות.

אלא שאל ארמון זה לדאבון לב,
חלחל ארס הנחש הקדמוני דרך הסדקים שנוצרו
בעקבות נפילת החומה, וכיבושה ע”י המפריד,
משלם המשכורת [ויש לה המון צורות ל”משכורת”]

מה שנודע עד אז כ”חברים” עם שיחות נפש
ורצון כנה ואמיתי להגיע אל מחוזות השחרור
מאסורי מאסר היצר על כל שלל תחפושתיו,
התדלדל והלך, עד שמכל רשימת ה”חברים”
נותרו רק זיכרונות של רגעי לימוד רווי שמחה
שעליהם אני מתרפק בעת שיש לי פנאי לזה.

המעשה שלי פירק לגמרי את מחזה התעתועים
שכולנו חשבנו שקיים במציאות.
חורבן גדול ריסק את הארמון לרסיסים
שעפו לכל רחבי תבל.

למדתי במשך השנים, לנטרל לחלוטין את טעמה המר
של ה”נוסטלגיה” המחררת את רגעי ההווה
עם חיצי העבר.
הבנתי שרגעים אלו מגיעים
על מנת לזקקם מכל תחושות ה”הפסד” המדומה והשקרי
של מה שהיה ואינו עוד.

תיעלתי אותם,אל ההווה,
באסופה נפלאה של תובנות,
שאמורות היו לשפר את העתיד,
הן עבורי והן עבור המחנה אותו טיפחתי .

למעשה , התובנה הזו ליוותה אותי,
עוד מהמרירות הגדולה
של החורבן הראשון כשפינו את סיני,
אז, מצאתי את עצמי עם שובלי אור עצומים
שאין לי מה לעשות אתם באותו רגע,
ובחמלת הבורא עלי, החלטתי ליצור להם כבר אז,
מגרות מגרות בארון דמיוני, שבניתי לי בתוך מוחי,
לעת שאזדקק להן…

חשבתי, אקח לי פינה ואשב לבלות את מספר ימי חיי
עם אשה שאהבתי, כדברי החכם באדם, אֵם ילדיי,
ואעסוק בעמלנו אלו הבנים…

תובנות? אולי אשתמש בכישורי? שאתחיל הכל מהתחלה?
אבנה לי שוב מהלכים בין העומדים כדי להגיע אל
אותה אוטופיה חלומית שמקננת עמוק בתוך לבי?
עזובתיבאמש’ך, תן לחיות בשקט.

אלא שרבות מחשבות בלב איש.

דחפו לי את המחשב הזה לחיים,
ממש כשסיבי האור הראשונים
ריצדו על הצגים.
היצירה הוריטואלית, והדחף שלי לכתוב ולכתוב
שפועל בי מגיל צעיר ביותר
והיווצרות כיכרות העיר בתחומי האינטרנט המתפתח
גרמו לי שוב להימצא במרחבים בהם הרעיונות נזרקים
לחלל האוויר, ומילים מתלבשות לסיפורי דעות.

וכך בעל כורחי, נמצאתי שוב משוטט בשדות המרעה
בהן צאנו של הבורא רועה…

ספון בתוך ארבע אמות, כבר שנים, אני מתבונן וצופה.
כל החורבנות הקטנים מן העבר הולכים ומצטרפים
לחורבן אחד גדול.

אני לא מדבר על עצמי.
את שאני צריך לעשות, עשיתי,
חינכתי, גידלתי, והאכלתי.

את גינת ביתי טיפחתי.
להגיד לכם שלא עלו בה כמשונים? חרולים? קוצים?
וודאי שכן, אלא כגנן מומחה, ניכשתי, תלשתי, עקרתי,
עשבים שוטים, ומיני מזיקים הדברתי,
עדרתי חרשתי וזרעתי,
גם ראיתי פירות תודות לא-ל.

אלא שמבעד לחרכים, תמיד הצצתי לבלוש ולבדוק
להיכן מובילים האוחזים במושכות.
וככל יכולתי, זעקתי את זעקתי המרה על אותו חורבן
עליו אני מדבר, דבר יום ביומו, כל פרט ועניין,
לא דילגתי מאומה.
בזמן אמת, ימים, חודשים, שנים,
עולה זעקתי הגדולה והמרה,
והיא מרוחה באלפי מאמרים,
במאות אלפי מילים, במיליוני אותיות,
בשידורי רדיו, בשיעורי תורה,
זעקה גדולה ומרה על חורבן שממשמש ובא.

כל סוף הוא התחלה
לכן נחזור להתחלת הפוסט הזה
רואה אני את החורבן.
ממש בעיני הגשמיות.
מבין בדעתי את החורבן.
מבלי להזדקק לחכמות גדולות.
יושב משתומם ונפעם מגודל הזעזוע.

מקווה מאד שברגע האחרון
אבאל’ה ירחם. יחוס.
מקווה מאד .

יודע בוודאות שאם ימצאו לי האנשים המתאימים
אפשר גם לשנות את הכל מחורבן לגאולה.
בטוח שזה ממילא גם מה שיהיה גם בלי זה,
אלא שאפשר לצמצם נזקים ואירועים לא רצויים.
בנתיים זעקתי תמשיך להדהד.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך
בצאתכם ממצרים.
אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך
ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים.

והיה בהניח ה’ אלהיך לך מכל איביך מסביב
בארץ אשר ה’ אלהיך נתן לך נחלה לרשתה
תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.

מרדכי היהודי.
פרשת זכור התשע”ח

לה’ הישועה !!

עלה נעלה וירשנו אותה !!!

9 מליון יהודים הושמדו לפני שואת הנאצים…

בס”ד

תנועת ההשכלה האירופית היא שנתנה לתקופה את שמה –
תקופת ההשכלה.
לדעת היסטוריונים רבים מציינת תקופה זו
את תחילת העת החדשה
בהיסטוריה היהודית. 

חדירת תנועת ההשכלה אל תוך הקהילות היהודיות
מציינת בדרך-כלל גם את ראשית המודרניות – תחילה במרכז אירופה (בגרמניה),
ואחר-כך גם במערב אירופה ובמזרחה. 

לצפון אפריקה ולחלק מארצות האסלאם הגיעו רעיונות ההשכלה האירופית
רק באמצע המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20; זאת בעקבות הקולוניזציה,
לאחר שארצות אלה נעשו למושבות (קולוניות) של הצרפתים והאנגלים.

תנועת ההשכלה העמידה במרכז את האדם היחיד, את טובתו וחירותו.
על-פי רעיונות ההשכלה, לא הכלל ולא החברה הם הקובעים את דרך חייו של אדם – אלא רצונו שלו.

האדם ניחן בשכל ובתבונה, והוא חופשי להחליט על דרכו.
תפיסה זו מבוססת על ההומניזם, שהעמיד במרכז את האדם (Human),
הדגיש את עליונותו על כל היצורים האחרים – והכיר בזכות הבחירה החופשית של כל אדם ואדם.

נראה שתפיסה זו, המדגישה את מרכזיותו של האדם ואת חירותו,
משכה את לבם של יהודים רבים וקירבה אותם את תנועת ההשכלה.

תנועת ההשכלה היהודית פעלה כ- 100 שנה – מאמצע המאה ה- 18
ועד המחצית השנייה של המאה ה- 19.

ראשיתה של ההשכלה היהודית הייתה בגרמניה,
והיא הושפעה מרעיונותיה של ההשכלה האירופית הכללית.
היהודים המשכילים תלו תקוות רבות ברעיונות אלה,
ובאמצעותם ביקשו להשיג כמה מטרות שיכלו לשנות לטובה את מעמדם של יהודי אירופה.

מטרה אחת הייתה בתחום החינוך: להקנות ליהודים השכלה וידע כלליים,
בעיקר בתחום המדע והשפות. המשכילים גם הציעו שינויים בתכנים של
החינוך המסורתי – שינויים שעוררו התנגדות חריפה מצד היהודים שומרי המסורת ומנהיגיהם.

לעתים ביקשו המשכילים את התערבות השלטונות כדי לממש את מטרותיהם
בתחום החינוך, ובכך הגבירו את המתח והעוינות שבינם ובין היהדות המסורתית.

תנועת ההשכלה גם ביקשה להביא לשינוי ולשיפור מצבם הכלכלי של היהודים
על-ידי הכשרתם לאורח חיים יצרני (פרודוקטיבי) המבוסס על רכישת מקצוע ועל עבודת כפיים.

מטרה אחת הייתה לשפר את היחסים בין היהודים ובין העמים
שבתוכם חיו באמצעות טשטוש ההבדלים החיצוניים ביניהם.
המשכילים האמינו כי נוצרה הזדמנות היסטורית לשילובם האמיתי
של היהודים במדינה שבה הם חיים, וכי השלטונות מוכנים לכך.
המשכילים חשבו כי הדבר תלוי רק בנכונותם של היהודים לבטל את
המחיצות שבינם לבין שאר אזרחי המדינה הנוצרים:
על היהודים להתנהג, לדבר ולהתלבש כמו שאר אזרחי המדינה,
ובד בבד לטפח ולפתח את זהותם התרבותית כיהודים נאורים.

במהלך המאה ה- 19 הגיעו רעיונות ההשכלה גם אל יהודי מזרח אירופה,
אך שם קיבלה ההשכלה היהודית אופי שונה במקצת.
וכך נוצרו בהשכלה היהודית שני זרמים עיקריים:
זרם אחד – שבלט במיוחד בגרמניה ובמערב אירופה – שאף לשלב את היהודים בחברה הכלכלית,
הנוצרית, ובו בזמן להכניס רפורמות ותיקונים בדת היהודית.
ואילו הזרם השני – שבלט במיוחד המזרח אירופה – ביקש להדגיש את ייחודו של העם היהודי.

היחס לשפה הוא אחת הדוגמאות להבדלים אלה:
המשכילים היהודים במערב אירופה החשיבו ועודדו מאוד את הלימוד
של שפת המדינה (גרמנית, צרפתית או אנגלית),
ואילו המשכילים היהודים במזרח אירופה, בעיקר במחצית השנייה של המאה ה- 19,
עודדו את לימוד השפעה העברית ואת השימוש בה – לצד הלימוד של שפת המדינה.

רעיון הסובלנות התפשט באירופה במחצית השנייה של המאה ה- 18 בקרב החברה הנוצרית
והחברה היהודית גם יחד.
יהודים ונוצרים גילו שהם מסוגלים להתקרב זה לזה התקרבות חברתית,
בלי שהתקרבות זו תדרוש מהם להעלים או להחליש את הקשר לדת.
דוגמה להתקרבות החדשה בין יהודים לנוצרים הייתה הידידות בין משה מנדלסון,
המשכיל היהודי, ובין גוטהולד לסינג, הסופר הנוצרי.
על-פי המסופר נפגשו מנדלסון ולסינג במשחק שחמט,
ומן הפגישה הזו צמחה ידידות-חיים מיוחדת ומעניינת.

בגרמניה נחשב משה מנדלסון לטיפוס חדש של יהודי.
הוא התעניין בתחומי תרבות לא יהודיים, כמו:
ספרות, פילוסופיה, מוסיקה ומתמטיקה –
ובתחומים אלה מצא שפה משותפת עם משכילים נוצרים רבים.
החברה היהודית המסורתית בגרמניה של המאה ה- 18
לא גילתה עניין בנושאים אלה ולא ביקשה את חברתם של משכילים נוצרים.

תנועת ההשכלה גרמה להתבוללותם של 9 מליון יהודים כשהגרעין העיקרי היה בגרמניה,
ובשאר מדינות אירופה.
יהודים אלו נכחדו מהעם היהודי הם וצאצאיהם.

חייבים לדעת
הידעת שכל בתי הכנסת שהוחרבו בליל הבדולח
היו בתי כנסת של רפורמים?

משהביאה תנועה זו את המוני בני ישראל ד’אז לשפל מדרגה,
שמאופיין בסממנים הדומים לשפל הנוכחי, הגיעה שואת הנאצים.

הבאתי דברים אלו לעיל כדי לומר את הדבר הבא:

כשאין בני ישראל מקיימים את ההבדלה מכוח “אתה בחרתנו מכל העמים”,
באים אומות העולם, ומקיימים הבדלה זו.

תוכלו ללמוד הרבה יותר מפורט מהרב יוסף בן פורת שליט”א
המבאר הדק היטב את הנושא.

איך קשורה חבורת הפושעים המנהיגים את בני ישראל בעת הזו,
אל משה מנדלסון מאבות תנועת ההשכלה,
ואל מיליוני יהודים במצרים העתיקה שמתו במצרים כיוון שלא רצו לצאת ממנה?

מהם הקווים המקבילים שעוברים כחוט השני לאורך ההיסטוריה
בין בני אדם ממוצא יהודי שהמיטו אסונות נוראיים על בני ישראל?

מי ומה מבעיר את שנאת הגויים אל בני ישראל? אתה יודע ?

הידעת שתנועת ההשכלה השמידה הרבה יותר מיליוני יהודים מדתם
ממה שהשמידו הנאצים ?

הידעת שתנועת ההשכלה החליפה את שמה לתנועת הציונות
אולם זו ממש אותה תנועה?

זאת ועוד בהרצאה מרתקת של הגאון האדיר הרב יוסף בן פורת שליט”א.
אחר צפייה והאזנה בריכוז להרצאה,
נסה למצוא בעצמך את סימני הדרך שהשאיר לך
הרב בן פורת לזהות במדוייק את מה שכבר היה,
בימינו אלו ממש.

צפו והאזינו.

שלא נדע מצרות, ושנזכה לגאולה ברחמים,
צריך לזכור שמהשואה צמחה מדינת ישראל,
דהיינו גאולה אמנם, אולם בדינים קשים,
נתפלל שהפעם יעשה הקב”ה למען שמו,
וירחם על עמו, ויגאל אותנו ברחמים.
אמן כן יהי רצון

 

איך בתוך חושך יש אור — האם חושר ואור משמשים בערבוביה — מה היה כישוף מצרים–

תראו איך זה נראה


שמים אטומים במין מסך אפור לבן סמיך.

אתמול הסתובב מעל טבריה סילון כימטריילס.
היום השמים אטומים.

האם הם רוצים להסתיר את השמים ?
ולמה ?

האם כדי שלא יראו מן השמים את הארץ?
או שמא לא רוצים שמהארץ יראו את השמיים ?

התחדש לי חידוש מדהים.
כתוב שבמצריים
היה סוג של כישוף שעטף את
כל מצרים, 

הייתה זו מעין גדר שלא אפשרה לצאת ממצרים
אפילו שכל שערי חומותיה
היו פתוחים !

רק מי שקיבל אישור מהמלכות יכל לצאת ממצרים.
זו עובדה ידועה ללומדים.

אלא שיש נקודה שלא כולם שמים לב אליה,
מצרים הייתה עטופה בכישוף זה
לא רק בהיקף חומותיה
אלא חסמה עטיפה זו גם את
השמים
והבדילה בין הבועה הארצית
בתוככי מצרים
לבין מציאות הבורא יתברך שמו.

איך אנחנו יודעים?
מבני ישראל.

אותם צאצאי השבטים שפרו ורבו במצרים
לאחר פטירת בני יעקב,

הכיצד נתרחקו עד כדי עבודה זרה כמעשה מצרים ?
בני אברהם יצחק וישראל ???

אלא שההסתרה העצומה שחולל
כישוף מצרים
גרמה להם לשקוע בבועה המצרית
עד שניתעו ל 49 שערי הסטרא אחרא
ואם היו נופלים לשער ה 50
לא היו יוצאים ממצרים !

גם בתוך ההסתרה הנוראה
שמר הקב״ה
על גחלת עמומה של
סוד הסגולה.. 

אברהם העביר הברכה ליצחק
יעקב בא בלבושי עשו ולקח את הברכה
אליו

לאן העביר יעקב את הברכה?
ללוי.
שבט לוי לא השתעבד בשיעבוד מצרים
בזכות ברכה זו.

מה הייתה ברכתם?
שדבקו בכתבי האבות שקיבלו לידם
והעבירו מדור לדור במשפחותיהם
את אותה תורה שבעל פה
אותה קיבלו מאברהם יצחק וישראל
אבותינו הקדושים!

אלא ששאר בני ישראל על שבטיהם
שקעו בעבודת הפרך של מצרים
שדרך אגב
היו רבים מהם – לאחר יציאת מצרים
שהתגעגעו
אל השומים והבצלים והקישואים והאבטיחים והדגה
שהיו להם בחינם במצרים:

זָכַרְנוּ אֶת־הַדָּגָה אֲשֶׁר־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם
אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָֽאֲבַטִּחִים וְאֶת־הֶחָצִיר
וְאֶת־הַבְּצָלִים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃

משמע אמנם עבדו,
אבל המצרים חכמו לתת להם
חיי נוחות יחסיים
אז למה כתוב
וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ
??
אל תקרא בְּפָרֶךְ – אלא בפה רך !

שכנעו אותם לבקר בתאטרות שלהם
בבתי המרזח
במופעי פולחן עבודת האלילים שלהם
בקיצור
“לחם שעשועים”

מזכיר לכם מציאות דומה בימינו?
אותו עניין לגמרי.

נחזור לעניין הכישוף וההסתרה
כלפי השמים
שהלכו ונעשו כבדים ועבים יותר ויותר
ככל שהתקרבו ליציאת מצרים
עד שבמכת חושך,
ממש רגעים ספורים לפני יציאת מצרים
כאשר אצל רוב
בני ישראל
התעוררה והתחדשה האמונה
על ידי האותות של משה רבנו
ומכות מצרים

נעשה חושך כל כך עצום – עד שחז״ל מלמדים אותנו
״וימש חשך״ 

שהיה החושך עב
שלא יכלו המצרים להרים יד
או להזיז רגל,
אלא כלכודים וקפואים מבלי יכולת לזוז!
כזה חושך .

לֹֽא־רָאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו וְלֹא־קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים 

אבל פלא פלאות !!!!
לבני ישראל אור במושבותם !!

דהיינו
בזמן שכל הבועה המצרית שבויה
בחושך מצרים

וּֽלְכל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃

אור וחושך משמשים בערבוביה ….
רק מי שברא עולם יתעלה שמו
יכול
לעשות כך!

איך כל זה נוגע למצולם ולאמור לעיל
אודות הווילון האפור לבן
שממסך את טוהר השמים?

טוב נו
הרי את זה באתי להסביר
בכל מה שאמרתי
לעיל. 


דבר הנמשל
כפי השגתו של כל קורא…
מי שיתאמץ ימצא את כל ההקבלות
בין מצרים של אז 

לַמֵצֶרִים
של עכשיו.

חברים וחברות
תתכוננו ליציאת מצרים
של דורנו ! 


תהפכו את הבית ,
תזרקו כל מה שלא צריך
דעות עקומות, אמונות כוזביות, דרכי האמורי,
תועבות הגויים, זימה וכל מרעין בישין של מצרים ,
בקיצור? 

חַ מֶ ץ 

ותתכוננו
לצאת ממצרים,
מסע מרתק מזומן לנו!

אלא בבקשה אל תשכחו !!! 

חמושים יצאו בני ישראל ממצרים,
ואחד הפירושים לפסוק זה הוא
שרק אחד מחמישים יצא ממצרים,
זאת אומרת שרק מספר קטן מאד
מכלל בני ישראל יושבי מצרים
יצא ממצרים !

מה קרה עם כל אלו
שלא רצו לצאת ממצרים? 


ערכו הפגנות
מחאות ציבוריות, ואגדו אגודות
הקימו וועדות
חברו לגויי מצרים מחצר הפרעה
על מנת למנוע את יציאת
בני ישראל ממצרים,
פשוט לא רצו לצאת ממצרים !!

כולם ללא יוצא מן הכלל
מתו בפתאומיות במכת החושך !

בני ישראל שהתעוררו מהגעת הגואל
משה רבנו רעיא מהימנא
אלו
שהתייצבו לראות ישועת השם
באמונה וברצון – אלו שלהם – היה אור במושבותם
המה
קברו כל אחיהם מבני ישראל
באדמת מצרים.

אתם חושבים שאני ממציא לכם מדימיוני הפורה ?

הכל מובא במדרשים הרבים
ומי שרוצה למצוא ריכוז תמציתי נפלא
יעיין בילקוט מעם לועז את כל ענייני
יציאת מצרים.

אוקצור
אחים ואחיות יקרים ואהובים
תנו לאור להאיר את נשמתכם!


קומו ונצאה ממצרים ונלכה אל בית חיינו,
מה עוד שאנו נמצאים כבר
בארץ ישראל הקדושה!

וכל שצריך זה ליגול מעל העיניים
את מסכי הכימיטריילס ושאר המסתירים
ולהתחבר חזרה אל השמיים,
אל מקור חיותנו !

איך מתחברים לצדיק יסוד עולם
בימינו ??

קנו לכם
את כל ספרי רבי נחמן מברסלב זיע”א
ולימדו אותם
למדו אותם את בניכם
ועיקר העיקרים
קיימו את העצות וההנהגות
כפשוטן

אלא שעצה טובה כמשמע לן
קחו רק את ספרי רבי נחמן
ותלמידיו רבי נתן
ושאר תלמידי
דורו

אם השלמתם בהם
וחשקה נפשכם ללמוד דברי התלמידים שבדורנו
המדברים בשם רבי נחמן מברסלב ותורתו
וודאו שהיטב טעמתם
טעם יין ההונגרי
על מנת שלא יטעו אתכם עם ינות אחרים
הגם שיהיו טובים וערבים
לחיך 

מודה אני לאבי שבשמיים
על הרגעים המופלאים הללו
בהם הוא מאיר
את האור הבהיר
כך שיגרש המון חושך!

בהצלחה לכולנו
ואל תשכחו לעזור לנזקקים,
יש המון מאחינו
שאין להם צרכי החג כראוי לבני חורין, 

אתם שיש לכם
עזרו לאלו שאין להם
בבחינת כל ישראל ערבים זה בזה.

ותבוא על כולנו ברכה

עולם חסד יבנה

באהבת ישראל

מרדכי היהודי

ויקהל פיקודי התשע״ח

ל-ה׳ הישועה !!

עלה נעלה וירשנו אותה !!!

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=gQp7ajOoo1U]

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=flfXqAPyCPU]

מתוך נקודת זמן, נשענים על העבר, בהווה, מתבוננים לעתיד

שלום.
כל סוף הוא התחלה,
והתחלה זו היא סוף של משהו שהיה,

אולם הואיל והכל חוזר חלילה,
הרי שסוף שהוא התחלה,
הוא אין סוף.

נולדתי כשמדינת ישראל,
הייתה בת עשר
.



בבית העלמין היהודי בשפרעם קבור
סבו של סבי ע”ה
.


בפקיעין קבורים אבות אבותיי
מאז חורבן בית שני
.

קטע מגוויל השמור בבית הכנסת העתיק בפקיעין
מתוארך לזמן שבית המקדש היה קיים







סבותי קבורים
יחד עם כל דורות המשפחה הקרובה
בבית העלמין הישן בטבריה.

שם נולדתי.

גידלו אותי על ברכי השומר הצעיר,
הורי שיחי` עד היום הנם
מזקני מרכז מפלגת העבודה.


הייתי לחייל ישראלי,
צעיר חזק ויפה,
מהטובים שנלקחו לטיס.
קורס 89



כשעמדתי על דעתי,
והבנתי שסעיף הלאום בתעודת הזהות שלי
לא מסתכם במנגל השנתי,
חיפשתי את זהותי היהודית.


עברתי בין שדרות היהדות לאורכה ולרוחבה,
לא ביקשתי מדים,
רציתי ללגום ממעיין החוכמה

בן אלפי השנים,
כדי להתחבר לחכמי האמת

שעברו את מסע הדורות,
ובכל מקום בו היו,

הותירו עקבות החכמה,
“כזה ראה וקדש”,
“לכי לך בעקבי הצאן”…




ציונות
לא היו צריכים ללמד אותי,
זוהי אדמתי.
ולו רק מהטעם הפשוט שכאן היה ביתי,

ובית אבותי אב אחר בן ממש,
לא הלכנו לגלות,
נשארנו כאן!







לא נזקקתי לבורות המיים
שנצבעו בצבעי הציונות,
רציתי “נוזל טהור”
ללא “צבעי מאכל”,
הלכתי להרוות את צמאוני הרב
במעיינות הנצח.

עשיתי זאת שנים רבות.

עם הרב המקובל רבי יצחק כדורי זצוק”ל בבית ג’ק אביכזר בלוס אנג’לס




ערב שבת בטעימת בואי כלה




עם רבי לוי יצחק בנדר זצוק”ל אצל הרשב”י זיע”א




עם ר’ משה ביננשטוק נ”י במנהטן במסע ההקמה של “תורת הנח”ל”


עם רבי חיים הכהן – החלבן זיע”א


אצל רבנו הקדוש עוזי ומעוזי הרב רבי נחמן מברסלב זצוק”ל זיע”א


עוד מהנסיעות הראשונות אל הציון לפני נפילת מסך הברזל


כשהבנתי, שאני צריך ליישם את לימודיי
בעולם המעשה,
יצאתי לישע עמך, בנחלת אבות,
והייתי ממקימי עיר של יהודים
בלב השומרון,
ניכשתי קוצים מן הכרם
ברוחניות, ובגשמיות, גם נטעתי ושתלתי, ובניתי,
בידי האחת
וביד השנייה אחזתי בנשק,
והאמן לי
במיומנות גדולה.

עומד בחצר של “משיבת נפש” עמנואל, יחד עם ילדי ואליהו זוהר ובניו, בבוסתן שנטעתי.




פורים במשיבת נפש. אני מימין, אורבינו עלי, ישראל שטרנברג הי”ד, עופר גיסין, עמיר רגב, אברהם פרטוק, שוכב על הרצפה עודד ניצני


בפעם הראשונה שריסקו לי את כל שמשות המכונית
באישון לילה
באחד מכבישי הגישה לביתי,
יצאתי גיבור ויריתי לעבר הדמויות שנמלטו ולא נפגעו,
את הנשק לא ראיתי מאז,
הוא נלקח.

זה היה בימים הראשונים הראשונים
של תחילת האינטיפאדה,
מאז הפכתי לברווז במטווח…


כל אותם יוסופים וחאלדים שהיו
מקבלים את פני בכבוד מלכים
בכפרים שלהם

בבלקון
לכוס קפה מהביל,
באמת`ין, ובג`נספוט, בפרעתא, 

ובדיר איסתיא,
הפכו לרוצחים בפוטנציה

שהשתכללו עם השנים
מאבן, לרוגטקה, לקאלאצ`,
ולמטעני צד.

לא בגלל שהם גיבורים אמיצים
ויותר חזקים.
בגלל הקאפואים.

מאז לקחתי את עצמי ואת ילדי,
ואני אוכל, ואוכל, ואוכל, ואוכל,
ולא מפסיק,
בדיוק כמו אותו האיכר גס הרוח מהסיפור.


איזה סיפור?
על הבעל שם טוב:
מסופר עליו שהוא חלם על שהוא
מגיע לגן עדן
ולידו בגן עדן
יושב יהודי עם הארץ.


כאשר התעורר בבוקר,
תהה מי זה היהודי הזה

והחליט ללכת לחפש אותו. 

הוא עבר בין הכפרים השונים

ושאל עליו
לפי התיאור שזכר בחלומו.


לבסוף הגיע לכפר יהודי
שם הכירו את האיש
והפנו אותו אליו.


הבעש”ט הגיע אליו לביתו

ונקש על דלת הבית.

אישה קשת יום פתחה את הדלת
הבעש”ט ביקש 
מקום לאכול ולישון.

האישה הכניסה אותו לביתם

ולאחר זמן מה הצטרף
אל הבעל ואשתו לארוחת ערב. 
חדור ציפיות המתין הבעש”ט

לראות את
מנהגיו הדגולים של שכנו לגן עדן. 

למרבה אכזבתו ראה ליד השולחן
יהודי גס מראה והתנהגות,
שלא דיבר מילה ולא ברכו לשלום,
התיישב,

וללא נטילת ידיים וברכה
התחיל לאכול ללא הפסקה, 

מיד כאשר סיים קיבל תוספת
וכך חוזר חלילה,
אכל עד להתפקע.


 מיד כשסיים קם מהשולחן
ללא ברכת המזון,
ללא שום פנייה אליו.

קם והלך למיטתו. 


בימים שלאחר מכן,

חזר הסיפור.
היהודי רק אכל ואכל ואכל.
ללא ברכות, ללא מילות נימוס כלשהם.
כלום.
רק אכל. 


הבעש”ט שלא הבין מה יש

ביהודי זה
שמביא אותו לגן עדן,
כבר לא יכל להתאפק ופנה אליו:

“לפני כמה ימים חלמתי חלום
ובחלומי ראיתי אותך
כשכני בגן עדן,

אבל אני לא מבין על מה,
על מה אתה מקבל גן עדן,
אתה כל הזמן אוכל ואוכל ואוכל. 
למה?”


הסתכל עליו היהודי

ואמר לו:
לפני שנה היה כאן פוגרום,
הקוזקים פשטו על הכפר ורצחו יהודים רבים,

את אבא שלי העלו באש
ובגלל שהיה רזה
עלתה ממנו להבה קטנה

והוא נשרף מהר.
בפעם הבאה
שיבואו הקוזקים ויבצעו כאן פוגרום
ואולי ישרפו אותי,
אני רוצה לבעור הרבה זמן

בלהבה גדולה
שכל העולם יראה איך יהודי
נשרף.

שאלה:
יכול להיות שיותר קל לנו לשפוט את אלה
שרחוקים מאיתנו כמה דורות.
הרבה יותר קשה לנו ליישם את
הלקח על עצמינו.
האם הרמת ידיים?

תשובה: 
לא.
לא הרמתי ידיים. 
שיפור עמדות לאחור.
הפקת לקחים.
הרבה לימוד.
המתנה לשעת כושר.

זה יגיע, אעשה הכל להיות מוכן
לכשזה יהיה פה.
מה?
הגאולה ! 

פוסט ראשון,
עדיין לא בקי כ”כ בהפעלת
כל הפונקציות של הבלוג
,אבל אני אלמד,
בעזרת ה` אני אלמד.