כללי

כומר פוגש את ידידו הרב.

אומר הכומר לרב – ” הרבה דברים לימדת אותי אבל דבר אחד אני רוצה ללמוד ואתה
לא מוכן – אני רוצה שתלמד אותי גמרא “.

אומר לו הרב – ” אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא”.

הפציר הכומר ברב עד שהסכים.

אמר לו הרב – ” אני מסכים ללמד אותך גמרא בתנאי שתענה לי על שאלה אחת”.

” טוב” משיב הכומר – “מה השאלה?”

שואל אותו הרב – ” שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא
נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?”

” פשוט מאוד” עונה הכומר – ” המלוכלך יתרחץ והנקי לא”.

” אמרתי לך שלא תצליח להבין ” אומר לו הרב – ” בדיוק להפך – הנקי מסתכל על
המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על
הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ”.

“על זה לא חשבתי” מסכים הכומר – ” שאל אותי עוד שאלה”.

“טוב” אומר הרב – ” שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד
יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?”

” פשוט מאוד” עונה הכומר בביטחון – ” – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם
הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא
נקי ולא הולך להתרחץ”.

” שוב טעית” אומר לו הרב – ” אמרתי לך שלא תצליח להבין , הנקי מסתכל במראה
, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך
והולך להתרחץ”

“אבל לא אמרת שיש שם מראה” – מתלונן הכומר.

” זה מה שאמרתי לך” עונה הרב – ” זה הראש שלך – אתה גוי ולא תצליח להבין
– לפי הגמרא צריך לחשוב על כל ההיכי תמצי
האפשריים – צריך לחשוב על כל האפשרויות”.

” טוב ” נאנח הכומר – ” בא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה”.

” פעם אחרונה” אומר הרב – ” שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך
ואחד יוצא נקי , מי מבין שניהם ילך להתרחץ?”

” זה נורא פשוט ” מחייך הכומר – ” אם אין שם מראה – הנקי מסתכל על
המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על
הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ.

אם יש שם מראה – הנקי מסתכל במראה , רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ,
המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ”.

אומר לו הרב – ” אמרתי לך שלא תצליח להבין – אתה גוי ויש לך ראש של גוי
-תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה – אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?”

יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם \ חיים נחמן ביאליק.

יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם, אִלְּמֵי נָפֶשׁ,

רֹקְמֵי חַיֵּיהֶם בַּסֵּתֶר, צְנוּעֵי הָגוּת וַעֲלִילָה,

חֹלְמִים נַעֲלָמִים, מְמַעֲטֵי דְבָרִים וּמַרְבֵּי תִפְאָרֶת;

גְּנוּזָה חֶמְדַּת רוּחֲכֶם בְּתוֹכֲכֶם כִּפְנִינָה בְקַרְקַע יַמִּים,

וּסְגֻלּוֹתֵיכֶם, כְּגַרְגְּרֵי יַעַר, בְּחֶבְיוֹן צְלָלִים תִּפְרֶינָה.

לְבַבְכֶם – הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, וְשִׂפְתֵיכֶם – שְׁעָרָיו הַסְּגוּרִים,

שׁוֹעִים – וְלֹא הֻגַּד לָכֶם, נְגִידֵי רוּחַ – וּבַל-יְדַעְתֶּם,

אֳמָנֵי הַשְּׁתִיקָה הַיָּפָה וְכֹהֲנֵי דִמְמַת אֱלֹהִים,

לֹא-תִשְׁלֹט עֵין זָר לְעוֹלָם בְּחַג נַפְשְׁכֶם וּבְאֶבְלָהּ;

אוֹר אֶחָד לְעֵינְכֶם תָּמִיד, אוֹר שָׁקֵט וְנוּגֶה,

וּבַת-שְׂחוֹק אַחַת, רַבַּת בִּינָה וּסְלִיחָה, לְשִׂפְתֵיכֶם,

לִפְקֹד בָּהּ, בְּלִי הַכְרֵעַ כַּף, אֶת-כָּל-הַבָּא לִקְרַאתְכֶם:

הַגְּדוֹלוֹת עִם-הַנִּקְלוֹת, כַּצְּדָקוֹת כַּחֲטָאִים גַּם-יָחַד;

אַט אַט, כְּמוֹ עַל רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת, תַּעַבְרוּ בִּנְתִיבוֹת חַיִּים,

וְלִבְּכֶם עֵר, וְאָזְנְכֶם קַשּׁוּבָה, וְעֵינְכֶם מְשׁוֹטֶטֶת תָּמִיד,

וְנַפְשְׁכֶם חֲרֵדָה לִקְרַאת כָּל-רַחַשׁ יֹפִי וְנִדְנוּד תִּפְאָרֶת,

עָבֹר וְזָרֹעַ סְבִיבְכֶם בְּאֶפֶס יָד וּבְלִי-כַוָּנָה

אֶת-הָאֱמוּנָה וְאֶת-הַטֹּהַר, הָרֹעֲפִים מִכָּל-יֵשׁוּתְכֶם

כַּעֲרֹף מִשָּׁמַיִם תְּכֵלֶת וּצְלָלִים מִיַּעַר רַעֲנָן.

אָכֵן לִמּוּדֵי הַחֲרֵשׁ אַתֶּם וְחִדְלֵי קוֹל וּדְבָרִים,

פִּיכֶם לֹא-יַבִּיעַ גְּדֹלוֹת וְכַפְּכֶם לֹא-תִיצַר רָמוֹת,

יִגְוְעוּ מַאֲוַיֵּיכֶם בְּלִבְּכֶם וְגַעְגּוּעֵיכֶם בְּחֵיקְכֶם יִכְלוּ,

לֹא-יָד לָכֶם בְּמַעַרְכוֹת חוֹזִים וְלֹא-נַחֲלָה בְּבָתֵּי מַשְׂכִּית,

עֲרִירִי יָמוּת תַּחְתָּיו צַעַדְכֶם לְלֹא הֵד וָרֹשֶׁם,

וְאוּלָם חַיֵּיכֶם – מֵיטַב חֶזְיוֹנְכֶם, וְתִפְאַרְתְּכֶם – עֶצֶם הֱיוֹתְכֶם;

אַתֶּם הַשּׁוֹמְרִים הַנֶּאֱמָנִים לְצֶלֶם אֱלֹהִים בָּעוֹלָם!

יוֹם יוֹם, וּרְסִיסִים רְסִיסִים, בְּאוֹר עֵינְכֶם וּבְשִׂרְטוּטֵי פְנֵיכֶם,

יֻגַּר יְפִי חַיֵּיכֶם אֶל חֲלַל הָעוֹלָם, כְּהִנָּגֵר מַעְיָן חָתוּם

אֶל לֵב נָהָר לְהַחֲיוֹתוֹ – וְהוּא לֹא יֵדָע.

וְחַי אֱלֹהִים, אִם-יֹאבַד נִיד אֶחָד מֵעַפְעַפֵּיכֶם

וְאִם-יִפֹּל אַרְצָה הַקָּטָן בְּזַעְזוּעֵי נִשְׁמַתְכֶם!

כְּשִׁירַת הַכּוֹכָבִים כֵּן יַעַמְדוּ יִרְעֲדוּ לָנֶצַח בַּחֲלַל הָעוֹלָם,

וּבְדוֹר אַחֲרוֹן, גַּם בַּאֲבֹד שָׂרִיד לְשִׁירֵי הֵימָן וִידוּתוּן,

וְזֵכֶר לְחָכְמַת כַּלְכֹּל וְדַרְדַּע – הֵם עוֹד חָיֹה יִחְיוּ,

וְנִגְלוּ שֵׁנִית בְּאוֹר עֵין אַחַד הָאָדָם וּבְצֶלֶם פָּנָיו.

תרע”ה, אב, ביער מאלין.

“פיה פתחה בחכמה” וכך אמרה:
וכך אומר גם אני, והרוצה ללמוד יבין:

“ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים”

כיוון שמחייה אור אין סוף ברוך הוא

את עמקי הקליפות בתורה שלא ינקו ממנה החיצונים

לכן גבוהה היא עמוקה ומוצפנת

ושמה לתפארה תורת ה’.

והרוצה סימוכין ימצאם כאן:

“ודע, שהתורה המלבש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה, היא תורה גבוה דיקא, הינו סתרי תורה. כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו, הינו אצל אלו שעברו הרבה, עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה, על כן חשב השם יתברך מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה, לבל יוכלו הקלפות לינק משם הרבה, ויהיה הפגם גדול מאד. על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דיקא, סתרי תורה, שהיא תורת ה’ בעצמה . כדי שלא יוכלו הקלפות לינק משם הרבה. בבחינת (שמות י”ב): “ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא השליח, אני ה’ ולא” וכו’. כי בארץ מצרים ששם מקום הקלפות מאד, על כן שם דיקא מלבש ומסתר השם יתברך בעצמו הינו תורת ה’ ממש, סתרי תורה. על כן דיקא מההסתרה שבתוך הסתרה, כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דיקא תורת ה’ ממש. כי שם נסתר תורת ה’, סתרי תורה כנ”ל:”

ילמד כל התורה כולה טוב לו בזה ובבא:

[תורה נ”ו גלול לשליש התחתון של הדף ולמד כל התורה כולה ותחי נפשך]

http://www.breslev-midot.com/purim01.asp?fbclid=IwAR1nd6mPEWigwtm0tSzd0uN1h6UwKqpE5O-YCjpQdUTG0eW0tMvPMpp60ZA

בין מנחה לערבית…השטיבלך של טבריה…שרידיה של קהילת האשכנזים הטבריינית,
כאלו שנשארו לדבוק בערפילים שנותרו מענני הכבוד ששוכנים דרך קבע מעל
חלקת תלמידי הבעל שם טוב בבית החיים הישן עליו
יש מסורת מקובלים שממנו עתידה להחל תחיית המתים….

אולי 10 או 11 בתי אב אשכנזים, מרא ד’אתרא בנש”ק המולך ביד רמה
כשלידו גבאים ושמשים, היכולים לפאר קהילה של אלפי חסידים…
כל מי שרואה בכל מוצאי שבת, אחרי תפילת מעריב בזמן רבנו תם
אותו ואת גיסו הקדוש ראש כוללות מוסדות רבי מאיר בעל הנס “האשכנזי”,
מתיישבים אחרי “עלינו לשבח”, עם שטריימליהם המפוארים
לשיחה שפותחת את השבוע הבא ומגלגלת את השבוע שעבר על כל פרטיו הראויים לפישפוש,
אם יש בו השגה מסיפורי צדיקים בוודאי יכול לראות בעיני רוחו,
לא פחות מאת רבי אלימלך ורבי זושא
עוסקים בהמתקת הדינים מעל עם ישראל….

10 או 11 בתי אב אשכנזים אמרנו?

והשטיבלך מלא מפה לפה בעשרות ולעיתים מאות מתפללים…
כולם בני טבריה המעתירה שדורות על דורות יושבים בה חכמים נבונים,
ענווים, צנועים, וטהורים, בני ישראל
המכונים ספרדים, שבהכנעה, ובאהבה מרובה מנשקים בכבוד
ידי המרא ד’אתרא ומקבלים מרותו בשמחה, וסרים
למשמעתו, ונהנים ממנו עצה ותושיה…

אכן, גם רב עיר “ספרדי” למהדרין יש לעיה”ק טבריה, תלמיד חכם גדול תורה,
אלא שהוא יושב במועצה הדתית וחבר בה לצידו של עוד בנש”ק
שאינו נושא בתואר כלשהוא חוץ מכתר נשיא ההיקדש ה”ספרדי”
הממונה בראש ובראשונה על רבי מאיר בעל הנס “הספרדי”
ועל כל ציוני התנאים אמוראים ושאר צדיקי עליון המחוננים עפרא הקדוש של עיה”ק טבריא…

וגם הם הרב הספרדי ונשיא כוללות רבי מאיר בעה”נ הספרדי,
מחותנים בניהם באהבה , ומגלגלים יחד את כל
מוסדותיהם המפוארים המשרתים את השמנא והסלטא
המרכיבים את קהילת ה”אברכים הליטאים הספרדים”
המחוברת בנימי נשימתה (לא נישמתה) למורשתו של
מוראן ראש הישיבע הרה”ג שך זצ”ל ומפלגתו המעתירה “דגל התורה”
אלו עם הפראק בעל שני הכפתורים באחוריים, ועניבה המהודקת
הדק היטב לגרונם היצוק יינה של תורה…

בבחירות האחרונות לעירית טבריה, חוץ מדגלי שני המחנות
ודפי התעמולה שהתגוללו ברחובות, יכולת לצפות מידי כמה שעות
גם בחילופי מהלומות בין “ספרדים” ממחנה “הליטאים הספרדים” נאמני “דגל
התורה” לבין “ספרדים” נאמני המרא ד’אתרא ממחנה “אגודת ישראל”,
לבין “ספרדים” ממחנה ש”ס, לבין “ספרדים” ממחנה הציונות הדתית.

10 או 11 בתי אב אשכנזים אמרנו?

בחירות יש פעם בארבע שנים…
כך שביניהם הכל זורם על מי מנוחות, כאשר לאליטה ה”ספרדית” יש את בתי
הכנסת שלה, ולמרא ד’אתרא האשכנזי יש את השטיבלך…
שטיבלך דרך אגב פירושו באידיש חדרים,
שטיבל=חדר שטיבלך – חדרים
בית כנסת אחד גדול שבו משתמש הרב לתפילות השבת והחג,
וחדרים נוספים לתפילה עבור המוני העם ההולכים בבוקר
לעבודתם וחוזרים בערב , משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ברוך ה’…
בבוקר הם באים ובערב הם שבים…וככה
כדי להספיק כולם בשלושה חדרים קטנים את התפילה הן בבוקר והן בערב,
צריכים קצת… איך אומרים…?
להזדרז…גם בגלל שממהרים בבוקר לעבודה, וגם כי בערב…
גם מנחה, וגם ערבית…ועוד לא אכלנו כמעט
כלום אחרי העבודה, ועוד לא הספקנו להיות עם הילדים לפני שהם הולכים לישון…אז מזדרזים…

הגבאים המסורים של המרא ד’אתרא, שומרים היטב בין מנחה לערבית,
שמא יתחילו ה”ספרדים” (שהתפללו
תפילה אחת או שתים בביהכ”נ “מוסאיוף” בירושלים עיה”ק תבותבב”א,
שם מתחילים את תפילת ערבית כאשר החמה עוד בראש האילנות)
את תפילת הערבית 30 שניות לפני הזמן…

וככה עולם כמנהגו נוהג…

יום אחד, הגיע בנו החשוב מאד של אחד מהחשובים ביותר מה”קהילה”
האשכנזית של טבריה, שזה עתה הלך לעולמו,
כדי להתפלל “חיוב” לפני העמוד שעליו שפך אביו ע”ה את
צקון לחשו עשרות בשנים, ומאחר וכבר שלושה ימים
שלמים הוא מנעים בכל חדרי השטיבלך את הברתו המודגשת
בפרט בברכת “מלך אויייב אמו ישראל” לקהל המתפללים
ה”ספרדי” שמנשק את ידו בערגת געגועים לאב החשוב
שזכה והקים עולה של תורה ע”י ניהול הכספים הרבים אותם
ניתב לת”ת המפואר, ולעניי הקהילה שקצרה ידם להשיג כדי כל צרכי השבת,
הירשה לעצמו הבן המכובד להניח את משטחי בשרו העב
על ספסלי השטיבל בין מינחיי למייריב, בהמתנה לזמן הקדוש
שניה לא פחות שעליו יכריז הוא בעצמו מתוקף הכבוד אותו רוחשים לו הגבאים המקומיים.

מעברו השני של הכביש – המכולת השכונתית,
המכולניק באלבתיש ספרדי ירא שמים סוגר את חנותו כל יום שניה
לפני השקיעה ופותח אותה שניה אחרי ערבית,
הוא כבר מומחה בלהתחמק לגבאים הבולשים ולהערים עליהם ע”י

שליחת אחד מהנערים שזה עתה עברו גיל בר מצווה
לעמוד שתים שלוש ולפעמים גם חמש דקות לפני הזמן הקדוש….

והנה באותו יום בו הניח הבן החשוב “בעל החיוב”
לראשו העייף ליפול על שרירי אמתו הבשרניים, כדי לפוש קמעה
ממאמץ התפילה המהיר שעבר עליו במינחיי,
דווקא באותו יום, שעט המכולניק מבלי משים לאותו שטיבל

בדיוק….

שיר המעלות הנה…
החל לזמזם את זימזומו המעיד על הכוונה היום לחטוף לפחות
ארבע וחצי דקות שלמות לפני הזמן הקדוש…

ראשו של הבן החשוב החל לזוע באיטיות כלפי מעלה,
כשעיניו המצמצות מכמות האור הגדולה שהגיעה ללא התראה,
העידו על תחילת האדמה בתוך גביני עיניו שאינה מיוחסת בדווקא לאור המעצים….

המכולניק שהבין מייד עם הרמת הראש לאן הוא נקלע…
עילעל בלשונו את המשך המיזמור כאילו ואומר הוא תהילים לתומו …
זה לא עזר לו….הבן החשוב הרעים בקולו מייד כשהתייצב הראש כולו
על הצאוור הקטן שחיבר אותו לכתפיים…

“זה עוד לא הזמן” !!!

אתה אינך יודע? !!!

אתה יודע את זה טוב מאד !!!

הס הושלך בכל השטיבלך, בכל החדרים…התפתחות כזו היא לא דבר של מה בכך…
הגבאים המקומיים, מעולם לא הרעימו בקולם בכזו תקיפות….
סה”כ הם 10 או 11 בתי אב, וכל המתפללים בשטיבלך הם “ספרדים” (ודיי גדולים…)

צריך להלך בזהירות כדי לא לשבור את הסטטוסקוו המקובל מזה שנים רבות,
אמנם העירו גם העירו רבות פעמים,
אולם בנימוס הסבירו שהזמן הקדוש חייב להישמר ממש כמו שה”קדמונים” שמרו עליו…
והספרדים העבדקנים הגדולים, הינהנו בראשם החזק ימינה שמאלה הנהון של הבנה מלאה…
וזה ככה צועק?

השקט לא נשמר יותר משניות ספורום….שוב הרעים קולו של הבן החשוב:

זה בית כנסת של “אשכנזים” כאן !!! אתה שומע !!!?

“כאן יש מנהג המקום” !!!

אפשר היה לחתוך את הדממה עם סכין שלא הושחז כבר חודשים ארוכים….

מאז שהחלטתי שאני בריה ככל הבריות, וראוי לי, לנהוג ככולם, התפללתי בשטיבלך הזה…
זה כבר כמה שנים…

בשניה אחת של חוסר שליטה, שברתי שתיקה של שנים…(וגם את השקט בשטיבלך)

“תקשיב חבר” אמרתי לו…כאן אין מחלוקות בין “אשכנזים” ל”ספרדים”
כמו בבני ברק המעתירה ממנה באת….
אל תביא לנו את זה לכאן…כאן כולם חיים בשלום…
ניסיתי לדבר לנקודה שתרמוז לו לרדת מהעץ לפני שהדוד של
אחד מה”ענובים” יפרוץ את מחסום העניבה וכל השטיבלך יתמלא בקיטור….

“ומי אתה”??? ענה לי זה הבן החשוב מאד שכעת חשיבותו
הרקיעה שחקים בהבינו שהזדמנות כזו לא תחזור פעם
שניה בחייו המשעממים מאד בבני ברק שם אף אחד לא מסתכל לעברו,
“אתה יודע בכלל מי אני?” אני הבן של…”
וכאן זה בית כנסת של אשכנזים ויש כאן מנהג המקום !!!

נו טוב, כשכולם כבר שומעים ומסתכלים….
גם אני לא יכולתי לפספס את ההזדמנות הנדירה שנקרתה בדרכי…

במשפט אחד הבהרתי למכובדי את ההיסטוריה המשפחתית שלי,
ובמשפט השני לקחתי אותו לאותם חסידים אשכנזים
ראשונים שהגיעו לטבריה ולצפת… ואז שאלתי אותו….:

תגיד בבקשה כשהגיעו אותם חסידים קדושי עליון לטבריה ולצפת
מצאו בה קהילות יהודים שומרי תורה ומצוות?

לענות לי שלא, הוא לא יכל הואיל והסברתי לו במשפט הראשון
את שורשי משפחתי הענפה שרבים מבתי הכנסת
הטברינים הוקמו ע”י צאצאיה לאורך הדורות….

נו…אז מה אתה רוצה להגיד”…

אז תגיד לי אתה כבוד הגאון המופלג,
האם לא היו צריכים אותם אלו שבאו לכאן, לקיים את פסקך הברור שאגב אף
אחד לא חולק עליו, ולקבל על עצמם מנהג המקום???….

אוי, אוי אוי, נשמעו גניחות חרדה מכיוונו של הבן המכובד והחשוב….

“אתה מדבר על הגדויילים – אתה חצוף!!!”

המכולניק שקלט את חיוכם המרצד של שאר הבאלבתישים הספרדים
שהתכווצו קודם במקומותיהם כך שאפילו אלו שבדרך
כלל מתפללים בחוץ ברחוב הצליחו להכנס, החל לזמזם : “שיר המעלות הנה”…

הפעם היה קולו צלול ומלא שמחה….

ריבוי המאן דאמרים גורם הזק לאמונת היחוד.
חכמה בגויים תאמין…

לפני שני עשורים
כתב גוי בשם ג’ון לנון
שיר
אביא אותו בסוף הטקסט הזה
חכמה בגויים תאמין……

&

עכשיו אכתוב את השיר שלי
[כתבתי אותו בשנת 2009]
ואקדיש אותו לכם אחי ואחיותי
בני ישראל המבולבלים

&
אני לא מאמין ברב אליישיב
אני לא מאמין ברב שטיינמן
אני לא מאמין ברב קנייבסקי
אני לא מאמין ברב עובדיה
אני לא מאמין ברב מאזוז

אמונה?
אני מאמין בהשם

ולא כתבתי ל-רב
כתבתי ב-רב
ויש הבדל מהותי.

אני לא מאמין ברב בצרי
אני לא מאמין ברב שמואלי
אני לא מאמין ברב אבוחצירא
אני לא מאמין ברב פינטו
אני לא מאמין ברב איפרגן
אני לא מאמין ברב החלבן

אני מאמין בהשם.

אני לא מאמין ברב ברלנד
אני לא מאמין ברב שיק
אני לא מאמין בסבא
אני לא מאמין ברב הרוש
אני לא מאמין ברב קרמר
אני לא מאמין ברב קוק

אני מאמין בהשם

אני לא מאמין באדמורים
אני לא מאמין בוועד רבני יש”ע
אני לא מאמין ברבני צהר
אני לא מאמין ברבנות
אני לא מאמין ברב אמנון יצחק

אני מאמין בהשם

השם ציווה אותי
באמונת חכמים
כדי לקרב אותי אליו
ואל תורתו,
כדי לעשות ממני יהודי
שמאמין בעצמו
וביכולתו לעשות להשם
נחת רוח.

אם לוקח אותי אחד מאלו
החכמים
למקום ממנו הוא מסתיר לי
לא רק את
עצמי
אלא אף את השם
אז מה לי אתו?

אני מאמין בהשם

אם לוקח אותי אחד מאלו החכמים
למקום ממנו הוא מסתיר
לכל העם
את דרך האמת שבתורה
וכל הדור מצוי בצרה
אז מה לי אתו?

אם לוקח אותי אחד מאלו החכמים
למקום ממנו הוא מסתיר לי
את דרך
האחדות
ומתוך עבודתו
מגיעים לחילול השם
לפילוג ומחלוקת
ולפיקוח נפשות ישראל
אז מה לי אתו?

אני מאמין בהשם
וטוב לי עם זה

ונכון שכתוב
ויאמינו בהשם ובמשה עבדו
אבל
משה עבדו של השם
לא פילג את העם
לא חילל את שמו הגדול
לא עשה מהתורה פלסתר
או קרדום לחפור בה
אדרבא
משה עבדו קבע
שרי אלפים מאות עשרות
וידע כל אחד את מקומו

ומשה עבדו לקח לעצמו את הפסולת
וממנה התעשר
ולא סמך על חומש ומעשר
של חסידים שוטים
שמשלמים אלפים
כדי לגעת בשמים
המקודשים

אני לא מאמין במי שחושב בדור כמו שלנו
שהוא קצת יותר ממרדעת של
חמור

ואפילו הכי
מצאתי בדור הזה ממש יהודים פשוטים
צדיקים נדירים
טהורים
שאי אפשר היה להכיר בהם
שהם כאלה
מתוקים מדבש
ענווים צנועים חכמים
נסתרים

אני מאמין בהשם
ובמשה עבדו
ובדוד משיחו
וביכולתי להאמין גם
בעצמי
ולא להתבלבל מבלבולם
של אחרים.

אני אוהב את השם
שנתן לי
את האפשרות לאהוב את עצמי
אתו

אני אוהב כל חכם שמאהיב עלי
את השם

אני לומד מכל אדם באשר יהיה
ובלבד שמדובר
באמת

אני מתרחק מחמורי הסבר
שכל מילה שלהם
נשמעת
כאילו נלקחת היא מאחורי הפרגוד
עטופה בהילה מפחידה
של מוסר
חותך

וממש לא אכפת לי משוטים טיפשים
שמחשיבים עצמם שוטרים ממונים
של השם יתברך

דברי חכמים בנחת נשמעים
בשלום וברוגע
באהבה

חכמה בגויים תאמין
והיה כאן גוי אחד
חכם
שזכיתי ללמוד מחכמתו
ולא לעשות ממנה תורה
כי תורה לא הייתה בו
אלא שחכמתו עמדה לו להתקרב אל נקודת האמת
שהרבה מלומדי התורה לא התקרבו אליה

עם קצת תורה
היה מצליח להיות
עובד השם
אמיתי

את ההשראה לכתיבת הפוסט הזה
קיבלתי מהשיר הזה
שלו

[עריכה 4.6.2021]

הוא לא רק אמר את זה,
הוא גם תיעד באחד משיריו תשובה לכל השאלות.

תקשיבו טוב למילים:
[הם סילקו מיוטיוב את הסרטון המקורי שהיה כאן, אז הכנסתי את זה]

בס”ד

הואיל והזמן נברא הוא מהנבראים,
אומר כך:
בוודאי ידוע לך שבית המקדש קיים.

להלן הבדל מהותי בין נוסח אמירת ההקדמה לפיטום הקטורת האשכנזי, לספרדי:

האשכנזי:
אתה ה’ אלקנו שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים בזמן שבית המקדש היה קיים וכו’..

הספרדי: בזמן שבית המקדש קיים.

הואיל ומחברי הנוסח האשכנזי
כיוונו לעניין ונשלמה פרים שפתינו
שבאמירת סדר הקרבת קרבנות, או אמירת הקטורת,
נקטו לשון עבר כשאמרו בית המקדש היה קיים.

מחברי הנוסח הספרדי ביודעם שבית המקדש עומד בקיומו,
כיוונו בנוסחם שאמירת הקטורת הרי היא מתבצעת
ממש ע”י אמירתה,
ולכן נקטו לשון : בזמן שבית המקדש קיים.

אלו ואלו דברי אלקים חיים.

אלא שע”פ רעיון הנוסח הספרדי שאומר במפורש: בית המקדש קיים.
אתה רוצה להקריב בו קטורת? בבקשה !
אמור את סדר פיטום הקטורת, והרי הנך בר מזל מאין כמוך !!!
שהרי כשבית המקדש עמד על תילו, וכהנים בעבודתם,
היו עושים פיס [הגרלה] מי הכהן המאושר שיזכה להקטיר את הקטורת,
שהרי הקטורת מעשרת! מלשון עשירות…

וכאן, הנה, מבלי להיות כהן,
כל אחד מישראל יכול לזכות להקטיר קטורת,
בזמן שבית המקדש קיים !!!

המכוון באמור לעיל אליו אני חותר, היא ההבנה:
לא רק שבית המקדש קיים, ישנה גם ירושלים של מעלה,
ובסוף המקום, מעליו – אין שֵׁם מקום עוד.

שלמעלה מן המקום, ולמעלה מן הזמן,
אין שֵׁם מקום שָׁם, ואין שֵׁם זמן שָׁם.

ושם, אין שֵׁם גאולה,
כי גאולה היא שינוי מצב, משיעבוד לגאולה,
ושם אין שיעבוד.

ושם זה פה.
והכיצד ? הרי אנו פה !
והיאך שם זה פה?

אלא שאנו פה, עוד לא הגענו לשם.

מי הוא אדום, מי האמריקאים, מי רוסיה,
מי עמלק, מי גוג,
מי המשיח בן יוסף ובן דוד,
כל זאת חסר תועלת מוכחת .

החקירה האמיתית הראויה היא: מי אני !
מהם מידותי? היכן אני מונח פה ביחס לשם?

אני מבטיח נאמנה לכל מי שינסה ע”י שימוש בתורת משה הקדושה,
להגיע לחקר הבנת עצמיותו, ושיכלול מידותיו כפי ציווי התורה,
שהבנת פרטים בבריאה שבתוך המקום ובתוך הזמן,
תהיה פרפראות לחכמה עבורו.

ואמרתי די .

אין כזה דבר – יהודי בדיעבד.

יהודי זה לכתחילה.

אם נפלת, נפלת בגלל, שיש כח גדול ממך שהפיל אותך,

אתה רוצה לנצח? תקום !

כי אף אחד לא יבוא אליך בטענה למה נפלת,

יודעים טוב מאד למה…..

רוצים לראות אם אתה קם !

לכן, אל תפקיר את עצמך,

עשה מאמץ, משהו…

יש לך טענה לריבונו של עולם, תגיד לו:

אתה אמרת בעצמך, שאם אתה לא עוזר לי

אז אני לא יכול לו….הלא כן?

אם כך משמע, אם נפלתי,

הרי זה בגלל שאתה לא עוזר לי….

טענה טובה !

רק אל תשכח זה בתנאי שאתה מנסה, ומנסה, ומנסה…..

וקם כל פעם מחדש.

בכל יום, בכל רגע, אפשר לעבוד את השם יתברך מהתחלה.

ממה נפשך? אם עד עכשיו היה טוב,

נו…יהיה כח להתחלה…..

ואם לא, אז מהתחלה זה נקי….

כל זמן שתשב תאכל גלידה, ותתענג עליה, יצר הרע, לא יתקרב אליך,

רק תנסה לתפוס ספר תהילים….

הוא יגיע, עם שאלת השאלות….

תהילים ??? ביטול תורה ! שב ללמוד גמרא….

בוקר טוב….

איפה היית עד עכשיו?

נפלת כל כך הרבה פעמים בעיניים,

הסתכלת, נהנת, בלסת לתאבון

בוקר אחד בא לך הרהור תשובה,

אני עכשיו אתחזק בשמירת עיניים !

מייד הוא מגיע….אתה???

עם כל מה שעברת עד עכשיו???

יש לך בכלל סיכוי???

כן !!!! למה לא???

בתוך כל חושך יש אור גדול !!!

זוהי פנימיות התורה, זו קבלה מעשית !!

להפוך את הצרה, לרצה….

בתוך כל הצרות שהוא נמצא ברוחניות וגשמיות,

הוא רואה את הדבש שיש שם….

כל ירידה,

הוא הופך מייד להתחזקות,

כל רגע,

אלף פעם ברגע …

נפלת? תקום !
זה כל הסוד.

כוכבים יש בשמים לרוב. שם זוהרם.

השמים שמים ל -ה’ והארץ נתן לבני אדם.

אכן צריך גוברין יהודאין כדי להציל שארית הפליטה.

גם כאשר התפלגו בני ישראל לכל שערי מצרים בכניסתם אליה
היו חטיבה אחת הפועלת תחת מלכות יהודה.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו
עַד כִּי יָבֹא שילה[= משה] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

“אין מושחין כהנים מלכים… על שם ‘לא יסור שבט מיהודה'” (ירושלמי סוטה פ”ח ה”ג).

“‘שבט’ – אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט.

‘ומחוקק מבין רגליו’ – אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים” (סנהדרין ה.).

“‘ומחוקק מבין רגליו’… גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה” (זבחים נד:).

“יולך ה’ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת”

(דברים כ”ח, לו). ישנם מצבים שבהם ישראל נתונים בגולה ללא מלך וללא שרים,

והרי הדבר סותר לכאורה את ההבטחה שההנהגה לא תסור מיהודה.

אלא, מסביר הרמב”ן, (בראשית מ”ט, י ד”ה לא יסור) שאין הכוונה

שלא תסור ההנהגה מיהודה לעולם, אלא הכוונה שלא יסור שבט מיהודה – אל אחד מאחיו.

דהיינו מלכות ישראל, כאשר תכון, תהיה בהנהגת יהודה ולא ימלוך
שבט אחר עליו.

וכך מסביר הרמב”ן את המשך הפסוק:
“‘מחוקק מבין רגליו’ – שכל מחוקק בישראל
אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה”.
יהודה כבעל השלטון והסמכות,
הוא שיעניק לאחרים את הכח והסמכות לחוקק.

“עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים” –
הכוונה לפי הרמב”ן, למלך המשיח,
שיעשו כל העמים כרצונו, ואף הוא יהיה מיהודה.

הרמב”ן מוסיף שיעקב אבינו הדגיש “לא יסור”
כדי לרמוז שאכן ימלוך שבט אחר על ישראל,
אלא שמעת שתתחיל מלכות ליהודה,
לא תסור ממנו לעולם.

הרמב”ן ממשיך ומבאר את ענייני המלכים שמלכו בישראל
ואינם מזרע יהודה: שאול, מלכי ישראל והחשמונאים,
ומבאר זאת בכך שמדובר במצב זמני או במצב לא תקין שעליו נענשו.

ייעודו של יהודה הינו להנהגה, אך מה מייחדו כמתאים לתפקיד זה?

הרש”ר הירש מפרט את תכונותיו של יהודה המייחדות אותו כראוי להנהגה,
על פי הברכה שנתברך:
“יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך.
גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו”
(בראשית מ”ט, ח-ט).

“ידך בערף איביך” – מסביר הרש”ר:
“לא חרבך אלא כוחך הטבעי בעורף אויביך”,
כוחו הטבעי של יהודה יטיל מורא על אויביו, עד שהם יפנו לו את עורפם
ולא יעזו להתקיפו.

“גור אריה יהודה” –
יהודה מאחד בתוכו את אומץ הלב של הנוער – “גור”,
וישוב הדעת של הזקנה – “אריה”,
ואינו חפץ במלחמה ושוד לשם עצמם.

“כרע רבץ כאריה וכלביא” –
כוחו אינו דווקא במלחמה אלא גם בעת שלום,
גם בשעה שהוא נח הרי הוא נשאר אריה וממשיך להטיל את מוראו.

אם ישכילו גוברין יהודאין ברי אוריין לקבל על עצמם
מלכות יהודה – דוד – משיח

אזי תיכון מלכותו.