כבוגר המדמנה הזו כבר מעל 60 שנה
אני קובע
חבורת ההזויים הללו
שהרוב הגדול שלה הם
או בני דורי
או ילדדוס מהשכונה,
אינם אלה כנופיית שודדים
שהשתלטה על מרחב המחיה המתוק
שהיה לי כאן במולדתי.
מאיימים הם על שלום המחנה הקדוש
שזכיתי ובעמלי הקמתי כאן.
זוהי מולדתי.
לא אתאר כאן בפוסט הזה
את תולדותי.
מי שמכיר יודע.
אומר רק
שרוב מטומטמי הדעת
היושבים על כסאות העור
ומוצצים את דמם של בני עמי,
שייכים בכלל לשונאי עמי
ורוצים בהשמדתם.
לא רק ערביי ישראל החפצים
לחבור לאחיהם מעבר לגבול
ולהשלים משאת נפשם
לזרוק אותנו לים.
גם אוטואנטישמים, שונאי עצמם, וזהותם,
מאותו ערב רב שהסתפח ונטמע בתוך
בני עמי, לאורך הדורות,
דוברי לשון הקודש, מצטטי תנ״ך בקיאים,
ואפילו לבושים כמו שומרי תורה ומצוות חרדים,
בדמם זורמת תאוות הבצע, והשררה.
לדאבון לב
גם על פי כתבי הקודש מחלק הסוד
מקבלים הם שלטון על עם הקודש
באחרית הימים, שזהו שמם של ימים אלו
בהם אנו חיים.
לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
בצעירותי התקוממה נפשי
למראה צעדות המוות של בני עמי
בדרכם למשרפות השמד.
לא הצלחתי להבין
איך מתוך מאות הגברים שהובלו כצאן
לא קמו להסתער על מספר מועט
של חיילים שהוביל אותם.
הרי בדרך אל המות אתם צועדים
ומה לכם אם תמותו עכשיו בניסיון גבורה
להציל את אחיכם?
אפילו אם יאבדו מספר פרטים מהעדר
אבל ינצל העדר כולו…
כך חשבתי בהיותי צעיר
כשעוד סברתי שמורשת צהל
עליה חונכתי, לחתור ליצירת מגע,
ללחום בחירוף נפש שכם שכם
עם אחים גיבורים, המוכנים להקריב
חייהם ובלבד שחברם ינצל,
על מנת לשמור על הנשים והילדים
והזקנים היושבים בעורף ומתפללים…
זה היה פעם.
הם הצליחו להפריד, להשניא, ולגרום
לכל אחד ואחת לחשוב רק על עצמו,
ועוד, להלשין על אחרים, ולרצות ברעת השכן,
ובלבד שתתרחק מעצמו הרעה
השורה בכל תחומי החיים.
הם הפכו משפט וצדק אנושי בסיסי
לחוכה ואיטלולה, עם כל מיני פרשנויות
הלקוחות מסדום ועמורה,
והכל באיצטלת גלימות שחורות ואימת הדין.
הם לקחו באר מים חיים – תורת ישראל
ועשו ממנה פלסטר לכסות את כל
מזימותיהם הנוראות ביותר,
והציבו בובות חזית עם זקן פאות
ומגבעות רבנים.
הוי מולדתי, הוי בני עמי.
אני?
שערי מלבין, אולם כוחי עוד במותני.
היום אני מבין.
הם צעדו שם מבלי להסתער
כי אף אחד מהם באמת לא הצטער.
כנראה אמרו
העולם הזה כל כך נורא
עדיף לגמור עם זה כך…
כך גם אתם.
אף אחד מכם לא קם להסתער.
לי נותר רק להצטער.
לבד?
אני לא לבד.
השם אתי, באמונתי.
כל עוד נשמתי באפי
אעשה ככל יכולתי, לשמור על מולדתי
ועל מחנה הקדושה אותו הקמתי.
זו ארצי, ארץ ישראל.
זהו עמי, בני ישראל.
זה לא איזה מחזה של שייקספיר.
זו המציאות.
עבורי סוף מעשה ידוע וגלוי!
בוא תבוא גאולת ישראל!
בוא יבוא גואל צדק בן דוד!
יקום ויבנה בית המקדש!
אין לי כל ספק.
הצער הגדול שלי נובע מכך
שכל יום שעובר עם החורבן הזה
מרחיק ממני ומדורי את האפשרות
לחזות בכך.
אולם כמצווה על ידי מלך
יודע אני
לא עליך המלאכה לגמור
ואין אתה רשאי להיבטל ממנה.
לכן אמשיך לעשות ככל יכולתי
עם כל המנועים קדימה
עד נשמתי האחרונה.
עם תקווה למצוא
בתוך ים הכלום והמאומה
עוד אחים לדרך
ומתוך שאון גלי המהומה
לאסוף יחדיו את אנשי המלך,
ולהשיב למדינה את שמה הראשון.
אמנם נדם קול המלעיגים שהזדקנו
אולם מזיקים מצויים לרוב
בדורות שהגיעו.
רק אם
נגיע לדעה אחת ונסכים על דרך אחד
נצליח.
ימי חורבן
מטות מסעי התשפ״א
מרדכי היהודי
ל-ה׳ הישועה!!
עלה נעלה וירשנו אותה !!!
בסרטון המצורף חברי הימין על מלא חוגגים את הפלת חוק האזרחות….