זה לא סרט לבעלי לב חלש.
אבל זה הסרט בהא הידיעה לתאר את התחושה שלי
כיהודי מבני ישראל בעת הזו.
בסרט – זברה שנפגעו רגליה האחוריות
מותקפת על ידי עדר צבועים [תרתי משמע].
אני חובב סרטי טבע מאז ילדותי
קולו של דייוויד אטנבורו מלווה אותי שנים
מתאר ציפורי גן עדן, ויחסי גומלין באקולוגיה של הטבע
בין הטורפים לבין הנטרפים, לבין אוכלי הנבלות שמנקים את השטח.
לאורך השנים צפיתי במאות סרטי טבע.
לעולם – החוק ששרר בדרך כלל בעניין הטרף הוא:
שהטורף – בדרך כלל החתולים הגדולים עטים על טרפם,
והדבר הראשון שהם עושים זה להדק את מלתעותיהם האימתניות
בלחיצת מוות בעלת עוצמה חזקה ביותר לקנה הנשימה של הטרף,
וכך עד המוות הגואל את הטרף הם ממתינים דקות ארוכות לפריחת נפשו
או אז הם ניגשים לארוחה, שמזמן להם אותו היום.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל זהו הכלל בדרך כלל.
לאחר שהחתולים שבעים, ולעתים גם באמצע הארוחה
מגיעים הצבועים, כלבי הבר, ושאר הטורפים הקטנים יחסית,
ומנסים לחטוף נתח עסיסי מהטרף.
אחרי כולם מגיעים הדורסים שבעופות
ומכלים כל פיסת בשר משלד העצמות שנותר.
לאחרונה [בעשור האחרון] יותר ויותר סרטונים על טרף –
איילות, זברות, אנטילופות, בופלו, ושאר בהמות וחיות,
הניצודות באכזריות רבה על ידי להקות של צבועים בדרך כלל
זאבים, כלבי בר, וכו’, ונאכלות בעודן בחיים.
הזעזוע מגיע למי שצופה ורואה איך הבהמה משוסעת
בעודה בחיים, מעיה נלעסים, והיא נקרעת, תוך כדי
שהיא מסתכלת בחוסר אונים מוחלט איך גופה הולך ונטרף
והיא עוד חיה ורואה…
כפי שלמדתי מלמידה סקרנית שלי בדרך כלל, רוב הטורפים
מעדיפים להתחיל לפלס להם את הדרך
אל קרביה של הבהמה או החיה
דרך אבר המין שלה הואיל וזה המקום החלש והעדין ביותר
של הבהמה או החיה ומשם הדרך קלה לקרוע את העור ולהיכנס
לתוך המעיים והאברים הפנימיים.
זה גם מה שבא ללמד לי כמטפורה על הרמז הרוחני המונח בנדון.
ואם אינך מבין אותו אז גם אם אסביר לא תבין…
לאחר הצפייה בסרט הזה חשתי הזדהות נוראה
עם הזברה האומללה הזו.
כך ממש אני חש. חוסר אונים מוחלט בתוך מציאות
של להקות טורפים [צבועים מכוערים] שביס אחר ביס
קורעים מעלי את מדינת היהודים ואת שקר הציונים, ואת ארצי מולדתי,
ותכף וממש מגיעים אל אברי הפנימיים ובחמת זעם לועסים את בשרי,
תוך כדי שאני מתבונן במציאות הנוראה הזו מבלי יכולת לעשות כלום….
זה משהו שגם חשתי תמיד כשצפיתי באותם אחים עתיקים
הצועדים בצעדות המוות אל המחנות ולאחר מכן אל המשרפות.
צעד אחר צעד, הכניסו לנו לכאן זנות וניאוף, וניבול פה, ושוד וגזל ורצח,
שחיתות, ותועבות גויים, ואת הגויים בעצמם, ואת הגויות,
את הסודנים, ואת המולדובים, ואת הרוסיות ואת האוקראיניות,
וחטפו את גוש קטיף, ואת חברון, ואת הר הבית, ואת השבת, יחד
עם כמה דורות של ילדי ישראל
שטופחו על ידי משרד השמד הישראלי ל”חינוך”
להיות אוטואנטישמיים, שונאי יהדות ויהודים, “שמאל רדיקלי”
להטבי”ם, פמניזם, פלורליזם, ליברליזם, הכל מלא זימה ותועבה.
כך ביס אחר ביס – תוך כדי שאני מתבונן,
כשאני גם צורח לאורך השנים, זועק וצווח,
אני מגיע עם חוסר אונים, אל התשובה לשאלה שניקרה בי שנים רבות……
למה הם הלכו למשרפות המות מבלי להתנגד?
התשובה שהגעתי אליה?
שברו להם את הרגלים האחוריות של התנגדות רוחם, נשכו אותם,
קרעו להם את הצורה, וכך כשהם שבורים רצוצים ויגעים,
פשוט לעסו אותם עד פיסת הבשר האחרונה שגם אותה הפכו לאפר
דומן שפוזר חזרה אל העפר….
הבנתם מה הסרטון הזה עשה לי?