קורס טייס 89 מאי 77 – “הטובים לטייס” – היה פעם. היום? מיתוס שקרי. רובוטים זומבים לטייס

במאי 1977 התקבלתי
לקורס טייס מס 89
של חיל האוויר הישראלי.
הייתי “אחוזים” של גרעין הנח”ל “דף חדש”
לקיבוץ סער בגליל המערבי.

“אחוזים” הכוונה שהגרעין צריך להפריש מתוכו
חברי גרעין שראויים לתפקידים בכירים בצהל
והם אמורים לא להשתתף בפעילות הגרעין במסעו
בתוך הצבא דהיינו [טירונות, בט”ש, האחזות, של”ת]
ורק לאחר השירות יחזרו ה”אחוזים”
חזרה אל הגרעין בקיבוץ.

את הגיבוש עברתי בצלחה .
מתוך מאות בחורים [מעל 200]
נבחרו אחרי שבוע של קאדר ראוי לשמו,
מחלקה של אולי 40 או טיפה יותר, לא זוכר בדיוק.

סתם כדי לתת המחשה מה עושים בגיבוש הזה [אז]
ביום הראשון לאחר החיול, הכניסו אותנו
למחנה של אהלי 11.
מחנה – הכוונה:
שורות של אהלים גדולים מסודרים בצורת
מם סופי
יעני ריבוע כשבמרכז עומד תורן עם דגל מונף בראשו,
ושורות אבנים מסויידות מסמנות את השבילים
לכל מחלקה ומחלקה והכניסה לכל אוהל.

בכל אחד מהאהלים
11 מיטות ברזל מתקפלות, שמיכות מקופלות
בסדר של בית מרקחת, כל אחד עומד למסדר המפקד
עם הקיטבג ליד המיטה.

נו טוב. כבר לילה, חשבנו מסדר המפקד והולכים לישון.
ואז קריאה החוצה למסדר פלוגה ברחבה בחוץ.
מגיע המפקד, כולם בדום מתוח, שומעים אותו,
“שימו לב הוא אומר: רואים את הגבעה ממול?”
משהו לא רחוק כל כך, אולי 500 מטר…
“יש לכם שעה אחת , וכל המחנה היפה הזה
עובר לשם, ברור?”

כן, מה שאתם שומעים, כל המחנה,
האהלים, המיטות, הציוד, הדגל, האבנים המסויידות,
הכל, עובר 500 מטר צפונה לגבעה ממול.

חוויה מכוננת.

באותו לילה , העברנו את המחנה, 4 פעמים.

שיטה נפלאה.
עומדים מפקחים מהצד, רואים בדיוק,
מי משתמט, מי משחק אותה, מי המנהיגים, מי החלשים,

אוקצור קולטים כל מה שזז ואיך.

ברור למה למחרת בבוקר
חלק הארי של המאסה שהתקבלה לקורס
חזרה לבקו”ם לשיבוץ מחדש ביחידות אחרות.

זה דרך אגב היה רק הלילה הראשון…
היו 7 לילות בגיבוש הזה, ובכל אחד מהם דרגת הקושי
רק עלתה…

אחרי זה הגענו אל השלב הראשון
שלב הפייפרים, [כך היה]
שיעורים עיוניים, אווירודינמיקה, וכד’.
לומדים תאוריה, כאשר העיניים נשואות
אל השיעורים המעשיים.

לא אלאה אתכם יתר על המידה,
צ’ק 5 זה מבחן מעשי שבו פרחי הטייס [כך קוראים לזה]
עוברים מבחן טיסה על מה שכבר למדו,
מבחן אכזרי, כולה כמה דקות טיסה וכבר מבחן
שאחריו זורקים עוד כמות גדולה של מי שלא עובר?

ממשיכים ללמוד עיוני ומעשי לאחר הצ’ק 5
לומדים להמריא, ולטוס מעל אזור הטיסה
שנקבע מבלי לצאת מהגבולות שלמדנו במפה
ונראים לגמרי אותו דבר מלמעלה.

השלב הבא הוא צ’ק 10.
הבוחן שלי היה רענן נאמן טייס קרב מפורסם
בעל מעשה גבורה מהמלחמות ההן

[תוכלו למצאו עליו עוד סרטים ביוטיוב, הוא גם חזר בתשובה]

כשירדנו מהטיסה הוא אמר לי כך [לא שוכח]
הציונים זה כך –
10 – זה האלוהים.
9 – זה אני [התכוון לעצמו]
8 – חניכים לא מקבלים את זה ממני
אלא אם הם בעלי דם חם עם כישרונות פנומנלים
7 -זה מצויין
6 – זה עובר בסדר.
5 – זה מספיק להמשיך בקורס הלאה
4 – הולך הבייתה.
אתה מקבל ממני 9.

וואלה, לא ממציא לכם.

כמה שבועות אחרי הסיפור הזה, עפתי מהקורס.
למה?
הנה למה:
יציאות הבייתה כל שבת 3.

מי שהאוהל שלו זוכה במקום ראשון במסדר המפקד
ביום שישי , יוצא כל האוהל הבייתה.
הייתי [ועדיין] יצירתי עם רעיונות מיוחדים
איך שהגענו למאהל לאחר הגיבוש, ושמעתי
שהאוהל המצטיין יוצא הבייתה,
התחלתי לחפור בחצר האוהל.

וצריך להבין מה זה לחפור, מתי היה כבר זמן?

או בהפסקת צהרים קצרה, או בלילה .

מה חפרתי?
בור שיהא מספיק גדול להכיל מספיק מים.
לשם מה ? רציתי לבנות בריכת דגים,
ידעתי שזה ימצא חן בעיני המפקד.
אז מאיפה פרח טייס משיג נייליון, מלט, וכד’?

נו טוב הבסיס גדול ויש בו כל טוב…

הבריכה נוצקה בשבוע השני או השלישי,
מעליה העמדתי פסלון בטון קטן שטמנתי בתוכו
צינור גינה שהיה מחובר לברז מים קרוב
והפסלון הזה ממש לפני שהמפקד היה מגיע
למסדר המפקד היה מתחיל להשתין מים זכים
לתוך הבריכה [😊]

גם דגים קניתי בבאר שבע הסמוכה
באחת מהיציאות הרבות שקיבל כל האוהל שלי.

בזכות הבריכה הזו שעשתה לכולנו טוב משבוע לשבוע
בו יצאנו הבייתה לשבתות בגלל שזכינו כמעט כל שבוע
בפרס מסדר המפקד.

לאחר שסיימתי עם הבריכה, חשבתי על רעיונות נוספים
שיאפשרו לנו לצאת הלאה בשבתות, בריכה כבר יש,

מזרקה יש, דגים יש…מה עכשיו?

באחד הסיורים שלנו לטייסת הסקייהוקים בבסיס
ראיתי בריכת מים יפיפייה בטייסת וראיתי שם

חבצלות מים מדהימות.

באותו לילה התגנבתי לטייסת [סיפור קצת מסובך..]
וסחבתי כמה חבצלות , והצפתי אותם לאחר כבוד,
בבריכה המפורסמת בחצר האוהל שלי.

יצאנו שבת.

כשחזרנו, נקראתי לחדר המפקד.
התברר שמישהו מבין חברי האוהל דאג לספר
למפקד מהו מקורן של החבצלות.

נו טוב, עדיין הייתי בעל ציון גבוה מאד בטיסות
וחניך מוצלח, כך שבנוסף ל-נו, נו, נו, שקיבלתי
רותקתי מיציאה לשבת הקרובה הבייתה.

לא בגלל זה זרקו אותי מהקורס.
זה בגלל האף של הג’ינג’י.
הג’ינג’י היה בן של טייס, סלב.
כמובן, הייתה לו גישה שלא הייתה לכל אחד אל המפקדים,
והסתבר שהוא היה שטינקר לא קטן,

כך הוא התקדם, כי הוא היה ציפלון, ולא משהו בטיסות.

הוא גם לא התבייש להודות שהוא זה שבגללו
נשארתי את אותה שבת…
אז האף שלו נכנס לביקור בתוך הגולגולת.
ואני חזרתי לגרעין הנח”ל שלי כדי להמשיך
אתם את המסלול [סבבה של מסלול].

בכל אופן, כבר אז
סיימתי עם ה”מערכת”.

הבנתי איך היא עובדת.

ממש לא משנה
כמה תהיה מצויין במה שלשמו התכנסנו.
אתה צריך להיות מושלם
בלעשות בדיוק מה שאומרים לך
וכשאני אומר בדיוק הכוונה זה שאתה צריך
להגיב כמו מכונה שלוחצים בה על כפתור ההפעלה
להדלקה וכיבוי, אין לך שום אפשרות בשום פנים ואופן
להפעיל את המכונה אלא כפי שיורו לך.

וגם
להשתמש המון בלשון שלך
וכמה שהיא תהיה יותר דביקה כך טוב יותר.
ואם יש כמה לשונות שכבר עשו זאת לפניך
ואתה קשור אליהן,
כך ייטב לך
עם בעלי הישבן
שלשם נתחבות כל הלשונות.

כבר אז הבנתי שאת המערכת הזו לא מנהלים
אידיאולוגיה, ערכי אמת, מצויינות, או משהו בדומה,
הבנתי כבר אז שאת המערכת הזו מנהלים
אנשים שיכולים להיות קטנים מאד,

בטח כשכל העולם חושב אותם לגדולים ביותר.

מאז התפתחתי 🙂
היום אני מבין עוד יותר טוב.
הרבה יותר טוב.
עכשיו תשאלו:
מה נזכרתי לספר לכם את כל זה דווקא היום?
בגלל הוידוי של המסכן הזה שהתפרסם היום [26.11.18]
בכלי התקשורת.
איזה וידוי?

זה