ריבונו של עולם
אתה יודע….והייתם נקיים בעיני אלקים ואדם…קודם כל בעיניך…
כי אדם מה מבין?
אבל כן, גם אדם.
ולמקרה שהוא לא יבין, ואני יודע שהוא לא,
למרות זאת הרי נקיים בעיניך ראשון וקודם,
ואם בעיניך נקי, אז אסתדר עם אלו
מבני האדם שיחשבו אחרת….
ובשבילם, ובשביל אלו שמשוטטים משועממים בחצי ימיהם,
מיובשים מאורך הגלות וממרירות שגרת יומם המזדקנת,
מחפשים לחלוחית בכל שלולית מים גנובה
את זהותם המהוהה המאבדת את צבעיה ודוהה
ובתוך תוכם מחפשים שבב אור להיתלות בו
ולא כדי להכעיסך חלילה, אלא כדי למצוא חיות בנפשם העייפה
אולי מלחם סתרים כי יונעם ישבעו יותירו,
כדי שתוכל לברכך נפשם המיוסרת בחרטת תשובתם….
אבי שבשמים אתה יודע כוונתי וחשקי וכוספי,
ובשפיכת דמי ולא בפעם הראשונה
אקריבו על מזבחך הלא מובן בכוונת כפרתו, למען תברכני ותנשאני ממקום
משכני הבזוי בו אני ממליכך ומקבל עלי עול מלכותך ….באהבה.
לכם אחי המשוטטים בשדה מבול אש התבערה:
"הכי פשוט זה להעלם.
להוריד הילוך ולתת גז.
למה מה קרה?
כמה שעות של אשמורת אחרונה
אוירה רוויה מי מה למה ואיך..
פילטרוט נוגע לא נוגע
משחקי מילים לובשי צורה
יוצקי תוכן אשליה בלתי ממומשת.
הכי קל לסמן עוד איקס
בטבלת חיים עמוסה באכזבות
זה בעצם מהלך אוטומטי
מוכר וידוע.
רק רציתי שתדעי
שהמכחול שוטט על מרחבי הבד
בודד מבלי לזכור שמכחול הוא
משרבט שקוף בהעדר זהות,
ולפתע פתאום צבעים הופיעו
החל מתבהר פסיפס מרהיב
מיוחד נדיר עמוק ובעל משמעות.
רק רציתי שתדעי
שמרוב שמחה בהופעת תמימות
בהעדר זהות בגעגועים אין קץ
שומרים נטשו את משמרתם.
רק רציתי שתדעי
שגם מבלי כל הבטחה והתחייבות
מעבר לפרודות אויר מחוברות
סיבים של אור, הלב פועם.
רק רציתי שתדעי
שלב שבור אינו משכן
לכוונות זדון.
רק רציתי שתדעי שנעמת לי.
את זה חזרתי להגיד לך
ומי יודע
מתי אחזור שוב
לקרוא את תשובתך.
היי שלום אחות, זכרי,
אם יזדמן לך שוב
מכחול בודד
שמרי עליו
כי מי יודע מי יסחט שוב השפורפרת
לצייר את ציורך."
ואכן ריבונו של עולם
יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא משאת נפשו של כל צדיק
ובעולם שפל זה נמהל הכל ברפש עכירות החומר
ואור זך מעיב עליו ענן קדרות השקר
ויורד גולש מתדרדר במדרון חלקלקות הדורות
ומדור קליפות נדמה להיכל קודש
באבוד עקבות אנשי אמונה ומעשה
והסתר אסתיר לך עלילה להתעולל בה
ומי יאמר לך מה תעשה ומה תפעל?
על כן באתי כך לאמר:
אבא שבשמים – אני מתבייש ונפשי אינה יודעת מנוח.
נתת לי עולם ומלואו, ואני לא רק שלא שמרתי עליו, גם החרבתי.
נתת לי כלים, מידות, וכל הניצרך כדי לחיות עם יופי, שמחה, וטוהר.
וקילקלתי.
אבא שבשמים – גם כשאני אומר שאני לא רוצה לקלקל עוד
אני חושש ורועד מהרגע בו אעמוד שוב מול העוצמה של היצר.
אבא שבשמים אני בוש וניכלם ואיני יודע איך לפנות אילך
אחרי כל כך הרבה פעמים שהבטחתי, החלטתי, וקיבלתי על עצמי, לא עוד!
כל פעם מחדש אני מזועזע מהקלות בה אני נופל.
בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.
הזהו רצוני?
שנים של תפילות, לימוד, מעשים, מהם לעומת רגע הנפילה?
ולתקן אפשר? אז למה בכלל לקלקל?
ריבונו של עולם, נתת לי עולם ומלואו,
ואני לא יודע איך לשמור אותו כפי שביקשת.
האמת? זה קשה מאד.
חיפשתי אנשים שיעזרו לי לעשות את מה שברור לנו ביחד שאתה רוצה.
כשמצאתי, התברר שכל אחד רוצה את מה שאתה רוצה,
אבל כל אחד רוצה להיות זה שהרצון שלך עובר דרך הרצון שלו.
אז איפה הרצון שלך כשזה עובר דרך הרצון שלי?
האם הרצון שלך מקבל גוונים אחרים כשהוא עובר דרך רצונות של אחרים?
ריבונו של עולם – אני בוש וניכלם,
לא מסוגל אפילו לפנות אליך, להרים את הראש
אף על פי שהצדיקים אמרו לי שזה מה שצריך לעשות
דווקא במצב הזה !!
לא יכול, קשה לי.
רוצה להגיד לך שוב שאני מצטער,
מתחרט וכל שאר המילים שאמרתי המון פעמים בעבר
אבל תמונת הכלב המלקק את קיאו
לא נותנת לי.
אשוב ואחטא ואשוב?
הרי כתוב מפורש שאין מספיקין בידו.
ואתה שחוקר לב וכליות, יודע .
אז היכן התשובה?
ריבונו של עולם – נתת לי עולם
ציוות אותי מצוות
ובראת מהות רעה מאד שלא נותנת לקיים אותן כרצונך.
רצית שאתגבר, רצית שאנצח.
ואני מובס.
ניסיתי, אתה יודע.
התגברתי, אתה זוכר.
ניצחתי, אתה שומר.
אז למה בכל זאת הכל חרב?
ריבונו של עולם – כל זה בעולם שבראת לי.
תגיד ריבונו של עולם – מה עם העולם שלך?
אז זהו ריבונו של עולם, אתה יודע שבערך שמתי כאן את מה שרציתי,
ואתה שיודע את הווייתי עוד לפני קיומה
הרי כך קבעת בעלילותך
ולבי גלוי וידוע לפניך וכוונתי,
ואפילו אם יש בי רצון נסתר לרכוש שכר פעולתי
ולאוו דווקא לנחת רוח לפניך
רחם על גוש עפר וקרוץ חומר
וגאל. כי גואל אתה.
ומלך גדול על כל אלהים.
ורחמיך הגמורים והפשוטים שאין בהם תערובת דין כלל
כנפי שכינה מחסה יהיו להסיר הלוט
ולהטיב החתימה בזאת השנה.
ובכל מושבות ישראל אור ושמחה, שלום ואהבה.
תיקוני הזוהר – תיקון ו' – דף כא ע"ב
