משה רבנו

השימוש במלחמה מקורו בפשע.
הפשע הגדול ביותר במלחמה – הוא הרג – רצח הנפשות.
למה שבני אדם יצאו במלחמה אלה כנגד אלה?

בדרך כלל מקור היציאה למלחמה נעוץ באדם אחד
בדרך כלל מדובר במגלומן אחוז בשיגעון גדלות
המגובה בעוד כמה אנשים סביבו שמתדלקים את השיגעון שלו,
ומעבירים את האובססיה בטירוף אל מאות אלפי אידיוטים שימושיים
הסרים למשמעתם באופן שמוכנים הם להקריב את היקר מכל
עבור שאיפותיו של המגלומן היודע להלביש את כל גחמותיו
בסיפור מעטפת שמספק להמונים דגל ללכת אחריו.
כל אידיאולוגיה
המונחת סביב יציאה למלחמה יזומה כנגד בני אדם – היא שקר.

אני מדגיש, אני לא מדבר על אלו המגינים על עצמם
ועל בני משפחותם, וארצם – מפני תוקפים.
אני מדגיש! אני לא מדבר על אומה היוצאת לגרש מעל אדמות המולדת שלה
פולשים זרים שכרסמו לעצמם טריטוריה בנפתולי מרמה והונאה.

בציור דברים שכזה התוו חז”ל את המוסר האמיתי והנכון ביותר:

כאשר מאן דהוא קם לבצע בך פשע זה, מהר והזדרז וקום
אתה לפניו, ובכל הכוח העומד לרשותך,
מגר את הפושע והשמד את יכולתו לקיים זממו.
איך ? ע”י זממו אשר זמם לך:

הקם להורגך השכם להורגו.

כל “מוסר” אחר הנו עיוות מתועב של ערכי אמת
המושפלים למחוזות עולם השקר.

כל מי שאוחז ב”מוסר אחר”, יהא מי שיהא – יחשב אוייבך
ממש כמו אלה הקמים להורגך.
לכן גם המושגים “לא מעורבים”, “חפים מפשע” “טוהר הנשק”
הם קשקוש של מוסר מזוייף של נוצרים.
אין דבר כזה חפים מפשע בזמן מלחמה !!
כל מי שנמנה על האוייבים שיהא זקן אשה או טף, אינו חף מפשע
דינו מות, כי אם לא תהרגהו אתה, הוא יהרגך,
בין אם בחזית, בין אם מראהו “רועה תמים” עם עדרו, בין אם הוא מקוששת עצים זקנה,
או ילדים משחקים עם כדור שזיהו את הסכנה והזעיקו את כוחותיהם שלהם,
שחיסלו את חיילך. זה או אתה או הם. ובבחירה כזו, לעולם זה יהיה הם.
רחמים על האוייב הם אכזריות על האוהב.

עם ישראל – שוחר שלום הוא.
אולם כאשר נדרש הוא למלחמה
נלחם הוא בעזות גדולה ומנצח את אוייביו.

אם נדרש לאסטרטגיה של גדולי מנהיגי ישראל
כפי שהם מתועדים בתורת משה, הרי שנלמד על הדרך
הדיפלומטית בה מנוהלת דוקטורינת המלחמה של בני ישראל:

שימו לב – עם ישראל בדרכו לארץ ישראל לאחר היציאה ממצרים,
הבורא בעצמו ציוונ אותם, ונתן להם מנהיג שהוא גם מצביא דגול.

צריך לעבור דרך אדום, משה מנהיג בני ישראל, שולח מסר למלך אדום.

“נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם
וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ
לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.”    

משה פונה אל השכל הישר, סה”כ זו היא הדרך בה אנו צריכים לעבור
תן לנו לעבור, אנו לא דורשים מאומה רק מדרך כף רגל, בדרכנו.

מלך אדום מלא הרהב עונה:

יח  וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן-בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. 

הרברבן מאיים על משה במלחמה.

משה מנסה שוב לדבר על לבו:   

יט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה
וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם
רַק אֵין-דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. 

דברים פשוטים – אם נשתמש במשהו שלך נשלם עבורו במחיר מלא.  

מלך אדום מתעקש:

כ  וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. 

משה לא מתעקש ומחליט לא לקחת סיכונים מיותרים הואיל
ויש דרך אחרת, אמנם יותר ארוכה ומייגעת, אבל חוסכת מלחמה,
אז הולכים בדרך אחרת.  אבל  זוכרים…    

כא  וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו. “

אפילו במחיר שקצה נפש העם:

וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ.

אלא שמגיעים לטריטוריה של סיחון, ושוב בדרכי שלום, פונה משה:

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר.
כב אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר
בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.

אלא שלסיחון מלך האמורי יש כבר דוגמא מאדום,
קיבלו דיווח מדוייק על ה”פחדנים” שסרו מן הדרך לאחר איום ברור.
סיחון ומועצת החכמים שלו מסיקים שהדרך הטובה ביותר
זה לא לענות תשובה מילולית, הם יוצאים למלחמה כדי לזכות
בתהילה הנדרשת להם כדי להשתרר על כל האזור אשר לפי סברתם,
יסורו למרותם לאחר שהם יכניעו את העם המוזר הזה
העולה ממצרים ונקשרים בו סיפורי אותות ומופתים
אבל מסתבר שהוא “מפחד” מעימותים,
לפי סברתם הנשענת על האופן בו הבריח אדום את ישראל מעליו….
ברור לסיחון שאם הוא מכניע את ישראל, הרי שהוא מקבל את הנהגת
העולם הישן. 

וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ
וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה
וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. 

איי..? יוצאים למלחמה?

וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן
כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הֶעָרִים הָאֵלֶּה
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל-עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל-בְּנֹתֶיהָ. ..

ואם כבר יוצאים למלחמה אז גומרים את העבודה כמו שצריך:

כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹון
אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי.
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת-יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש (וַיּוֹרֶשׁ)
אֶת-הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר-שָׁם.

מה עושים עם הממלכה הכבושה ?
מפקידים עליהם פקידים שימשלו וממשיכים הלאה:

וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן
וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם
הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. 

עוג מלך הבשן אחד מהמלכים הבלתי מנוצחים דורות על דורות:

וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ. 

עד בלתי השאיר לו שריד. לא לוקחים שבויים.
כיבוש כיבוש ועוד כיבוש, והחרמת האוייב לבלתי השאיר לו שריד,
עד ניטרול כל כוחו והשמדת יכולותיו להתקומם שנית. הכרעה ברורה.
וירושת ארץ האוייב.
~~~~~~~~~~
גם יפתח הגלעדי בהפטרת פרשת חוקת בה מתוארים הקרבות הללו
מסביר למלך בני עמון שמכריז מלחמה על ישראל,
לאחר שהלה טוען לזכות השיבה לטריטוריות כבושות ע”י ישראל
מימי מלחמת בני ישראל עם משה, כפי המתואר לעיל.
[מזכיר לכם משהו?]
קראו בעיון:

וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים, אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמֹר:
מַה-לִּי וָלָךְ, כִּי-בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי.
יג וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח,
כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם,
מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק, וְעַד-הַיַּרְדֵּן; וְעַתָּה,
הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם.   

יד וַיּוֹסֶף עוֹד, יִפְתָּח; וַיִּשְׁלַח, מַלְאָכִים, אֶל-מֶלֶךְ, בְּנֵי עַמּוֹן.
טו וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר יִפְתָּח:
לֹא-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אֶרֶץ מוֹאָב, וְאֶת-אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן.
טז כִּי, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד-יַם-סוּף, וַיָּבֹא קָדֵשָׁה.   

יז וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ,
וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְגַם אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח, וְלֹא אָבָה;
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בְּקָדֵשׁ.   

יח וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר, וַיָּסָב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת-אֶרֶץ מוֹאָב,
וַיָּבֹא מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב, וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן;
וְלֹא-בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב, כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב.   

יט וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן;
וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל, נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצְךָ עַד-מְקוֹמִי.
כ וְלֹא-הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ,
וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה;
וַיִּלָּחֶם, עִם-יִשְׂרָאֵל.   

כא וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-סִיחוֹן וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, בְּיַד יִשְׂרָאֵל–וַיַּכּוּם;
וַיִּירַשׁ, יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-אֶרֶץ הָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא.
כב וַיִּירְשׁוּ, אֵת כָּל-גְּבוּל הָאֱמֹרִי–מֵאַרְנוֹן, וְעַד-הַיַּבֹּק, וּמִן-הַמִּדְבָּר,
וְעַד-הַיַּרְדֵּן.   

כג וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוֹרִישׁ אֶת-הָאֱמֹרִי, מִפְּנֵי, עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל;
וְאַתָּה, תִּירָשֶׁנּוּ.   

יפתח מסביר לו את עובדות החיים,
זה היה נשמע כך בשפה מדוברת נכון להיום:
יפתח מתאר את רצף העובדות ההיסטורי, מסביר שפני בני ישראל
מעולם לא היו למלחמה, אלא הואיל ויצאו אותם מלכים עם בני עמם
להרוג בבני ישראל על לא עוול בכפם, הרי שבני ישראל הכו אותם
מכה אחת אפיים, השמידו יכולתם הצבאית, הרגו כל זכר, שבו את הנשים,
שללו את שללם, וכבשו את האדמות.
לכן אין לך כל טענה.
כי חוק הוא, אשר היוצא להילחם במלחמה רק כדי להרוג, ולבוז שלל, הרי אם הפסיד?
הפסיד הכל, ואין לו כל דרך לבקש חזרה – בטח לא ע”י איומים.

עכשיו קראו מה אומר יפתח – אתה מדבר אלי בשם אלוהך?
יש לך טענות כביכול על זכויות שניתנו לך בשם האלוהים שלך?

כד הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ, כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ–אוֹתוֹ תִירָשׁ;
וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, מִפָּנֵינוּ–אוֹתוֹ נִירָשׁ.   

לנו יש את האלוהים האחד והיחיד שלצוויו אנו שומעים.
ועוד אני מציע לך, אל תלך לדרך המלחמה הישאר במקומך
כי אם תצא למלחמה, סופך יהא כסופם של קודמך.

אין כאן התרפסות, אין כל הבעת פחד, רק הבהרת דברים ברורה.

כה וְעַתָּה, הֲטוֹב טוֹב אַתָּה, מִבָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב:
הֲרוֹב רָב עִם-יִשְׂרָאֵל, אִם-נִלְחֹם נִלְחַם בָּם.
כו בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ,
וּבְכָל-הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל-יְדֵי אַרְנוֹן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה–וּמַדּוּעַ
לֹא-הִצַּלְתֶּם, בָּעֵת הַהִיא.
כז וְאָנֹכִי, לֹא-חָטָאתִי לָךְ, וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה, לְהִלָּחֶם בִּי:
יִשְׁפֹּט יְהוָה הַשֹּׁפֵט, הַיּוֹם, בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן.   

דברים נכוחים וברורים שאינם מתיישבים על לב האוייב:

כח וְלֹא שָׁמַע, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, אֶל-דִּבְרֵי יִפְתָּח, אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו. 

לא רוצים לשמוע? תשאו בתוצאות:

וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּתְּנֵם יְהוָה, בְּיָדוֹ.
לג וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד-בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר,
וְעַד אָבֵל כְּרָמִים, מַכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד;
וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אין הפסקת אש, אין שיחות, אין או”ם שמו”ם,
הכרעה ברורה וחיסול האיום.

הקם להורגך השכם להורגו.
חסל את כל יכולת האוייב לפעול נגדך ע”י ניטרולו המוחלט.

ועוד דוגמה ברורה ואחרונה למאמר זה:

מלחמת מדיין
שונה מלחמה זו מכל המלחמות האחרות.
היא לא נועדה לצורכי כיבוש ארצות, אלא מטרתה הייתה “לתת נקמת ה’ במדיין”
שהחטיאו את ישראל. המדיינים התייצבו כנגד הקב”ה והחטיאו את ישראל,
והמלחמה בהם נועדה להכרית את אויבי ה’. במלחמה כזאת נדרשו גם בני לוי להשתתף,
שכן זה חלק מתפקידו של ‘חיל השם’ – למלא את “נקמת ה'”.

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ.

למרות שהבורא מודיע למשה בפירוש שלאחר מלחמה זו הוא נאסף אל עמיו,
דהיינו נפטר מן העולם, למרות זאת משה מזדרז לקיים צווי הבורא ולא מתמהמה.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהוָה בְּמִדְיָן.

הם מתארגנים, ויוצאים למלחמה. הם הורגים כל זכר, זקנים, נערים ולוחמים,
שוללים את כל הבקר והצאן, מחסלים את חמשת מלכי מדין, ואת בלעם בן בעור הרשע.
וכאן שימו לב !
הם שובים את הנשים ואת הטף, וחוזרים עטורי זרי דפנה אל מחנה ישראל.
ומה מתרחש?

וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה.
על מה משה קוצף?
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה [???]
[הרי] הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהוָה.
וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף, וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ.
מה משה ? אין רחמים ? טף להרוג? נשים ? “חפים מפשע” “לא מעורבים”…?
אלו הרחמים !! כי אם לא תרחם על בני עמך שלך, אתה תתאכזר עליהם !

את כוח האוייב צריך להשמיד טוטאלוסט, עד שלא נשאר ממנו שריד ופליט, ויכולת.
לא עשית כך בחייך? השארת נחש בביתך לבניך.

חייבים להדגיש בהדגשה ברורה וחדה.
כל המתואר לעיל יכול לצאת מכוח אל הפועל
רק כאשר יש מנהיג ברור לבני ישראל שכל בני ישראל סרים למשמעתו.
משה רבנו בוודאי היה מנהיג כזה.
יהושוע בן נון כובש הארץ היה מנהיג כזה.
יפתח נקרא אל כס המנהיג לאחר שמועצת העם – בשם העם [היה דבר כזה]
הבינה שתכף תבוא שואה לכלל העם אם לא ימונה מנהיג צבאי
תקיף שיודע להתנהל על פי מוסר התורה המקובל.

בימיו של דוד המלך, התפשטה מלכות ישראל על כל סביבותיה
באופן שלאחר פטירת דוד המלך, ומלוך בנו שלמה, השתרעה
מלכות ישראל [בית דוד] על כל העולם כולו בדרכי שלום !!
כאשר כל מלכי העולם הבינו את היתרון בהפקדת ניהול האנושות כולה
בידי שלמה המלך שמלך בכיפה.

הדברים ברורים דיים.

דרוש מנהיג אמת, איש ישר דרך, ההולך בדרך אבותינו,
שקיבלו עול מלכות שמיים, וכוונתו לשם שמיים.

יש כזה חי וקיים.

השאלה הגדולה היא האם ישכילו חכמי בני ישראל וכלל ישראל
להמליך על עצמם בעת הקשה הזו את המנהיג הזה שיוביל את כולנו
אל גאולת ישראל המובטחת?

או שמא יצליחו שוב חגבי העלה הנידף המורדים באלוהי ישראל
ובשם איזה “קוד מוסרי” מומצא, ע”י בני בליעל שכוונתם הסרוחה היא
למשוך את רוב בני ישראל, להביאם אל שואה נוספת, וחורבן, כפי שעשו בעבר.

ברור לחלוטין שאת התשובות לשאלות הללו נדע
בדיעבד בשנים הבאות עלינו לטובה.
לכל אחד ואחת מכם – אתם הקוראים דברים אלו
תהיה השפעה מכרעת על התוצאה.

הבחירה בידכם.
ראו כאן בסרטון המצורף איך לימד חניבעל מקרתגו לחייליו שיעור מוסרי
על חיים ומות ……