המדרש (שמות רבה ט”ו, כ”ו) המשיל את מחזור הדורות בעם ישראל למחזור הלבנה, שהולכת וגדלה מהיום הראשון של החודש ועד ט”ו בחודש, והחל מט”ו בחודש ועד סופו הולכת וקטנה…
מאברהם אבינו ועד לשלמה המלך – חמישה עשר דורות אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה.
משלמה ועד לצדקיהו אחרון המלכים – חמישה עשר דורות רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, חזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים, צדקיהו. חשוב לציין, שבימי יאשיהו ראוי היה להיות חורבן, אך הוא עוכב, ככתוב בספר מלכים ב’, פרק כ”ב).
חמישה עשר דורות של עליה, כמו לבנה ההולכת וגדלה עד לשיא, כמו עד ימי שלמה המלך, בונה בית המקדש, הנביא החכם מכל האדם, ומשם ואילך תהליך של ירידה, כמו לבנה שהולכת וקטנה, עד צדקיהו, שבימיו חרב בית המקדש, עד לחשיכה הגמורה, עד למלך שעיוורו את עיניו, ששקע בעלטה.
איך זה קרה? איך התחילה הנסיגה?
בגמרא יש על כך משל נפלא: “כשנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל המלאך ונעץ קנה בים, העלה שירטון, ונבנה עליו כרך גדול של רומי” (סנהדרין כ”א,ב). נסביר את הדברים: שלמה המלך, עליו השלום, נשא לאישה את בת פרעה לאחר שגייר אותה. היו לו שיקולים של קידוש השם, של הפצת דבר ה’ בעולם, ובכל זאת הייתה כאן פסיעה החוצה. היא הביאה עימה את בני פמלייתה, את מושגיה ואורחותיה והחל תהליך של כרסום. הוא הלך וצבר תאוצה עד לחורבן… ננעץ כביכול קנה בים, התאסף סביבו חול, התקבץ סחף, גבה ונוצר אי; האי גדל וחובר ליבשה, ונוסדה עליו עיר ושמה רומא, שהפכה לאימפריה ולחמה בישראל, דיכאה החריבה את בית המקדש, והגלתה ופיזרה את בני ישראל לכל תפוצות תבל.
לכאורה 2000 שנה לאחר חורבן שכזה איך תיתכן תקומה ?? קיבוץ גלויות ?? בניין ארץ ישראל ?? התקוממות האומה משברי רסיסים למהות אחת ???
זהו סוד העיבור !! סוד הלבנה !! סוד המלכות !!
מלכות השם בעולם הנעלם כביכול מאלוהותו יתברך !!
הנה למדנו שסוף פגימתה של הלבנה הוא הוא מולדה החדש !!
בדרך לא דרך גאולתם של ישראל המגיעה קמעה קמעה מופיעה בעולם.
מספרים חז”ל במדרש, בעניינו של דוד מלך ישראל חי וקים, שכאשר היה חולה נכנסו לבקרו דואג ואחיתופל שהיו גדולי-התורה בדורו, ואמרו לו שאחרי החטא והמעשה שעשה [בת שבע] כבר לא יהיה לו תיקון, ואפילו הקב”ה בתורתו לא נתן לו סיכוי לכאורה כמו שנאמר:
“…רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה… רבים-אלו דואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה, אומרים לנפשי-שהיו אומרים לדוד אדם ששבה את הכבשה, והרג את הרועה, והפיל את ישראל בחרב, יש לו תשועה?! שנאמר אין ישועתה לו באלהים סלה. ואתה ה’-אמר דוד ואתה רבון העולם הסכמת בתורתך עמהם, ואמרת מות יומת הנואף והנואפת…”(תנחומא כי-תשא ד’)
ובכן גדולי התורה שעליהם נאמר שכל חכמי הדורות כנגדם כקליפת השום, פוסקים ואומרים לדוד שאין לו תקנה, ואף הקב”ה בתורתו מודה להם לכאורה, שהרי נאמר “ואתה ה'”, והאות ו’ החיבור של ‘ואתה’ באה לחבר העניין לעניין- הראשון, כלומר, הם אומרים לי שאין לי ישועה וגם אתה ה’ אמרת כמותם, אך דוד-המלך לא מאמין להם כמובן, משום שלדוד יש את החלק העיקרי של התורה, והיא ‘התורה-שבעל-פה’ כלומר חלק התורה שלא ניתן לכתוב אותו, והוא נמסר רק בעל-פה והיא תורת-הסוד באמת, שהיא גם ‘תורת-הלב’. ודואג ואחיתופל הם אמנם גדולי-תורה, אך הם גדולים רק בחלק התורה שבכתב,
שהיא חלק התורה שגם ניתן לכתוב אותו, אך התורה בעצם ‘התורה-שבעל-פה’-נשמת התורה, היא ארוכה מארץ-מידה ורחבה מיני-ים, וממילא גם לא ניתן לכתוב אותו, משום שמסר אין- סופי אי-אפשר להגבילו בתוך מילים, ובטח שאי-אפשר לכתוב אותו. וקודשא בריך-הוא ואורייתא חד-הוא, וכשם שהקב”ה הוא אין-סוף, ורחמיו אין-סופיים, כך התורה באמת היא אין-סופית. ולכן דוד-המלך שזכה לקבל בירושה את ‘תורת-הלב’ מזקניו-בועז ורות לא מסכים להאמין להם לדואג ואחיתופל, ואפילו למסר הפשוט שבתורה שבכתב הוא לא מאמין, ובמילים פשוטות אומר דוד לעצמו, באם זה נכון ובאמת אין לי תיקון, אזי מתברר שהקב”ה מוגבל חלילה, ורחמיו מוגבלים, ולזאת אני לא מוכן להאמין בשום-אופן, שהרי נאמר “חסדי-ה’ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו”, וגם אומרים אנו שלש פעמים ביום בתפילה; “הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך”, ואם כן לשיטתכם דואג ואחיתופל, ישנו גבול למידת רחמנותו של הקב”ה, ובכן אותו קב”ה שאתם רוצים להציג לי הוא לא הקב”ה באמת שאותו אני מכיר.
אני מכיר וקיבלתי את תורת הלב שלי, מזקני בועז הצדיק יסוד עולם
שבעזות ד’קדושה היה מוכן לפנות אל זקנתי שכביכול מסמלת את
הגרועה שבגרועים ולרוממה למעלת אם המלכות !!!
נאמר בזוהר הק’ (פרשת בהעלותך דף קנ”ב.) ואלו הם תמצית דבריו: “רבי שמעון אמר, אוי לאותו בן אנוש האומר כי התורה אינה באה להראות לנו אלא סיפורי דברים בעלמא…אלא כל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים…ולכן סיפורי התורה הם באמת רק לבושי התורה, והסובר כי לבושי התורה הם התורה בעצם, תיפח רוחו, ולא יהיה לא חלק בעולם הבא, ולכן ביקש דוד “גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך” שאסתכל על התורה הנמצאת תחת הלבוש. ואלו הטיפשים מסתכלים רק על לבוש התורה, וחושבים שהלבוש הוא הגוף של התורה. טיפשי העולם לא מסתכלים אלא על לבוש התורה ולא יודעים הם יותר מזאת, ואלו היודעים יותר מסתכלים הם בגוף התורה, שהם מצוות- התורה הנקראות גופי תורה, ואלו החכמים עבדי המלך העליון, אלו שעמדו רגליהם בהר סיני, לא מסתכלים אלא בנשמת התורה, שהיא עיקר הכל התורה ממש, ולעתיד לבא עתידים הם להתבונן בנשמת הנשמה של התורה.”
עד כאן לשון הזוהר הק’.
והיוצא לנו מדברי הזוהר הק’, שהמפרש את סיפורי התורה כסיפור דברים בעלמא, או כסיפור היסטורי בלבד, הוא טיפש, ועליו נאמר תיפח רוחו ואין לו חלק בעולם הבא. ואפילו חלק מצוות התורה, הינו רק הגוף של התורה, והתורה עצמה היא התובנה הצפונה מאחרי הגוף והלבוש. ובוודאי שהתורה הק’ לא באה לספר לנו סיפור דברים בעלמא שקרה בעבר בלבד, אלא מטרתה ללמדנו תובנה שתדריכנו בדרכנו, שזהו גם פירוש המושג לימוד תורה לשמה, שהרי שמה של התורה הוא תורה מלשון הוראה, ומטרת התורה הק’ (המורכבת ממצוות מעשיות ואף מסיפורים) היא להורות לנו דרך איך וכיצד להתקרב לה’ ית’, ובוודאי לא להשמיע לנו רק סיפור היסטורי, שהרי אם כן היתה התורה צריכה להיקרא ספר היסטוריה ולא תורה.
רות המואביה מסמלת את האדם הגרוע שבגרועים, משום שבאה היא מהמקום השפל והמאוס ביותר-ממואב, וכידוע עמון ומואב מסמלים את אותם המקומות השפלים ביותר, שעליהם גם חל איסור לגיירם ולספחם לעם ה’, כמו שנאמר “לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'”.
ובאם נביט ונתבונן בכור מחצבתם של עמון ומואב, כאשר אחרי הפיכת סדום ועמורה ברחו לוט ושתי בנותיו למערה, ואז יזמה הבת הבכורה רעיון נועז ומתועב לשכב עם אביה, ואף עשתה מעשה, וגם הגדילה עזותה מאוד וקראה לבן הנולד “מואב”, כלומר זה נולד מאב, ולא התביישה במעשה, ואף דאגה לפרסם אותו. ואילו אחותה הצעירה נגררה אחריה, אך לא העזה לפרסם חטאה, וקראה לבנה הנולד “בן עמי”, וכמובן שמעשה הראשונה הרבה יותר חמור מהשניה, וכן רש”י בפירושו כתב “זו שלא היתה צנועה פירסמה שמאביה הוא אבל צעירה קראתו בלשון נקיה”. ורות מגיעה לא פחות ולא יותר ממואב, כלומר משפל שפל המדריגה. ורות עצמה היתה כידוע נסיכה, בתו של עגלון מלך מואב כמאמר חז”ל, ואעפ”כ הסכימה לוותר על מעמדה המכובד ועל חיי הפאר הנוחות והמותרות, והלכה עם נעמי בניסיון להסתפח לעם ה’, ואף הסכימה ללקט שבלים יחד עם כל העניים והאביונים,והפכה רות מנסיכה מכובדת לקבצנית מושפלת מרצונה הטוב.
והמתבונן על מעשי רות ומסירות נפשה, מתמלא בהתפעלות והערצה למראה אצילות נפשה.
ואז שולחת נעמי את רות להיפגש עם בועז, על מנת שיגאל את נחלתו של בעלה המנוח ואותה, וכאשר פגשה רות את בועז וביקשה ממנו שיגאלנה, אמר לה בועז כך:” וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה’ בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר:
וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ:
וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹואֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּואֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי:
לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה’ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר”
כלומר חסדך הראשון שעשית שהלכת אחרי נעמי במסירות נפש שכזו, ועזבת את עמך וכל תענוגי העולם הזה, והעושר והכבוד שהפקרת למען ה’ יתברך, הם אמנם מעשה גדול עד למאוד, אך המעשה האחרון שעשית, שבחרת להינשא לי לבועז, ולא חפצת באחרים עולה על מעשך הראשון.
ולכאורה נראה שבדיוק להפך, המעשה הראשון נראה בהרבה יותר גדול מהמעשה האחרון!? ומדוע אם כן אומר לה בועז היטבת חסדך האחרון מן הראשון?
אלא וודאי שישנו כאן מסר לכל אחד ואחד מאיתנו כאמור, והמסר הוא שבועז המסמל את הצדיק יסוד עולם כמאמר הזוהר הק’ (זוהר חדש מדרש רות מאמר ולנעמי מודע), אומר לרות המסמלת את הגרוע שבגרועים כאמור;
אמנם מעשך הראשון, שזכית להבחין בין השקר של מואב ושאר אומות העולם, לבין האמת של עם ישראל, ואף מסרת נפשך ועזבת את עמך ואלוהיך ובחרת להסתפח לעם ה’, הוא אמנם גדול עד למאוד, אך מעשך האחרון בו זכית להבחין בין האמת של עם ישראל בכלליות, לבין האמת היותר אמתית האמת לאמיתה, והיא ההתקרבות לצדיק האמת, שאותו מסמל בועז, וזאת שרות לא מוכנה להתפשר על אף אחד אחר, ובוחרת דווקא בבועז, מעשה זה הוא גדול בהרבה מהקודם, שהרי להבחין בין שקר גמור לאמת, לא קשה כל כך, כמו להבחין בין האמת לאמת לאמיתה.
כך האדם שזכה לשוב בתשובה, ולהתקרב לאמת ולקיום התורה והמצוות, אמנם המעשה שעשה גדול מאוד, אך זה שזוכה להבחין בין האמת הכללית, לבין האמת באמת, ולהתקרב לצדיק האמת, והוא לא מוכן להתפשר על “סתם צדיק” או רב, אדם זה ראוי להערכה באמת.
ובאמת למה רות מתעקשת דווקא להתקרב לבועז, ולא מוכנה להתפשר על פחות, ומה יש לבועז להציע לרות שאין לאחרים ?
התשובה לשאלה זו נמצאת בדברי בועז עצמו כאשר הוא אומר לרות:
” וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי:
לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה’ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר”
כאשר פשט הדברים הוא, שנעמי היתה אלמנתו של אלימלך, ולאלימלך היו שני אחים- ‘שלמון’ ו’טוב’, ובועז היה בנו של שלמון, ואם-כן טוב הוא אחיו של אלימלך, ואילו בועז הוא בן אחיו, וממילא לטוב ישנה זכות קדימה לגאול את נחלת אלימלך אחיו, ובועז אמר לרות המתיני עד הבוקר ואז נראה, באם הגואל הקרוב ממני יגאלך, מה טוב ובאם הוא לא יחפוץ לגאלך, אזי אני אגאלך.
ואכן בבוקר שאל בועז את טוב האם חפץ הוא לגאול את נחלת אחיו, וענה טוב בחיוב, וכאשר נודע לו ש”בעיסקת החבילה” כלולה אף רות המואביה, משך ידו מכל הענין כמו שנאמר: ” וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל:
וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ:
וַיֹּאמֶר הַגֹּואֵל לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹול”
כלומר טוב מסכים באופן עקרוני לגאול את נחלת אחיו, אך ‘לרדת’ כל כך ולהתעסק עם הגרוע שבגרועים, שאותה מסמלת רות המואביה כאמור, זה כבר ‘גדול עליו’, ובועז הוא היחיד המוכן להסתכן ולגאול את רות, משום שבועז מסמל את הצדיק הגדול ביותר המוכן לערוב ולהסתכן גם בעד הגרוע שבגרועים, ולכן שמו בועז מלשון בו-עז, שנמצאת בו עזות דקדושה.
ולכן מובן מדוע בוחרת בו רות דוקא, משום שמצד אחד יודעת ומכירה היא את מדרגתה הפחותה והשפלה, ומצד שני ראתה את גדולתו העצומה של בועז הצדיק, והוא גם היחידי המוכן לתת לגרועה שכמותה סיכוי, לכן בוחרת היא בו ולא מוכנה להתפשר על פחות ממנו.
ןלפי זה יובן המדרש פליאה וזו לשונו:
“ויאמר בועז אל רות; הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר, על שם-לא יהיה לך אלהים אחרים על פני…” (מדרש רבה רות ד, ח)
וכי משום שרות תלך ללקוט בשדה אחר, לכן תעבור היא על האיסור החמור של “לא יהיה לך אלהים אחרים”, ותעבור היא על איסור של עבודה-זרה?!
אלא ביאור הדברים הוא: שבועז הצדיק מזהיר את רות, שלא תלך לצדיקים אחרים לבקש שם תיקון ומזור לנפשה, היות והם עלולים להגביל את הקב”ה ואת רחמיו המרובים עבורה, וממילא גם עשויים הם לייאש אותה, כשם שעשו גדולי-התורה דואג ואחיתופל, ועבודה-זרה פירושה הגבלת-האלוקות, שזהו גם הפירוש של “לא יהיה לך אלהים אחרים על פני”, ואכן היחיד שמוכן לגלות את רחמיו האינסופיים של הקב”ה על רות, שהיא סמל הגרוע שבגרועים, וגם לגאול אותה הוא בועז הצדיק בלבד.
ובכן מצד אחד רואים אנו שקיים כזה צדיק שאותו שלח הקב”ה להצילנו ולרפאותנו, ובפרט בדור האחרון דור עיקבתא דמשיחא, שעליו נאמר “כי דור תהפוכות המה”, ונאמר “ותרד פלאים”, ועוד רבות, ובאם נזכה להתקרב אליו ולבחור בו, אזי הוא ורק הוא יושיענו.
והרי לא יתכן ולא יעלה על הדעת, שהקב”ה מצד אחד ישלח לנו פיתרון וישועה לצרותינו, ורופא לתחלואי נפשינו, ומצד שני לא יתן לנו ואפילו לא ‘קצה חוט’ דרך איך לגלות ולהתקרב אל אותו ‘רופא נפשות’, שהרי אם כן ‘נפל פיתא בבירא’?!
ואדרבא באם ישלח המלך רופא גדול למדינה רחוקה בה נמצאים בניו החולים, ודאי שיצווה המלך לרופאו לפרסם את עצמו ולהודיע ולגלות את כוחו הגדול על מנת שיבואו בניו להתרפא אצלו, ובאם הרופא לא יפרסם את עצמו וגם יסתיר את עצמו, ולא יתן שום דרך להגיע אליו, הרי אין זו אלא מעילה חמורה בשליחות שלמענה נשלח ע”י המלך, והמלך יענישו בחומרה על כך, וגם אם יטען הרופא שהוא צנוע ועניו ולא חפץ בכבוד ובפרסום, ולכן לא פירסם את עצמו, יטען המלך לעומתו שכעת עוסקים הם בפיקוח נפש ובהצלת בניו ממוות ואין זה הזמן להיצטנע .
ובפרט שהקב”ה משתדל בכל מיני דרכים שלא תלך שום נשמה לאיבוד, כמו שנאמר: “וחישב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח”. ומי הוא אם כן אותו רופא נפשות ואותו גואל המוכן לגאלינו כדוגמת בועז הצדיק?
אומרת הגמרא – מ – מ – מ, מ’שה, מ’רדכי, מ’שיח….
משה קיבל שער החמישים בפטירתו ונקבר בהר נבו…נון בו.
מרדכי קיבל שער החמישים בחייו אולם רק לאחר שהסתבבה ישועת ישראל.
שבן האגגי המן הכין את שער החמישים של הטומאה לתלות עליו את מרדכי.
[מהיכן המן בתורה? המן העץ. איזה עץ? עץ הדעת שהחטא גרם לחמישים שערי טומאה] אולם דייקא עליו תלו אותו ואת בניו [אב ותולדותיו] ומרגע תלייתו – ביתו [שער החמישים של הטומאה ] היה לבית מרדכי !!!
דהיינו שער החמישים של הטומאה הפך לשער החמישים של הקדושה…
ומכאן יובן קיימו וקיבלו…שבתשובה מאהבה זדונות הופכים לזכויות.
כל זאת נעשה בימים ההם בזמן הזה, אולם הואיל ומי שקרא אותה למפרע…דהיינו שאומר שכל סיפור המגילה התרחש רק אז, לא יצא, מה פירוש לא יצא..??
ממש יהיה ממי שלא יצאו ממצרים לגאולה, הואיל ואכן סיפור המגילה מתרחש עכשיו ממש
אלא שהפעם :
ומשיח מגיע עם שער החמישים
ומהו שער החמישים של הקדושה??
ובכן רבי נחמן גילה לנו זאת בפירוש בצורה ברורה לחלוטין ואמר:
* “אמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך ע”ה לומר שמונה פעמים: אבשלום בני, בני וע”י זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנום והכניסו לגן-עדן, כמו שאמרו רז”ל, זה הכח יש לו גם-כן, שהוא יכול להעלות בדיבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנום ולהכניסו לגן-עדן”. (חיי-מוהר”ן רח”צ)
* “אמר אותי צריכים העולם; לא מבעיא אתם, כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי, אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי, כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב, וגם אפילו אומות העולם צריכין אותי, אך דיו לעבד להיות כרבו” (שם ר”נ)
* “אמר אני איש פלא ונשמתי פלא גדול” (שם רנ”ו)
* “פעם אחת אמר: הייתי סבור, שהיצר הרע שלי אומר לי, שאין מי שינהיג את בני הנעורים כמוני; עכשיו אני יודע בבירור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם, ואין מנהיג כמוני” (שם רנ”ח)
* “אמר: כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל אני יכול לעשות” (שם רס”ו)
* “שמעתי בשמו שאמר, שהשיג יחידה בתכלית מדריגה עליונה” (שם רס”ז)
* “פעם אחת דיבר עמי מעניין שאי אפשר להיות איש כשר באמת כי-אם כשמתקרבים להצדיק האמת שבדור” (שם רצ”ט)
* “אמר:אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל, כי בשבילי איני צריך לעשות כלל, רק באתי לעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך, אבל איני יכול לקרב כי-אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו, אני יכול לתקנו” (שם ש”ז)
* “אמר: כל מי שיציית אותי ויקיים כל מה שאני מצוה, בוודאי יהיה צדיק גדול, יהיה מי שיהיה, והעיקר-להשליך שכל עצמו לגמרי; רק כאשר יאמר הוא, יקיים הכל כמאמרו” (שם ש”כ)
* “אמר: אני נהר המטהר מכל הכתמים” (שם של”ב)
* “אמר : משיח יגיד את אותם תורות אלו שאני אומר,
רק שממני לא מקבלים, וממנו יקבלו….”
נחמן – אותיות השם הם מח – נון
משיח יבוא עם שער החמישים דהיינו עם מח הנון, דעתו תורתו הנהגותיו עצתיו של רבי מח-נון – נחמן, ממש כפי שעולה ממאמרו של רבי נחמן לפני 200 שנה ….
דעת רבי נחמן, תורתו, עצותיו, אמירותיו, הנהגותיו כבר נפוצו בכל העולם כולו,
בזמנו של רבי נחמן חלקו עליו צדיקי הדורות, וגם בדורנו יש “גדולי תורה” דוגמת דואג ואחיתופל [גם מתוך חסידי רבי נחמן(“גם בעניין שלי יהיו מפורסמים של שקר)] אולם בן אדם אמצת לך, הבא מגזע דוד בן ישי מלך ישראל חי וקיים ממש כמו זקנו,
אומר לכל הדור כולו ולגדולי התורה שבתוכו – “באם זה נכון ובאמת אין דרך תיקון לבנות מקדש, ולהפיל ממשלת זדון, לכונן סנהדרין, להחיל חוקת התורה, לנפץ גילולי עבודה זרה מארץ ישראל, ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש שתיכון דירה בתחתונים לאור האיף ברוך הוא ולתן עולם במלכות שדי, אזי מתברר שהקב”ה מוגבל חלילה, ורחמיו מוגבלים, ולזאת אני לא מוכן להאמין בשום-אופן, שהרי נאמר “חסדי-ה’ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו”, וגם אומרים אנו שלש פעמים ביום בתפילה; “הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך”, ואם כן לשיטתכם דואג ואחיתופל, [“גדולי התורה” של דורנו] ישנו גבול למידת רחמנותו של הקב”ה, ובכן אותו קב”ה שאתם רוצים להציג לי הוא לא הקב”ה באמת שאותו אני מכיר.
בועז המסמל את הצדיק יסוד עולם, מבטיח לרות המסמלת את נשמות ישראל בדור האחרון, הנמצאות בשפל המדריגה, ואף אחד לא מוכן לתת להם סיכוי, ואפילו הקב”ה כביכול לא מוכן, ואותו צדיק הוא ורק הוא מוכן לערוב בעדם ולהצילם, ובאם זוכה האדם להכיר את אותו צדיק, ומשפיל גאוותו ומגיע אליו, באמונה שלימה והכנעה גמורה, ומשליך את כל החכמות המדומות שלו, ומשתדל לציית לדברי ועיצות הצדיק, אזי על אותו אדם נאמר “היטבת חסדך האחרון מן הראשון”.
בועז הוא היחיד המוכן להסתכן ולגאול את רות, משום שבועז מסמל את הצדיק הגדול ביותר המוכן לערוב ולהסתכן גם בעד הגרוע שבגרועים, ולכן שמו בועז מלשון בו-עז, שנמצאת בו עזות דקדושה.
ולכן מובן מדוע בוחרת בו רות דוקא, משום שמצד אחד יודעת ומכירה היא את מדרגתה הפחותה והשפלה, ומצד שני ראתה את גדולתו העצומה של בועז הצדיק, והוא גם היחידי המוכן לתת לגרועה שכמותה סיכוי, לכן בוחרת היא בו ולא מוכנה להתפשר על פחות ממנו.
ועל כגון זאת כתב רבי נחמן(ליקוטי מוהר”ן ל) :
“עַל כֵּן אֵין לְהָאָדָם לוֹמַר: דַּי לִי אִם אֶהְיֶה מְקֹרָב אֵצֶל אִישׁ נִכְבָּד וִירֵא ה’, אַף, שֶׁאֵינוֹ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה, כִּי הַלְוַאי שֶׁאֶהְיֶה מִקֹּדֶם כָּמֹהוּ. אַל יֹאמַר כֵּן, כִּי אַדְּרַבָּא, כְּפִי מַה שֶּׁיֵּדַע אֱנָשׁ בְּנַפְשֵׁהּ גֹּדֶל פְּחִיתוּתוֹ וְגֹדֶל רִחוּקוֹ שֶׁנִּרְחַק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ. וּכְמוֹ כֵן כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְרֻחָק בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְנַפְשׁוֹ רוֹפֵא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזִיר וִיבַקֵּשׁ תָּמִיד לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהָרַבִּי הַגָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. כִּי כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ מְלַמֵּד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר”
משמע צריך הדור לחפש ולבקש אחר צדיק שמוכן למסור את נפשו בעזות דקדושה עבור כל אחד ואפילו הגרוע שבגרועים בניגוד לכל הסיכויים, ולמרות שאפילו “גדולי התורה” נכבדים ויראי השם, מוכנים לתת לשיבעים שנות חייהם לחלוף בידיעה שבית המקדש לא נבנה בימיהם, ובעצם כמאמר הכתוב מחריבים הם אותו בעצם כוונתם זו – ש”מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו ונחרב בימיו” שזהו פשט הכתוב במפורש !!
היוצא מדברינו זה:
המשימה העומדת בפנינו נכון להיום היא לכבוש את העולם כולו
כדי להשליט בו אמת.
לא על ידי החרב,(אע”פ שגם זה נצרך) אלא בדרכי האמת האחת והיחידה
המגולמת בתורת ישראל שניתנה בהר סיני למשה.
קדושת היהודי שורה כבר בכל העולם כולו,
אחרי אלפי שנות נדודים במרחבי ארעא, עד שאול תחתיות ומתחתיו,
לכל מקום הגיעה קדושת ישראל בדרך זו או אחרת.
שבעים הזאבים שהכבשה כבר בתוך בית בליעתם
תקועה אינה נבלעת ואינה יוצאת, מיטלטלים בין תאוותם לטרוף הטרף
וללוק את דמו,
לבין האימה והאמוק השוטף אותם מפחד החנק הסותם את דרכי נשימתם
וכל זאת מבלי יכולתם לא לבלוע ולא לפלוט.
אם המושכות ינתנו ביד ה”נכבש” הרי שאין ברצון אף אחד להיות נכבש
וינהיג עצמו עם המושכות שניתנו בידו להיות כובש ולא נכבש.
כיבוש נועד להפיץ טוב בעולם,
הנכנע לכיבוש מקבל עליו את תנאיו של הכובש.
ובאם מימשלו של הכובש מביא את הנכבש לטוב אמיתי,
מדוע ימרוד הנכבש בכובש?
שלמה המלך שאתו פתחנו את המאמר כבש את העולם ללא מלחמה
כל העולם כולו נכנע בפניו ונכבש על ידו רק על ידי חכמתו הגדולה להבין את התורה וליישמה הלכה למעשה כפי רצון הבורא מן הברואים.
הלבנה הייתה במילואה כל ימיו של המלך שלמה החכם באדם.
גם היום כמו בכל דור מצוי בדור שלנו ילוד אשה הראוי להיות אותו בן אדם שמאמצו הבורא להיות מלך המשיח לכבוש את העולם שוב ולתקנו במלכות שדי כפי שעלה ברצונו יתברך, הדרך היחידה שלנו כאומה – ככלל לקבלו עלינו כמנהיג היא קודם כל לחפשו ולבקשו……:)))
אם נסכים כולנו שזוהי המשימה העומדת בפנינו היום הרי שההסכמה ואחדות הדעים תגרום מיד לגילויו !!
שזוהי בדיוק הבטחתו של הצדיק בועז לרות:
ממילא מובן מדוע בועז משבח כל-כך את רות על בחירתה בו ואומר לה “היטבת חסדך האחרון מן הראשון”.
ובזוהר חדש על מגילת רות נאמר: ” אבל ליני הלילה, הוי השתא בגלותא, ואנהיגי לבניך תמן באורייתא ובעובדין טבין. ואם יסהדן עליך עובדין טבין למפרוק לך, יפרוק. ואם לאו, וגאלתיך אנכי. חי ה’ שכבי עד הבקר, עד דייתי צפרא ונהירו דפורקנא”
[תרגום] אבל ליני הלילה, תהי עכשיו בגלות, ותנהיגי את בניך בתורה ובמעשים טובים, ובאם יבואו ויעידו עליך מעשיך הטובים לגאלך, אזי תגאלי בזכותם, ובאם לאו (כלומר לא תהיה לך ולבניך תורה ומעשים טובים שבזכותם יגאלו) אזי וגאלתיך אנכי. חי ה’ שכבי עד הבוקר, עד שיבוא הבוקר ואור הגאולה.
נתחזק כאם המלכות בתורה ומעשים טובים ונדבק בבחירתה בצדיק יסוד עולם ולא נרעה בשדות אחרים
אזי יופיע ויזרח אור הגאולה על ידי המלך לו אנו מחכים
במהרה בימינו אמן.
מרדכי היהודי
חג שמח מלא באור האהבה שבדעת
ל-ה’ הישועה !!
ל-ה’ הישועה !!
עלה נעלה וירשנו אותה !!!
