י***** שלום רב.
תראה אחי יקירי, תחילה אעתיק לך שיחה משיחות הר”ן, הנה היא:
שֶׁעַל יְדֵי קַטְנוּת אֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם
עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה
כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת
עָנָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת כְּאוֹמֵר.
וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אֵין לְךָ אֱמוּנָה בְּעַצְמְךָ
וְהִזְכִּיר מִיָּד מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת, מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שִׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא
קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם בְּעַצְמָן
שֶׁלּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן
וְרַשִׁ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, פֵּרֵשׁ שָׁם כִּפְשׁוּטוֹ קַטְנוּת אֱמוּנָה
אֲבָל מִדִּקְדּוּק לְשׁוֹן הַגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ שָׁם קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם
נִרְאֶה מְבאָר דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁעִקַּר קַטְנוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶן הָיָה בָּהֶן בְּעַצְמָן
וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְפִי זֶה
שֶׁלּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא טוֹב לַכּל
וְהֵם חֲשׁוּבִים וּגְדוֹלִים בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ
וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בָּהֶם קַטְנוּת
וְזֶה הָיָה עִקַּר קַטְנוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם
מַה שֶּׁלּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן
וְיֵשׁ לְכַוֵּן גַּם פֵּרוּשׁ רַשִׁ”י לָזֶה
וְהַכְּלָל הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו
שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ
שֶׁגַּם הוּא חָבִיב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי לְפִי גְּדֻלַּת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ
וּכְבָר מְבאָר עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים
שֶׁאֵין זֶה עֲנָוָוה לִהְיוֹת בְּמחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם
וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי עֲנָוָוה בֶּאֱמֶת וְכוּ’
[עַיֵּן בְּ”לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא” סִימָן כ”ב וּבְסִימָן ע”ב] וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת
גַּם אַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ אַחַר שֶׁאָמַר עִנְיָן הַנַּ”ל, הִגִּיעַ ראשׁ הַשָּׁנָה
וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה חָדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס”א בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן
וְשָׁם הִזְכִּיר עִנְיַן חֶסְרוֹן אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ
עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ה’ מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם
וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלוֹקֶת מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּעַצְמָן וְכוּ’
ע”כ
וכעת אומר לך כך:
תראה י*****,
הנביאים הודיעונו על הזמן הזה שיבוא כשאמרו בעת ההיא יצתרפו ויתלבנו רבים כצרוף הזהב והכסף,
ורבנו הסביר שאפילו הכשרים ביותר יאלצו להיאחז בחבל הקדושה ע”י הציפורנים והשיניים
ולעמוד בטלטלה שיטלטלו השי”ת.
לכן בדיוק לא רצו צדיקי הדורות תנאים ואמוראים לחיות בדור הזה.
רוח הטומאה שמתגברת בעוצמה נוראה, אינה פוסחת על הגדולים שבצדיקים בדורנו יעקב!!!
הנסיון גדול עצום ונורא. העיצה היעוצה במצב הנורא הזה, היא:
מרגע לרגע להתחזק, אין ברירה, נופלים וקמים ולא מתייאשים,
ברגע שהשלת מעצמך מחסום או גדר וסייג להנהגה שהנך מנהיג עצמך בקדושה, ובהלכות התורה,
הרי העבירה מזומנת מעבר הפתח וקוראה לאדם להגיע ולטעום, ומייד לאחר טעימתו,
הרי הנה זה כבר מותר כביכול, ואז החגיגה מושלמת….
נכון שהיצר חזק ועצום, נכון שנופלים, העיקר זה לקום ולא לשקר לעצמך
שזה בגלל שאתה יכול להסתובב בעולם ללא התפילין והשבת, והמצוות.
רק עם קשר כביכול ערטילאי עם השם. אדרבא, אומר הקב”ה:
ולוואי ואותי עזבו ואת תורתי שמרו….
דע לך י*****,
הנסיון הגובר והולך בעוצמתו מעיד כאלפי עדים על גודל השעה, ועל גודל היסח הדעת וד”ל.
ואין לך עליה משמעותית בעבודת השם אלא אחרי ירידה לשאול תחתיות,
שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם.
ואל תשכח שזדונות הופכים לזכויות אם אכן איש הישראל מתגבר,
וקם אחרי נפילתו ומתחיל מחדש לעבוד את בוראו מאהבה.
יש עוד להאריך, אולם חזרתי מנסיעה ארוכה ואקצר.
לגבי שאלתך הנוגעת לבית.
אמנם כל עניין וגופו, והפרטים בוודאי חשובים, אולם ככלל,
האיש הישראלי מרגע שנשא את אשתו, וילדה לו ילדים, הרי הוא מלך במלכותו, שורר בביתו,
והנה אם יבוא להחריב ביתו, הרי ביתו נמצא חרב,
ואוי לה לבכיה שהשם יתברך מוזיל דמעות על מי שמגרש את אשתו הראשונה,
ואם ישנם ילדים, הרי כיצד יגדלו המסכנים ח”ו ללא חום של אב ואם?
חיינו מלאים פשרות י*****,
ולימדונו חכמים שאת אשר ילמדו בנחת הם הדברים אשר יפעלו פעולתם הנכונה,
כאשר תתחיל להאמין בעצמך וביכולותיך כפי העולה משיחת רבנו נחמן דילעיל,
תוכל לשמוח בחלקך אשר נתן לך בורא העולם, ומבלי להלחיץ את סביבתך
תראה שאתה מאהיב את התורה והמצוות, על סביבתך ללא הטלת מרות כלשהיא.
נכון, זו משימה כבירה, אולם אלו הם חיינו.
אתה מחפש לעצמך חיים של סטלבט?
ברגע תוכל לעבור לצד השני של המתרס, אני חותם לך, שככל שתנסה להדחיק,
הלענה תתפרץ בסופו של דבר, ותטעים כל שנייה מהחיים בטעמה המר….
אין לנו אלא להישען על אבינו שבשמים, להמתין תוך כדי תפילה, ותפילה, ותפילה, ועוד תפילה,
וכשאני אומר תפילה אני רוצה שתדע, שאני לפעמים ממש מתעמת עם הקב”ה בויכוחים נוקבים!!!
אולם מייד מחזיר עצמי לאחר מכן ללשון תחנונים והסברים שמקוצר רוח ומעבודה קשה כך אדבר,
ושבוודאי הייתי שמח לשבת על התורה והעבודה מתוך אושר ועושר ושמחה.
כלל הדברים:
הזמן קשה מאד.
המתנה בסבלנות.
הישרדות.
מצא דברים משמחים במציאות החולפת.
חזק את אחרים ותתחזק מזה עצמו,
(כמו שאני עצמי כותב כאן ואיני יודע מהיכן יוצאים הדברים, כנראה מרצונך העז לשומעם…:))
חזר אחר אשתך מחדש כאילו היום אתה מתחיל את השידוך,
ומצא את הנקודה בה הזכר משפיע לנקבה, ואז היא תקבל….
חזק את הילדים ותתחזק מהם, הם עולם האמת!
הם קרובים הרבה יותר מאיתנו למקור….
אנו כבר רחוקים מהצליל….
ותשמח בדברים פשוטים, אל תחפש את הגדול והמסובך, לך על קטן,
רבי נחמן אמר : ” א’ביסל’ה איז אוייך גוד” (מעט זה גם טוב)