לוט

בס”ד
ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנותיו עמו וגו’, מאי טעמא,
בגין דחמא דהוה קריב לסדום ואסתלק מתמן,
רבי יצחק פתח, (איוב לז יב) והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם וגו’,
קב”ה מסבב סבובין דעלמא (הקב”ה מסבב סבות בעולם)
ואייתי קומרין טהירין למעבד עובדוי,(ומביא לעולם אישים צחים
שהם מלאכים קדושים הממונים לעשות רצונו יתברך ולפעול טובות בעולם)
ולבתר מהפך לון (ואח”כ ע”י מעשים רעים של התחתונים מהפך ומשנה אותם)
ועביד לון בגוונא אחרא, (ועושה אותם באופן אחר שיפעלו בעולם במדת הדין)
ובמה (מהפך אותן?) בתחבולותיו,
(עושה תחבולות שונות ומסבב סבות כדי שיוכל להפך אותם)
עביד תחבולין ומסבב סבובין לאפכא לון, ולאו כאינון קדמאי,
(שלא תהיה הנהגתם כמקודם שהיו ממונים לעשות טובות בעולם, אלא יפעלו דין,
וכן עושה הקב”ה תחבולות להיפך לשנות את הנהגת המלאכים מדין לרחמים,
וזה מש”כ והוא, היינו המלאך הממונה להנהיג את העולם בחסד מתהפך
לעשות דינים בעולם ע”י סבות שונות שהקב”ה מסבב בתחבולותיו ובחכמתו):

פירוש הפסוק מאיוב ל”ז – י”ב:

וְהוּא מְסִבּוֹת, מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלֹתָו לְפָעֳלָם:
המלאך הממונה על העבים מתהפך ומשנה פעולותיו אם להוריד מטר לברכה
או לא מחמת הרבה סיבות, על ידי תחבולותיו וחכמתו של הקב”ה,
הכל לפי פעולתם ומעשיהם של התחתונים.
כל מה שיצוה הקב”ה על העננים לעשות לארץ יעשו.
והיינו כמו שאחז”ל ר”ה יז ע”ב: שיש עיתים לטובה, ועיתים לרעה,
כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר”ה, ופסקו עליהם גשמים מרובים,
לסוף חזרו בהם, לפחות מהם אי אפשר לפי שכבר נגזרה גזרה, אלא שהקב”ה מורידן
שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן, ועיי”ש רש”י.

זוהר חלק א דף קט/ב
זהר:
לפעלם, בגין פעלם דבני נשא, כמה דאינון עבדין עובדין הכי מהפך לון,
(כל שינויי הנהגת הקב”ה בעולם, הכל נעשה כפי המעשים ופעולות של בני האדם,
כך מהפך הקב”ה את הנהגת המלאכים הן לטוב, והן להפך)
כל אשר יצום על פני תבל ארצה, בגין דעובדין דבני נשא מהפך לאינון מסבות,
בכל מה דאיהו פקיד לון על פני תבל וגו'( כל זה על ידי שהקב”ה משנה את פקודת המלאכים
איך לעשות על פני תבל ארצה.) . רבי אלעזר אמר, (מביא משל למה הדבר דומה לקמן)
והוא מסבות מתהפך, הקב”ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא, ולבתר דחשיבו
בני נשא דיתקיימון אינון עובדין, קב”ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוו בקדמיתא,
בתחבולותיו, בתחבולתו כתיב. כהאי אומנא (כאומן שעושה כלי חרס) דעביד מאנין דחרסא,
בעוד דההיא טיקלא אסתחרת קמיה, (בעוד שכלי אומנתו הנקרא טיקלא,
שהוא גלגל מסתובב ומתגלגל לפניו)
חשיב למעבד כגוונא דא עביד, חשיב למעבד כגוונא אחרא עביד,
(אם רוצה לעשות כלי בצורה כזאת יכול לעשות, ואם רוצה אחרת ג”כ יכול לעשות)
מהפך מאנא דא למאנא דא, בגין דההוא טיקלא אסתחרת קמיה.
(אם רוצה מהפך ומשנה צורת כלי זה לכלי אחר, הכל לפי שהגלגל מסתובב ומתגלגל לפניו,
לכן יכול לעשות כל מיני כלים בצורות שונות) כך קב”ה מהפך עובדוי דאיהו עביד,
(כך הקב”ה מהפך מעשיו ופעולותיו שהוא עושה בעולם,
שהוא נעלם, מסבות מתהפך פי’ רואה
להפך את סיבות והנהגת העולם,כשם שהאומן מהפך צורת הכלי
תוך סיבוב כלי אומנותו לפי רצונו,
כך הקב”ה מהפך את פעולותיו והנהגותיו בעולם מדין לחסד, או להיפך)
בתחבולתו חסר יו”ד,
ומאן איהו דא בי דינא דלתתא דאיהו טקלא דאסתחרת קמיה,
ועל דא מהפך מאנין ממאנא דא למאנא אחרא,
וכל דא כפי פעלם דבני נשא, אי מטיבין בני נשא עובדיהון, ההוא טקלא דסחרא,
אסחרת לון לימינא, וכדין אתעבידו עובדין בעלמא לאוטבא לון כדקא יאות,
וטיקלא אסחרת תדיר
ולא שכיך בההוא סטרא דימינא, ועלמא מתגלגלא ביה אתו בני נשא לאבאשא
(ואם בני האדם באים להרע מעשיהם) :

זוהר חלק א דף קי/א

זהר:
תחבולתו,(אז הגלגל שהוא המלכות הנקראת תחבולתו של הקב”ה
שעל ידו פועל פעולותיו בעולם)
דאסחר תדיר והוה קיימא באסחרותא דימינא,(שהיה מסתובב תמיד ועומד ומתגלגל לצד ימין
ועי”ז היה עולם מתנהג בחסד וברחמים, עתה) קב”ה אסחר ליה בסטרא דשמאלא,
(הקב”ה מסבב את הגלגל לצד שמאל) ומהפך מסבות ומאנין דהוו בקדמיתא
(ומהפך ומשנה סיבות העולם ממה שהיו נוטים תחילה לצד ימין) לההוא סטר שמאלא,
(להיות נוטים לצד שמאל) וכדין טקלא אסחרת ואתעבידו עובדין
בעלמא לאבאשא לון לבני נשא,
(ואז הגלגל מסתובב ומתחדשות גזרות רעות בעולם להרע לבני אדם)
וטקלא אסחר לההוא סטרא,
(והגלגל מסתובב ונוטה לצד שמאל) עד דבני נשא תייבין לאוטבא עובדיהון,
(עד שבני אדם שבים בתשובה להטיב מעשיהם) וטקלא קיימא בעובדין דבני נשא,
(והגלגל עומד ותלוי כפי מעשיהם של בני אדם שהם מהפכים את הדין לרחמים או להיפך)
ועל דא בתחבולתו לפעלם,(כי כל מה שמשתנה
ומתהפכת הנהגת המלכות שהיא תחבולתו של הקב”ה,
הכל תלוי כפי פעולת בני האדם) ולא קיימא תדיר.
(ואינו עומד לעולם בצד אחד אלא מסתובב
לפעול פעולות שונות בעולם).
תא חזי, קב”ה גרם סבובין ועובדין בעלמא,(בא וראה הקב”ה גורם סבובים ותחבולות שונות
כדי שיעשו מעשים טובים בעולם) בגין למעבד כלא כדקא יאות,(כדי לתקן הכל כראוי)
וכלא נפקא מעקרא ושרשא דלעילא(וכל פעולות אלו יוצאות ומשתלשלות מרצון המאציל העליון
שהוא עיקר ושורש של כל העולמות העליונים, ומפרש הנה) אקריב אברהם לגביה(הקריב הקב”ה את
אברהם אליו)
נפק מניה ישמעאל,(ותחילה כדי להוציא ממנו הזוהמא יצא ממנו ישמעאל,
שהוא קליפה קרובה אל הקדושה)
דלא הוה אברהם גזיר כד נפק מניה,(לפי שעדיין לא היה אברהם נמול כשיצא ממנו ישמעאל)
בגין דאיהו לתתא,(לפי שאברהם היה אז מושרש למטה קרוב אל הקדושה)
ולא אשתלים באת קיימא קדישא.
(ולא נשלם עדיין באות ברית קודש, לכן אז כשלא היה מטוהר לגמרי משורש הקליפה יצא ממנו ישמעאל,
שהוא קליפה הקרובה אל הקדושה) לבתר קב”ה סבב סבובין בתחבולותיו,
(אח”כ סבב הקב”ה סבות ברוב חכמתו ורצונו הטוב) ואתגזר אברהם(ונימול אברהם ונבדל מכל קליפה)
ועאל בברית,(ונכנס בבריתו של הקב”ה ונשרש בתוך פנימיות הקדושה דהיינו ביסוד)
ואשתלים בשמיה,(ונשלם בשמו של הקב”ה בשם הוי”ה שבת”ת) ואקרי אברהם,
(ונקרא אברהם באות ה’) וה’ עלאה אעטרת ליה ברזא דמים מרוח
וה’ הראשונה של השם הוי”ה
שהיא הבינה עטרה אותו והאירה בו בסוד מים מרוח,
שהוא הארת החסד שנמשכה מהבינה הנקראת רוח אלהי”ם)
כיון דרזא אשתלים,(כיון שסוד אות ה’ נשלם באברהם שהיא הארת הבינה)
ואתגזר,(וגם היה כבר נימול)
נפק מניה יצחק,(אז יצא ממנו יצחק, כי עד שלא נימול אברהם לא היה אפשר
לצאת ממנו יצחק מפני קדושתו ומעלתו) והוה זרעא קדישא,(והיה זרע קודש)
ואתקשר לעילא(ונתקשר יצחק למעלה בספירות העליונות) ברזא דאש ממים
(בסוד אש הגבורה של יצחק שיצאה ממימי החסד של אברהם)
ועל דא כתיב (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק
(פי’ הקב”ה אמר ליצחק שאנכי נטעתי אותך להיות ענף טוב מאילן הקדוש
שהוא אברהם אחר שנצטרף ונתקדש,
ועי”ז נתקיים בזרעך שהם בני ישראל) כלה זרע אמת,(שכולם הם זרע אמת וקדוש)
ולא אתקשר בההוא סטרא אחרא.(ולא נתדבק בהם הסטרא אחרא
כי נבדלים הם ישראל מערוב האומות,
הרי אנו רואים איך שהקב”ה סיבב סבות ותחבולות איך להוציא את זוהמת
קליפת ישמעאל מאברהם טרם שנימול, ואח”כ להוציא את יצחק
מאברהם אחר שנימול כדי שיצא ממנו בקדושה)
תא חזי(עתה מבאר סוד הפסוק שהתחיל בו)
לוט נפקו מניה ומבנתיה תרין אומין מתפרשן,
(בא וראה לוט יצאו ממנו ומבנותיו ב’ אומות
נבדלות שהם עמון ומואב, ואפילו שהיו משתי אחיות ואב אחד
והיה ראוי שתצא מהם אומה אחת,
עכ”ז נבדלו להיות ב’ אומות) ואתקשרו בההוא סטרא דאתחזי לון,
(ונתקשרו שניהם בשורש הקליפה שהיה ראוי להם)
ועל דא קב”ה מסבב סבובין ומגלגל גלגולין בעלמא,
(ועל כן מסבב הקב”ה סבות ומגלגל גלגולים בעולם)
דיתעביד כלא כדקא יאות,(כדי שהכל יהיה נעשה כראוי לפי רצונו יתברך)
ויתקשר כלא באתריה.(ויתקשר הכל במקומו הראוי לו על פי רצונו יתברך
לצורך תיקון הבריאה).

תא חזי יאות הוה ליה ללוט דקב”ה יפיק מניה (ומבנתיה) ומאתתיה תרין אומין אלין,
(בא וראה כי ודאי ראוי היה ללוט שהקב”ה יוציא ממנו ומאשתו בדרך היתר ב’ אומות הללו,
ולמה יצאו ממנו ע”י בנותיו שלא כדרך העולם?) אלא בגין לאתקשרא באתרייהו דאתחזי
להו(אלא כדי לקשר ולדבק ב’ אומות אלו במקום הקליפה הראוי להם,
לכן סיבב הקב”ה שעמון ומואב יצאו מבנות לוט דרך איסור
כדי שתתחזק הקליפה שבהם, ואמר עוד)
ואתעבידו מגו יינא(והם נעשו ע”י יין המשכר שהוא מכחות הרעים משמרי היין העליון)
וההוא יינא אזדמן להון במערתא ההיא ליליא,(וזה היין נזדמן להם בהשגחה עליונה
באותה המערה באותו הלילה כדי שישקו את אביהן ממנו) ודא הוא רזא דאתעבידו,
(וזהו סוד הענין שנולדו דוקא ע”י ששתה לוט יין) (בראשית ט כא) כמה דאת אמר
(כמו שנאמר אצל נח) וישת מן היין וישכר(ויתגל בתוך אהלה) והא אתמר ואוקמוה.
(בפ’ פקודי דף רמ”ה ע”א, וז”ל אסיר ליה לברנש לאעלא באינון היכלין דטומאה
בגין דלא יתמשך אבתרייהו, כוונא דעבד נח דכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל,
לכן סיבב הקב”ה שישתה לוט יין וישתכר ועי”ז ימשך בהיכלות הקליפות
כדי שעמון ומואב שיצאו ממנו יתחזקו בקליפה)
תא חזי, מואב ועמון אינון קראן לון שמהן,(בא וראה כי השמות של מואב ועמון
הבנות עצמן קראו אותם לבניהם, ומפרש שמש”כ ותקרא שמו) מואב מאב,
רבי יוסי אמר, בכירה בחציפו אמרה מואב(הבכירה מתוך חציפות שבה
קראה את שם בנה מואב, לפרסם כי) מאבא הוא,(פי’ בן זה מאבי הוא, ומש”כ)
והצעירה גם היא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי,(פירוש) בצניעו אמרה בן עמי,
(מתוך צניעות שבה קראה את שם בנה בן עמי, שפירושו) בר עמי,(בן זה מעמי הוא)
ולא אמרה ממאן הוה.(ולא גילתה בשמו מי אביו. ואמר) תא חזי(בא וראה עוד, כי)
בקדמיתא(בבכירה) כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה בוא”ו, ונקוד על וא”ו,
(מילת ובקו’מה היא מלאה בוא”ו וגם נקוד על אות ו’)
בגין דסיועא דעילא הוה אשתכח בההוא עובדא,
(לפי שסיוע של מעלה מהקב”ה היה נמצא באותו המעשה)
דזמין מלכא משיחא לנפקא מניה,
(כי עתיד מלך המשיח לצאת ממואב שהיה בן הבכירה,
ע”י רות המואביה שממנה יצאו דוד ושלמה ומלך המשיח)
ובגין כך אשתלים הכא בוא”ו,(לכן נשלמה כאן מלת ובקו’מה באות ו’ שהיא סוד הת”ת
שהוא המשפיע באות ה’ סוד מלכות בית דוד,
להורות על סיוע של הקב”ה שהיה בלידת מואב
שממנו עתיד לצאת מלך המשיח)) ובאחרא כתיב ובקמה חסר וי”ו,
(ובהצעירה כתוב מלת ובקמה חסר ו’)
בגין דלא נפק מינה חולקא לקב”ה כהאי אחרא,
(לפי שלא יצא מעמון חלק להקב”ה כל כך כמו שיצא ממואב,
והגם שיצאה ממנו נעמה העמונית
אשת שלמה המלך ואמו של רחבעם שמשם יצא משיח,
עכ”ז העיקר הוא נשמת דוד המלך שיצא מרות המואביה
שהוא יהיה נשמת מלך המשיח)
ועל דא כתיב בהאי אחרא קשישא ובקומה בוא”ו מלא ונקוד עלה.
(ועל כן כתוב בהבכירה מלת ובקו’מה באות ו’ ונקוד על הוא”ו להורות על סיוע הקב”ה
להוציא ממנו את מלך המשיח)
(סוד ענין זה מה שכל השתלשלות דוד וזרעו ומלך המשיח הוכרח לבוא באופן זה הוא,
כי מעת שחטא אדם הראשון נתערבו כל הנשמות טוב ברע בערבוביא ונבלעו בתוך הקליפה,
והקליפה אינה מנחת את הנשמות הקדושות שנבלעו בה לבא לעולם, אמנם כשרואה הקליפה
מקום מאוס ומטונף של זווג איסור וטמא חושבת שיהיה לה חלק ונחלה בזה
ע”י שהנשמה תתטנף עוד יותר,
אז מנחת את הנשמה לצאת מתחת רשותה, והקב”ה מרמה את הקליפה ומסבב סבות
שהנשמה ההיא תצא מתחת ידה ותאיר את העולם בקדושתה,
ולפי שנשמת דוד וזרעו היו נשמות גבוהות
וקדושות והקליפה לא רצתה להניחם לצאת מתחת ידה,
לכן סיבב הקב”ה שישתלשל זרע דוד מעמון ומואב דרך זווג מאוס
של לוט עם בנותיו כשנשתכר ביין,
שעי”ז תניח הקליפה להוציא אותן הנשמות מתחת ידה
לפי שחשבה שעוד יתטנפו ויטמאו יותר,
ומטעם זה יצאה נשמת מלך המשיח מבכירה שהיתה חצופה,
הכל כדי לרמות את הקליפה שלא תעלה על דעתה שמכאן תצא נשמת מלך המשיח,
וכל זה בא להורות איך הקב”ה מסבב סבות
על ידי תחבולות שונות להוציא רצונו הטוב מכח אל הפועל,
והזהר גילה כאן טפח וכיסה טפחיים מפני הכבוד) רמ”ק ורא”ג ועי’ ס’ הגלגולים פ”ב.