16 באוקטובר 2025 2:15

הגות מתוך רסיסי חיים / מרדכי אלוף

צוֹרֵח לְכּוּלָם שְאָתָה נִמְצָא וּמָמְשִיך וּמִשְתָכְשֶך בַּבִּיצָה…

הא למה הדבר דומה?
אי בודד מוקף אוקיינוס ענק
דרקון אימתני
במערה על ההר יושב,
בכל חודש הוא מגיע –
עם להבות,
ועשן מנחיריו – לגבות את שלו.
אם לא ימצא?
ישתולל ויחריב,
כל הנקרה בדרכו.
לבד – יום יום .
אוסף את השברים,
ויוצא ללקט – להשלים המכסה,
כדי שכשמגיע היום
ימצא את שלו,
מוכן סמוך לפתח מערתו,
ולא יסתובב באי לחפש.
בנתיים על סיבי אור,
מופיעות הולוגרמות על צג ענק תלת מימדי,
שאון כל העולם בהבזקים של דקות,
מכל פינה דיווחים מכל הנעשה,
בכל מקום בכל שעה.
כולם יודעים עליו – על דרקון האימה
שעל האי שלו
אני יושב.
כולם יודעים עלי
ומחכים
ולא מאמינים
שאצליח.
יכול ללחוץ על המתג
לכבות
ולדבר לשמיים ערטילאים מופשטים,
בפרספקטיבה של עומק היקום,
בלילה זרוע כוכבים,
בשקט מוחלט,
ולחכות לאור החוזר,
מביא עמו נחמה של עוד כמה רגעים.
צוֹרֵח לְכּוּלָם שְאָתָה נִמְצָא
וּבְנְתָיִים מִשְתָכְשֶך בַּבִּיצָה…
אבל אין איש שומע
כי זה הכל וירטואלי
הולגרמות תלת מימדיות
כי באי הזה
רק אתה – והוא – והדרקון נמצא.
אבל בכל זאת
כדי שלא אשתגע –
צוֹרֵח לְכּוּלָם שְאָתָה נִמְצָא
וּבְנְתָיִים מִשְתָכְשֶך בַּבִּיצָה…
כמו בעינוי סיני של טיפה טיפה
כך זורחת השמש בעיתוי מדוייק
יום אחר יום.
ובלילה אפשר לאמוד את הזמן
עם בננת הירח המתנפחת כבלון.
ולכאורה – מה רע ?
יש מה לאכול , יש היכן להניח את הראש,
בקור יש שמיכה, את החום מפיגים מים קרירים,
המוח עסוק רוב הזמן כשלא ישנים.
כן, אבל
האי הזה הוא
כלא ענק
ואם לא תסדר לדרקון
את מנתו החודשית
הוא יכול להיות מקום האסון.
וכך קיבלתי ,
לא יודע אם זה היה חלום,
שיש כאן באי מקום,
בו יש מטמון,
שהוחבא על ידי אבות אבותי.
בתוכו מונח המפתח והקוד,
לחלקי המוחין החסרים,
שאתם אפשר לראות בחושים,
את פתח היציאה אל – היקום המקביל.
ואני ממשיך לחפש
יום אחר יום
והוא ממשיך להגיע חודש בחודשו
דורש את שלו, תובעני, ולוחץ,
והולוגרמות אינן מאבדות כוחן
כאדם העובר במסע הזמן
ועורו מתבלה , ועיניו כהות,
וכוח מותניו אוזל והולך….
ואני יודע שאמצא בוודאי
ביום בו אמות.
ולכן אני
צוֹרֵח לְכּוּלָם שְאָתָה נִמְצָא
וּבְנְתָיִים
ממשיך וּמִשְתָכְשֶך בַּבִּיצָה…
אבל אז? כשאמות,
לא יהיה זה הטעם
של הבן השב אל אביו
משליחות חשובה – עם פתרון החידה,
איך לחסל הדרקון – ולהסיר איומו,
לקבל את ברכת האב
בחיים חיותו
להצלת כל אחיו
וכל הבריאה
את החומר לאור
להשיב אל שורשו
את היש אל האין
כי מאין – החכמה תמצא
וּבְנְתָיִים
צוֹרֵח לְכּוּלָם שְאָתָה נִמְצָא
וּמָמְשִיך וּמִשְתָכְשֶך בַּבִּיצָה…


ורבים מעמי הארץ מתייהדים. מרגע יציאת מצרים אנו מכירים את המשפט הזה, ולאורך הדורות. מהו גרעינו של העם הנבחר?

הבוקר לאחר שטבלתי את טבילת הבוקר במקווה,
בחדר המלתחה, בזמן הניגוב שמעתי שיחה קולחת ביידיש.
שני בחורים צעירים לבושים זהה [הקדימו אותי בכמה דקות]
פאותיהם עדיין נוטפות, אבל קילוח המילים היה הרבה יותר שוטף.

חזרתי בשניות לשנים בהם גרתי במאה שערים,
עפתי עם המחשבה במהירות האור אל אותם מחוזות,
בהם חקרתי
את השאלה – מה לי ולהם ?

שאלה שהתשובה עליה גרמה לי לדבוק בסידור של "עדות המזרח",
בזמן שכל חברי ה'ספרדים' שחזרו אתי בתשובה באותה תקופה

התפללו מסידור 'תפילת כל פה' האשכנזי
כי כולנו היינו חלק
מבית הכנסת המרכזי של חסידות ברסלב – השול במאה שערים.

אמנם מאז הבר מצווה שלי בה קיבלתי סידור מסבי ע"ה
שהיה אחד מהחזנים והפייטנים המובהקים בעיה"ק טבריה תוב"ב
לא השתמשתי בסידור הנ"ל ,
אולם תפילתו של הסבא בחגים
והגיית האותיות והנעימות
שהרכיבו את פיוטי התפילה שלו אותם קיבל
בן אחר בן מדורות קודמים
שלא גלו מארץ ישראל מעולם,
היא זו שעמדה כחומה בצורה.

הגם שזכיתי ללמוד רבים מפיוטי התפילה האשכנזים
שנוגנו בשול ע"י חזני השול שגם הם קיבלו מאבות אבותיהם,

בן אחר בן את נוסחאות התפילה, ויש בהם ניגונים שובי לב רבים.

אלא שלצד הלימוד שלי שנובע מאהבת ישראל שלי, והסקרנות הגדולה,
הרגשתי את הצורך העז לשמר את מסורת אבותי.

לכן כהחלטה מכוננת בחרתי כעול ימים לעגן עצמי
הן בנוסחאות הגיית האותיות והן בניגונים
ולאחר מכן בישום ההלכה
רק בדרכים אותם הבנתי שהם דרכי אבותי.

הפלגתי עם מחשבתי הטסה….
ורבים מעמי הארץ מתייהדים,
מכונת הזמן הכי משוכללת לא הגיעה
לשדרוג המחשבתי שלי
שהעביר אותי על מרוצת הדורות ומנה לי את כל אותן
הפעמים
בהם פוטנציאל הגיור ההמוני שמכונה "ורבים מעמי הארץ מתייהדים",
לקח חלק במפקד הדורות הקלסי שסלל את הדרך לפורמט העם הזה היום….

איך אפשר לדעת בוודאות את שורש גרעין הזהות של זרע ישראל?
לא יודע לגבי אחרים.
אני יודע אותו.
איך?
לא יודע.
אבל אני יודע.

אין סיכוי שזה קשור לעניין הרגשות ותחושות המבוססות על השערות.
למה?
כי נלך ישר לשורש – האחים בני יעקב עצמם,
על פי תחושתם סברו שיוסף
אע"פ שהוא מזרע יעקב ישראל
הוא בחינת פסולת משהו כמו ישמעאל או עשו,
שלמרות שהגיעו מזרע האבות עדיין נחשבו כפסולת כנגד זרע הקודש
שממנו נבנה עם הסגולה.

אז מה לנו תחושות וסברות?
ויתרה מזו אף זו – הרי כל עניין יוסף נמנה ונגמר בצירוף השכינה הקדושה
יחד
עם האחים בסוד עליון כדי לגלגל מהלך מלכות יוסף במצרים
לכלכל ימי הגלות שנגזרו על עם הקודש.

כך שעניין זה לא בא ללמד כפי שרצינו לומר לעיל,
בטח לא לאחר שבאו האחים
ליוסף לאחר פטירת יעקב אבינו
בחשש שמא עכשיו ינקום בהם,
והוכחה מעל לכל ספק הערבות ההדדית שבין בני ישראל.

ערבות הבננו.

אם לא מצאת ערבות, מיד נעץ נעץ אדום והחל סריקה.
זה כלל ראשון. לא מצאת באח הזה שעומד מולך ערבות בעת צרה
סמן אותו ועקוב בהמשך עם דיווחים שוטפים.

כלל שני, חייבים להבין, בני ישראל מחולקים לשבטים.
יש לשבט ויש לחסד, יש כאלה שעומדים על הר עיבל לקללה
ויש כאלה שעומדים על הר גריזים לברכה.

זה מיוסד על ידי אבא יעקב.
יש בני השפחות, בלהה וזלפה.
בני הבלהות והזלעפות קורא להם רבי נתן מברסלב.
אותם מעמיד אבא יעקב ראשונים מול מחנה עשו המתקרב.
ולאה ובניה אחרונים, ורחל ויוסף אחרונים.

לא פגע הכתוב בלאה ובניה – וקרא עליהם "אחרונים",
אע"פ שרחל ויוסף הם האחרונים.
גם בבני האמהות יש היררכיה..

אוקצור יש מעמדות ללא כל ספק. אבל לא צריך להתבלבל,
כי אף אחד לא יודע לשם מה אלו המעמדות
ומה הם משמשים הואיל ומצאנו
והמלוכה ניתנה
ליהודה בן לאה , והכהונה לבני לוי בן לאה,
ויוסף אע"פ שהוא לכאורה
האחרון העומד מוסתר שלא בחזית מול עשו,
נמכר בעלילת דברים
וגם בסופו של יום משיח – הוא בן דוד, ולא בן יוסף.

טיילתי מעט כדי להראות לכם לאן מחשבתי טסה ומאיזה גובה ההתבוננות
ומשם שאלתי – הכיצד דווקא מתוך המופקרים שיובאו לכאן מאירופה כדי
להקים כאן זן עם חדש שיהא ככל העמים
צמחה לה יהדות בעלי תשובה כל כך גדולה?

ולמה קהילות שלמות של יראים וחרדים השומרים קלה כבחמורה
נשרפו במחנות השמד של הנאצים?

ואיך נשתמרה לה לאורך כל הדורות שארית פלטה בתוככי ארץ ישראל
ששמרה על גחלת בני ישראל על אדמת ישראל ?

והאם "רבים מעמי הארץ מתייהדים" חל גם על אומות המזרח ובני קדר
שחיו ביניהם יהודי הגלות המזרחיים שמורים בתמימותם העתיקה
ללא צלקות ההשכלה שהפילה חללים רבים מבני ישראל באירופה?

ועוד המון שאלות חלפו לי במהירות האור תוך כדי שאני כבר
שורך את נעלי, ומכניס את הליפה והשמפו לשקית….

כשנכנסתי לאוטו, והנעתי, התיישבה לי בוודאות מסקנה ברורה,
אם יש רבים מבני ישראל שבהם אני יכול למצוא
עדרים עדרים של נספחים לבני ישראל, הרי הם
מהאשכנזים בפורמט החרדי שלהם.
אלו שדבקים ביידיש ומתנשאים
בחוסר ערבות הדדית למי שאינו ממחנותם,
הם הראשונים לחשוד בהם
שהם מ"עמי הארץ הרבים שמתייהדים"
ועוד 'קשים גרים כספחת' ילמד
על דבקותם הרבה בקלה כבחמורה.
להזכירכם אשכנז=גרמניה – עם כל המשתמע מכך, ועל מנת לסבר את האוזן
אזכיר דברי רבי נחמן מברסלב הקובע שבכל קהילות היהודים
הוטמעו מתועבות ותאוות האומה בה העבירו את גלותם…

הדיבור הזה שלי כלל וכלל לא ילמד על פסילתם כיהודים חלילה וחס.

אלא רק על עניין הגפן שלא מקבלת הרכבה….
והדברים יכולים להתפרש כדו משמעיים…

וזאת דיברתי על אלו החרדים המקיימים תורה ומצוות,
על אלו מביניהם
הרחוקים מתורה ומצוות המכונים כאן חילונים…?
על אלו בכלל איני מדבר….

מה רוצה להגיד?
שאין בדברים הכללה כלל וכלל ואין הכוונה לפסול יהדות מאף אחד.

וגם לא דיברתי על חסד או טוב שאפשר למצוא סתם ככה גם בגויים גמורים.
אני מדבר על עצם הלוז של זרע ישראל.
מהות עצם גרעינו הקדוש של בני ישראל.
יש דבר כזה. יש גרעין קדוש של זרע ישראל.
ויש מעגלים גדולים של ספיחים שנמנו ודבקו בגרעין קדוש זה.

הגענו למצב בו
לא רק שגרעינו הקדוש של זרע ישראל
אינו מנהיג את כללות
אומת בני ישראל והיהודים הרבים שנסתפחו אליה,
אלא אף גרעינו הקדוש של זרע ישראל יחד עם הספיחים המתייהדים שהוטמעו בתוכו,
נשלט נכון להיום
על ידי לוויין זר שמלווה את אומת בני ישראל
מרגע יציאתם ממצרים,
הם המה הערב רב שלא התכוונו לכתחילה ל"התייהד"
אלא כטפילים נצמדו
לבני ישראל ויונקים המה מהם את חיותם
באופן המדמה כקוף בפני אדם
את זהותם כזרע ישראל.

ערב רב זה הוא המלחמה האחרונה של בני ישראל
יחד עם גואלם לפני גאולתם.

זה לא ערבים, או כל דוברי שפה אחרת.
אלו דוברי עברית רהוטה,
שהשתלטו על המושג "מלח הארץ", שבכלל קשור לנצרות,

אי אפשר לנצח את הרע עם טוב !!! ואל תבלבלו לי את המוח עם מעט מן האור הדוחה הרבה מן החושך.

יש כאן מעט חברים שמכירים אותי מילדותי
מעולם לא הייתי רע
הייתי קונדס לא קטן, שובב נוראי, אמיץ בטירוף,
חוצה גבולות סדרתי, מקורי, ספורטאי תחרותי,
הייתי גם ממולח, ופיקח שמסוגל לרמות את מי שמנסה לרמות אותי…
אבל לא הייתי רע.
סולד מהרוע. לא סובל רוע. לא מסוגל לחשוב על אכזריות.
לא יכול ליזום עלילה על מישהו, לגרום לו רעה…
העדפתי כל חיי להעלם ממקום בו הרע השתלט.
כך הגעתי עד הלום…
עצם הבריחה מהרע הביאה אותי למקום בו אני נמצא
בתחילה ניסיתי להלחם, בכל כוחי,
כשהבנתי מושגים עמוקים של טוב ורע
השקעתי מאמצים עצומים להתמודד מול הרע עם כלים של טוב
זה לא עובד !!
אי אפשר לנצח את הרע עם טוב.
זה לא עובד כך אע"פ שימצאו מאות אלפים שלא יסכימו אתי
אני אומר לכם !
אני קובע.
אי אפשר לנצח את הרע עם טוב !!!
ואל תבלבלו לי את המוח עם מעט מן האור הדוחה הרבה מן החושך
ככל שהפצתי טוב ככל יכולתי עם מעט אור
התעצם הרע וכיבה כל מקור אור והשתלט על המרחב
אז ברחתי.
זה לא עזר.
זה רודף, נכנס הביתה דרך החרכים,
מגיע גם אם תתחבא במרתף עמוק
הרע שולט.
בכל התחומים, שורר ואוכף על ידי קלגסיו האכזריים
את שלטונו בכל תחום בכל מקום .
אז עצרתי את הבריחה התחפרתי
וניסיתי ממקום הצמצום
להסתפק במועט.
זה לא מספיק לו – לרע.
הוא רוצה לבלוע הכל.
הוא רוצה אותך רע גם כן.
הוא לא רוצה זכר של טוב.
צעקתי, צרחתי, זעקתי, התקוממתי, פעלתי מעשית….
ביקשתי עזרה ממקור הטוב
נענתי
שהואיל וכולם מסביב מקבלים שלטון הרע
ואין פוצה פה ומצפצף
אין טעם בהגשת סיוע רק לאחד או שניים
כי גם בסדום ועמורה דובר על עשרה ומעלה…
אז השלכתי את האחריות
ולקחתי את עצמי למקום הריק
חלל שאין בו כביכול כלום
זה לא עזר גם כן
כי הלב פועם וזה כואב
ושאלתי את נפשי למות
כי מה לי פה אם אין כאן טוב?
וכך שכבתי חסר אונים מחוסר יכולת למות
ומחוסר רצון לחיות
וגם זה לא מספיק לרע
כי רוצה הוא עד הסוף המר
לרדוף לרדות לשחוק לכתוש
ושאלתי את בורא עולם
אם זו הכוונה עד דכא….עד דכדוכה של נפש?
ונענתי בהסתרה איומה של נטילת הטעם והריח והמראה
ולא נותר בי כח
ונמאס עלי הכל
ועצמתי את עיני
וסילקתי את מוחי
ואישן.
חכו שאתעורר.


"דרטי בסטרד ג'וווו" [Dirty bastard Jew]

"חיבור בין אש למים הוא אוקסימורון מדוייק
ובכל זאת ברא הבורא מחיבורם שמים.
אם כך הבורא שתל אוקסימורונים מדוייקים בבריאה.

הצלחתי להרגיע את עצמי עם התובנה הזו.

כי חיבור בין הזעם הנורא המקנן בי
לבין האפטיות המנורוונת שלי
לא הצלחתי להבין.

עד שהגעתי אל התובנה הזו….

ובכלל….סתכלו על הפרצוף שלי

מה רואים?
דוס… הא?
ובתוך "דוס" מה כבר אפשר להכניס

עם מנגנון הגבלס התקשורתי הנוכחי?

לפני 25 שנה ירדתי ממונית במנהטן
ישר לתוך פרצוף של רדנק שיכור
שסינן לעברי מתיז רסיסי רוק

"דרטי בסטרד ג'וווו" [Dirty bastard Jew]

ואני אז…
מרחף בתוך גוף צעיר
עם נשמה של מחפש רוחניות בכל רמז בבריאה
הבנתי שבטח מסמנים לי מן השמים
שאני צריך לנקות את עצמי מכל הטינופת
שדבקה בי בימי עלומי הסוערים
"ישמע ביזיונו ידום וישתוק" שיננתי לעצמי
והמשכתי ללכת למחוז חפצי כאילו
השמש רק חייכה אלי מבעד לתאומים

שעוד עמדו על תילם…

הצלחתי לשמר את הקבצים הללו הגורמים
למערכת ההפעלה שלי
להתנהג כמו שני ה"דוסים" הללו

שאכלו את כדורי השלג בירושלים לא מזמן….

זה לא פשוט…
בכלל לא פשוט…
כי בפנים שוכן מטפס הרים
שחיין מצטיין, אצן למרחקים ארוכים
שורד בתנאי מדבר, נהג שודים,
גנן אומן בכמה תחומי אמנות,
חובב חינוך ידוע לאלו שחושבים שהם
יכולים להשתלט על המרחב בכח הזרוע,
חובב מדע, סקרן שאפתן שמרים כל אבן
ומתמודד עם כל נחש או עקרב השוכן תחתיה

ילד שובב, סייח פרא שאי אפשר לרכב עליו

כל אלא ועוד

הם ממש אוקסימורון…

השכין הבורא יתברך שמו שלום
בין אש למים
וברא שמים
וכך פעם אש ופעם מים
זעם, ודין, ועברה
על אלו שחושבים
שדוס אפשר לרמוס
ושאת המדינה אפשר לחמוס
ובפטרונות של גזלנים

את הזכויות לדרוס

ורחמים וחמלה וליטוף ועזרה

לשבויים המעונים תחת גנבת הדעה.

אז לאלו האינטלקטואלים בעלי האינטיליגנציה
שחושבים שאוקסימורון מדוייק אינו בר קיימא התחדשה – כמו לי

הארה מחכימה.

יש בי טוב… ויש בי רע… וכלום יש בי.. ואֶין בי אָין… כי יש בי…

יש בי בן 17 עם התרגשות של נגיעה ראשונה…

יש בי בן 20 תר אחר הציד להשביע רעבון…

יש בי בן 30 נמר פצוע מתחבא במערה מלקק פצעים…

יש בי נמלט מכלא מחפש חופש

יש בי בעל…אחראי …מטפל…אוהב

יש בי אבא…מרחם…מחנך

יש בי רב…מלמד…מדריך

יש בי תלמיד מתבונן….נוגע לא נוגע

יש בי פושע ….מתחרט…ושב…

יש בי מוכן למות…כי נגמר כבר הכל….

יש בי טוב…
ויש בי רע…
וכלום יש בי..
ואֶין בי אָין… כי יש בי…

והיש בי, רוצה מאד, את שאין בי..

בנתיים, לא מספק את התשוקה להיות מסופק
וגם אם אני רוצה, אני כבול בכבלי ברזל
ומבט אחד של ילד ממיס אותי ואני נוזל
לתוך מרבצי הגועל נפש מעצמי מונח בהבלי העולם

שמחה הייתה ובגלל שהשתנתה משמעותה בהתאם לחסרון
היא נדה בין היש בי לאין בי, ולכן מה זו עושה?

הידעת מקומה של באר מים חיים נובעת תורת אמת לרוות בה את צמאוני?
לשתות לשכרה מהמצוי, יכול אני עד אובדן
אבל לא זה רצוני

רצוני העז לעשות סוף סוף את רצונו, רצוני.
ואם זהו רצוני, מהו כל היש בי?

רק מי שהלך בחושך ומכיר את נפתולי שביליו המובילים אל התהום….מלב אל לב

בס"ד

אחים ואחיות.

הילוך גבוה.
הבירור עומד לפני סיום.

יש הקונה עולמו בשעה אחת ולעומת זאת

רשעים על פתחו של גיהנום אינם עושים תשובה.

למי שיש עדיין ספקות ובלבולים
אני מוכן להציע את הניסיון הרב שצברתי בבירור הזה.

התחלתי את הדרך ממש כמו רוב רובו של העם
שהתעורר למדינת ישראל המתחדשת. בבית חילוני לגמרי,

מעורה היטב בכל מה שקשור בציונות ובאהבת המדינה והארץ,

"מלח הארץ" קטן עלינו [זה ביטוי שלקוח בכלל מהנצרות]
ומי שמכיר אותי ואת משפחתי יודע זאת.

כל ימי עלומי עברו עלי בשנות השישים והשבעים
כולל צבא הגנה לישראל עם כל מה שיש לו להציע
מהטופ שבשחקים עד הבאנגים במחשכים….

משעמדתי על דעתי והתבוננתי מעט
מעבר לקצה האף שלי,
הבנתי שכולם רצים אחרי הכסף,

אז עשיתי אותו בגדול ומהר,
כך גם עזבתי את הגועל נפש
שהגיע יחד אתו ועם כל החברים [והחברות] שבאו בעקבותיו.

הבנתי שמעניין אותי לדעת מהו היקום בו אני חי,
הרבה יותר מהצלחותיו של איזה אליל מטומטם שכבש
את יפת התואר התורנית למצהלות
כותבי הטורים מטעם….

הלכתי לברר, ומכאן התחלתי….

זה היה ממש מזמן…..

מזל שאני יודע עדיין לתאר את זה….
אני מוכן להציע את ניסיוני לכל מי שעדיין לא מבין
שזהו הבירור בו צריך לעסוק.

הצדיקים בני האור שאינם יכולים לרדת
לתוך מרבצי תהומות ולהאיר שם הם צדיקים גמורים…

רק מי שהלך בחושך ומכיר את נפתולי
שביליו המובילים אל התהום
יכול לחזור אל השבויים שם, ולהאיר להם דרך,
כדי להביא הביתה את השכינה שלא עזבה אותם מעולם
ממתינה בבכייה לרגע החילוץ….

ואני אומר זאת ממש רגעים ספורים לפני שזמן הבירור עומד להסתיים…..

רגעים ספורים זה לשון של סופרים,

ממש כבר נגמר הזמן…..
אבל ישועת ה' כהרף עין, ולכן אני כותב את הפוסט הזה…..

בשבילך…..

את\ה המתוק\ה מדבש שעדיין חושב\ת שעולם כמנהגו נוהג,
וכולם יחיו כאן לנצח….

דע\י  כשיחלו אירועי הגאולה המתוארים בחזון הנביאים לאחרית הימים
תהא בוקה ומבולקה בכל העולם כולו…..
קשה יהיה לחשוב ולפעול,
בפרט למי שלא הורגל להפעיל את מוחו לחשוב בכיוון הנכון….

צריך לזכור שרוב רובו של עם ישראל
נשאר במצרים קבור באדמתה, כי לא רצו לצאת ממצרים !!!

צריך לזכור שיש כאן יהודים בדור שמעלים פוסטים כמו שלי,
לא בשביל להגיד  – אמרתי לכם אחרי זה,
אלא כדי להציע למי שרוצה לשמוע
שעדיין אפשר לקנות חיי נצח ברגעים הספורים שנותרו,,,

וכנראה גם להזכיר שהשגחת ה' מתבטאת בפוסט הזה שבא להזכיר
לכל אותם חברים מתוקים שלי שאהבתי אותם גדולה
[וחלק מהם יודעים שיש לי משפחה גדולה
שעדיין גם הם עדיין מדשדשים ב"נחיה ונראה", שאליה גם מכוונים דברי אלה]

אליכם אני פונה בקריאה של אהבה גדולה –

אחים שלי אחיות שלי……

תוך זמן קצר אנו עומדים לפני אירועים גדולים,
קחו לעצמכם החלטה ולכו על זה.
התחברו לשורשים בני אלפי השנים שלכם
השליכו אלהי הניכר,
השליכו הדעות העקומות, מנהגי הגויים, האמונות הכוזביות,
עזבו את חיי ההוללות , ותקנו עכשיו את פגמי הברית.

אפשר עדיין – יש הקונה עולמו ברגע אחד,

קנו לעצמכם חיי נצח טהורים בחיק בני עמכם הקדוש והטהור !!

כל זאת אני אומר מתוך לב אוהב וחם לכל אחד ואחת מבני עמי.

וזהו הדבר היחיד אותו אני יכול להציע לכם כעצה של מי שהגיע לגיל העצה
וחווה כאן יחד אתכם את חיי הדור הזה על כל גווניו.

אל תסמכו על ה"ממשלה", לא על הצבא, ולא המשטרה,
לא האיחוד הלאומי, לא בן ארי, לא בן גביר,
לא הבקתה היהודית והשטן הרפורמי שבתוכה,
בטח שלא על חבורות הכופרים החילונים מהליכוד מימין,
או העבודה משמאל, ובטח לא על שונאי ישראל ממרץ ודומיהם,
ובעיקר !! עם הדגשה ברורה !!
לא על ש"ס ולא על אגודה,

ולא על אף אחד מהפטרונים ה'גדויילים' שלהם עם כל התורה הגדולה שלהם !!
כל מי ששייך בשלטון הזה ומשתף אתו פעולה הוא
נגד השם ותורתו !!!

"תניא רבי יוסי בן אלישע אומר
אם ראית דור שצרות רבות באות עליו
צא ובדוק בדייני ישראל
שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל"

[מסכת שבת קלט א.]


בוודאי ובוודאי ישנם צדיקים בארץ, קדושים וטהורים, בני תורת האמת,
אולם אלו לא נמצאים בביצת הצואה הפוליטית כלל וכלל לא.
הם מגיני הארץ ובני עמנו , ומבטלים הגזרות בתפילותיהם,
אבל הקשר הבלתי אמצעי, הישיר בין היהודי לאלהי ישראל,
הוא הקשר הכי נכון ואמיתי, והנגיש לכל מי שבשם ישראל יכונה.

עינינו לאבינו שבשמיים, וכל ליבנו מסור לו, ורק לו, ולא לשום בשר ודם !!

אוהב אתכם ומייחל לגאולתנו במהרה בימינו
ברחמים גמורים ופשוטים ללא תערובת דין כלל אמן.

שבוע טוב

מרדכי היהודי.
ל-ה' הישועה !!

עלה נעלה וירשנו אותה !!!

האיש עם הזקן והמבט הפיסכודאלי – דהב 1981 – THE END

זו תמונה 
מתוך הבר בדהב
אני חושב שזה תחילת 1982

דני הברמן


זה האיש
עם הזקן והמבט הפיסכודאלי
זה לא היה רק מבט
הוא היה איש שהגיע לדהב
כדי לשמור על איזה פינה

של שפיות
כי אם היה מוציא את כל מה שהיה לו
בתל אביב
היו מאשפזים אותו.


בדהב

היית יכול להיות מה שאתה רוצה,
כך שהוא נטמע בנוף כחלק ממנו.

דני הברמן היה וכנראה עד היום
גאון מוזיקלי.

המוח שלו 
הוא ארכיון שקוטנר היה שמח

לעבור בו.

אז בזמן ההוא
שמענו טרקים שהיו יוצאים 
עוד לפני ששמעו אותם

במדינות המוצא

לא יודע איך היה עושה את זה
הנה לכם דוגמא 
לאחד כזה ששמענו אז

והיה חביב עליו.

               

בנוסף
הוא ידע להכין 
איזה משקה שאתה יכול להעלות על דעתך
בדרך כלל לא היה צריך משהו מיוחד
אבל אם היה צריך – הוא ידע.

ועוד ידע דני לקלוט 
איך ששמת את הרגל בכניסה לבאר
על מה אתה…..
ומסנכרן עצמו מיידית

לשפה המובנת.

                                                                    רבש"צ דהב 1982

                                                                 

וכך ניהל את הבר הזה
כשהוא מצליח לעבור ממוח הלום וויסקי
להיי של ירוק או לקצב החום 
או לטפס יישר לפסגת 'המסע'.

הוא ידע לדבר עם שמעיה אנג'ל
והרצל אביטן
וגם עם יו"ר הסוכנות,

וגם עם שוטר המקוף המסכן
שהיה מוצב בדהב….

לא יודע מה אתו היום, 
אם מישהו יודע\מכיר\שמע
אשמח לשמוע.

זו הייתה הפינה הקבועה שלי בבאר
שם לידו. היה מפנק.


עמדת הצפייה הזו הייתה לפעמים
מסלול המראה
ולפעמים בית נתיבות לאחר הנחיתה…



 
3 שנים אחרי פינוי המושב די זהב
הבאר של דני
היה המקום החם ביותר בכל סיני.

כולם ידעו שזו השנה האחרונה
וכולם באו.
כולם זה מכל העולם.

כל מי שהיה מקושר לדהב
וזו הייתה קהילה ענקית, מחוברת,
המון מיסטיקה, תמרים, חול, שמש והים הכי מגניב בעולם
וכמובן כל סוגי החשיש , טריפים, ושאר חטיפים
הבאר של דני היה חדר המצב של הכל.

במשך היום היו בדרך כלל נחים מהפעילות בלילה לפני…
דהב היה מקום שסיפק חוויה רב מציאותית
דהיינו כמעט בכל כמה מטרים הייתה מציאות בהתהוות
עם אנשים שונים ומשונים מכל הסוגים הקיימים בעולם
ואני לא מגזים.

החיבור בין ההוויות היה סינכרון שרק דהב אפשרה
[אני בדקתי את זה בשארם ובנואבה ובשאר מקומות]
לדהב היה מגע קסם .

כשאנשים נכנסו לתחומי החוף ההוא שהיה ואיננו
הם פשטו את צורתם, ולבשו את הצורה שדהב סיפקה.

וכמו שאמרתי הבאר של דני היה המוקד ממנו זרם הכל.

הייתי אחת מהדמויות שבנו את הבאר הזה בשנה האחרונה של דהב
כשהיה מתחיל להתנגן הטראק הזה של בואי
ודני ידע באיזה שלב לנגן אותו
אז הייתי מחבר את סיבי האור של דון חואן
יחד עם המילים של אוספנסקי וגורדייף יחד
זורק את הגוף הצעיר שלי על הצלילים ועף בחלל הבאר.
היה ועדיין יש איזשהוא קסם מיוחד בצלילים הללו של הטראק הזה
חלל הבאר של דני גרם להם להישמע בדיוק כמו
הגראונד קונטרול של מייג'ר טום.
אפר אל אפר 
תמיד חוזר…
 


לעולם לא אשכח את הלילה שלמחרת פינו
את אחרוני היהודים מדהב.

דני ניגן את כל הגדולים
הוציא את כל הבקבוקים, 
כל החברים שדהב הייתה עבורם
וורידים ועורקים שהובילו את הדם שהחיה אותם
לאורך השנים הגיעו להיפרד.

אי שם באמצע הלילה כשהכל היה חשמל
שחיבר את כל המנגנון למערכת אחת
הוציא דני את כל צלחות החרסינה מהמטבח הקטן
וכמו בטברנה יוונית התנפצו גם הכוסות
ובעצם כל מה שהיה יכול להתנפץ.

הוא ביקש שלא נשאיר למצרים כלום
והחברים כולם הסכימו שזה מה שצריך לעשות,
את חוטי החשמל השארנו לסוף כדי שמוזיקה 
תמשיך לנגן…

כשהאיר הבוקר.
המחזה היה משהו הדומה היום לחאלב בסוריה
אחרי הפצצות שטיח של אסד.

המשאיות הגיעו – אספו את כולם.

אני לקחתי כמה פריטים נחוצים מהבית שלי
את הכלבה, והתחלתי לנוע מסתתר בין הנקיקים
חברתי לפארג' הבדואי מהכפר המקומי
הוא היה חבר קרוב
הוא סידר לי חושה בכפר, עצים לאש
קצת קפה וכמה פטירים.

נשארתי שם עוד חודש 
שום דבר לא היה אותו דבר.
המצרים נכנסו
השמועה עלי הגיעה גם אליהם
וגם אל חיילי הצבא הישראלי
שעדיין היו בסביבה.

הייתי נשאר שם
אבל הכלבה הייתה רעבה מאד
היא ברחה לי בוקר אחד
חזרה מפוחדת לקול מרדף צעקני אחריה
מחוץ לחושה חיכו לי כמה מצעירי הכפר.

היא טרפה גדי קטן
והם רצו לחסל אותה
פארג' עזר לי להבריח אותה בלילה
מצאתי משאית צבאית שלנו
שהעלתה ציוד אחרון שנשאר מאחור
הנהג שמח שיהיה מי שישב לידו
את כל הדרך הארוכה הזו.

בסופה ירדתי מהטרמפ 
ממש בפתח ביתו של סבי ע"ה בטבריה.

אני חושב שזה היה תחילת אפריל 1982 הלועזי
העברי היה ערב פסח התשמ"ב
נכנסתי לסיני ישראל שנים קודם
יצאתי ממצרים
ישר לליל הסדר
כל השאר היסטוריה…..