שיוויון נפש.
קורא על חבילות מזון רקובות של משרד ה”רווחה”
למשפחות נזקקות, רואה סרטון על מאבטח יהודי
בפארק שלא מכניס ילדי תלמוד תורה לפארק
אבל משפחות ערבים כן,
מתבונן בתגובות של מסוממי ביבי
ומדינת ישראל ומדליקי המשואות
מהם ברשימת החברים שלי,
זה ממש אי אפשר להגיד
שאלו שעל הרשימה שלי הם אהבלים,
כי יש בהם מוכשרים, מצטייני אקסטרים,
מעמיקי חשוב,
ואפילו לבם הוא לב יהודי חם למורשת ישראל,
אבל זה כמו כישוף, או הרדמה של חלקים במוח שלהם.
אז יש כאלה שאומרים שהבעיה היא אצלי….
ניחא…
הואיל ואני מבין שיש מנהל ומנהיג לבריאה
אני לא נופל ליאוש ואפטיה,
וגם לא אץ לעשות מעשים פזיזים.
אני מבין שיש לכל דבר עת,
וכשתגיע העת, אני מקווה להיות שם
ממש כמו שזכיתי כל חיי עד כה לא לפספס ברגע האמת,
[על זה אתם לא יודעים כלום]
אני ממתין, בשיוויון נפש.
אז שאלו אותי כמה –
והרי אתה צועק, מגדף, בוכה, וכו’ וכו’…
אההה כן, בוודאי,
קודם כל גדי לוסקי ידיד נפשי הטביע בי
את אמרתו הנכונה כל כך –
אם אתה לא מגזים אף אחד לא מאמין,
ושתיים – זה ממש הכל בשבילכם.
אני יכול לשבת לשחק עם הנכדים שלי
שגדלים יחד עם ילדי הקטנים,
ולמצוא שמחה עצומה בחתיכת לחם שחור
עם זעטר, שמן זית באלדי, לימון, שן של שום,
וקצת פלפל שחור.
יש לי חיים משלי.
אבל כשאני חושב – ע ל י נ ו….
יש לי אחריות.
אנא עארף למה ?
כך הבורא ברא אותי.
כמובן שיש כאן גם חינוך שורשי
שקיבלתי מהורי המתוקים שיחיו,
ובהשתלשלות בוודאי אני חושב על ילדי ונכדי
לאיזה עולם הם גדלים,
אבל זה ממש עד המקום בו אתם, והעולם ,
מאפשרים לי לפעול את מה שאני יכול.
מעבר לזה?
הכל מושלך אל זה שמנהל כאן את העלילה הזו.
אז אני אעשה את שלי ואתם תעשו את שלכם,
ונראה לאן נגיע, יחד וכל אחד לחוד.
אני מציע לכם, תנצלו אותי כל עוד אני יכול.
על פי הידוע לי לאחר ברור אצל אלו
שיכולים לתת הסכמות
יש לי נתונים שבהתבוננות וחקירה ודרישה
במושגים של עשורים אין אותם למישהו אחר.
אני מסוגל לחבר את חלקי הפאזל של
מציאות חיינו כאומה
לתמונה ברורה נכונה ואמיתית שתוביל אותנו
כאומה אל יעודנו ההיסטורי.
כל זמן שהדיבור הזה נשאר בגדר
הודעה הזויה בפייסבוק
של איזה תמהוני אנונימי – הפסדתם.
ממש בשיוויון נפש אני יודע
שחיי המוקדשים לבני עמי – מבוזבזים.
אבל מבחינתי – אני מרגיש שאני עושה את מה
שאני צריך מבחינת הנתונים.
מבחינתכם ? אין לי דרישות מאף אחד.
כל הבריאה הזו נבראה לצוות לבעל בחירה
לבחור נכון.
אני לא יכול לקחת את הבחירה מאף אחד.
הבחירה שלכם עד כה,
מביאה את כולנו שוב אל הרכבות, אל הגלות,
אל שיני הטורפים שצמאים לדמנו הערב לחכם.
ואני מדבר על הבחירה הכללית שכמובן בנויה מהפרטית,
אלא ש….
רובכם הגדול מעדיף להצטופף במרכז העדר,
אתם מסוגלים להשתמש בהרבה יותר ממרפקים
כדי לדחוק לשולי העדר
את החלשים כדי שאם יגיע הטורף,
יהיה לו מזומן מהאחר ולא מכם.
כן, זה ‘טבעי’ לרצות לשרוד,
אבל המחשבה האנוכית של אני ואפסי עוד,
היא זו שבעוכרנו,
כי הטורף בדמותו של הנוכל שמוביל
את כנופיית השלטון
יודע לפנק את הפרטים סביבו
כך שהעדר יציית רק לקול חליל הפאקיר שלו
שמעלה את נחש המולך עם לשונו החרוצה
באופן שמהפנט אפילו
את אותם חברים שלי שהזכרתי לעיל.
לכן אני חי בשיוויון נפש.
רבי נחמן אומר – בין כה וכה יחיה ימיו בשווה,
והיחס של האמירה הזו
עולה ככל שהגרף הכללי נוסק או צונח.
[מצטער עבור אלו שלא מבינים]
אז שאביא לכם את סרטון
ילדי התלמוד תורה שלא נכנסים לפארק בעפולה,
והערבים כן ?
שאראה לכם איך שוטרים דוחפים דוחו”ת לפני פסח
להולכי רגל שחצו ת’כביש שלא במעבר חציה?
רוצים לראות חבילת עזרה לחג של משרד הרווחה
מלאה מוצרים רקובים?
בשביל מה?
אתם יודעים טוב מאד מה המציאות.
אבל החלטתם גם אתם מהי נקודת שיוויון הנפש שלכם
ממנה והלאה לא מעניין אתכם כלום,
ולא תעשו דבר לשנות.
נכון?