פינת פוסט השבוע מהפייסבוק.
"נמצא תחת התקפות של קנאים פונדמנטליסטים
שלא מסוגלים לסבול את הסגנון שלי ובכל זאת
משתרכים בעקבותי לכל מקום שאליו שאני מגיע:)
יש גם חדשים שבאים לנסות את מהירות השליפה
זה כבר מצ'עמם אותי.
מנסים לגייס אותי לשמש להם להקת בידור
לא מבינים.
אני חי לבד . נקודה.
לפחות עד שימצאו האנשים
שאפשר לחיות אתם כחברה מתוקנת
עד אז
לא חסרים לי אישורים הסכמות
תמיכות לימודים ליקוקים מפרגנים וכל הרשימה.
מה רע בלהיות חבר שלי כמו שאני
מבלי לספר לי על עצמי כל מיני דברים?
איזה חוט השני עובר אצל כל הקנאים המטופשים הללו
זה ההטחה בי "הוא חושב שהוא משיח"…
אם זה לא היה עצוב הייתי מתפקע מצחוק…
איך אפשר להיות כזה מטומטם?
בן אדם יהודי רוצה לראות בית מקדש בנוי
לראות מלך מבית דוד
רוצה לראות את עם ישראל חי על פי תורה
אז אומרים לו שהוא חושב שהוא משיח….איזה אהבלים.
נפולת נמושות שלא מסוגלת לדבר כמוני
ולחיות איך שאני חי,
במסירות נפש על תורה ויראת שמים מכנים עצמם חברים שלי
אכולים מקנאה ששורפת לי את השערות….
צאו לי מהווריד , תחסמו אותי, אל תקראו את מה שאני מפרסם
אל תגיבו, מה אתם מתלקקים לי על הדף או בפרטי ?
מסבירים לי בלשונכם המתפתלת תוך שימוש במקורות מחסידות
תלמוד הלכה מוסר ומה לא , למה אני צריך לשנות כך וכך
ולא להיות כך וכך…
לרוב זה צעירים שמקבלים הארה או השראה ממה שאני כותב
אבל יש גם כאלה שהזקינו בטמטומם,
אלו ממש מסוגלים לשרוף את המועדון…
ויש את נ נח, חבורת אנרכיסטים עם זקן ופאות [לא כולם,
כמו בכל מקום יש גם צדיקים ביניהם עובדי ה' אמתיים]
יש להם פתחון פה על הדף שלי
אתם יודעים למה?
בגלל שאומרים שוהא ברסלבר.
להגיד שהוא ברסלבר???
מה השתגעתם ?
מי זה בכלל?
הוא לא אוחז מהסבא מהפתקה אללה יסטור ….
לך תספר להם שהאכלתי את הסבא מרק עוף עם כפית,
וצחקתי אתו, וזהו.
המשאית הראשונה של הקרן של רייב' עמרום זצ"ל ?
אני עשיתי לה הרצה עם בוקסות ומערכת כשלכל הדרדקים הללו
החליפו טיטולים מלאים גדוייילים וקינחו להם את חוטמם הזב.
אז מה? הם חושבים שמזה זה התחיל..
את חנות משך הנח"ל עיצבתי וניהלתי במאה שערים
כשהם עוד לא היו בתכנון
מה בכלל אני צריך לדבר על זה?
על מה אני – ומי אני??
למה?
בגלל הקנאה המטומטמת של כבשי העדר שמרדו ברועה?
כל הסיפור בברסלב זה שאין רועה .
אז יש מי שמנצל את זה לקחת את התפקיד. [כל ה"רבנים" בברסלב]
ויש מי שמנצל את זה לאנרכיה גמורה [בעיקר הנ נחים]
ראיתי חסידי ברסלב מהדורות הקודמים
עליהם הבנתי את האמירה של רבי נחמן:
"העולם יתפלא על האהבה שביניכם"
חבורות הדי ג'ייס שלובשות כיפה נ נח גדולה ולבנה
לא מזכירות לי במאום את התמימות, הצדיקות, האהבה,
הקדושה והטהרה שראיתי אצל הזקנים ההם,
לא רוצה להכליל , כי כפי שציינתי יש רבים וטובים
אבל המדים, השיטה, הכת.
תורה ותפילה זה מה שצריך.
להגיד דעות?
שבו בשקט אהבלים.
אוקצור
מי שאני בא לו טוב.
טוב.
אני יודע להיות אחלה חבר למי שזוכה.
מי שלא?
ת'חפף חבוב.
מה?
יכול להיות משיח מדבר כך??….
חחחחחח
ת'חפף אחי קח ת'רגלים ועזוב את ארבע אמותי
תן לי לנשום
"הוא חושב שהוא משיח"….
אחד העיקרים ביהדות הוא "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח', יג').
רש"י על הפסוק מפרש כך:
"התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות,
אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו."
ולפי זה אין עניין לעסוק בזהותו של המשיח.
מאידך, עלינו להתחזק באמונה במשיח שיבוא בקרוב ממש.
כלל זה של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" נכון גם לפרט וגם לכלל,
כמו שכתב הרמב"ם בענין המשיח והגאולה בהלכות מלכים יב', ב',
"לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו."
"ובעת ההיא יעמוד איש מבני יוסף בדברא ויקרא "משיח ה'".
ויקבצו אליו אנשים רבים בגליל העליון ויהיה להם למלך
ואף אנשים אחרים יתלקטו לו שנים ושלושה ממדינה אחת וד' וה' ממדינה זאת…
אבל רוב ישראל ישאר בגלותם, כי לא יתברר למו כי בא הקץ.
אז יעלה משיח בן יוסף עם האנשים המתלקטים אליו מן הגליל לירושלים,
ויהרגו את הפקיד אשר למלך אדום ואת העם אשר אתו…
וכי ישמעו כל העמים כי עמד מלך לבני ישראל בירושלים,
יעמדו עליהם בשאר המדינות ויגרשום,
ויאמרו להם: עד עכשיו הייתם באמונה עמנו, שלא היה לכם מלך ולא שר;
ועכשיו שיש לכם מלך – לא תשבו בארצנו!
והרבה מישראל יצאו למדבריות אשר כנגד מדינותיהם, וישבו שם באהלים,
והרבה מהם יחסרו לחם ומים ויצטערו כפי מעשיהם, ורבים יצאו מברית ישראל, כי יקוצו בחייהם…"
"באותה שעה שהתרגשו אומות העולם ואמרו: מי זה שאנו נופלים בידו?
אמר להם הקב"ה: אפרים משיח צדקי שמו, מגביה קומתו וקומת דורו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו,
ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו. וכל אויביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו.
התחיל הקב"ה מתנה עמו כשברחו: הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל…
ומשנקין את רוחך ובעוונותיהם של אלה עתיד לשונך להדבק בחכך, רצונך בכך?…
אם נפשך עצב, אני טורדן מעכשיו.
אמר לפניו: רבונו של עולם!
בגילת לבי ובשמחת לבי, אני מקבל עלי על מנת דלא יאבד אחד מישראל" [ילקוט ישעיה, תצ"ט].
"ארבע שבועות השביע הקב"ה את בני ישראל,
שלא ידחקו את הקץ, כנגד ארבעה דורות שדחקו הקץ ונכשלו:
אחד בימי עמרם, אחד בימי דיני, אחד בימי כוזבא ואחד בימי שותלח בן אפרים…
שנאמר: בני אפרים נושקי רומי קשת. והן היו מחשבין את הקץ…
מה עשו? נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהם חללים הרבה.
מפני שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה" [שהש"ר ב – יח].
"רבנו משה! והאיך אנו נגאלין?
לא כך אמר הקב"ה לאברהם:
ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והלוא אין בידינו אלא מאתים ועשר?
אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט בחשבונות, אלא מדלג… על החשבונות" [ילקוט שה"ש תתקפ"ו]
"כתוב אחד אומר 'מגדול' [מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו, שמואל ב, כב, נא],
וכתוב אחד אומר 'מגדיל' [מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו, תהילים יח, נא].
רבי יודן אומר: לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קמעא, קמעא.
ומהי 'מגדול'? לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל.
עכשיו הם שרויים בצרות גדולות, וכשתבוא הגאולה בבת אחת, אינם יכולים לסבול ישועה גדולה…
לפיכך היא באה קמעא, קמעא, ומתגדלת והולכת לפניו.
לפיכך משולה הגאולה לשחר, שנאמר [ישעיה נח, ח]: אז יבקע כשחר אורך.
ולמה נמשלה לשחר? שאין לך אפלה גדולה יותר מאותה שעה הסמוכה לשחר,
ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה שהבריות ישנין, היו כל הבריות נלכדין [נפגעים],
אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחילה, ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר, ואין הבריות נלכדין,
שנאמר [משלי יח, יד]: "ואורח צדיקים כאור נגה" [שוחר טוב יח, לו].
יעקב אבינו צווה לבניו לפני מותו:
"האספו…" התקבצו, ופירוש לצוואה סתומה זו ראו חכמינו בדברי הנביא יחזקאל שאמר:
"ואתה בן אדם, קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו,
ולקח עץ אחד וכתוב עליו… והיו לאחדים בידך" [יחזקאל לז, טז, יז].
וכה אמרו:
"צווה אותם על המחלוקת [שלא יריבו זה עם זה].
אמר להם: תהיו כולכם אספה אחת,
זהו שנאמר: ואתה בן אדם, קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו…
והיו לאחדים בידך.
נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה. מה נאמר אחריו?
ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל" [בראשית רבה צח'].
העיקר השנים עשר משלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם
[ בפרוש המשניות בהקדמתו לפרק חלק במסכת סנהדרין] הוא האמונה בביאת המשיח.
"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
לאחר שמנה הרמב"ם את שלושה עשר העיקרים הוא מוסיף:
"וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות [שאינו מאמין בו],
הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר,
ונקרא מין ואפיקורס וקוצץ בנטיעות,
ומצווה לשונאו ולאבדו ועליו נאמר: הלא משנאיך ה' אשנא".
והוא מסיים:
"לא תמהר בקריאתו, כי אני לא חיברתיו כפי מה שנזדמן לי אלא לאחר עיון גדול והתבוננות…"
אמונה זו בביאת המשיח לא כרעיון מופשט, אלא כמציאות חיה שאדם מישראל מצפה לה בכל יום ממש,
הייתה מושרשת בעמנו מקדמא דנא, ובאה לידי ביטוי מקיף וממצה בתורת חכמינו ז"ל.
רבי ירמיה, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי הרביעי, ציווה לפני מותו:
"הלבישוני כלי לבן חפותים תכריכי פשתן, תפורים באופן ידוע בימיהם,
הלבישוני דרדסים [גרביים יפות], תנו סנדלים ברגלי ומקל בידי והשכיבוני על יד הדרך.
אם יבוא משיח,הריני מוכן" [לעמוד בתחיית המתים וללכת לקבל פני המשיח] [ירושלמי כלאים ט',ג'].
"אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: לא כבר גאלתנו על ידי משה ועל ידי יהושע ועל ידי שופטים ומלכים,
ועתה היינו חוזרים ומשועבדים, והיינו בבושה כאילו לא נגאלנו. אמר להם הקדוש ברוך הוא:
לפי שהייתה גאולתכם על ידי בשר ודם, והיו מנהיגיכם על ידי בני אדם, שהיום כאן ומחר בקבר,
לפיכך גאולתכם גאולת שעה.
אבל להבא אני גואל אתכם ע"י עצמי, שאני חי וקיים, אגאלכם גאולה קיימת לעולמים,
שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים, לפיכך "לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד".
"אמר להם הקב"ה: לשעבר הייתם בבושה וכלמה, שהייתם בחורים.
עכשיו שהזקנתם אין בכם כח לסבול בושה של גלויות,
שנאמר [ ישעיה נד,ד] : "אל תראי כי לא תבושי… כי בשת עלומיך תשכחי" [שוחר טוב לא,ב].
ובביאור ב' אופני הגאולה כתב האור החיים הקדוש :
"אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות…
משא"כ כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה תהיה
באופן אחר ועליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור…
וקם שבט מישראל, פירוש, שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע".
שתי אפשריות של גאולה הן.
אם יזכו ישראל – מיד יראו וידעו כי הוא האדון אשר הם מבקשים,
כי על כן יהיה הדבר מופלא במעלה,
ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות, בבחינת
"דרך כוכב מיעקב שיזרח הגואל מן השמים ככוכב היוצא באמצע השמים" כלשון האור החיים הק'" ,
אם אכן נגאל באופן זה . אם מיד כשיתגלה הגואל הוא יופיע במלוא תוקף הנהגתו העל טבעית,
הרי שלא יהא שום ספק ופיקפוק באמיתותו.
אך ישנה גם אפשרות אחרת לגאולה, "אם תהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה",
בבוא הגואל בגאולה זו, ירבו גם ירבו הפיקפוקים והספקות באמיתותו,
כי על כן יבוא הוא כעני ורוכב על חמור כדרך הקמים בעולם דרך הטבע,
אזי מחובתינו לפקפק ולהסתפק בדבר משיחיותו, ולהעמידו תחת שבט הביקורת בחקירה אחר חקירה,
עד שיבורר הדבר כשמלה, כי מניין לנו לדעת כי הוא זה המשיח המיוחל ולא זולתו.
הנה מפורש, כי למרות שהיו מחכמי ישראל שהסתפקו,
פיקפקו ואף הסתייגו מבר כוזיבא וממשיחיותו,
עם כל זאת המשיך רבי עקיבא להחזיק בדעה כי בר כוזיבא הינו מלכא משיחא,
ואם אכן משיח בן דוד לא אמור להיתקל בשום ספק ופיקפוק,
כיצד סבר רבי עקיבא כי בר כוזיבא הינו מלכא משיחא,
למרות הפיקפוקים הספקות וההסתיגיות שהתעוררו כלפיו.
על כרחך נמצאת למד, כי יתכנו פיקפוקים וספיקות גם בעת בוא משיח צדקנו.
המורם מכל האמור, כי אף המשיח האמיתי – משיח בן דוד – יעמוד תחת שבט הביקורת,
ולא נקבלו עד אשר הוא יוכיח ואנו נווכח כי הוא הוא המשיח המיוחל,
כשם שמשה הוצרך להוכיח כי הוא הגואל האמיתי ולא זולתו.
הנה מפורש, כי גם משיח צדקנו יתקל בפקפוקים ובספיקות,
כשם שנתקלו שאר משיחי השקר למיניהם,
ולא עוד אלא שמחובתינו לפקפק ולהסתפק בדבר משיחיותו,
עד עמדו בחקירה אחר חקירה בבירור הדבר כשמלה. הפך מהנאמר לעיל.
ויסוד הדברים מבואר ברשב"א שכתב: "ישראל נוחלי דת האמת, בן יעקב איש אמת, כולו זרע אמת,
נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם, מהאמין בדבר, עד שיחקרו חקירה אחר חקירה
להסיר סיג מהדברים הנאמרים להם, ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת",
ומוסיף הרשב"א ואומר, כי כך גם פעלו ישראל בגאולה הראשונה, למרות שבני ישראל באותו הדור
היו זקוקים לגאולה בדחיפות "ועם כל זה אמר משה והן לא יאמינו לי",
והוצרך לכמה אותות. וזה אות אמת על עמנו, עם ה',
שלא להתפתות בדבר, עד עמדם בחקירה רבה, חקירה גמורה".
ועוד אמר שלמה המלך: "והסכל ירבה דברים, לא ידע האדם מה שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו,
עמל הכסילים תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר" ,
ומפרש הרוקח: "מי יגיד לו הקץ, ולכך ס"ל עמל הכסילים תיגענו,
המנסים לידע הקץ ואין יכולים למצוא, וזהו אשר לא ידע ללכת, אין יודע הקץ מתי ללכת לעיר ירושלים" .
גם דניאל הזהיר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" ,
ופירש רש"י, כי המשכילים "יכשלו בחשבון הקיצים, שיתנו לב לצרפן וללבנם לדעת אותם, ויטעו בהם".
האבן עזרא מוסיף ואומר: "כל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא,
הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ, ואף כי הבאים אחריו ".
ואמר רבי יהודה החסיד: "אם תראה אדם שמתנבא על משיח,
דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש,
ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח,
כדי שיתגלה לעולם ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם,
על שהטריחו המלאכים. או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו" .
הגע עצמך, בגלות בבל נאמר מראש שתארך גלותם שבעים שנה,
למרות זאת טעו אדירי עולם בחישוב קץ גלות בבל.
בגלותנו, גלות אדום, שלא נאמר בה זמן, על אחת כמה וכמה שלא ניתן לחשב את קיצה.
העולה מכל דברנו אלו, המצוטטים מדברי חז"ל במקומות שונים, הלכה למעשה,
שעדיפה ההמתנה לגאולה מתוך תפילה ותחנונים לאבינו שבשמים,
שיעשה את שנאמר עליו: לא ידעו מה יהיה עד שיהיה…
ואפשר להבין שבתוך בילבול הדור הנורא, עולה עצתו של רבי נחמן על כל העצות כולן באומרו:
"התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל"
וביאר: " [שיחות הר"ן רכח]. שמעתי בשמו שאמר: בודאי נמצאים כשרים,
אף על פי שאין להם התבודדות.
אבל אני קורא אותם "פלייטיס"; מבהולים ומבולבלים.
ופתאום כשיבוא משיח ויקרא אותם, יהיו מעורבבים ומבולבלים.
אבל אנחנו, נהיה דומים כמו האדם אחר השינה שדעתו נוחה ומיושבת היטב.
כן תהיה דעתנו נוחה ומיושבת עלינו בלי מהומה ובלבול:"
ועכשיו כשכלו כל הקיצין, ועדיין לא נגאלנו על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג הנהגה קדושה זו,
לפנות לאבינו שבשמים בתפילה ותחנונים לחלות פני מלך עליון אולי יחוס, אולי ירחם…
