aluf

מייסד ועורך האתר שעטת

כבלפיתת צבת עשויה ברזל התהדקו אצבעות האור השקוף סביב כף ידי….

מאת

בס”ד

עליתי לביקור מדהב בסיני לראות איך החברה מסתדרים…

פגשתי את אבי אילות [ניחומים על האבא שנפטר בערב שבת וארא התש”ע]

אמר לי אני נוסע לבקש ברכה מהבבא סאלי אתה בא?

בטח. עניתי, קפצתי לאוטו שלו…

היה צריך לחבר ארובה לסוסיתא כרמל שלו כדי לסלק את העשן

שמילא את האוטו [חלונות סגורים כדי לא לבזבז כלום]

הגענו לנתיבות נכנסנו לבית, הסלון היה מלא אנשים מכל העולם

ביררנו איפה אנחנו בתור, וישבנו להמתין, אחרי שעה בערך היינו כבר

במסדרון האפלולי שהוביל את פתח הדלת שאור מסנוור הבהיק ממנה

ככל שהתקרבתי אל הדלת הזו הרגשתי תחושה מוזרה איך אני מצטלל

יותר ויותר…סחי לגמרי הגעתי לפתח…

הכנסתי את הרגל לתוך החדר ומיד נתקלו עיני בעיניו החודרות

של רבי אליהו אלפסי השמש הנאמן זצ”ל, הוא עמד ממול

אבל תשומת ליבי הופנתה באחת עם הפניית הראש שמאלה חזק

הוא ישב שם על המיטה ישיבה מזרחית ואיך שניכנסתי החל למחוא כפיים

ולזמר…נשארתי מסומר למקום…רבי אליהו אמר:
תברך מזונות והצביע על שולחן קטן מלא אל רייף
[עוגיות מרוקאיות דמויי קרקר אבל מתוק עם טעם אניס]

ניגשתי וברכתי בעזרתו האדיבה של רבי אליהו מנסה לסדר את הכיפה

הקטנה שהשגתי בבית של אבי כשיצאנו לדרך, ובקושי ישבה לי על

ערימת השיער שכיסתה חצי מגופי מעבר לכתפיים….

כל אותה העת, המשיך הצדיק לזמר ולמחוא כפים חלושות, ועיני קלטו

את מבטו המשתאה של רבי אליהו מתבונן בי חודר לברר מה לזרוק הזה

ולזמר שבקע…עשיתי צעד לכיוונו של הבבא סאלי, ומייד ניסה לעצור בעדי

רבי אליהו מגן על הקודש ….נעצר הוא בעצמו כשראה תנועת ידו של הצדיק…

ניגשתי אליו רכות ובעדינות אין קץ הרמתי את גוש הבשר המואר העטוף
בעור שקוף לגמרי שהיה מחובר לגוף הקדוש הזה בתור יד, והעלתי אותה לאט לכיוון שפתי

שנדבקו אליה בערגה בלתי מוסברת ביחס למצבי אז….שניה ארוכה של נשיקה ליד

ואז שוב בעדינות ובאיטיות הורדתי את היד חזרה אל כיוון
חיקו של הצדיק בה היתה מונחת קודם בשלווה עילאית…

ממש שניונת לפני שהגיעה היד הקדושה הזו אל מקום מנוחתה

חטפתי את אחת המתנות הגדולות שקיבלתי בימי חיי

כבלפיתת צבת עשויה ברזל התהדקו אצבעות האור השקוף סביב כף ידי

ששימשה כמעלית זמנית ולחיצת פלדה שלחה בי תחושה

שכל אימת שאני נזכר ומספר מאורע זה

אני זוכרו כאילו הוא מתרחש כרגע [כפי שמובן לכם מהתאור]

שניות ארוכות של לחיצה תוך כדי מבט חודר נשמה לתוך עיני

ואני מוצא עצמי עומד ומבקש מרבי אליהו שיגיד לצדיק שיברך אותי

שאזכה להיות יהודי אמיתי קדוש וטהור, ואזכה ללמוד תורה,

ואזכה לחזור בתשובה, ואזכה ללכת לישיבה….לא מובן…

פריק שרק עלה מסיני לכמה ימים לבקר ת’חברים

עומד כמו בוק, ומבקש בקשות כאלו מוזרות….

רבי אליהו עמד וציחקק בזוויות עיניו…

לך לשלום הוא אמר לי, הצדיק כבר ברך אותך….

הלכתי.

זכותו יגן עלינו.

   

כשפינו את סיני ועליתי חזרה , ישבתי עם אבי ידיד נפשי ושחזרנו קטעים מהנעורים בהם כתבנו והלחנו שירים,
אבי החליט שהוא מקליט, אמר לי תכתוב מילים, הייתי בתחילת דרכי בתשובה,
כתבתי מה שהרגשתי, אבי הלחין. נסענו יחד כמו גדולים לאולפני “אשל” בתל אביב ,
אני חושב שחיים קריו מנגן כאן בגיטרה, אבי אסף כמה נגנים ממש טובים,
כמה טייקים והשיר הוקלט כסינגל והופק על תקליט וניל על טרק אחד…..
חזרנו הבייתה…..השמענו אותו לכמה חברים…..
אבי חזר אלי אחרי כמה ימים…..תשמע, הוא אמר לי, המילים כבדות.
לא ישמיעו לי את זה ברדיו, עוד כמה מילים מכמה חברים, ואבי החליט לגנוז את השיר.
אני ממש לא הסכמתי עם המהלך, אבל כבדתי את רצונו….
אבי זרק את כל העותקים .
אצלי נותר תקליט וניל אחד , הקלטתי אותו על קלטת טייפ רגילה,
[בגלל זה האיכות של הסאונד לא מי יודע מה]
וככה הוא הלך אתי במשך כל שלושים ושלוש השנים שחלפו מאז….

אתמול עשיתי סדר בחדר שלי, והקלטת הזו נפלה לי ליד.
משמים הגיע אלי לבית המדרש יהודי שעוסק בכל תחום הסאונד
והביא עד לבית המדרש טייפ שממיר לדיסק אונקי [MP3]
הוא עשה את זה ברבע שעה, חזר אלי עם הקובץ,

לקח לי עוד איזה שעה, והנה השיר הזה כמעט 40 שנה אחרי שהוא הוקלט.
תגידו אתם אם היה צריך לגנוז אותו…..

הנה המילים:
קץ הדורות כבר הגיע
ופנינו נשואות אל האור
אל אותו אור גנוז
שאיבדנו מזמן
עננים לבנים מעל הר הזתים
מול קברות צדיקים
מול מקדש מחולל
בין חומות עתיקות
סוד גדול וטמיר עוד יפרוץ
כן אתה שניסית
רק אתה לבדך היודע
זו העיר שחוברה לה
עוד תרקוד עת יבוא המשיח
ואותם עננים מתפזרים
ושמים כחולים מתגלים
יקום , לבנה , כוכבים נוצצים
יציר כפיו
אין עוררין
על כנפי נשרים
מאומות שבעים
מגלות לחירות
מתגשמות כל התקוות
כן חביבי ביחד
שכם שכם רק ככה נגיע
יחדש מלכותו
במהרה יבנה מקדשו
קץ הדורות כבר הגיע
ופנינו נשואות אל האור
אל אותו אור גנוז
שאיבדנו מזמן
מי יתן ויחזור
יחזור לעולם.
והקראה של מזמור א’ מתהלים.

 

“ודע, שהתורה המלובש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה, היא תורה גבוהה דייקא, היינו סתרי תורה.”

מאת

יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם \ חיים נחמן ביאליק.

יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם, אִלְּמֵי נָפֶשׁ,

רֹקְמֵי חַיֵּיהֶם בַּסֵּתֶר, צְנוּעֵי הָגוּת וַעֲלִילָה,

חֹלְמִים נַעֲלָמִים, מְמַעֲטֵי דְבָרִים וּמַרְבֵּי תִפְאָרֶת;

גְּנוּזָה חֶמְדַּת רוּחֲכֶם בְּתוֹכֲכֶם כִּפְנִינָה בְקַרְקַע יַמִּים,

וּסְגֻלּוֹתֵיכֶם, כְּגַרְגְּרֵי יַעַר, בְּחֶבְיוֹן צְלָלִים תִּפְרֶינָה.

לְבַבְכֶם – הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, וְשִׂפְתֵיכֶם – שְׁעָרָיו הַסְּגוּרִים,

שׁוֹעִים – וְלֹא הֻגַּד לָכֶם, נְגִידֵי רוּחַ – וּבַל-יְדַעְתֶּם,

אֳמָנֵי הַשְּׁתִיקָה הַיָּפָה וְכֹהֲנֵי דִמְמַת אֱלֹהִים,

לֹא-תִשְׁלֹט עֵין זָר לְעוֹלָם בְּחַג נַפְשְׁכֶם וּבְאֶבְלָהּ;

אוֹר אֶחָד לְעֵינְכֶם תָּמִיד, אוֹר שָׁקֵט וְנוּגֶה,

וּבַת-שְׂחוֹק אַחַת, רַבַּת בִּינָה וּסְלִיחָה, לְשִׂפְתֵיכֶם,

לִפְקֹד בָּהּ, בְּלִי הַכְרֵעַ כַּף, אֶת-כָּל-הַבָּא לִקְרַאתְכֶם:

הַגְּדוֹלוֹת עִם-הַנִּקְלוֹת, כַּצְּדָקוֹת כַּחֲטָאִים גַּם-יָחַד;

אַט אַט, כְּמוֹ עַל רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת, תַּעַבְרוּ בִּנְתִיבוֹת חַיִּים,

וְלִבְּכֶם עֵר, וְאָזְנְכֶם קַשּׁוּבָה, וְעֵינְכֶם מְשׁוֹטֶטֶת תָּמִיד,

וְנַפְשְׁכֶם חֲרֵדָה לִקְרַאת כָּל-רַחַשׁ יֹפִי וְנִדְנוּד תִּפְאָרֶת,

עָבֹר וְזָרֹעַ סְבִיבְכֶם בְּאֶפֶס יָד וּבְלִי-כַוָּנָה

אֶת-הָאֱמוּנָה וְאֶת-הַטֹּהַר, הָרֹעֲפִים מִכָּל-יֵשׁוּתְכֶם

כַּעֲרֹף מִשָּׁמַיִם תְּכֵלֶת וּצְלָלִים מִיַּעַר רַעֲנָן.

אָכֵן לִמּוּדֵי הַחֲרֵשׁ אַתֶּם וְחִדְלֵי קוֹל וּדְבָרִים,

פִּיכֶם לֹא-יַבִּיעַ גְּדֹלוֹת וְכַפְּכֶם לֹא-תִיצַר רָמוֹת,

יִגְוְעוּ מַאֲוַיֵּיכֶם בְּלִבְּכֶם וְגַעְגּוּעֵיכֶם בְּחֵיקְכֶם יִכְלוּ,

לֹא-יָד לָכֶם בְּמַעַרְכוֹת חוֹזִים וְלֹא-נַחֲלָה בְּבָתֵּי מַשְׂכִּית,

עֲרִירִי יָמוּת תַּחְתָּיו צַעַדְכֶם לְלֹא הֵד וָרֹשֶׁם,

וְאוּלָם חַיֵּיכֶם – מֵיטַב חֶזְיוֹנְכֶם, וְתִפְאַרְתְּכֶם – עֶצֶם הֱיוֹתְכֶם;

אַתֶּם הַשּׁוֹמְרִים הַנֶּאֱמָנִים לְצֶלֶם אֱלֹהִים בָּעוֹלָם!

יוֹם יוֹם, וּרְסִיסִים רְסִיסִים, בְּאוֹר עֵינְכֶם וּבְשִׂרְטוּטֵי פְנֵיכֶם,

יֻגַּר יְפִי חַיֵּיכֶם אֶל חֲלַל הָעוֹלָם, כְּהִנָּגֵר מַעְיָן חָתוּם

אֶל לֵב נָהָר לְהַחֲיוֹתוֹ – וְהוּא לֹא יֵדָע.

וְחַי אֱלֹהִים, אִם-יֹאבַד נִיד אֶחָד מֵעַפְעַפֵּיכֶם

וְאִם-יִפֹּל אַרְצָה הַקָּטָן בְּזַעְזוּעֵי נִשְׁמַתְכֶם!

כְּשִׁירַת הַכּוֹכָבִים כֵּן יַעַמְדוּ יִרְעֲדוּ לָנֶצַח בַּחֲלַל הָעוֹלָם,

וּבְדוֹר אַחֲרוֹן, גַּם בַּאֲבֹד שָׂרִיד לְשִׁירֵי הֵימָן וִידוּתוּן,

וְזֵכֶר לְחָכְמַת כַּלְכֹּל וְדַרְדַּע – הֵם עוֹד חָיֹה יִחְיוּ,

וְנִגְלוּ שֵׁנִית בְּאוֹר עֵין אַחַד הָאָדָם וּבְצֶלֶם פָּנָיו.

תרע”ה, אב, ביער מאלין.

“פיה פתחה בחכמה” וכך אמרה:
וכך אומר גם אני, והרוצה ללמוד יבין:

“ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים”

כיוון שמחייה אור אין סוף ברוך הוא

את עמקי הקליפות בתורה שלא ינקו ממנה החיצונים

לכן גבוהה היא עמוקה ומוצפנת

ושמה לתפארה תורת ה’.

והרוצה סימוכין ימצאם כאן:

“ודע, שהתורה המלבש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה, היא תורה גבוה דיקא, הינו סתרי תורה. כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו, הינו אצל אלו שעברו הרבה, עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה, על כן חשב השם יתברך מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה, לבל יוכלו הקלפות לינק משם הרבה, ויהיה הפגם גדול מאד. על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דיקא, סתרי תורה, שהיא תורת ה’ בעצמה . כדי שלא יוכלו הקלפות לינק משם הרבה. בבחינת (שמות י”ב): “ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא השליח, אני ה’ ולא” וכו’. כי בארץ מצרים ששם מקום הקלפות מאד, על כן שם דיקא מלבש ומסתר השם יתברך בעצמו הינו תורת ה’ ממש, סתרי תורה. על כן דיקא מההסתרה שבתוך הסתרה, כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דיקא תורת ה’ ממש. כי שם נסתר תורת ה’, סתרי תורה כנ”ל:”

ילמד כל התורה כולה טוב לו בזה ובבא:

[תורה נ”ו גלול לשליש התחתון של הדף ולמד כל התורה כולה ותחי נפשך]

http://www.breslev-midot.com/purim01.asp?fbclid=IwAR1nd6mPEWigwtm0tSzd0uN1h6UwKqpE5O-YCjpQdUTG0eW0tMvPMpp60ZA

מה ההבדל בין כבשנים המפוזרים בטרבלינקה, אושוויץ, ודכאו, לבין גוש דן שהופך לכבשן אחד גדול עם פצצה אחת?

מאת

בס”ד

כולם יודעים שבישראל שלטו הבריטים במסגרת מנדט בריטי.

שני דברים קצת פחות ידועים, מהו מנדט?
ועל אילו שטחים חלש המנדט הבריטי.

אז ככה, מנדט, הינו מסמך בינלאומי בעל תוקף משפטי בו ניתנו ע”י חבר העמים (מקביל לאו”ם של ימינו) שטחים ללא מימשל עצמי לשליטת מדינה ריבונית כ”פקדון נאמנות” על מנת שתיטיב עם תושבי השטחים הללו.

ויודגש להבדיל מקולניות, מנדט אינו כולל סיפוח והחלת הריבונות של אותה מדינה שלטת.

הבריטים קיבלו מנדט על פלשתינה על מנת
– ושיהיה ברור זה כתוב שחור על גבי לבן, זו לא ‘פרשנות’-

על מנת להקים בית לאומי לעם היהודי, ובלשון המנדט (סעיף 2):
לדאוג לקיומם של תנאים מדיניים, מנהליים וכלכליים שיבטיחו את הקמתו של הבית הלאומי היהודי בפלשתינה;

כעת, בספרי ההיסטוריה שאנו למדנו תמיד דיברו על המנדט ב”ארץ ישראל” – אך המנדט ניתן על פלשתינה והשטח של פלשתינה, כמצויין במפה שצורפה למנדט בוועידת סאן-רמו, כלל את ש-נ-י עברי הירדן.

שנתיים לאחר הנפקת המנדט וימים ספורים טרום אישורו הסופי הוסף סעיף מס’ 25 שקבע:
כי לבריטניה ניתנת הסמכות לדחות או להַתלות באופן זמני את יישומו של המנדט לגבי השטחים שבעבר הירדן המזרחי.

סעיף זה הוסף בלחצה של בריטניה אשר הבטיחה לעבדאללה, השייח ההאשמי, שבתמורה להתמרדות נגד האימפריה העותמנית תהפוך אותו למלך.

כך או כך במנדט עצמו ל-א ניתנה סמכות לבריטניה לגזול את עבר הירדן המזרחי מהבית הלאומי של היהודים.

בכל מקרה, הבריטים עשו זאת ובסמוך לאחר חתימת המנדט הודיעו ליהודים כי עבר הירדן המזרחי סגור בפניהם ואין הם יכולים להתיישב בו.
למעשה בפלשתינה היו פלשתינים מוסלמים= פלסטינים.
פלשתינים יהודים= ישראלים.

פלשתינה חולקה לשניים, על אף שע”פ המסמך בעל התוקף המשפטי האחרון בעניין השטחים האלו כל פלשתינה אמורה היתה להיות הבית הלאומי של היהודים, פלשתינה חולקה לשתיים,
ועבר הירדן המזרחי ניתן לפלשתינים מוסלמים בלבד.

היתה רק בעיה אחת כמלך על אותם פלסטינים שמה בריטניה, לא פלסטיני, אלא בדאווי האשמי ולכן אמנם ניתנה להם מדינה אך על השלטת הלאום הפלסטיני במדינה הם היו צריכים להלחם.
דרך אגב, עד ליום זה למעלה מ70% מה”ירדנים” הינם פלסטינים, – האוכלוסיה ההאשמית מונה כ-5%.

ואולם בניגוד לסברותיהם של הבריטים שהניחו שבכך יפסיקו ערביי פלשתינה את מלחמתם בבריטניה,- הנ”ל המשיכו.

הם כמובן דרשו שמדינה יהודית לא תקום בפלשתינה, באף חלק שלה.

עכשיו גם ברור מדוע החלוקה מ-47′ ניתנה באופן של ”החלטה” שתוקפה המשפטי תלוי בהסכמת הצדדים.

האו”ם לא יכל להתכחש למסמך המנדט הרשמי שבו ה-ו-ב-ט-ח-ה הקמת המדינה היהודית בפלשתינה.

החלטת החלוקה היתה בפועל ביצוע חלוקה שנ-י-י-ה וייסוד 2 מדינות פלשתיניות ומדינה יהודית בשטח שהוגדר כולו כשטח המיועד להוות בית לאומי לעם היהודי.

ירדן קיבלה עצמאות כשנה בלבד לפני החלטת החלוקה, לאחר ההחלטה ועם הכרזת הקמת המדינה היהודית היא לא היססה וניסתה לכבוש את כל עבר הירדן המערבי.

היא הצליחה לכבוש את הגדה המערבית ומזרח ירושלים, בעוד המצרים הצליחו לכבוש את רצועת עזה.

בשנת 49′ סיפחה ירדן רשמית את הגדה המערבית ונציגיה כיהנו בפרלמנט הירדני.

ב-67′ במלחמת מ-ג-ן הצלחנו להשיב את השטחים שנכבשו.

עוד ”שים לב” אחרון:
מצרים לא דרשה את רצועת עזה במסגרת הסכמי השלום..

בשנת 1988 כמה חודשים לאחר פרוץ האינתיפאדה התנערה ירדן מהגדה המערבית והודיעה רשמית כי הינה מסירה כל תביעותיה הטריטוריאליות עליהם.
אז תשפוט אתה, של מי השטחים האלו לעזאזל?

מלחמת 47 היתה מלחמת ”או אנחנו או הם”.

מלחמת 67 היתה מלחמת ”או אנחנו או הם”.

מלחמת 73 היתה מלחמת ”או אנחנו או הם”.

גם ההתהוות של גבולות בין העמים האירופים היתה שרשרת של מלחמות שנמשכו עשרות עד מאות שנים .

אף אחד לא טוען שהמלחמה הראשונה היא הקובעת את הגבולות הסופיים . בעצמך טענת בדבריך (כפי שידוע בעולם) כיבושי שטחים במלחמת מגן אינם מחייבים החזרי שטחים .

ארץ ישראל בתקופת התורכים והבריטים היתה קרויה פלשתינה .

פלשתינה הם שטחי מדינת ירדן ומדינת ישראל ביחד .

החלטת האו”ם היחידה בנושא חלוקת פלשתינה הם גבולות 47 .

פלשתינה חולקה לשלושה חלקים :
מזרחית לנהר הירדן – מדינת ירדן ,
מערבית לנהר הירדן – אזור ערבי וישראל.

פרצה מלחמת השחרור בה ניסו מדינות הערביות השכנות יחד עם ערביי האיזור להחריב את היישוב היהודי .

בסוף המלחמה ב-48 קמו בשטחי פלשתינה שתי מדינות :
מדינת ישראל .
מדינת ירדן .

מעולם לא היתה דרישה למדינה ערבית נוספת . הפלשתינים ראו עצמם כחלק ממדינת ירדן .

עכשיו ידידיי
אמרו נא לי, האם הבעיה שלנו היא אומות העולם? או שמא הישמעלים שהובסו ובעזרת ה’ יובסו
בכל התמודדות שתהיה בעתיד?

לא.

הבעיה העיקרית של עם ישראל נכון להיום היא בעיית החגבים המסתובבים בינינו, משומנים היטב
מכספי בני עשו ומלכי סעודיה, מנהלים כאן כנופיות סטייל מאפיה סיציליאנית,
שולטים בבתי המשפט, בכוחות האכיפה, ובכל שדרות השלטון.

האם יעלה על הדעת שאתה היהודי הפשטו שקורא עובדות הסטוריות אלו לעיל
תשב מנגד בחיבוק ידים כשחגבים דוגמת אודי ברק, ביבי, מופז, ושאר הבסטונרים
מציגים את מולדתנו כאילו היתה הסחורה שרק הרגע רכשו בשוק הסיטונאי, ומייצגים אותנו
כאילו היינו אותו הצאן טבחה שהובל ברכבות ברחבי אירופה להישרף בכבשנים?

מה ההבדל בין כבשנים המפוזרים בטרבלינקה, אושביץ, ודכאו, לבין גוש דן שהופך
לכבשן אחד גדול עם פצצה אחת?

צריך להעיף את שלטון החגבים הקנוי הזה !!!
צריך שלטון יהודי לעם ישראל !!

עלה נעלה וירשנו אותה !!!

“זה עוד לא הזמן” !!!אתה אינך יודע? !!! אתה יודע את זה טוב מאד !!!

מאת

בין מנחה לערבית…השטיבלך של טבריה…שרידיה של קהילת האשכנזים הטבריינית,
כאלו שנשארו לדבוק בערפילים שנותרו מענני הכבוד ששוכנים דרך קבע מעל
חלקת תלמידי הבעל שם טוב בבית החיים הישן עליו
יש מסורת מקובלים שממנו עתידה להחל תחיית המתים….

אולי 10 או 11 בתי אב אשכנזים, מרא ד’אתרא בנש”ק המולך ביד רמה
כשלידו גבאים ושמשים, היכולים לפאר קהילה של אלפי חסידים…
כל מי שרואה בכל מוצאי שבת, אחרי תפילת מעריב בזמן רבנו תם
אותו ואת גיסו הקדוש ראש כוללות מוסדות רבי מאיר בעל הנס “האשכנזי”,
מתיישבים אחרי “עלינו לשבח”, עם שטריימליהם המפוארים
לשיחה שפותחת את השבוע הבא ומגלגלת את השבוע שעבר על כל פרטיו הראויים לפישפוש,
אם יש בו השגה מסיפורי צדיקים בוודאי יכול לראות בעיני רוחו,
לא פחות מאת רבי אלימלך ורבי זושא
עוסקים בהמתקת הדינים מעל עם ישראל….

10 או 11 בתי אב אשכנזים אמרנו?

והשטיבלך מלא מפה לפה בעשרות ולעיתים מאות מתפללים…
כולם בני טבריה המעתירה שדורות על דורות יושבים בה חכמים נבונים,
ענווים, צנועים, וטהורים, בני ישראל
המכונים ספרדים, שבהכנעה, ובאהבה מרובה מנשקים בכבוד
ידי המרא ד’אתרא ומקבלים מרותו בשמחה, וסרים
למשמעתו, ונהנים ממנו עצה ותושיה…

אכן, גם רב עיר “ספרדי” למהדרין יש לעיה”ק טבריה, תלמיד חכם גדול תורה,
אלא שהוא יושב במועצה הדתית וחבר בה לצידו של עוד בנש”ק
שאינו נושא בתואר כלשהוא חוץ מכתר נשיא ההיקדש ה”ספרדי”
הממונה בראש ובראשונה על רבי מאיר בעל הנס “הספרדי”
ועל כל ציוני התנאים אמוראים ושאר צדיקי עליון המחוננים עפרא הקדוש של עיה”ק טבריא…

וגם הם הרב הספרדי ונשיא כוללות רבי מאיר בעה”נ הספרדי,
מחותנים בניהם באהבה , ומגלגלים יחד את כל
מוסדותיהם המפוארים המשרתים את השמנא והסלטא
המרכיבים את קהילת ה”אברכים הליטאים הספרדים”
המחוברת בנימי נשימתה (לא נישמתה) למורשתו של
מוראן ראש הישיבע הרה”ג שך זצ”ל ומפלגתו המעתירה “דגל התורה”
אלו עם הפראק בעל שני הכפתורים באחוריים, ועניבה המהודקת
הדק היטב לגרונם היצוק יינה של תורה…

בבחירות האחרונות לעירית טבריה, חוץ מדגלי שני המחנות
ודפי התעמולה שהתגוללו ברחובות, יכולת לצפות מידי כמה שעות
גם בחילופי מהלומות בין “ספרדים” ממחנה “הליטאים הספרדים” נאמני “דגל
התורה” לבין “ספרדים” נאמני המרא ד’אתרא ממחנה “אגודת ישראל”,
לבין “ספרדים” ממחנה ש”ס, לבין “ספרדים” ממחנה הציונות הדתית.

10 או 11 בתי אב אשכנזים אמרנו?

בחירות יש פעם בארבע שנים…
כך שביניהם הכל זורם על מי מנוחות, כאשר לאליטה ה”ספרדית” יש את בתי
הכנסת שלה, ולמרא ד’אתרא האשכנזי יש את השטיבלך…
שטיבלך דרך אגב פירושו באידיש חדרים,
שטיבל=חדר שטיבלך – חדרים
בית כנסת אחד גדול שבו משתמש הרב לתפילות השבת והחג,
וחדרים נוספים לתפילה עבור המוני העם ההולכים בבוקר
לעבודתם וחוזרים בערב , משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ברוך ה’…
בבוקר הם באים ובערב הם שבים…וככה
כדי להספיק כולם בשלושה חדרים קטנים את התפילה הן בבוקר והן בערב,
צריכים קצת… איך אומרים…?
להזדרז…גם בגלל שממהרים בבוקר לעבודה, וגם כי בערב…
גם מנחה, וגם ערבית…ועוד לא אכלנו כמעט
כלום אחרי העבודה, ועוד לא הספקנו להיות עם הילדים לפני שהם הולכים לישון…אז מזדרזים…

הגבאים המסורים של המרא ד’אתרא, שומרים היטב בין מנחה לערבית,
שמא יתחילו ה”ספרדים” (שהתפללו
תפילה אחת או שתים בביהכ”נ “מוסאיוף” בירושלים עיה”ק תבותבב”א,
שם מתחילים את תפילת ערבית כאשר החמה עוד בראש האילנות)
את תפילת הערבית 30 שניות לפני הזמן…

וככה עולם כמנהגו נוהג…

יום אחד, הגיע בנו החשוב מאד של אחד מהחשובים ביותר מה”קהילה”
האשכנזית של טבריה, שזה עתה הלך לעולמו,
כדי להתפלל “חיוב” לפני העמוד שעליו שפך אביו ע”ה את
צקון לחשו עשרות בשנים, ומאחר וכבר שלושה ימים
שלמים הוא מנעים בכל חדרי השטיבלך את הברתו המודגשת
בפרט בברכת “מלך אויייב אמו ישראל” לקהל המתפללים
ה”ספרדי” שמנשק את ידו בערגת געגועים לאב החשוב
שזכה והקים עולה של תורה ע”י ניהול הכספים הרבים אותם
ניתב לת”ת המפואר, ולעניי הקהילה שקצרה ידם להשיג כדי כל צרכי השבת,
הירשה לעצמו הבן המכובד להניח את משטחי בשרו העב
על ספסלי השטיבל בין מינחיי למייריב, בהמתנה לזמן הקדוש
שניה לא פחות שעליו יכריז הוא בעצמו מתוקף הכבוד אותו רוחשים לו הגבאים המקומיים.

מעברו השני של הכביש – המכולת השכונתית,
המכולניק באלבתיש ספרדי ירא שמים סוגר את חנותו כל יום שניה
לפני השקיעה ופותח אותה שניה אחרי ערבית,
הוא כבר מומחה בלהתחמק לגבאים הבולשים ולהערים עליהם ע”י

שליחת אחד מהנערים שזה עתה עברו גיל בר מצווה
לעמוד שתים שלוש ולפעמים גם חמש דקות לפני הזמן הקדוש….

והנה באותו יום בו הניח הבן החשוב “בעל החיוב”
לראשו העייף ליפול על שרירי אמתו הבשרניים, כדי לפוש קמעה
ממאמץ התפילה המהיר שעבר עליו במינחיי,
דווקא באותו יום, שעט המכולניק מבלי משים לאותו שטיבל

בדיוק….

שיר המעלות הנה…
החל לזמזם את זימזומו המעיד על הכוונה היום לחטוף לפחות
ארבע וחצי דקות שלמות לפני הזמן הקדוש…

ראשו של הבן החשוב החל לזוע באיטיות כלפי מעלה,
כשעיניו המצמצות מכמות האור הגדולה שהגיעה ללא התראה,
העידו על תחילת האדמה בתוך גביני עיניו שאינה מיוחסת בדווקא לאור המעצים….

המכולניק שהבין מייד עם הרמת הראש לאן הוא נקלע…
עילעל בלשונו את המשך המיזמור כאילו ואומר הוא תהילים לתומו …
זה לא עזר לו….הבן החשוב הרעים בקולו מייד כשהתייצב הראש כולו
על הצאוור הקטן שחיבר אותו לכתפיים…

“זה עוד לא הזמן” !!!

אתה אינך יודע? !!!

אתה יודע את זה טוב מאד !!!

הס הושלך בכל השטיבלך, בכל החדרים…התפתחות כזו היא לא דבר של מה בכך…
הגבאים המקומיים, מעולם לא הרעימו בקולם בכזו תקיפות….
סה”כ הם 10 או 11 בתי אב, וכל המתפללים בשטיבלך הם “ספרדים” (ודיי גדולים…)

צריך להלך בזהירות כדי לא לשבור את הסטטוסקוו המקובל מזה שנים רבות,
אמנם העירו גם העירו רבות פעמים,
אולם בנימוס הסבירו שהזמן הקדוש חייב להישמר ממש כמו שה”קדמונים” שמרו עליו…
והספרדים העבדקנים הגדולים, הינהנו בראשם החזק ימינה שמאלה הנהון של הבנה מלאה…
וזה ככה צועק?

השקט לא נשמר יותר משניות ספורום….שוב הרעים קולו של הבן החשוב:

זה בית כנסת של “אשכנזים” כאן !!! אתה שומע !!!?

“כאן יש מנהג המקום” !!!

אפשר היה לחתוך את הדממה עם סכין שלא הושחז כבר חודשים ארוכים….

מאז שהחלטתי שאני בריה ככל הבריות, וראוי לי, לנהוג ככולם, התפללתי בשטיבלך הזה…
זה כבר כמה שנים…

בשניה אחת של חוסר שליטה, שברתי שתיקה של שנים…(וגם את השקט בשטיבלך)

“תקשיב חבר” אמרתי לו…כאן אין מחלוקות בין “אשכנזים” ל”ספרדים”
כמו בבני ברק המעתירה ממנה באת….
אל תביא לנו את זה לכאן…כאן כולם חיים בשלום…
ניסיתי לדבר לנקודה שתרמוז לו לרדת מהעץ לפני שהדוד של
אחד מה”ענובים” יפרוץ את מחסום העניבה וכל השטיבלך יתמלא בקיטור….

“ומי אתה”??? ענה לי זה הבן החשוב מאד שכעת חשיבותו
הרקיעה שחקים בהבינו שהזדמנות כזו לא תחזור פעם
שניה בחייו המשעממים מאד בבני ברק שם אף אחד לא מסתכל לעברו,
“אתה יודע בכלל מי אני?” אני הבן של…”
וכאן זה בית כנסת של אשכנזים ויש כאן מנהג המקום !!!

נו טוב, כשכולם כבר שומעים ומסתכלים….
גם אני לא יכולתי לפספס את ההזדמנות הנדירה שנקרתה בדרכי…

במשפט אחד הבהרתי למכובדי את ההיסטוריה המשפחתית שלי,
ובמשפט השני לקחתי אותו לאותם חסידים אשכנזים
ראשונים שהגיעו לטבריה ולצפת… ואז שאלתי אותו….:

תגיד בבקשה כשהגיעו אותם חסידים קדושי עליון לטבריה ולצפת
מצאו בה קהילות יהודים שומרי תורה ומצוות?

לענות לי שלא, הוא לא יכל הואיל והסברתי לו במשפט הראשון
את שורשי משפחתי הענפה שרבים מבתי הכנסת
הטברינים הוקמו ע”י צאצאיה לאורך הדורות….

נו…אז מה אתה רוצה להגיד”…

אז תגיד לי אתה כבוד הגאון המופלג,
האם לא היו צריכים אותם אלו שבאו לכאן, לקיים את פסקך הברור שאגב אף
אחד לא חולק עליו, ולקבל על עצמם מנהג המקום???….

אוי, אוי אוי, נשמעו גניחות חרדה מכיוונו של הבן המכובד והחשוב….

“אתה מדבר על הגדויילים – אתה חצוף!!!”

המכולניק שקלט את חיוכם המרצד של שאר הבאלבתישים הספרדים
שהתכווצו קודם במקומותיהם כך שאפילו אלו שבדרך
כלל מתפללים בחוץ ברחוב הצליחו להכנס, החל לזמזם : “שיר המעלות הנה”…

הפעם היה קולו צלול ומלא שמחה….

צמצום לשם גילוי החסד העליון

מאת

מי שאמר לעולם די – יאמר די לצרותי. (רש”י).

כוונת רש”י לדברי הגמרא: “ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו וכו’. והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב ‘אני א-ל שדי’, אני הוא שאמרתי לעולם די”.

וצריך ביאור, מה שייך ענין זה, שהקב”ה אמר לעולמו די והגביל את בריותיו – לנתינת רחמים וסילוק הצרות.

עוד קשה, כי הנה כתב בספר ‘דעת תבונות’, וזו לשונו: “האלו-ה ב”ה היה יכול ודאי לברוא האדם וכל הבריאה בתכלית השלימות וכו’, אלא שכאשר גזרה חוכמתו להניח לאדם שישלים הוא את עצמו, ברא הבריות האלה חסרות השלימות, והרי זה כאילו עיכב מידת שלימותו וטובו הגדול שלא לעשות כחוק גדולתם בבריות האלה, אלא לעשותם באותה התכונה שרצה וכו’, וכאן נכללת ידיעה אחרת, והיא מה שאמרו חז”ל ‘שד-י שאמר לעולמו די’, שהשמיים היו נמתחים והולכים עד שגער בהם כמו שכתוב במדרש” וכו’.

מבואר בדבריו, שמה שגער הקב”ה בעולם היה כדי שלא יהיה העולם יותר שלם. ונמצא, שכל הצרות הן דוקא מפני שהקב”ה אמר לעולמו די, שלאמלא כן היה העולם שלם בתכלית השלימות ולא היתה כלל מציאות של צרות. מדוע, אם כן, כתוב כאן ברש”י שמידה זו “שאמר לעולמו די” מהווה סיבה שייפסקו הצרות, הרי אדרבא, זו הסיבה לכל הצרות!

וכן כתב ה’בית הלוי’, שאלמלא שאמר הקב”ה לעולמו די היו העצים מוציאים כלי מילת שמו שיהיה בימות המשיח, ואם-כן קשה, הרי העדר השפעה הוא אדרבא, מפני שאמר לעולמו די, וכיצד כאן זוהי הסיבה לעצור את הצרות.

ביאור הענין נראה, שהנה בדרכי ההשגחה יש נגלות ויש נסתרות. משל לאב האוהב את בנו ומפרנסו ומיטיב לו בכמה אופני הטבה, אבל אלו רק הנגלות, אך האהבה הפנימית היא הרבה יותר חזקה ועמוקה בלי גבול. כגון, אם יבקש הבן איזה חפץ, יתכן שהאב יגער בו ויאמר: ‘הרי זה עולה עשרה שקלים והוא יקר מדי’, וממילא אם יזדמן חולי לבן, יוציא האב הוצאות מרובות, אפילו מאות אלפי שקלים, משום שאז מתעוררת האהבה הנסתרת שהיא כאש להבה נוראה עד מאד.

כן היא השגחת ה’ יתברך ואהבתו לעמו. כל החסדים הגלויים בעולמנו הם כאין וכאפס לעומת החסדים הגנוזים והנסתרים אשר יהיו לעתיד לבוא.

והנה שתי הנהגות אלו, הנגלית והנסתרת, אינן יכולות להיות יחד בבת אחת, כי כאשר בהנהגה הנגלית ישנה שמחה עם מתן חסדים גלויים, אין מקום לגלות את הנסתרות והן נשארות בסתר. נמצא, שאם העולם היה שלם והיו העצים מוציאים כלי מילת, והיו שמחה, חסד ושפע וברכה נחלה בעולם בגלוי – היה נסתם השער לעולמנו של שפע האהבה הנסתרת, שהיא נוראה הרבה יותר.

ומדוייק לפי זה מאוד לשון חז”ל – “עד שגער בהם הקב”ה”, שהנה לכאורה יש מקום להקשות, כיון שהתפשטות הבריאה היתה מביאה יותר שמחה ושלימות, אמנם הקב”ה עיכב בעדם, אבל למה הגיעה להם גערה? איזה עוול עשו כאן? הרי אדרבה, רצו לעשות טוב יותר!

אבל באמת, על ידי התפשטותם היה העולם משתלם מאוד, ובזה מסתיר לגמרי את הטובה הגנוזה, וריבוי השמחה והעונג בעולם הזה היו מבטלים האפשרות שתיכנס שמחת עולם למעלה מזו. לכן גער בהם הקב”ה, כי מסתירים הם את עיקר כוונתו בבריאה.

והדבר מובן במציאות, שהרי רק כאשר העולם הוא בצמצום וחסרון, יש מקום לטובות שהן נוראות עליונות, על ידי הבחירה להתגבר על הרע. וכן המעשים עצמם, כגון האפשרות שיש בידינו למסור נפש על קידוש ה’, שהיא המדרגה הגדולה ביותר, או מעלת הבטחון, דביקות של תפילה, וכן עמל התורה, וכל המדרגות כולן – לפום צערא אגרא, וככל שהצער נדול יותר השכר רב יותר, והשכר המדובר הוא שכר אין סופי לעתיד לבוא, כל זה לא היה שייך כלל אם לא היה בעולמנו צער, והיה חסר כל השכר האמיתי שהוא סתום וחתום אצלו ית’, בבחינת “הַנִּסְתָּרֹת-לַה’ אֱלֹהֵינוּ”.

זוהי משמעות שם שדי, שמבואר בקדמונים שהוא מורה על המידה שאמר דוד המלך “כִּי-כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ”, ומפרש בתרגום יונתן: “דאחיד בשמיא וארעא”. והענין, שהשמים יש בהם אוצרות אין סופיים, והארץ יש לה את המוגבלות שלה, וביניהם מרחק נורא, והמידה הזו היא המקשרת ומביאה את אשר בשמים אל הארץ, היא המידה המתווכת בין שני הקצוות.

לכן, מצד אחד רואים אנו שהקב”ה מצמצם את עולמו, אך אין זה מפני שצרה עינו חלילה, אלא אדרבה, אם היתה הארץ משתלמת עם השלימות שלה מינה ובה, היתה כל השלימות בארץ בבחינת ארץ ולא יותר, ולא היתה כלל סיבה להתקשר לחסד העליון יותר של השמים. נמצא, שהצמצום הוא כדי שע”י זה יהיה גם לנו קשר לחסדים השמימיים.

זהו, אפוא, מה שאמר יעקב אבינו: “מי שאמר לעולמו די”, כדי שיהיה שייך שיימצא בתוכו חסדים עמוקים עליונים יותר – הוא יאמר לצרותי די. החסד העליון נורא יעשה שיהיה סוף לצרותי.

(מתוך “תפארת שמשון”).

שחרור גלעד שליט עם כל הצער שבדבר ימיט אסון גדול על מדינת ישראל.

מאת

דעו לכם !!!
ברגעים אלו יושבת חבורת חגבים מתרפסת
לקבוע את מראה השבועות\חודשים\שנים הקרובות של ילדנו ושלנו,
איך יראו כאן בארץ…

הם צריכים להכריע האם בנוסף למאות מחבלים,
ישוחררו גם 30 מחבלים המוגדרים על ידי מערכת הביטחון כראש התמנון,
מחבלים שעשרות שנים של עבודה ביטחונית סבוכה בעמל רב
תוך סיכון רב מאמץ אדיר ודם יהודי רב שניגר כדי להכניסם לכלא הישראלי
ועל ידי כך לסכל מרחצי טרור, לאחר שנחלי דם שטפו את רחובות ישראל.

מלחשים שהם מתנים את שחרורם בהגלייתם למדינה אחרת “לתקופה מוגבלת”
אבל דעו לכם מדובר במנהיגי טרור שמייד עם שחרורם
ברור כי הם יעסקו במרץ רב לשיקום תשתיות טרור נרחבות בעזה וביו”ש.

יש להם את המנהיגות ברחוב. הם סוחפים את הציבור.
בעלי פוטנציאל אדיר לגיוס מאות מחבלי טרור.
בעלי ידע ואסטרטגיה ניסיון וקור רוח.
אויב מר אכזר קר ומחושב שיוקדש כל כולו לגבות את חייהם של כמה שיותר ישראלים.

שחרור גלעד שליט עם כל הצער שבדבר ימיט אסון גדול על מדינת ישראל.

אלא אם כן מיד לאחר קבלתו לידינו בריא ושלם,
תפנה מדינת ישראל את מכונת המלחמה שלה
אל אלו שהשתחררו מבית ההבראה הישראלי
ותוציא אותם להורג בבאנג אחד גדול !!!

אבל מי יעשה את זה? ברק בונפרטה? ביבי בובה?
אוי לנו מיוצרנו אוי לנו מיצרנו – כצאן לטבח יובל.

היום יותר מתמיד:
“אין לנו על מי לסמוך רק על אבינו שבשמים”….
ואוי לנו אם לא.

צמצום לשם גילוי החסד העליון – מי שאמר לעולם די – יאמר די לצרותי.

מאת

מי שאמר לעולם די – יאמר די לצרותי. (רש”י).

כוונת רש”י לדברי הגמרא: “ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו וכו’. והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב ‘אני א-ל שדי’, אני הוא שאמרתי לעולם די”.

וצריך ביאור, מה שייך ענין זה, שהקב”ה אמר לעולמו די והגביל את בריותיו – לנתינת רחמים וסילוק הצרות.

עוד קשה, כי הנה כתב בספר ‘דעת תבונות’, וזו לשונו: “האלו-ה ב”ה היה יכול ודאי לברוא האדם וכל הבריאה בתכלית השלימות וכו’, אלא שכאשר גזרה חוכמתו להניח לאדם שישלים הוא את עצמו, ברא הבריות האלה חסרות השלימות, והרי זה כאילו עיכב מידת שלימותו וטובו הגדול שלא לעשות כחוק גדולתם בבריות האלה, אלא לעשותם באותה התכונה שרצה וכו’, וכאן נכללת ידיעה אחרת, והיא מה שאמרו חז”ל ‘שד-י שאמר לעולמו די’, שהשמיים היו נמתחים והולכים עד שגער בהם כמו שכתוב במדרש” וכו’.

מבואר בדבריו, שמה שגער הקב”ה בעולם היה כדי שלא יהיה העולם יותר שלם. ונמצא, שכל הצרות הן דוקא מפני שהקב”ה אמר לעולמו די, שלאמלא כן היה העולם שלם בתכלית השלימות ולא היתה כלל מציאות של צרות. מדוע, אם כן, כתוב כאן ברש”י שמידה זו “שאמר לעולמו די” מהווה סיבה שייפסקו הצרות, הרי אדרבא, זו הסיבה לכל הצרות!

וכן כתב ה’בית הלוי’, שאלמלא שאמר הקב”ה לעולמו די היו העצים מוציאים כלי מילת שמו שיהיה בימות המשיח, ואם-כן קשה, הרי העדר השפעה הוא אדרבא, מפני שאמר לעולמו די, וכיצד כאן זוהי הסיבה לעצור את הצרות.

ביאור הענין נראה, שהנה בדרכי ההשגחה יש נגלות ויש נסתרות. משל לאב האוהב את בנו ומפרנסו ומיטיב לו בכמה אופני הטבה, אבל אלו רק הנגלות, אך האהבה הפנימית היא הרבה יותר חזקה ועמוקה בלי גבול. כגון, אם יבקש הבן איזה חפץ, יתכן שהאב יגער בו ויאמר: ‘הרי זה עולה עשרה שקלים והוא יקר מדי’, וממילא אם יזדמן חולי לבן, יוציא האב הוצאות מרובות, אפילו מאות אלפי שקלים, משום שאז מתעוררת האהבה הנסתרת שהיא כאש להבה נוראה עד מאד.

כן היא השגחת ה’ יתברך ואהבתו לעמו. כל החסדים הגלויים בעולמנו הם כאין וכאפס לעומת החסדים הגנוזים והנסתרים אשר יהיו לעתיד לבוא.

והנה שתי הנהגות אלו, הנגלית והנסתרת, אינן יכולות להיות יחד בבת אחת, כי כאשר בהנהגה הנגלית ישנה שמחה עם מתן חסדים גלויים, אין מקום לגלות את הנסתרות והן נשארות בסתר. נמצא, שאם העולם היה שלם והיו העצים מוציאים כלי מילת, והיו שמחה, חסד ושפע וברכה נחלה בעולם בגלוי – היה נסתם השער לעולמנו של שפע האהבה הנסתרת, שהיא נוראה הרבה יותר.

ומדוייק לפי זה מאוד לשון חז”ל – “עד שגער בהם הקב”ה”, שהנה לכאורה יש מקום להקשות, כיון שהתפשטות הבריאה היתה מביאה יותר שמחה ושלימות, אמנם הקב”ה עיכב בעדם, אבל למה הגיעה להם גערה? איזה עוול עשו כאן? הרי אדרבה, רצו לעשות טוב יותר!

אבל באמת, על ידי התפשטותם היה העולם משתלם מאוד, ובזה מסתיר לגמרי את הטובה הגנוזה, וריבוי השמחה והעונג בעולם הזה היו מבטלים האפשרות שתיכנס שמחת עולם למעלה מזו. לכן גער בהם הקב”ה, כי מסתירים הם את עיקר כוונתו בבריאה.

והדבר מובן במציאות, שהרי רק כאשר העולם הוא בצמצום וחסרון, יש מקום לטובות שהן נוראות עליונות, על ידי הבחירה להתגבר על הרע. וכן המעשים עצמם, כגון האפשרות שיש בידינו למסור נפש על קידוש ה’, שהיא המדרגה הגדולה ביותר, או מעלת הבטחון, דביקות של תפילה, וכן עמל התורה, וכל המדרגות כולן – לפום צערא אגרא, וככל שהצער נדול יותר השכר רב יותר, והשכר המדובר הוא שכר אין סופי לעתיד לבוא, כל זה לא היה שייך כלל אם לא היה בעולמנו צער, והיה חסר כל השכר האמיתי שהוא סתום וחתום אצלו ית’, בבחינת “הַנִּסְתָּרֹת-לַה’ אֱלֹהֵינוּ”.

זוהי משמעות שם שדי, שמבואר בקדמונים שהוא מורה על המידה שאמר דוד המלך “כִּי-כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ”, ומפרש בתרגום יונתן: “דאחיד בשמיא וארעא”. והענין, שהשמים יש בהם אוצרות אין סופיים, והארץ יש לה את המוגבלות שלה, וביניהם מרחק נורא, והמידה הזו היא המקשרת ומביאה את אשר בשמים אל הארץ, היא המידה המתווכת בין שני הקצוות.

לכן, מצד אחד רואים אנו שהקב”ה מצמצם את עולמו, אך אין זה מפני שצרה עינו חלילה, אלא אדרבה, אם היתה הארץ משתלמת עם השלימות שלה מינה ובה, היתה כל השלימות בארץ בבחינת ארץ ולא יותר, ולא היתה כלל סיבה להתקשר לחסד העליון יותר של השמים. נמצא, שהצמצום הוא כדי שע”י זה יהיה גם לנו קשר לחסדים השמימיים.

זהו, אפוא, מה שאמר יעקב אבינו: “מי שאמר לעולמו די”, כדי שיהיה שייך שיימצא בתוכו חסדים עמוקים עליונים יותר – הוא יאמר לצרותי די. החסד העליון נורא יעשה שיהיה סוף לצרותי.

(מתוך “תפארת שמשון”).

משרבט שקוף בהעדר זהות, בטבלת חיים עמוסה באכזבות, לב שבור אינו משכן לכוונות זדון.

מאת

ריבונו של עולם

אתה יודע….והייתם נקיים בעיני אלקים ואדם…קודם כל בעיניך…
כי אדם מה מבין?
אבל כן, גם אדם.
ולמקרה שהוא לא יבין, ואני יודע שהוא לא,
למרות זאת הרי נקיים בעיניך ראשון וקודם,
ואם בעיניך נקי, אז אסתדר עם אלו
מבני האדם שיחשבו אחרת….

ובשבילם, ובשביל אלו שמשוטטים משועממים בחצי ימיהם,
מיובשים מאורך הגלות וממרירות שגרת יומם המזדקנת,
מחפשים לחלוחית בכל שלולית מים גנובה
את זהותם המהוהה המאבדת את צבעיה ודוהה
ובתוך תוכם מחפשים שבב אור להיתלות בו
ולא כדי להכעיסך חלילה, אלא כדי למצוא חיות בנפשם העייפה
אולי מלחם סתרים כי יונעם ישבעו יותירו,
כדי שתוכל לברכך נפשם המיוסרת בחרטת תשובתם….

אבי שבשמים אתה יודע כוונתי וחשקי וכוספי,
ובשפיכת דמי ולא בפעם הראשונה
אקריבו על מזבחך הלא מובן בכוונת כפרתו, למען תברכני ותנשאני ממקום
משכני הבזוי בו אני ממליכך ומקבל עלי עול מלכותך ….באהבה.

לכם אחי המשוטטים בשדה מבול אש התבערה:

“הכי פשוט זה להעלם.
להוריד הילוך ולתת גז.
למה מה קרה?
כמה שעות של אשמורת אחרונה
אוירה רוויה מי מה למה ואיך..
פילטרוט נוגע לא נוגע
משחקי מילים לובשי צורה
יוצקי תוכן אשליה בלתי ממומשת.

הכי קל לסמן עוד איקס
בטבלת חיים עמוסה באכזבות
זה בעצם מהלך אוטומטי
מוכר וידוע.

רק רציתי שתדעי
שהמכחול שוטט על מרחבי הבד
בודד מבלי לזכור שמכחול הוא
משרבט שקוף בהעדר זהות,
ולפתע פתאום צבעים הופיעו
החל מתבהר פסיפס מרהיב
מיוחד נדיר עמוק ובעל משמעות.

רק רציתי שתדעי
שמרוב שמחה בהופעת תמימות
בהעדר זהות בגעגועים אין קץ
שומרים נטשו את משמרתם.

רק רציתי שתדעי
שגם מבלי כל הבטחה והתחייבות
מעבר לפרודות אויר מחוברות
סיבים של אור, הלב פועם.

רק רציתי שתדעי
שלב שבור אינו משכן
לכוונות זדון.

רק רציתי שתדעי שנעמת לי.

את זה חזרתי להגיד לך
ומי יודע
מתי אחזור שוב
לקרוא את תשובתך.

היי שלום אחות, זכרי,
אם יזדמן לך שוב
מכחול בודד
שמרי עליו
כי מי יודע מי יסחט שוב השפורפרת
לצייר את ציורך.”

ואכן ריבונו של עולם
יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא משאת נפשו של כל צדיק
ובעולם שפל זה נמהל הכל ברפש עכירות החומר
ואור זך מעיב עליו ענן קדרות השקר
ויורד גולש מתדרדר במדרון חלקלקות הדורות
ומדור קליפות נדמה להיכל קודש
באבוד עקבות אנשי אמונה ומעשה
והסתר אסתיר לך עלילה להתעולל בה
ומי יאמר לך מה תעשה ומה תפעל?

על כן באתי כך לאמר:

אבא שבשמים – אני מתבייש ונפשי אינה יודעת מנוח.
נתת לי עולם ומלואו, ואני לא רק שלא שמרתי עליו, גם החרבתי.
נתת לי כלים, מידות, וכל הניצרך כדי לחיות עם יופי, שמחה, וטוהר.
וקילקלתי.

אבא שבשמים – גם כשאני אומר שאני לא רוצה לקלקל עוד
אני חושש ורועד מהרגע בו אעמוד שוב מול העוצמה של היצר.

אבא שבשמים אני בוש וניכלם ואיני יודע איך לפנות אילך
אחרי כל כך הרבה פעמים שהבטחתי, החלטתי, וקיבלתי על עצמי, לא עוד!
כל פעם מחדש אני מזועזע מהקלות בה אני נופל.

בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.
הזהו רצוני?

שנים של תפילות, לימוד, מעשים, מהם לעומת רגע הנפילה?
ולתקן אפשר? אז למה בכלל לקלקל?

ריבונו של עולם, נתת לי עולם ומלואו,
ואני לא יודע איך לשמור אותו כפי שביקשת.
האמת? זה קשה מאד.

חיפשתי אנשים שיעזרו לי לעשות את מה שברור לנו ביחד שאתה רוצה.
כשמצאתי, התברר שכל אחד רוצה את מה שאתה רוצה,
אבל כל אחד רוצה להיות זה שהרצון שלך עובר דרך הרצון שלו.
אז איפה הרצון שלך כשזה עובר דרך הרצון שלי?
האם הרצון שלך מקבל גוונים אחרים כשהוא עובר דרך רצונות של אחרים?

ריבונו של עולם – אני בוש וניכלם,
לא מסוגל אפילו לפנות אליך, להרים את הראש
אף על פי שהצדיקים אמרו לי שזה מה שצריך לעשות
דווקא במצב הזה !!
לא יכול, קשה לי.

רוצה להגיד לך שוב שאני מצטער,
מתחרט וכל שאר המילים שאמרתי המון פעמים בעבר
אבל תמונת הכלב המלקק את קיאו
לא נותנת לי.

אשוב ואחטא ואשוב?
הרי כתוב מפורש שאין מספיקין בידו.
ואתה שחוקר לב וכליות, יודע .
אז היכן התשובה?

ריבונו של עולם – נתת לי עולם
ציוות אותי מצוות
ובראת מהות רעה מאד שלא נותנת לקיים אותן כרצונך.
רצית שאתגבר, רצית שאנצח.
ואני מובס.

ניסיתי, אתה יודע.
התגברתי, אתה זוכר.
ניצחתי, אתה שומר.

אז למה בכל זאת הכל חרב?

ריבונו של עולם – כל זה בעולם שבראת לי.

תגיד ריבונו של עולם – מה עם העולם שלך?

אז זהו ריבונו של עולם, אתה יודע שבערך שמתי כאן את מה שרציתי,
ואתה שיודע את הווייתי עוד לפני קיומה
הרי כך קבעת בעלילותך
ולבי גלוי וידוע לפניך וכוונתי,
ואפילו אם יש בי רצון נסתר לרכוש שכר פעולתי
ולאוו דווקא לנחת רוח לפניך
רחם על גוש עפר וקרוץ חומר
וגאל. כי גואל אתה.
ומלך גדול על כל אלהים.
ורחמיך הגמורים והפשוטים שאין בהם תערובת דין כלל
כנפי שכינה מחסה יהיו להסיר הלוט
ולהטיב החתימה בזאת החנוכה.
ובכל מושבות ישראל אור ושמחה, שלום ואהבה.

מָשִׁיחַ

מאת
מִן הַדְּמָמָה בַּלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי קוֹל רַעַ
כְּרַעַשׁ שַׁרְשְרוֹת-כְּבָלִים וּצְלִיל טַבְּעוֹת-זִקִּים
מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ
נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁטֶף אוֹר גָּדוֹל נִבְקַע לִי פִּתְאוֹם
וְשִׁפְעַת נֹגַהּ-קַרְנַיִם הִשְׁתַּפְּכָה כְּפֶרֶץ מַיִם פִּתְאוֹם מִסָּבִיב עַל-כֹּל
עֵרֶב אַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת – וַאֲנִי נוֹפֵל אַרְצָה וּמְשְׁתַּחֲוֶה וְכוֹרֵעַ.
הִנֵּה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת

בֵּין תַּרְשִׁישׁ וְחַשְׁמַל, בֵּין עָבִים אֲדֻמּוֹת, עָבִים עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת
וְעַל אֵשׁ מִתְלַקַּחַת כִּדְמוּת לִבְנַת סַפִּיר, הוּא הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִּשָּׂא
וְיָרֵח הֲדוֹם לְרַגְלָיו וְשֶׁמֶשׁ כַּר לְרֹאשׁוֹ – וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-שִׁבְעַת הַשָּׁמַיִם
כָּכָה שָׁם יוֹשֵׁב אֱלֹהִים אֵל-הַכָּבוֹד
וְאוּלָם אֶל יְדוֹת הַכִּסֵּא מִלְּמַעְלָה רֻתַּק בַּעֲבוֹתוֹת-זָהָב
בַעֲבוֹתוֹת אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵקוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ…
וַאֲנִי בְּאוֹתוֹתֶיךָ, הַמָּשִׁיחַ, הִכַּרְתִיךָ

בָּאֵש הַבּוֹעֶרֶת בְּעֵינֶיךָ, הִיא הָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה, הַיּוֹקֶדֶת בְּעֵין כֹּל-אִישׁ מְשׁוֹרֵר
וְכָל-חוֹזֶה וְכָל-גּוֹאֵל וְכָל-נְבִיא-אֱמֶת
וּבָרוּח הַשָּׁפוּךְ עַל גֹּבַהּ מִצְחֶךָ וּבְתָוֵי הָרַחֲמִים אֲשֶׁר בְּחַגְוֵי לְחָיֶיךָ
וּבְנִיצוֹצוֹת הַצָּרֶבֶת אֲשֶׁר בַּחֲרוּזֵי שְׂפָתֶיךָ

וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּרַתּוּקוֹת הַכְּבָלִים עַל אַצִּילוֹת יָדֶיךָ
בְּכָל אֵלֶּה יְדַעְתִּיךָ וְהִכַּרְתִּיךָ, הַמָּשִׁיחַ:
הֲלֹא אַתָּה זֶה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

וּבְכַבְלֵי-זָהָב, בְּרַתּוּקוֹת כַּבְלֵי-זָהָב אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵקוּ,
רֻתַּקְתָּ זֶה אַלְפֵי שָׁנִים
אֶל כִּסֵּא כְּבוֹד אֱלֹהֵי-הַצְּבָאוֹת, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לָמוּשׁ מִמְּקוֹמֶך
וִּמָּמרוֹם תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ אֶת-כֹּל-בַּלְּהוּת בִּעוּתֵי הַחַיִּים
אֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ אֶת אַחֶיךָ –וְיָדְךָ תִּקְצַר מֵהוֹשִׁיעַ

וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּבְכָל-עֵת וּבְכָל-רֶגַע, אֲשֶׁר תֵּרֶא עֵינְךָ צָרָה חֲדָשָׁה
וְאָזְנְךָ תִּשְׁמַע קוֹל דָּמִים חֲדָשִׁים צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה
,אָז תִּקְצַר רוּחֲךָ בְּקִרְבְּךָ, וּבָעֲרָה כָּאֵשׁ עֶבְרָתֶךָ וְגִידֶיךָ יְשֹׂרָגוּ וְשָׁאַפְתָּ וְנָשַׁמְתָּ,

וְחָגַרְתָּ אֶת-כָּל-כֹּחֲךָ, וְנִסִּיתָ לְנַתֵּק אֶת-הַכְּבָלִים
וּלְהֵחָלֵץ וְלַחֲרּג מִמִּסְגְּרוֹתֶיךָ, לְבַעֲבוּר תּוּכַל לְמַהֵר אַרְצָה
לִפְדוֹת וּלְהַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ
וְנִשְׁמַע הַקּוֹל בְּהִשְׁתַּקְשֵׁק טַבְּעוֹת כְּבָלֶיךָ, מִדֵּי נַסּוֹתְךָ לְנַתְּקָם
וּמִדֵּי קָרְאֲךָ: “עַתָּה נִלְאֵיתִי סְבֹל! עַתָּה אֵרֵד! עַתָּה אָבוֹא
עַתָּה אוֹשִׁיעַ! וְעוֹד מְעַט וְנִצַּלְתֶּם!” –וְאוּלָם רֻתַּקְתָּ וְלֹא תּוּכַל
וְאַתָּה תִּפֹּל לְאָחוֹר וְהַכֹּל יָשׁוּב לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיָה
וְזֶה אַלְפֵי שָׁנִים יִשָּׁמַע בַּלַּיְלָה הַקּוֹל בְּהִתְאַמֶּצְךָ לְהִנָּתֵק
וּמִן הַדְּמָמָה שְׁמַעְתִּיו בַּלַּיְלָה גַּם-אָנִי
וּמִן הַדְּמָמָה שָׁמַעְתִּי: “אֲהָהּ אֱלֹהִים, עַד מָתַי? רָזִי לִי! רָזִי לִי!
לָמָּה נָפַחְתָּ בִּי הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת, לָמָּה נָטַעְתָּ בִּי הַלֵּב הַזֶּה
לָחוּשׁ כָּל-צָרָה וְכָל מַכְאוֹב וְכָל-אָוֶן, לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל עִם כָּל-נִדְכָּא
וְעִם-כָּל-אֻמְלָל וּקְשֵׁה יוֹם –וְאֶת יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ
לָמָּה נָתַתָּ לִי עַיִן לִרְאוֹת, לָמָּה – אֹזֶן לִשְׁמֹעַ
אֲשֶׁר תֵּרֶא עֵינִי דּוֹר דּוֹר וְדִמְעוֹתָיו וַאֲשֶׁר תִּשְׁמַע אָזְנִי דּוֹר דּוֹר וְאַנְחוֹתָיו
וַאֲשֶׁר תָּחוּשׁ נַפְשִׁי אִישׁ אִישׁ וּפְצָעָיו
וְאֶת יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ? לָמָּה בָּרָאתָ אֶת-יָם כָּל הָעֹנִי
וְאֶת כָּל-הָרָעָה וְאֶת כָּל-הַמְּצוּקָה, אֲשֶׁר רָאֲתָה עֵינִי זֶה מֵאָזוְ
אֲשֶׁר עוֹד תִּרְאֶינָה עֵינַי עַד עוֹלְמֵי-עַד, וְרוּחַ נָתַתָּ בְּפִי
אֲשֶׁר אֶגְעַר בּוֹ וַאֲיַבְּשֵׁהוּ –וְרַק אֶת פִּי חָסַמְתָּ לְבִלְתִּי אוּכַל גְּעֹר
לָמָּה רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי כָּל-הָאֻמְלָלִים, הָאֵלֶּה מִסָּבִיב יָצַרְתָּ
וְלָמָּה אִלַּצְתַּנִי לִרְאוֹת אֶת-רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי כָּל-הָאֻמְלָלִים
אֲשֶׁר עוֹד יִהְיוּ עַד סוֹף כָּל-הַדּוֹרוֹת, עִם רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי דִּמְעוֹתֵיהֶם
אֲשֶׁר עוֹד תִּשְׁטֹפְנָה עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן
וְלָמָּה עֲשִׂיתַנִי לִשְׁמֹעַ בְּכֹל יוֹם תָּמִיד אֶת קוֹל בִּכְיָם הַגָּדוֹל הַפּוֹלֵחַ אֲבָנִים,
וְרַק אֶת-יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ

לָמָּה נָתַתָּ לִי הַכֹּחַ לְהַצִּיל וְלִפְדוֹת, לַעֲזֹר וּלְהוֹשִׁיעַ, וְלָמָּה הַחֵפֶץ נָטַעְתָּ בִּי
לְהוֹבִישׁ כָּל-דִּמְעָה,לְרַפֵּא לִשְׁבוּרֵי לֵב לְחַבֵּשׁ לְעַצָּבוֹת
וְרַק אֶת יָדַי אָסַרְתָּ בִּכְבָלִים
לָמָּה, אֱלֹהִים, לָמָּה זֶה שַׂמְתָּ לְגוֹאֵל אוֹתִי – וּגְאֹל לֹא תִּתְּנֵנִי
וּבִדְמָמָה בַּלַּיְלָה יִשָּׁמַע קוֹל רַעַשׁ, הוּא רַעַשׁ כַּבְלֵי-הַזָּהָב
הַמַּשִּׁיקִים אִישׁ אֶל אָחִיו בַּמָּרוֹם, מִדֵּי הִתְאַמֵּץ הַמָּשִׁיחַ לְנַתֵּק אֶת-מוֹסְרוֹתָיו
וּלְהַסִּיעַ בִּזְרוֹעַ כֹּחַ אֶת-כִּסֵּא-הַכָּבוֹד עִם עַמּוּדָיו יַחְדָּו
וְעִם הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם –וּלְעֻמָּתוֹ יִשָּׁמַע בִּדְמָמָה בַּלַּיְלָה
קוֹל רַעַשׁ כַּבְלֵי-בַּרְזֶל עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת
מִקְּצֵה הָאֲדָמָה הָאֶחָד וְעַד קְצֵה הָאֲדָמָה

וְאוּלָם מִבֵּינוֹת לֶעָבִים הָאֲדֻמּוֹת,מִן הַתַּרְשִׁישׁ וְהַחַשְׁמַל
אֲשֶׁר שָׁם כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר, יִשָּׁמַע קוֹל הָעוֹנֶה:
“עַד יָקוּם דּוֹר חָדָשׁ, דּוֹר אֲשֶׁר יָבִין גְּאֻלָּה
דּוֹר אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לִהְיוֹת נִגְאָל
וַאֲשֶׁר יָכִין נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת נִגְאָל
אָז תָּקוּם גַּם-אַתָּה לְגוֹרָלְךָ וְנִגְאַלְתָּ
אָז תָּקוּם גַּם-אַתָּה לְגוֹרָלְךָ וְגָאָלְתָּ!”

[דוד פרישמן(1859–1922)]

ג’ון לנון, סדר עולמי חדש, שאלות ותשובות. 2009 – 2021. פרספקטיבה.

מאת

ריבוי המאן דאמרים גורם הזק לאמונת היחוד.
חכמה בגויים תאמין…

לפני שני עשורים
כתב גוי בשם ג’ון לנון
שיר
אביא אותו בסוף הטקסט הזה
חכמה בגויים תאמין……

&

עכשיו אכתוב את השיר שלי
[כתבתי אותו בשנת 2009]
ואקדיש אותו לכם אחי ואחיותי
בני ישראל המבולבלים

&
אני לא מאמין ברב אליישיב
אני לא מאמין ברב שטיינמן
אני לא מאמין ברב קנייבסקי
אני לא מאמין ברב עובדיה
אני לא מאמין ברב מאזוז

אמונה?
אני מאמין בהשם

ולא כתבתי ל-רב
כתבתי ב-רב
ויש הבדל מהותי.

אני לא מאמין ברב בצרי
אני לא מאמין ברב שמואלי
אני לא מאמין ברב אבוחצירא
אני לא מאמין ברב פינטו
אני לא מאמין ברב איפרגן
אני לא מאמין ברב החלבן

אני מאמין בהשם.

אני לא מאמין ברב ברלנד
אני לא מאמין ברב שיק
אני לא מאמין בסבא
אני לא מאמין ברב הרוש
אני לא מאמין ברב קרמר
אני לא מאמין ברב קוק

אני מאמין בהשם

אני לא מאמין באדמורים
אני לא מאמין בוועד רבני יש”ע
אני לא מאמין ברבני צהר
אני לא מאמין ברבנות
אני לא מאמין ברב אמנון יצחק

אני מאמין בהשם

השם ציווה אותי
באמונת חכמים
כדי לקרב אותי אליו
ואל תורתו,
כדי לעשות ממני יהודי
שמאמין בעצמו
וביכולתו לעשות להשם
נחת רוח.

אם לוקח אותי אחד מאלו
החכמים
למקום ממנו הוא מסתיר לי
לא רק את
עצמי
אלא אף את השם
אז מה לי אתו?

אני מאמין בהשם

אם לוקח אותי אחד מאלו החכמים
למקום ממנו הוא מסתיר
לכל העם
את דרך האמת שבתורה
וכל הדור מצוי בצרה
אז מה לי אתו?

אם לוקח אותי אחד מאלו החכמים
למקום ממנו הוא מסתיר לי
את דרך
האחדות
ומתוך עבודתו
מגיעים לחילול השם
לפילוג ומחלוקת
ולפיקוח נפשות ישראל
אז מה לי אתו?

אני מאמין בהשם
וטוב לי עם זה

ונכון שכתוב
ויאמינו בהשם ובמשה עבדו
אבל
משה עבדו של השם
לא פילג את העם
לא חילל את שמו הגדול
לא עשה מהתורה פלסתר
או קרדום לחפור בה
אדרבא
משה עבדו קבע
שרי אלפים מאות עשרות
וידע כל אחד את מקומו

ומשה עבדו לקח לעצמו את הפסולת
וממנה התעשר
ולא סמך על חומש ומעשר
של חסידים שוטים
שמשלמים אלפים
כדי לגעת בשמים
המקודשים

אני לא מאמין במי שחושב בדור כמו שלנו
שהוא קצת יותר ממרדעת של
חמור

ואפילו הכי
מצאתי בדור הזה ממש יהודים פשוטים
צדיקים נדירים
טהורים
שאי אפשר היה להכיר בהם
שהם כאלה
מתוקים מדבש
ענווים צנועים חכמים
נסתרים

אני מאמין בהשם
ובמשה עבדו
ובדוד משיחו
וביכולתי להאמין גם
בעצמי
ולא להתבלבל מבלבולם
של אחרים.

אני אוהב את השם
שנתן לי
את האפשרות לאהוב את עצמי
אתו

אני אוהב כל חכם שמאהיב עלי
את השם

אני לומד מכל אדם באשר יהיה
ובלבד שמדובר
באמת

אני מתרחק מחמורי הסבר
שכל מילה שלהם
נשמעת
כאילו נלקחת היא מאחורי הפרגוד
עטופה בהילה מפחידה
של מוסר
חותך

וממש לא אכפת לי משוטים טיפשים
שמחשיבים עצמם שוטרים ממונים
של השם יתברך

דברי חכמים בנחת נשמעים
בשלום וברוגע
באהבה

חכמה בגויים תאמין
והיה כאן גוי אחד
חכם
שזכיתי ללמוד מחכמתו
ולא לעשות ממנה תורה
כי תורה לא הייתה בו
אלא שחכמתו עמדה לו להתקרב אל נקודת האמת
שהרבה מלומדי התורה לא התקרבו אליה

עם קצת תורה
היה מצליח להיות
עובד השם
אמיתי

את ההשראה לכתיבת הפוסט הזה
קיבלתי מהשיר הזה
שלו

[עריכה 4.6.2021]

 

אוהו ג’וני….

כששמעתי
בפעם הראשונה שהגעתי לנושאי ה NWO
ושמעתי אודות ג’ון לנון
ושייכותו כביכול לאנשי הסדר העולמי,
סירבתי לקבל הנחה זו.
גדלתי על הטקסטים של ג’ון לנון,
וגם אם הוא לא התכוון למה שאני הבנתי,
החזקתי לו טובה….
עד היום בעצם…

איש חכם היה לנון.

יתכן מאד
שמה שאנשי התאוריה בעניינו מספרים
על הכוונה בשירו המוכר והפופלרי אימג’ן [Imagine]

שמדובר בטקסט שמוכיח כביכול
על האג’נדה במשמעות הגלובלית של אימג’ן,
המקבילה לאג’נדה של הסדר העולמי,
זה נכון,
ויש טוענים שזה אחד מההימנונים שלהם.
לא ייחסתי לזה חשיבות, מי יודע מה,
לפרטים האלו, כי כפי שאמרתי,
ג’ון לנון היה איש חכם מאד בעל גוונים רבים.
לאורך השנים, הסיפור הזה שלו
עם אימג’ן והסדר העולמי התחיל לקבל צורה מסודרת.

ארבעת המופלאים קיבלו את הכי טוב שרק אפשר לבקש.
ההצלחה שלהם לא שוחזרה,
גם לא עם מדונה ושאר הש-ד’לתים.

ההצלחה התבטאה בשינוי העצום
שבא מהשפעת הביטלס
על הדור כולו ברחבי העולם.
אלא, שזו לא תכנית על הביטלס,
זה בעניין הסדר העולמי החדש,
שכבר הקים את האו”ם,
הקים את מדינת רוטשילד,
ששר החינוך שלה
לא אישר הופעה של הביטלס בארץ,
מ”טעמי חינוך”….
כאן החינוך עבד על מוטציה ישראלית
בעלת סממנים יחודיים…
אז במצעדי הפזמונים נשמעו הביטלס
ברשות השידור הישראלי,
אבל הופעה שלהם ?
זה לא חינוכי…

צרחות והתעלפויות של נערות אתם מכירים את זה לא?
כן, אבל אז אנחנו מדברים על מדינה בת 12-13…
עוד לפני מלחמת 6 הימים.

אוקצור

לא נעשה את זה ארוך.

יתכן שג’ון לנון החל את הזינוק הענק שלו ושל חבריו
עם רוח גבית שהנסיקה אותם לאולימפוס,
ובנתה להם ארמונות, ושחררה להם כל רסן כלשהו,
לעשות ככל העולה על רוחם,
ובלבד שהניסוי ההמוני הזה,
שלקח חלק ברוב העולם המערבי,
עם חלחול פירטי,
גם מבעד למסכי הברזל הגרועים ביותר, יצליח.

והוא הצליח מעל המשוער.

אבל, וזה אבל גדול !
הם לא לקחו בחשבון מי זה ג’ון לנון.
כשהוא רק החל להבין באמת מה מתחולל,
הוא כבר היה עמוק בפנים.
אבל הוא הוציא את עצמו מזה.

וזה עלה לו בחייו.

הוא תיעד הכל.

הוא לא רק אמר את זה,
הוא גם תיעד באחד משיריו תשובה לכל השאלות.

תקשיבו טוב למילים:
[הם סילקו מיוטיוב את הסרטון המקורי שהיה כאן, אז הכנסתי את זה]